דודי ירד לגנו...

מה מעידה בנו השירה?

ה' פנה אלינו בזמן טוב ונחמד לפני כניסתינו לארץ כאשר כולנו נכחנו לראות כי צדיק וישר הוא אל אמונה ואין עול ואמר: "אני מעיד בכם היום עדות למען תזכרו זאת בעת צרה ורעה: אני ה' - הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  צַדִּיק וְיָשָׁר אני." ואת זה ראיתם בעצמם לאורך המדבר.

אם כן בנים חביבים, אל תעלו על דעתכם כאשר ימצאו אתכם רעות רבות וצרות – ש"לא פעלתי לפי הכללים", לא! אני אל נאמן לאוהבי ולא עושה עול, כל דרכי במשפט מדוקדק.

אך אם תראו שחיתות ורע, דעו כי לא אני גרמתי זאת אלא אתם בני גרמתם למומכם – "שִׁחֵת? לוֹ לֹא! בָּנָיו מוּמָם,  דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל"

ואם תמהים אנו כיצד הריגת שמונה בחורי חמד עולה בקנה אחד עם המשפט, עלינו לדייק מעט בפסוקים המצוטטים מעלה ואולי ניווכח כי ה' בעצמו אומר כי הוא אינו משגיח על כל צעד ושעל של האדם כאן בעולם אלא, יש טבע ששולט.  

בטבע, יש אנשים טובים ויש גם אנשים רעים. פעמים שבא איש רע וקוטל חייהם של 8 אנשים טובים מחמת שנאתו אותם. כך קורה בטבע, זה לא מאת ה'!!! ולא הוא תיכנן זאת! וכפי שיבואר בהמשך. 

אכן, בזמנים הטובים הוא מגן על עמו אשר בחר לו - מכל צרה, אבל רק במנים הטובים בהם כל העם שומרים את בריתו!

אך כאשר העם עוזב אותו ומפר את ברית האלוהים - ה' עוזב אותם ונותן לתהליכי הטבע הטבעיים לשלוט גם בהם, וה"רע" המסתובב בעולם יכול גם למצוא שמונה בחורי חמד בעת הגותם בדברי ה' כמו שנאמר "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת".

אבל, מזהיר ה', אל תבואו בטענות! אל תתמהו על מה ולמה אלא: "עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"

ניתן ליצור משוואה האומרת:
יש אלוהי בקרבי = לא ימצאוני הרעות האלה.
אין אלוהי בקרבי = יכולים למצאני הרעות האלה.

המסקנה היא: ה"רעות" עצמם רק מוצאות אותנו אך לא מידי ה' באות, אלא, משל למה הדבר דומה?

לגן ילדים של עצכ"ח בו גדלים ופורחים ילדים וילדות מתוקים ומתוקות יחד ללא כל הפרדה והנה יצאה הגננת לכמה דקות, ותוך מריבה על האוטו הכתום קם אחד הבנים והכה ילדה קטנה ועדינה שלא ידעה כיצד להגיב. ובמקרה היא בת הגננת...

האם נאשים את הגננת בהכאת הילדה? לא! האם הילדה תאשים את אמהּ? לא!

היא רק לא שמרה. אך לא מידיה בא הרע.

כך הוא גם ביחסי ה' ועמו:

כאשר עמו שומר את בריתו הוא מגן עליהם מפני הרעות שישנם בעולם. כאשר עמו מפר את בריתו – הוא אינו מגן עליהם מפני הרעות. אין זה אומר שהוא זה שמתכנן אותם או מידו באו. וכך גם משמעות הביטוי "מציאה" בפסוק: : וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת.

ניתן לתאר זאת כמציאות בה הרעות מרחפות ושטות באויר ומחפשות במי לפגוע מעין הנאמר באיוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה', וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ".

רעות אלה הנמצאות בעולם (ויש לקיים דיון נפרד מדוע זה כך) מנסות לפגוע גם בבני ישראל אך ה' שומר עליהם. אבל כאשר ה' מסתיר פניו ואינו שומר, הרעות מוצאות גם את בני ישראל.

--------------------

ישאל השואל: "והרי הרעות מוצאות גם שומרי ברית...?"

תשובתו בצידו, וכן ניתן להווכח בתשובה זו לאורך ימי המקרא:

ה' – כאשר מדובר בקיום הברית של וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.(בראשית יז,ז) מתייחס לכל העם כיחיד.

כך שאם כל העם בסדר =קיום הברית, אם לא כל העם בסדר = הפרת ברית.

ניתן לעיין בחטא העגל שבוצע על ידי פחות מ0.5 % מהעם (כשלושת אלפי איש מתוך שש מאות אלף גברים ללא זקני נשים וטף). שנאמר שם (שמות לב, ז):

לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה:  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. 

מה קרה? הרי העם בכללותו מונה לפחות כשני מליון איש! ולפי האמור: "וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" הרי מדובר בכמות זניחה של כ0.16% אנשים שחטאו מקרב העם. והנה הבטויים הם "שִׁחֵת עַמְּךָ"; "הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם".

כל העם חטא וכל העם יכלה!

וכן בכישלון מלחמת העי בתקופת יהושע שם חטא אדם (עכן) אחד בלבד!!!  ומיד:

וַיִּחַר-אַף ה', בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ; לָמָּה זֶּה, אַתָּה נֹפֵל עַל-פָּנֶיךָ? חָטָא, יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם; וְגַם לָקְחוּ, מִן-הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם, וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם--עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם; לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם-לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם

נשים לב, דיבור ה' הוא בלשון רבים על מעשה היחיד: עברו את בריתי וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם...

כך שאנו נוכחים לראות שחטא אדם אחד נחשב לחטא העם כולו!! הרי לנו קצה חוט לאיזה מעמד זך וטהור יועדנו...

ונוסיף לשים לב שגם כאן אמר רק: "לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם", ולא אמר אני אעניש אתכם. או אשַלח בכם את יושבי הארץ להיפרע מכם. לא כך, אלא:

אני לא אהיה עמכם = אתן לטבע לשלוט!!!

הטבע במקרה זה הוא:

אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן...וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ!

ודברים אלה יביאו למסקנה שאין מה לעשות, איננו מוגנים.

כשם שטרוריסטים מבצעים את זממם בעירק ובכל מקום בעולם כך הם פוגעים גם בנו.

למה? ככה. כי הם רוצים לפגוע בנו אז הם מצליחים. גם אם יקום איש מאיתנו וירצה לנקום או לפגוע באויבינו מסתבר שגם הוא יצליח... ככה זה בטבע...

וכיון שאיננו מוגנים בהגנה אלוהית - כל המעונין להגן על עצמו עליו לשכור שירותי אבטחה ולמגן את ביתו וכו' וכו' הכל בדרכי הטבע.

ואם אי מי בינינו מעוניין בהגנה אלוהית בסגנון "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון..." עליו לדאוג לקיום הצד שלנו בברית. ללמד תורה את העם. ולצוות את בניו ואת בני עמו – ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

*      *

*

הערה לסיום - למעוניינים לנקום...  הבה נזכור את המשך השירה...

(כמובן שאני בולם פי בנוגע לעידוד הרעיון, אף שבדרך הטבע רק כך נוכל לצאת מהמצב בו אנו נתונים למשיסה בידי אוייבינו. האוחזים במושכות נרדמו והסוסים השתגעו ואת התוצאות אנו רואים בשטח...)

 לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם:  כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם,  וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ
 כִּי-יָדִין ה' עַמּוֹ,  וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:  כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד,  וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. 

וְאָמַר, אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר, חָסָיוּ בוֹ.   אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ,  יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם;  יָקוּמוּ, וְיַעְזְרֻכֶם... יְהִי עֲלֵיכֶם, סִתְרָה...

רְאוּ עַתָּה:
כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא,  וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי: 
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא,  וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל.

כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי; וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. 
אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי,  וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; 
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי,  וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. 
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם,  וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר; 
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. 

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. 



כה דברי ה' בספר דברים אשר בתורת משה.