שאלה מביכה של ילד: לדווח למשטרה על עבירות של אחר?

מיכי,
כמו שכתבתי, זה לא קשור למסירה.
תחום העיסוק שלי (נוער בסיכון) מחייב אותי להיות בקשר שוטף עם שוטרים וחוקרי נוער. אני לא חושב על שוטרים במונחים האלה. השאלה היתה מהי התנהגות נכונה, כמו שפירטתי.

מוציא לאור

מו"ל

האם תוכל להפנות להודעה ספציפית שהמהווה בסיס לאבחנותיך המשתעשעות? קראתי את כל האשכול וכמעט אף אחד לא התייחס כאן לחרדים ותרבותם , אלא לשאלה המוסרית , מול תחושת האי נעימות , ולא כל כך ברור על מה בדיוק אתה מדבר , כשאתה מדבר על ניגוח החרדים ותרבותם. 

נכון , מישהו העלה כאן ספקולציה שבמנטליות החרדית טבועה מורשת של התרחקות מהרשות ומגורמי אכיפת החוק . האם לדעתך זו שנאה להעלות השערה כזאת? האם אתה לא חושב שהרבה חרדים יסכימו שאכן יש התרחקות כזאת?

והאם מה שנישטאיך מספר עליו אינו נכון לדעתך? גם לי אישית ידוע על מספר מקרים דומים לאלה שהוא מספר עליהם ולא נראה לי שמדובר במקרה פה ושם, אלא בתופעה בולטת . לטוב או לרע יש מציאות כזאת ויש מקום להזכירה כשדנים בנושא של "הלשנה".
 
לדעתי , היחיד שהוכיח שהוא מונע על ידי זעם קדוש המוכן להשתלח בפגמים של אחרים גם ללא כל אחיזה במציאות , זה אתה.

משעשע לראות כיצד שאלה תמימה הופכת מהר כל כך בפורום החושבים, לניגוח של כל החרדים ותרבותם הפרימיטיבית וכו', וכמה מהר הגענו להסתרת עבריינים על ידי החרדים (כביכול). אם זה לא היה משעשע כל כך, זה היה מגעיל.
והרי השאלה היא שאלה שמתאימה לכל ציבור בארץ, רוב האנשים בכל מקום לא ששים להתלונן על שכנים, ולא ממהרים לעשות זאת. לא נעים להיות מלשין, לא נעים לחשוש מתגובות של אותם שכנים, ויש גם עצלנות טבעית, וחשש מהתעסקות עם גורמי החוק שלפעמים מטרטרים ומכבידים יותר מהראוי, ואולי סיבות נוספות.
אני חושב שבמקרה האמור, צריך לגשת עם הילד אל המשפחה, ולהסביר להם שהם מסכנים חיי ילדים ואם לא יפסיקו תבוא תלונה במשטרה בלית ברירה. אם מדובר במשפחה מסוכנת שעלולה להגיב בתוקפנות כלשהיא, יש להסביר זאת לילד, ולפנות למשטרה בעילום שם ובנוכחות הילד. גם ילד יכול להבין שיש אנשים רעים שהתגובה להם נעשית בדרך כזו בלית ברירה.

***
אבל כפי שציינתי, הרבה יותר משעשע הוא לראות איך השאלה הזו, כמעט כמו כל שאלה שבעולם, הופכת כל כך מהר לדיון עמקני באופיים של החרדים ותרבותם. ההסתבכות העצמית הזו, השגורה כל כך בפורום הזה, אומרת דרשני.
האם הדיונים הענייניים כביכול, הם רק מסווה לפריקת השנאה והזעם האינסופיים, או שפשוט הזעם משתלט על כל פינה.
מי שצריך פסיכולוג, אני מוכן לעזור לו. כואב לי בכל פעם מחדש לראות אנשים שמלאים בשנאה ובעוינות קשה כל כך, שלטעמי נובעת מחוסר הבנה או מזל בעייתי, או סתם מידות רעות, ולא מצליחים להיגמל ממנה.
וזה בסדר. מי שמרגיש צורך לתקוף גם אותי, אני מוכן ומזומן לעמוד ולעשות לו טוב.

אמשלום

זו ההזדמנות לחנך ל 'פרופורציה', או בלשון עברי - מידתיות.

מסבירים שבנושא כגון זה יש כמה שיקולים:

א) חומרת המעשה
ב) אפשרויות המניעה השונות - שבנידון דידן לענ"ד זהו השיקול העיקרי.
ג) המחיר של לקיחת האחריות על ההודעה לרשויות, והאם זו האפשרות היחידה.
ד) שיוך חברתי - משמעות ההודעה עלולה להיות לעתים בידול מקבוצה אחת אבל השתייכות לקבוצה אחרת.

וכן על זה הדרך.

ילד נבון יכול להבין דברים כגון אלו.

לימוד עיקרון ה'מידתיות' הוא אבן יסוד בחינוך, שהרי בסופו של דבר בכל מקרה עלינו לשקול איזונים ומדות.


ואפשר להציגם

_________________

מתעניין

ביטי,
אני בהחלט מדבר גם על השאלה החינוכית. מה שנכון לעשות עליו יש לחנך. אני לא אומר לילדי ללכת למורה על כל בעיה, אבל אני כן אומר לו ללכת על בעיות שעלולות להזיק (לילד המזיק עצמו או לאחרים שסביבו). זה לא דבר כל כך מורכב, ואני לא רואה את הסכנה החינוכית הגדולה שיש בזה.
נדמה לי שיש כאן שרידי תפיסת ה'מויסר' שהזכיר ירוחם. לענ"ד כדאי להיפטר מזה.
ואם תזהיר אותם קודם, על אף אי הנעימות, זה יהיה חינוך מופתי גם לילד.

נסה לבדוק אם ניתן להתלונן בבית דין ולבקש מהם לטפל בעניין.

השאלה שאדם צריך לשאול את עצמו במצבים כאלו

מאיר- ואם בגלל  שהתעצלת- לנהג לא היה שדה ראיה מספיק, ונגרמה חו"ח תאונה קשה, איך תרגיש?

דפל, אם ילד קטן יפצע מהחזיזים והקפצונים, איך תרגיש?

כתבתי שאולי מה שפשוט לאחרים שצריך להלשין, קשה לך כי אתה מכיר ומרחם. אבל מאחר שהופעת פה והסברת את המורכבות, אני מניח שכבר אין צורך לענות על זה.

זה קשה פשוט לנסח את זה? או שאתה חושש הילד לא יבין את המורכבות (שלדבריך, אתה הבנת אותה כשהיית ילד)?


זה משהו כמו: לפעמים צריך לשתוק, למרות ש"צריך" להגיד?