| נשלח ב-10/3/2008 05:28 |
 |
| |
ויקרא
(אשכול זה נפתח
בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2019 19:21 |
|
| |
לכאורה כל התורה כולה דקדוקים עד כזית ועד כביצה. וגם יש לבעל דין לטעון שאדרבה עני מדקדק בכל חייו יותר ונזהר לא לאבד פרוטה לפי שאינה מצויה בכיסו. ומ''מ עניים ועשירים הרבה יש מכל טיפוס של אישיות. ומצד ההלכה צריך לבאר א''כ מדוע הקרבן אינו לפי זמן העבירה אלא לפי זמן ההקרבה, ולשון הרמב"ם 'הפריש מעות לבהמה והֶעֱנִי יקח שתי תורים [...] וכן אם היה עני והפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף עליהן ויביא עוף'. והרמב''ן כתב שכאן העבירה בעצמה פחות חמורה 'הקל הכתוב על החוטא באלו להביא קרבן עולה ויורד. וייתכן שהטעם בשבועות מפני שאינן חייבי כריתות. ובטומאת מקדש וקדשיו מפני שהוא טועה בדבר מצווה, כי הכהן האוכל קדשים והבא למקדש להשתחוות או להקריב קרבן עוסק הוא במצווה ודעתו לשמים, ולפיכך אע''פ שחטא בהעלמת הטומאה רבה לו הכתוב כפרות'.
ובזה מבואר גם בתזריע (יולדת) ומצורע שיש בהם מדרגות (יולדת אם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה. מצורע אם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד לתנופה לכפר עליו ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן ושתי תורים או שני בני יונה אשר תשיג ידו) שאין החטא חמור (יולדת שנשבעת וכו' ומצורע כתב הרמב''ן אולי בצערו נתן תִּפְלָה לאלהים [...] והעולה והמנחה יהיו לו כופר נפש שיזכה להיטהר ולשוב אל אהלו).
תוקן על ידי שולח_דברים ב- 20/03/2019 17:32:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2019 10:16 |
|
| |
מה נשתנה קרבן עולה ויורד להיות עולה ויורד לפי עושרו ועוניו של החוטא? אלא, לפי שקרבן עולה ויורד אינו בא אלא על דקדוקי דברים, אם נגע ולא ידע, או אם ידע דבר עדות ולא הגידו, שאינו חטא שנראה גדול בעיני רוב אנשים, או אם לא דקדק כראוי ונשבע או נדר, והוא לא דקדק ולא זכר אם נדר או לא נדר, או במה נדר ובמה לא נדר, וכל אלו יש להבדיל בין העשיר והעני, כי המתעשר אינו אלא מחמת שיש בו כח לסבול דקדוקי דברים, ונזהר תמיד על כל עניין להקפיד בו עד תכליתו, ואם כן, כאן, כשלא נזהר, חטאתו גדולה יותר. אבל העני מסתמא אינו רגיל בדקדוקי דברים, ועל כן כשלא הקפיד חטאתו אינה חטאת גדולה, ודי לו בקרבן לא גדול.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 15/03/2019 08:17:59
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 21:24 |
|
| |
[quote]שבוע טוב
מספר דיוקים בפרשה. ויקרא פרק ד ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
י
הפסוק מתחיל ביהודי פשוט- כי= כש יחטא בשגגה
(ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּ
אצל הכהן זה- אם-= כאשר, וכבר לא כתוב בשגגה. (כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:
אשר- לא אם- ולא כי, הנשיא יחטא! זה בטוח וצפוי.
לפתע הבנתי את הדיצה והחדווה הגדולה של כלי התקשורת בעיקר. כשתופשים נשיא- אדם נישא מיתר העם. בחטא.
הם שמחים לקיים את דבר ה'.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/03/2016 21:42:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 16:03 |
|
| |
יש, סליחה על קטיעת הדיון.
בזכותך נחשפתי לאשכול ולדיון הקודם בו, על תיקונים לתנ"ך או שמירתו כמו שהוא גם בהנחה שיש טעויות מסוימות. אכתוב סיפור קצר שממחיש מה טעם יש בהנצחת טעות, גם אם מציינים לדרוש תיקון
.
פעם למדתי סוגיא מסוימת, בה מעתיק הרמ"א בהגהותיו דין שמובא בב"י ומקורו בהגהות מיימונית (אין קשר משפחתי למיימוני...).
הנוסח שנכתב ברמ"א ניתן להתפרש לשני כיוונים.
הנוסח שהעתיק הב"י מההגהות מיימוניות נוטה קצת לאפשרות ב', וזהו הנוסח במהדורות הרגילות של ההגהות מיימוניות שברמב"ם.
אולם ברמב"ם דפוס פרנקל, תיקנו בהגהות מיימוניות תיקון ע"פ מקורות מדויקים, המטה את הנוסח לאפשרות א', שיש לה ביסוסים נוספים.
לכן נטיתי להסיק כאפשרות א'. היה לזה נ"מ להלכה.
אח"כ ראיתי שמישהו מוכיח כאפשרות ב', כיון שהוא ראה רק את רמב"ם פרנקל, ולדבריו: "אם הב"י ראה לנכון לדייק את הנוסח לכיון אפשרות ב', כנראה הוא הבין שזהו הפירוש הנכון".
ולא ידע האיש ולא חלם, שזהו היה הנוסח שהיה לפני הב"י, והראיה משם היא הפוכה בהחלט.
(חסכתי את המ"מ המדויקים, אם זה מאוד מעניין מישהו - אכתוב, אבל נראה לי שזה סיפור קלאסי).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 15:51 |
|
| |
מה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 15:42 |
|
| |
בער
תודה, אבל אני מעדיף דיון בפשט. המפתח להבנתי הוא אצל מישהו שמבין יותר בבהמות (ואולי גם מישהו שבקי בהקרבה במזרח הקדום).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 13:02 |
|
| |
הוספות
1 במשנה בפסחים יש מיחוי והדחת קרביו ואין כרעיו.
2 במשנה ביומא 1 מי שוחט 2 מי זורק 3 מי מדשן מזבח הפנימי 4 ומי מדשן את המנורה. ומי מעלה אברים לכבש 5 הראש והרגל 6 ושתי הידים 7 העוקץ והרגל 8 ושתי הדפנות 9 החזה והגרה 10 הקרבים 11 והחביתין 12 והסולת 13 והיין. שלשה עשר כהים זכו בו. וכרעיים איפוה הם ? אבל במשנה בתמיד (המקבילה למשנה זו ומפרשת) קרבים בבזך וכרעים על גביהן.
אולי הם יחד בכלי אחד שבאו יחד מלשכת המדיחין...
3 המפרש בתמיד פ"ד כותב ארבע כרעיים.
4 זבחים דף פה עולה שעלתה לראש המזבח ושחטה כיצד הוא עושה מוריד את הקרביים ומדיחן. ואין כאן הדחת כרעיים וגם לא כרס
5 ובמשנה אח"כ וצמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התישים, והעצמות, והגידים, והקרניים, והטלפייםובזמן שהן מחובריןיעלו, שנאמר "והקטיר הכוהן את הכול המזבחה" (ויקרא א,ט); פרשולא יעלו, שנאמר "ועשית עולותיך הבשר והדם, על מזבח ה' אלוהיך" (דברים יב,כז).
האם מוכח שכרעיים אינם בהפשט ולכן שייך שהטלפיים מחוברים ?
6 במשנה בתמיד יש הדחת הכרס והקרבים ולכאורה כרס זה קרב בלשון תורה אבל קרביים מנא לן שצריך (אולי קל וחומר ואולי מסברא) ואולי גם הם נכללים בכלל קרב וכרבי ישמעאל דתניא את כל החלב אשר על הקרב וגו', להביא חלב שעל הדקין, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקבה, כלומר שהדקין אף הם בכלל קרב
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 07/08/2015 13:24:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2015 22:28 |
|
| |
יש
1 נראה שהכרעיים אינם בכלל הפשט כמו הראש כך נראה מהמשנה בתמיד פ"ד ובהנחה שהכרעיים הם של היד (ולא של הרגל) שתולה אותה ברגליים ונמצא הראש בין הידיים תלוי למטה ומפשיט עד החזה וחותך את הראש (שאינו בכלל הפשט חולין כז) ואת הכרעיים (עד כאן המשנה) וזה ארכובה הנמכרת עם הראש (בכ"מ) לפי שנחתכת עימה. אבל ברע"ב שם כתב שהם בכלל הפשט ונראה שהוא פירש כרעיים (גם ?) של רגל. אבל אחר כך בהמשך המשנה עלה לרגל משמע שעד כאן עסקו רק ביד שהיא למטה (תלויה).
2 גם בפסח ראשו על כרעיו ועל קרבו כלומר שאף שכולו שלם את כרעיו חותכין (וי"א שנותנן בתוכו, פסחים ע"ד).
3 וכן בפרים הנשרפין כתוב וְאֶת-עוֹר הַפָּר וְאֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ עַל-רֹאשׁוֹ וְעַל-כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ שכאן בשונה מהרגיל אינו מפשיט את העור אלא נשאר מחובר וכן הכרעיים נשארים מחוברים וכן הקרביים נשארים מחוברים ולכן אין מדיחין אותם אלא נשארים עם פרשם. (ואולי כן חותכים אות הכרעיים כמו את הראש).
4 אני משער שגם בעולת העוף שכולה כליל משליך את הכרעיים (הרגליים) לא מצאתי כתוב. ???
עדיין פלא למה במשנה שם וגם ברמב"ם לא מוזכר הדחה רק בקרב והקרביים ולא בכרעיים (אולי ט"ס וצ"ל והכרעיים במשנה ???).
_________________________________
איזהן כרעיים של יד או של רגל
1 לעיל.
2 נ.ב. "כאשר יציל הרועה מפי האריה שתי כרעיים או בדל אזן..." האם משמע שיש רק שתי כרעיים ?
3 בתורה כתוב על חגבים "אשר לו כרעיים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ" ואם הפירוש כרש"י שממעל לרגליו הוא יותר קרוב לראש (כאילו שהחגב עומד כאדם) אז משמע שהקדמיים בלבד נקראים כרעיים (גם העז קופץ בעיקר עם רגליו הקדמיות - ידיו ?).
.
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 06/08/2015 22:45:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2015 21:22 |
|
| |
מקווה שתסלחו לי על מועד השאלה וגם על הפרוזאיות שלה:
למה רוחצים את הכרעיים?
אני מבין שהקרב מלא בלכלוך וצריך שטיפה, אבל במה שונות הכרעיים (לאחר הפשטה) מכל אבר אחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2015 17:29 |
|
| |
א) לגבי ה- 95% - מה נותר לנו כיתמי דיתמי כי אם לתקן את אותו קמצוץ שהותירו לנו גאוני עולם שקדמונו?! הגע בעצמך - וכי עדיף לפלפל יובלות בדין "חזקה שיש עמה טענה (חלשה) והמסתעף", או לחלופין "העיטוש בהלכה" (יש ספר כזה!) וכו', או בבירור מיקחו של אותו צדיק הלא הוא משה רבינו ע"ה, בדקדוק כל אות ואות שיצאה תחת ידו?
ב) אפשר לדלות מתה"ש פה ושם תיקון כזה או אחר - נניח אחד או שנים בכל פרשה (בנביאים הרבה יותר, אגב). אבל גם פירושיהם ראויים לעיון, כמו מדרשי חז"ל אם לא למעלה מזה!
ג) וכפי שכתב אחד מחוקרי הנוסח (מהזיכרון): חכמי המסורה הקפידו מאוד להעביר את הנוסח שהיה בידיהם במדויק, על שגיאותיו ובעיותיו...
ד) בחלק מכתה"י של תרגום השבעים, כל הפסוק הזה איננו. בחלק מהם מתורגם "בן שלשים שנה". בפשיטתא אגב מתורגם "בן עשרים ואחת שנה" - לך תדע...
ה) ככל שידוע לי לא ולא - הוא מתורגם מיוונית ומהווה "איסוף" של חומרים מהמקרא + ממקורות לא ידועים לנו, אז אי אפשר ממש לסמוך עליו. יש על כך מאמר של צפורה טלשיר אבל אני לא זוכר מה ומי לבושתי...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2015 17:11 |
|
| |
יש
"לא בדיוק הבנתי למה בן הדת ומי שקיבל קשור בכלל לעניין?"
לבן הדת יש עניין לשמר את הנוסח כצורתו. למי שאינו בן הדת - אין אינטרס כזה. ולכן יש סיכוי יותר גדול ששומרי הדת שמרו על הנוסח המדוייק.
"אגב, לדעת השומרונים בם בהחלט ממקבלי התורה. אתה בטח תגיד שהמסורת שלנו אומרת אחרת."
בסוגריים - שבהם כתבתי את ההערה לגבי מי שהוא "בן הדת" - כתבתי בפירוש שזה מתייחס רק כלפי תרגום השבעים.
אברם ואריאל
לדעתי זה לא כ"כ משנה איזה נוסח "מקורי" יותר, אלא איזה נוסח מייצג את הדת יותר, גם אם נניח שהוא עבר כמה שינויים וגלגולים (ולכן אינני רואה בתיקוני נוסח בהכרח "טעות", אלא יותר בכיוון של "דבר מיותר", אם כי כמובן הוא עשוי לשפוך אור על פסוקים מסויימים). הרי גם המשנה והגמרא, וכל התושב"ע עוברים דרך בתי מדרש, עד שמגיעים לאיזושהיא הסכמה כללית על כך שמוצה הדיון בעקרונות הנדונים, ואפשר להנחיל את הסוגיה/ספר/מדרש וכו' ללימוד רשמי ומסודר - כפי שהוא.
הדוגמא של בן שנה שאול במלכו - היא דוגמא שבהחלט אהובה עלי, מכיוון שיש לי הסבר אורתודוכסי עבורה: הפסוק כתוב מייד לאחר המלכתו השנייה של שאול. לכן הפסוק מציין שההמלכה השנייה הייתה כעבור שנה מההמלכה הראשונה. אמנם בשפתנו היום לא מדברים בסגנון כזה, אבל זה היה בהחלט הגיוני אילו היו מציינים על אדם למשל "הוא סטודנט בן שנתיים" או "בעל נסיון בן שלוש שנים" (בדוגמא האחרונה זה דו משמעי: אפשר להבין גם שהנסיון הוא בן שלוש שנים, ובצורה זו זה ייתכן גם בשפת הדיבור בימינו)
הסבר זה מייצג היטב את גישתי, שצריך לחפש את ההקשר המקורי ו"להיכנס לנעליים" של הכותב, כדי להבין את כוונתו. זה דבר קשה. אבל אפשר לעשות אותו (כיצד? זה כבר דיון בפני עצמו). ומכאן מגיעים לאשכולי - "אמונה במי אמונה במה" - לעבור את כל מחיצות הדורות, ולהבין מה התרחש בתנ"ך בזמן אמת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2015 10:47 |
|
| |
אברם, א)מן הסתם הנוסח המקורי אכן לא היה זהה לנוסח המסורה, אבל בהינתן ההבדל הסוגיי בין נה"מ לתה"ש ויתר מרעיו, סביר שהוא היה דומה לנה"מ ב95 אחוז.
ב) בהינתן אותו הבדל סוגיי, השאלה אם אפשר בכלל להסתמך על תה"ש וכו' או שבכל שינוי נוסח נניח או שזה פירוש או שלא דק. מאחר והן הפירושים והן חוסר הדקדוקים מרובים אצלם.
ג) וגם במקרים קיצוניים כמו הפסוק שהבאתי בן שנה שאול במלכו שברור שמקורו היה בן ?? שנה שאול במלכו. לכאורה ברור שהדרך הנכונה היא לא לתקן את הנוסח המעשי, כי כל הסיבה ששרד אלינו נוסח המסורה האיכותי והמדוקדק היא מכיוון שחכמיו הקפידו לא לתקן תיקונים כאלו. כך שכל חכמת ביקורת הנוסח אין מקומה אלא בהיכלי השן של האוניברסיטאות ולא בעולם המעשה.
ד) ומה באמת כותבים עדי הנוסח האחרים בפסוק זה?
ה) (בלי קשר לכלום) האם עזרא החיצוני נחשב עד נוסח לספר עזרא?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2015 08:59 |
|
| |
ג' הערות ברשותכם -
א) אין ספק שנוסח המסורה הוא המדויק והנאמן ביותר יחסית לשאר, ולכן הוא משמש כ"פְּנים" של מהדורות מדעיות (אם כי עכשיו מוציאים חכמי אנגלי"א בגבהות ליבם מהדורה 'אקלקטית' אך אנו אין לנו אלא מהדורת הביבלי"א הבראיק"א החדשה, שהיא 'דיפלומטית').
כלומר - אם ישאלו אותי איזה תנ"ך לקחת לאי בודד מתוך עדי הנוסח הקיימים - הייתי כמובן לוקח תנ"ך בנוסח המסורה (האמת שהייתי לוקח את תה"ש, כי הוא יותר מעניין, אבל בתיאוריה...)
ב) כל השאלה היא, האם נוסח המסורה כפי שהוא לפנינו הוא הנוסח "המקורי" ב- 100% - וכאן התשובה היא ודאי שלא, ואלו בדיוק הערות הנוסח שאני עומד עליהן, כמיוצג בעדי נוסח אחרים שמדי פעם קולעים יותר למטרה (וכמובן שמדי פעם אני מציג סתם הערות שאולי נובעות מפרשנות שלא "חייבים" לקבל, בבחינת יגדיל תורה ויאדיר...)
ג) חשוב לזכור שיש חוקרים חשובים הסוברים שאין בכלל מושג כזה של נוסח מקורי - מעולם לא היה נוסח אחד (ur-text), בדיוק כמו שלהגדה של פסח (כנראה) מעולם לא היה נוסח אחד שממנו השתלשלו כל ההגדות, ראו בוויקיפדיה:
במאה ה-19 ובמאה ה-20 נוצרו שתי האסכולות העיקריות בביקורת הנוסח. אחת, מיסודו של פאול דה לגארד (Paul de Lagarde;1827 - 1891) טוענת כי בעבר התקיימה מהדורה אחת ויחידה של כל אחד מספרי המקרא, וכי ממהדורה זו התפתחו באופנים שונים יתר הגרסאות הקיימות לפנינו. האסכולה השנייה, המזוהה בעיקר עם מבקרו הגדול של לגארד, פאול קאהלה (1875 - 1964;Paul Kahle), טוענת כי מעולם לא היה בנמצא טקסט קדמון שכזה. לטענתה, כבר מראשית המסירה הטקסטואלית של המקרא נודעו הספרים השונים במהדורות עממיות מגוונות. בין שתי האסכולות קיימות גם גישות ביניים שונות. השערות אלו ואחרות יוצגו להלן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2015 00:14 |
|
| |
במחקר מקובל שנוסח המסורה עדיף על הנוסחאות האחרות, זאת בשל ההבדל היסודי בין מבנה נה"מ לאחרים. והוא שנה"מ שומר בקפדנות על החומר שהובא לפניו (לא רק בתקופת המסורה שהיא מבר כוכבא ועד ימינו אלא גם בתקופת הקדם מסורה) והשיבושים שיש בו הם בעיקר שיבושי העתקה ולא תיקונים מכוונים, למשל בן שנה שאול במלכו.
ואילו תה"ש והשומרוני משנים בעיקר בכוונה, כדי לפרש קטעים קשים וכדומה.
|
|
|
|
|
