פינת הפיקציה:הסבא קדישא,חסידי מונקץ' והצנזור הגדול

בשנת תר"ץ ביקר בארץ ישראל רבי חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש. אחד מרגעי השיא של הביקור בן השבועיים, היה פגישתו עם 'הסבא קדישא' הנערץ, הלא הוא רבי שלמה אליעזר אֶלְפַנְדָרִי - שנפטר באותה שנה בגיל 104.

בשנת תרצ"א יצא במונקאטש הספר 'מסעות ירושלים', המתאר בארוכה את מסעו של האדמו"ר ממונקאטש בארץ ישראל. הספר נכתב על ידי אחד מחסידי האדמו"ר - משה גולדשטיין - שהיה מבני פמלייתו בביקור בארץ. חלקו הראשון של הספר מוקדש לתיאור המסע, וחלקו השני - 'מאמר חיות אש' - מוקדש לפגישתו עם הרב אלפנדרי, ולתיאור מפורט של דמותו, פועלו ובעיקר השקפותיו.

הסיפורים שמביא גולדשטיין על הרב אלפנדרי מציירים אותו כקיצוני בתוך הקיצונים, מתנגד חריף ל'אגודה' ול'מזרחי' כאחד - ובייחוד לרב קוק ולרבנות הראשית. הרב אלפנדרי אכן היה ידוע כתקיף מאד, אך לא מעט מסיפוריו של גולדשטיין מוכחשים מעובדות בדוקות, מבוססות ומהימנות - למשל בכל הנוגע לטיב קשריו והערכתו את הרב קוק (על כך יש להרחיב במקום אחר). ב'ליקוטי ראי"ה' ח"ג, כפר הרא"ה תשנ"ה, עמ' 153, אף מביא הרב משה צבי נריה, ללא ציון מקור, שהרב אהרן פישר - אביו של הרב ישראל יעקב פישר, לימים מראשי העדה החרדית - טען שדמות הרב אלפנדרי סולפה בקונטרס זה.

ענייננו איפוא הוא בחלק מתוך 'חיות אש' בו הרחיב גולדשטיין לספר על קנאותו הבלתי מתפשרת של הסבא קדישא. לא כדי לברר את מידת נכונות הדברים באנו, אלא כדי להמחיש כיצד הקנאים עצמם התייחסו לדבריו של גולדשטיין; מתוך מבוכה על החירופים והגידופים שהמטיר גולדשטיין בשם הרב אלפנדרי על גורמים הנמצאים כיום בקונצנזוס החרדי, במהדורות הבאות של הספר הושמטו מן הספר חלקים שלמים מן התיאורים, ובחלקים אחרים נעשו שינויים ועידונים - כמובן מבלי ליידע את הקורא שנעשו כאן שינויים והשמטות.

אנו ניעזר בשלוש המהדורות שיצאו לספר 'מסעות ירושלים':
המהדורה הראשונה - מונקאטש תרצ"א, כאמור יצאה ע"י גולדשטיין.
המהדורה השניה, בסידור מחודש והרחבות מרובות - ירושלים תש"ל, ללא שם המהדיר.
המהדורה השלישית, העתק של הקודמת בסידור מחודש - ירושלים תשס"ד, יצאה על ידי "אור תורה מונקאטש".


כעת נתחיל - נפתח מן הקל אל הכבד.
שימו לב לצילום הבא מתוך מהדורת תש"ל (עמ' ש"ח):

ניתן בקלות להבחין שנעשתה כאן השמטה - נמחק שמה של הדמות עליה דיבר כביכול הרב אלפנדרי, אם כי לא קשה לנחש שמדובר ברב קוק.
במהדורת תשס"ד (עמ' רכ"ט) החליטו העורכים לוותר על ההשמטה הקודמת:

ואכן כך היא הגרסה המקורית, דף פ"ז ע"א:



___


וכעת, כפי שהבטחנו, נעבור אל הכבד. קבלו את הפיסקה העמומה הבאה, ממהדורת תשס"ד עמ' רל"א:


במי מדובר? במה מדובר? איזו פירצה היתה זו? העורכים הואילו בטובם לרמוז שנעשתה כאן השמטה, בהשאירם את המילה "וכו'" בתוך דברי הרב אלפנדרי.
ובאיזו "תלמידי ישיבה מסויימת" שבאו לביתו בלי זקן ופיאות ומגדלי בלורית? כאן ניתנו כבר רמזים כלשהם - בלורית, זקן, פאות: אלה יכולים להיות תלמידי 'מרכז הרב' שרבים מתלמידיה הגיעו מאירופה, תלמידי ישיבת לומז'ה שעלתה לארץ בתרפ"ו, או תלמידי ישיבת חברון שהגיעה לארץ בתרפ"ה.
ומה קורה במהדורת תש"ל? הבה נראה (עמ' שי"א-שי"ב):


כאן היו המהדירים נדיבים אף פחות - מחקו את שאר המשפטים הבאים אחרי "ודחיתים", ורק השאירו כסימן את המילה "וכו'". כפי שניווכח מייד, גם המשפט "פרצה מיוחדת בעיר ה'" המופיע בשתי המהדורות הנ"ל אינו קיים במקור, כמו גם משפטים רבים נוספים ששונו, כדוגמת "ושאל רבינו להס"ק מה לעשות במחיצת כרם בית ה'" ועוד (לפחות היה למשמיטים סגנון!).
וכעת למקור, מהד' תרצ"א עמ' פ"ז ע"ב - פ"ח ע"ב. קבלו את תפארת הקנאים במלואה: לדברי גולדשטיין, בימים הספורים ששהה הרבי ממונקאטש בירושלים באו קנאי ירושלים להתייעץ עמו מה לעשות עם הפושטקים של סלבודקה שקבעו את משכנם עתה בירושלים לאחר הטבח בחברון, והלה כמובן הלך להתייעץ עם הסבא קדישא שאמר שעדיף להחריש לעת עתה כדי שלא יפלו לידיו של [הרב] קוק חס ושלום, אבל בשום אופן אין לשכוח שתלמידי ישיבתו של הסבא מסלבודקה "הם באמת מחריבי קרתא קדישא" שצריך לברוח מהם ומקרבתם. וגם ההוא, מה שמו, [הרב] משה מרדכי עפשטיין, אינו אלא רודף בצע בדיוק כמו [הרב] קוק וזו סיבת הפירוד ביניהם (איזה פירוד?!), וכו' וכו' לתפארת קנאי ישראל.




 



אכן כן! מתברר שהמהדירים את מלאכתו של גולדשטיין פשוט לא רצו שהציבור החרדי דהיום ישמע את החירופים והגידופים שחסידו הנאמן של הרבי ממונקאטש שרבב בפי הרב אלפנדרי כלפי תלמידי ישיבת סלבודקה\חברון - ויותר מכך, כלפי ראש הישיבה הנערץ, רבי משה מרדכי עפשטיין. כנראה חששו (וכנראה בצדק) שהדבר עלול לגרום להוקעת הקונטרס כולו. 

כבר הזכרתי כאן את 'קרבני לחמי'. וכדי שלא אבוא בלא חדש, אציין שבספר החדש שיצא זה עתה על תולדות הגרי"י פישר (אחיו של ר' שלמה), ישנם כמאתיים עמודים על הרב אהרן פישר ואביו.

בקשר לדבריו של פותח האשכול.
אני שמעתי מר' שלמה פישר שליט"א שאביו טען שהרבה מהתיאורים בספר מסעות ירושלים אינם אמינים והוא בעצמו כתב השגות על העותק שהיה ברשותו .
ר' שלמה ספר שאביו היה משב"ק של הס"ק ואמו בישלה את האוכל עבורו.

כעת מצאתי התייחסות מעניינת לנידון שכאן, במכתב ששלח הרב ר' יוסף ליב זוסמן לרב משה צבי נריה, בל' שבט תשנ"ה ('מאבני המקום', י"ד, תשס"ב, עמ' 35):

"בענין הגאון מהרש"א [אלפנדרי] זצ"ל, ממרן הרימ"ח זצוק"ל לא שמעתי. גם בבית זבול אומרים שלא יודעים מאומה; אמנם ידידי הר"י פרידמן שיח', העוסק בכתבי מרן זצוק"ל, אמר לי שהוא ראה את המכתב במקורו, שבו הוא דורש בשלום הכהן הגדול מרן הרב זצוק"ל - והמכתב הזה הוא נעלם מבית זבול, לא ידוע על ידי מי, גם העדה החרדית פירסמה הכחשה על קיומו של מכתב זה... וידוע כי הר'... [ריא"ז מרגליות?] שם ידו על ביתו של מהרש"א ז"ל למורת רוחו".

היום היה לנגד עיני למספר רגעים מאמר שכתב הר"י בוקסבוים זצ"ל במוריה שנה כב חוברת א-ב. הוא פירסם שם שתי אגרות מגנזי אביו, ד"ר מרדכי ז"ל, הנוגעות לעזבונו של רש"א אלפנדארי.
האגרת הראשונה היא מכתב שכתב המונקצ'ר לד"ר מרדכי בוקסבוים, ומספר לו על פטירתו של הסב"ק ושנועלים את ביתו ולא נותנים להם להכנס לשם.
המסמך השני, נוגע יותר לענינינו. מדובר בצוואתו של הסב"ק שחתומים עליה החבורה של מרגליות ושות' [אינני זוכר את שמותם, נדמה לי שלושה אנשים], ושהם מקבלים מהסב"ק ייפוי כח להיות האחראים על כתביו וכיו"ב.
משהו בסגנון.
הפרט המעניין, שלכאורה עומד בסתירה גמורה לטענתי דלעיל, הוא שרב נוסף חתם לאחריהם ומאשר את ייפוי כוחם.
והרב הזה הוא הרב יצחק ניסים.
גם הרב ניסים מספר בהקדמתו לשו"ת מהרש"א את מה שקרה: בהתחלה בזזו חלק מהכתבים, ואח"כ נעל היורש, אחיינו של הסב"ק את האוצר, ואח"כ נסע לחו"ל, וכו' [יעויין שם], מה שבקושי איפשר לו לערוך את השו"ת הנוכחי, והוא מקוה שיצא לו לערוך את ההמשך. וההמשך ידוע.
בכל אופן, עדיין לא מצאתי את דברי פרו' בניהו בנושא, ואני זוכר שישנה טרוניה כלפי חבורת מרגליות על מעשיהם, כך שאינני מזדרז להתרגש מהמסמך שפרסמה אותה חבורה, ושהגיע לגנזיו של ד"ר בוקסבוים.
אבל להודיע מצאתי לנכון, ולכשאמצאנו, אמשיך בע"ה.

אני מתנצל שאני מסיט מעט את האשכול אבל במכתב הקרוי כאן "חשוד" מוזכר ר' בעריש זלץ [לו שלח הרצפ"פ מכתב שאלה על השמטת הרמב"ם דין התוקע בלילה].
ר' בעריש זה הוא סבי זקני*  והוא אכן היה מקורב למהרש"א אלפנדרי וכמדומה גם שהיה ספ"ד שלו.
במאמר חיות אש שבסו"ס מסעות ירושלים הנז"ל מסופר [אות מ] מעשה פלאות על ברכת הרב אפלנדרי שבזכותה נפקד בבן. איני יודע אם המעשה כולו נכון אבל וודאי שהיה לו בן יחידי ה"ה סבי זצ"ל.
כתיבה אחת שלו בדבר אם יוצאים י"ח במרור שגדל בעציץ שאינו נקוב, נדפסה בספר הר המור-פסח [בצירוף תצלום כתב ידו].
פניתי בעבר למנהל מכון הרב פראנק, הרב רוזנטל. והשיב לי שלמכון לא ידוע על כתבים נוספים

אבקש אם לאי מי ידועים פרטים נוספים עליו ועל כתביו יודעני נא ושכרו מן השמים.

* אגב. אשתו דבורה ע"ה לבית אונגר היא אחותו של ר' אלטר אונגר שנרצח האב על הבנים בפרעות צפת בשנת תרצ"ו ולא נותרה כי אם בת אחת שחייתה כמה שעות ונפטרה. ונסתפקו גדולי הדור האם אלמנתו חייבת בחליצה או שאותה בת שחייתה כמה שעות פוטרתה [אחיעזר ח"ג לג, ציץ אליעזר ח"א כג-כה, שם ח"י מח, מט. ובקונטרס בנין ירושלים מאת הרב וולנדברג שנדפס בספר הזכרון זכרון שלמה]