| נשלח ב-2/3/2008 17:00 |
 |
| |
פקודי
(אשכול זה נפתח
בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2020 09:14 |
|
| |
יש3
| אליקים7241 כתב: |  | | אם רוח קדים שהביא את הארבה הביא מדרום, רוח ים שהוציא את הארבה מאיפה הגיעה הרוח? |
|
ואם לסבתא היו גלגלים?
רוח ים שתקע את הארבה בים סוף הגיעה כמובן ממערב, בלי קשר לשאלה מהי רוח קדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2020 06:57 |
|
| |
תלמידטועה
מדוע כשהבטויים ימה ונגבה מופיעים כמה פעמים בבראשית זה לא מפריע לשואל?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2020 10:37 |
|
| |
אם רוח קדים שהביא את הארבה הביא מדרום, רוח ים שהוציא את הארבה מאיפה הגיעה הרוח?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2020 07:01 |
|
| |
אברם
\ה לא אומר יותר מדי. אלו מילים בשפה, שאפשר לטעון שנוצרו בהשפעת השהייה בארץ כנען ונשארו גם במצרים.
אגב, מייטליס טוען שתוספת נגבה על תימנה באה בגלל שבמצרים ה'קדימה' הוא דרום, מאיפה שבאים המים (ולכן רוח קדים שהביא את הארבה עשתה את זה כרגיל מדרום), ולכן תימנה יכולה להיות מובן בכמערב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2020 22:43 |
|
| |
ייתכן בהחלט שהוא מוכשר.
אבל
א. העובדה שארבע פעמים התורה מציינת במשכן את הכיוון "נגבה", ובכל אחת מהפעמים התורה טורחת לפרש "תימנה". לשם מה הפירוש, אם כבר כתוב נגבה?
ב. במקום היחיד שכתוב "נגב" בלי "תימן", זה על מיקום המנורה, ושם כתוב "נוכח השולחן". והשולחן הרי בצפון. אז גם שם הפסוק מפרש ואי אפשר להתבלבל.
ג. מי שעומד במקדש, או במשכן, ועומד ופניו כלפי קודש הקודשים, כמו שכתוב בתורה, שקודש הקודשים במערב, למה התורה קוראת למזרח "קדמה"? זה מאחורה.
ד. הנביא כותב בתפילתו "והתפללו אליך דרך ארצם". כלומר, יש משמעות קוסמית למיקום המקדש. חז"ל פירשו שחייבים להתפלל לכיוון המקדש, ובפשטות זהו הפירוש בנביא (אחרת איך אפשר לפרש?). ומי שלא יכול חייב לכוון את ליבו לשם. כלומר זה ממש עניין מאוד מאוד חשוב. הפשטות היא, שכך אדם זוכר תמיד את ארץ ישראל, כמאמר הצדיק "כל מקום שאני הולך אני הולך לארץ ישראל". ואנו הרי מתכוננים לזמן שנהיה בארץ ישראל ו"הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים... שובי אל עריך אלה" שלא נתבלבל אלא נהיה רגילים לקרוא לדרום "נגבה". בני ישראל כבר שהו זמן מה בארץ ישראל, והכירו את הגיאוגרפיה של הארץ. העובדה שבדברי הימים מוכח שאכן היו מבני אפרים שאפילו השאירו את מקניהם בארץ - כלומר - כל זמן שהותם במצרים עדיין היו להם אנשים, חלק מהעם, אולי חלק משמעותי - בארץ. ובני אפרים המוזכרים גם ירדו לקחת את מקניהם - כלומר הם היו מקיימים קשר ומן הסתם מזמן לזמן באו לטפל בזה. לכן זה מוכיח שייתכן מאוד שהם אכן קיימו "יכוון את ליבו כנגד בית קודשי הקודשים". זו הסיבה שהתורה טורחת לציין "נגבה" בנוסף לתימנה. (אחרת למה לא מספיק "תימנה"? למה צריך גם "נגבה"?)
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 26/02/2020 22:46:22
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2020 22:07 |
|
| |
א נייע שיינע קושיה
| אברם_העברי כתב: | | |
לסיכום מזווית נוספת של העניין (ובלי להתייחס ל-8 הקרשים במערב!...) –
המשכן המדומיין
|
|
בחור מוכשר בשם "עידן חדש" הפציע בפייסבוק עם ההערה הבאה, שמציגה ראיה מבריקה ולא מוכרת (לי לפחות) לעובדה שסיפור המשכן לא נכתב בזמן יציאת מצרים, אלא הרבה הרבה אחר כך:
מלבד הביטוי העברי 'עבר הירדן' שמסגיר את מיקומם הגיאוגרפי של דוברי השפה העברית, גם הביטוי 'ימה ונגבה' קשור היטב לגיאוגרפיה של כותבי המקרא. הנגב הוא האיזור המדברי שמדרום להר חברון, כמוכח בבמדבר (כא א) "מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב". והים הלוא הוא 'הים האחרון' במערב. דהיינו הים האחורי, בניגוד למזרח שנמצא 'קדימה' או 'קדמה'.
כותבי התורה פספסו פרט קטן בנוגע למיקומים הללו. וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה (כו יח). וכן וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה (כז ט) וכן וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה (מ כד). הנגב אמור להיות מצפון מזרח למדבר סיני, בדיוק ההיפך מפאת הדרום שאליו מתכוונת התורה. כך גם שאר ההתייחסויות 'ימה' או 'פאת ים' כאשר הים נמצא מצפון למדבר סיני, ולא במערבו. לדוגמה וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה (כז יב).
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 20:09 |
|
| |
הקרשים היו תקועים בתוך האדנים, כמפורש בתורה 'שתי ידות לקרש האחד'. לא מוזכר שום דבר שהיריעות היו מחוברות לקרשים על ידי פינים כלשהם. לא הבנתי את כוונת שלישישישי בשאלתו האם בין קרשים מקבילים נמתח מיתר.
לגבי הערתו האחרונה של תלמיד טועה, מה יועיל הבריח? אם הקרש האחרון יטה כלפי פנים הוא יסחוב אחריו את זה שלפניו וההוא את זה שלפני פניו וכו' והכל יתעקם כגוש אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 11:59 |
|
| |
המון תלוי בעוצמת הבריח
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 10:17 |
|
| |
...אין הגיון להעמיד קרש על אדן ולחשוב שהוא יעמוד בלי תמיכה....
יותר סביר להניח שלאדן הייתה מגרעת שהקרש נכנס לתוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 09:57 |
|
| |
בשליפה
לא זכור לי שהקרשים היו מחוברים לקרקע. הם נסמכו על אדנים ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 09:09 |
|
| |
| ירוק11 כתב: | |
מה שכתבתי שהקירות יתקפלו אחד כלפי השני בלחץ היריעות נראה לי דבר פשוט, ולא צריך שום ידע בהנדסה לגבי עצם הרעיון,
י |
|
הירוק צודק.
אבל חסרים נתונים...
האם הקרשים היו מחוברים לקרקע?
האם בין קרשים מקבילים נמתח מיתר?
האם הבד הוצמד לקרש בחלק העליון עם מסמרים (פין ולולאה)?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 06:50 |
|
| |
כמדומני שנדב שנרב כבר העיר זאת בספרו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2019 23:46 |
|
| |
אולי לא צריך שיהיה ייחוד, הם הביאו קרבן ותרומה (בכמות אקראית) וקיבלו מהם.
נראה שאתה צודק יש3, מרפרוף קל בספר שהכותב שם מפנה אליו כמקור (הטבלה בעמוד 11 בדפי הספר והטקסט שסביבה), מדובר שם באמת על draft (שזה באמת מה שרלוונטי לצורך הדיון שם בכח של הבע"ח, והוא עוסק שם במשטחים מעשיים כמו האדמה בחוות) ולא רלוונטי לעגלות. עם מריצה אפילו אני יכול לסחוב יותר מ80 ק"ג (אם כי לא במשך ימים שלמים. הספר שם מתייחס לשור למשל למשך 8-10 שעות).
תוקן על ידי שולח_דברים ב- 25/03/2019 21:58:11
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2019 23:24 |
|
| |
גם לא ברור מה ייחוד העגלות של הנשיאים אם היו עוד עגלות.
במקור שהובא בלינק שהביא שולח, מדובר להבנתי על העבודה (כוח כפול מרחק) של השור, כך שזה מייצג את מה שהשור יכול לגרור על משטח ללא חיכוך (נגיד קרח). הרעיון של גלגל הוא לא רק להקטין את החיכוך אלא הוא מקטין את סך העבודה. כאמור, אני בעבר מצאתי (אין לי כוח לחפש) שזוג שוורים עם עגלה יכול לגרור טון. אמנם יש לציין שדובר שם כמדומני על כביש טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2019 23:18 |
|
| |
הגיוני. אם כי התורה כותבת גם על בני מררי כפי עבודתם, ובהתחלה כתוב 'איש כפי עבודתו'.
יש שם גם קישור לפוסט של יצחק אלדרור עם 'דיון הנדסי' בפרק ה [לא קראתי והבנתי הכל אבל נראה שלפחות הוא חושב שזה מסתדר]
|
|
|
|
|
