בס"ד
מה שעזר מציון היו צריכים לשלוח לכם...
תודיעו לרבים – ויעזרו לכם!
בהוראת מרן שליט"א שאמר לנו "תודיעו לרבים – ויעזרו לכם" אנו מודיעים לרבים את סיפור המעשה בכללותו.
למה אנחנו פונים אליך?
מאיפה גייסנו את הכסף עד היום?
הסיפור המופלא שמאחורי אגודת עזר מציון.
הכול התחיל בחדר וחצי בדירת מגורי הרב חנניה צ'ולק בבני ברק.
לפעילות החסד הנחמדה היו דורשים רבים אך לא היו מקורות תקציביים, לא הכרה ממשלתית, לא מתנדבים, לא גבירים, ולא... אנשים שישמעו עלינו.
הפעילות הייתה מתבצעת בהתאם ליכולות הקלושות של הרב חנניה.
כך נמשך הדבר במשך כשבע שנים [סוף 1979 – תחילת 1987]
ואז.
הגיע הפתרון לכל הבעיות.
חברה קטנה ודי אנונימית בשם ' גור שיווק בע"מ ' שלמנהליה היו לא מעט הצלחות שיווקיות נטלה לידיה את גיוס המשאבים והפיכת הארגון הקטנטן למערכת ארצית.
האמת, הם דיברו על חזון, על ארגון כלל ארצי, ארגון שישנה את המפה הרפואית ואת רמתה, פרויקט שיטשטש את הפער הכלכלי בתחום הרפואה הממשלתית, וכבעלי תשובה טריים הם גם דיברו על זכויות רוחניות שיתווספו לכלל אזרחי המדינה, גם היו דיבורים על קירוב בין מגזרים באוכלוסיה, בין חילונים לחרדים וכו'
אבל, לא כל כך הבנו מה הם רוצים.
מה כבר נוכל לעשות בחדר וחצי?
ואפילו אם נשכור מחסן ענק?
וגם אם יבואו אלינו אנשים מחוץ ל "רמת אלחנן", אז מה? מה זה שייך לכל המילים הגבוהות האלו?
שלמה גור חברה לשיווק בע"מ התחילו להחתים הוראות קבע עבורנו בקצב מטורף במגזר החילוני בלבד!, בחצי שנה ראשונה 3,000 הוראות קבע! בשנה שנייה: 13,000 !!! [תשאלו כל מתרים כמה זה קשה] הם שיווקו אותנו בכלים מקצועיים שעד היום אין לנו שמץ של מושג בהם. למשל, הם המציאו את השם עמ"י כדי שיוכלו להגיע אל הציבור החילוני שבאותם שנים ממש לא שש לתרום לארגון חרדי עם שם בעל קונוטציה דתית כמו שלנו, הם גם יצרו את הסמל והלוגו המפורסם כאשר הם מבקשים מאתנו להשתמש בו על כל דבר כדי שהחברים במועדון שהם הקימו יראו את תוצאות הכסף שיורד מדי חודש מחשבונם כמו שעון.
האמת, בסופו של דבר ראינו שהציבור מזהה את הסמל הזה יותר מאשר את הלוגו הישן שלנו כי פעילי גור שיווק הסתובבו עם פרוספקטים והפציצו עלונים, חוברות, מגאזינים, לוחות שנה, עם הסמל עמ"י בכל פינה בארץ, אז בשנת 1993 החלטנו להתחיל להשתמש גם בפרסומים שלנו עם הסמל הזה, בתחילה במקביל ללוגו הישן ואחר כך בסמל עמ"י לבדו.
הכסף הגיע, יכולנו לשלם את חשבונות הטלפון, את החובות, לחדש את הציוד הרפואי, וזה העיקר.
כעת, כאשר מחסור תקציבי כבר לא העיב עלינו, אלא להיפך.
לא ידענו מה ניתן לעשות עם כאלו סכומים.
החבר'ה המדהימים האלו, העבירו לנו כל כמה ימים עשרות ומאות של הוראות קבע וב"חוצפה" הם קבעו כל הוראת קבע מינימום 10 דולר לחודש ומעלה.
כעת, התחלנו להבין את החלום של גור שיווק, את החזון, את עוצם ראיה למרחוק והתכנון.
והחלטנו, שאם גור שיווק ממשיכה לממן אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את מציאת הדרכים להוצאת הסכומים האדירים הללו לטובת חולי ישראל.
המשך ההתפתחות האדירה שלנו ידוע לכל בוגר בישראל.
קיבלנו דחיפה עצומה בהכרה הציבורית, קיבלנו גם אפשרויות להצטרף לפרויקטים ממשלתיים וליהנות מקופת המיסים, זכינו להכיר גם את ראשי המשק, דבר שגרם לתוספת תנופה פיננסית, אבל, עיקר העיקרים, חברת גור שיווק לא קיבלה כמעט כלום, רק הוצאות תפעול בלבד, הצלחנו לשכנע אותם לדחות ולדחות את מועד התשלום של עמלת השיווק.
בסופו של דבר התחלנו להרגיש את הכוח שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בקצה האצבעות.
הפנמנו שאנחנו למעשה כמעט שולטים על הציבור בכל הנוגע לתחומי הרפואה.
פתחנו פרויקטים שיכסו כל פינה בתחום, ושלמה גור חברה לשיווק מימן הכול.
הסידור הזה יכול היה להמשך עד ימים ושנים.
אבל סדקים התחילו להופיע באידיליה הזו כאשר הכוח עלה לנו לראש והתחלנו להתנהג כעריצים.
אנשים שנפגעו מהכוחניות שלנו התחילו לפנות לשלמה גור והוא התחיל לשאול שאלות.
רבנים פנו אליו על עוולות שנעשו לאנשי קהילתם על ידינו, ובאמת, זה היה מאד קשה להתנהג כאדם מהשורה כאשר כל מי שאתה פוגש מתחנן אליך, מחייך, משתף, ומתחנף.
אנחנו פירשנו את השאלות של שלמה גור כניסיון לשיחה בנושא התמלוגים שמגיעים לו ולחברה על השיווק האדיר הזה, והצלחנו להתחמק מפעם לפעם תוך שאנו מספרים לו סיפורים מרגשים עד דמעות על ילדים חולים שניצלו ועל משפחות ששוקמו.
לאחר תקופה, כאשר נודע לו על משרדי הפאר שקיימים בבניין החדש שלנו בבני ברק [אל תדאגו, זה לא המשרדים שאליהם אנחנו מכניסים את מרנן ורבנן להצטלם, אנחנו מדברים על המשרדים בקומה השישית, אלו עם המקלחות הצמודות {כבר הספקנו לשפץ ולהוריד כי אנשים לא קנו את הלוקש שמישהי תרמה את זה אך ורק למטרה זו...}, נו, אלו עם המרפסות שמש לכיוון כביש גהה]
שוב קיבלנו תגובה תקיפה משלמה גור ודרישה להפסיק את ההתנהגות הראוותנית.
אבל, מה לעשות, זה היה כבר קשה, היינו שיכורי כוח ושכחנו בכלל שיש מישהו שהוא שותף לחזון, הוא מתאמץ ופועל להגשמתו בדרכים מאד יצירתיות וחכמות, מחתים עוד ועוד הוראות קבע, והיה לנו יותר קל, פשוט להתעלם ממנו.
אבל הוא לא ויתר, והאמת, כי הוא עבד על כל שקל ממש קשה, והוא זה שהסביר לאנשים שהכסף שלהם הולך למטרות חשובות, אבל אנחנו כבר שכחנו את הקושי שכרוך בגיוס כספים, ולא התחייבנו כלום לאף אחד.
הוא המשיך להטריד אותנו עם כל מיני טענות מהלכות צדקה בשו"ע יו"ד, אז עשינו לו תרגיל.
טענו שהשיטה שבה הוא משיג את ההוראות קבע מאד לא מקובלת עלינו כי אנחנו מקבלים פניות על אגרסיביות וכדומה בלה בלה בלה.
זה ממש עזר לנו כי כל פעם שהוא פנה אלינו, בלבלנו אותו, והעברנו נושא עם הטענות האלו.
יום אחד בשנת 2002, שמענו לחרדתנו שב "כולבוטק" הולכת להתפרסם כתבה לא מחמיאה על שלמה גור חברה לשיווק וממש ממש נלחצנו, עד כדי כך שחנניה בעצמו היה צריך ללכת ולהסביר להגראי"ל שטיינמן שליט"א מה זה "כולבוטק".
למחרת הכתבה התייצבנו כולנו במשרדי שלמה גור חברה לשיווק, [האמת לא כל כך הסתדרנו שם כי ממש לא ידענו איך אפשר להביא כל כך הרבה כסף ממשרדים כל כך קטנטנים ופשוטים, בלי כל המכשירים והמרחבים שאצלנו לא מגיעים לעבודה במקרה של קלקול באחד מהתנאים.] שם ישבנו והסברנו לעובדים שלא ייבהלו מהכתבה ולא ירפו ידיהם מעבודת הקודש וזה ממש רק השטן שבא להפריע לכל דבר שבקדושה וכו'.
האמת שבלי שלמה גור חברה לשיווק לא היינו קיימים
http://www.gurshivuk.com
[תסתכלו בסרטונים ותבינו עד כמה]
למעשה הכתבה עשתה רק טוב כי הציבור לא אהב את מה שניסו למכור לו בכוח וגם אלינו הגיעו רק טלפונים מחזקים, כנראה זה היה מהברכה של הגראי"ל שטיינמן שליט"א.
אבל לכל דחייה מגיע גם סוף וכאשר ה"שומן" ממש גלש הגיע שלמה גור לדרוש את חלקו.
ואז כשהסיפורים על ה "אגרסיביות" וה "שיטה" לא הועילו פשוט תבענו אותו בבית דין אצל ידידנו הרה"ג פלוני שליט"א שהבטיח לנו בקריצה ש"עזר מציון" לא תצא ניזוקה מפסק שיצא תחת ידו.
והיות והרוצה לשקר ירחיק עדותו, נאלצנו להיסחב אחרי הדיין הגאון הצדיק הנ"ל לבית דין רחוק מבני ברק שם הוא קבע פסק בוררות שהצלחנו לתמרן את שלמה גור להיאלץ לחתום עליו.
הבעיה שהוא גילה שבפסק "השחלנו" לו סעיף שבו הוא מוותר על כל הכספים שאנחנו חייבים לו לשעבר, ועל זה הוא סירב לחתום כי זה לא היה נושא הבוררות, למרות שממש ממש הצנענו את זה בין כל הדרישות המוזרות בנושאי שיווק שדרשנו ממנו.
ואז, הוסרו הכפפות והנושא עבר לידידנו מר ווינרוט שדרס ורמס כל הסכם כתוב בינינו לבין שלמה גור.
אך כאשר חשבנו שסוף סוף נפטרנו ממנו והוא כעת יבא על ארבע, פצוע, חבול, מובטל, ללא פרנסה [גם את אשתו שהייתה עובדת שלנו – פיטרנו מייד, כדי שיגמר לו הכסף כמה שיותר מהר], ונצליח לקנות אותו עם כמה גרושים ואולי קצת כבוד, פתאום, מעשה שטן, הוא התחיל לשווק מתחרים שלנו והצליח להתרומם מחדש.
מה לא עשינו כדי למנוע את זה?, תבענו אותו בערכאות על שימוש בסמל שמזוהה איתנו, והיות והבת של השופט הנכבד עובדת אצלנו כפסיכולוגית בכירה גם זכינו במשפט הזה למרות שסתרנו את עצמנו בעדויות.
כשראינו שכלו כל הקיצים ואמנם, שלמה גור לא יכול היה לעשות כלום כי הוא איננו יכול לתבוע אותנו בערכאות, ואילו בבית דין רבני, כבר הראינו לי מי שולט על מי..., אבל רצינו שהוא יפסיק לגייס כספים למתחרים שלנו, אז תבענו אותו על 5,000,000 ₪ כדי לטרטר אותו, כביכול אנחנו רוצים לפתוח את ספרי החשבונות שלו ולראות אם באמת ההצהרות שלו על ההוצאות נכונות.
מה שלא לקחנו בחשבון, שברגע שפנינו לבית המשפט נפתחה בפניו הדרך ההלכתית לספר לשופטים מה האמת פה.
וכעת שעומדת נגדינו תביעה ראשונה על 144,398,704 ₪ [במילים: מאה ארבעים וארבעה מליון, שלש מאות תשעים ושמונה אלף, ושבע מאות וארבע שקלים] [וכנראה תביעות נוספות כבר בדרך], אנו נאלצים לפנות לכבודו למען יציל את הפעילות והבניינים, המשרדים והרכבים של אגודת עזר מציון וזאת לפי הוראת הגאונים צדיקי הדור שליט"א.
אם יש לך לב יהודי, אם אתה מבין מה התכוון הגאון שליט"א שנספר לך ולרבים..., ובעיקר אם חסכת קצת כסף לחתן את ילדיך, דע לך שאנחנו הכתובת!
אבל, אם אתה רוצה לראות איך כל האימפריה הזאת נשמטת מתחת ידי העסקנים המסורים שמנהלים אותה, כאשר ישנה העדפה ברורה לקבלת שירותים לציבור שלנו!, עם כל המבצעים שאנחנו מארגנים ואפילו בתך שתחי' השתתפה כנראה במבצע כתיבת הסיפורים שלנו.
[מצטערים, אבל לא היה מספיק כוח אדם לקרוא הכול אז מעטפות עם שמות לא "משלנו" פשוט נגרסו ישירות לפח. ע"ע שמות המשפחה של שלושת הזוכות]
האם תיתן לכל זה להתמוטט? האם תיתן לאויבי עזר מציון את האפשרות לראות אותנו חוזרים לגודל הטבעי שלנו בלי שלמה גור חברה לשיווק?
אם קראת מכתב זה, קיים גם אתה את פסק מרן שליט"א והפץ אותו בין ידידיך ומכריך [עדיפות למפיצים כמניין ניסי"ם]
ולמי שלא הבין: מסמך זה לא נשלח על ידי עזר מציון
