| נשלח ב-25/3/2008 16:24 |
|
| |
חוויה משותפת תורמת להעמקת הקשר?
אנשים רבים אומרים כי למרות שרגש האהבה החזק הקיים בתחילת קשר הנישואין פג עם הזמן, עדיין נשארת אהבה חזקה איתנה ומבוססת, כמו קיר איתן שנבנה עם השנים ולא ניתן לנפצו, כל הדברים שהזוג חווה יחד, הקשיים, השמחות, הילדים וכו' בונים ומחזקים את הקשר, וגורמים לו להיות קשר אמיתי, אהבה שהיא מעבר למשיכה גופנית.
כיצד ייתכן לאור טענה זו שבכל זאת קיימים זוגות רבים בחברה החרדית ובכלל, שלא מוצאים סיפוק בקשר הזוגי השאלה היא, האם ה"אהבה" שיש בתחילת הקשר נשמרת כמות שהיא, מאבדת מכוחה, או מתעמעמת - וכל זאת למה?
_________________
"האדם הוא בחיר היצורים ותכלית הבריאה. מי אמר זאת?- אדם." (מרדכי שטרלינג)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 10:53 |
|
| |
הקשר הוא מושג מופשט. הוא מבוסס על יסודות ומכנים משותפים, היוצרים אותו (ולא כפי שטען אחד מקודמיי, מבעירים אותו). מאליו יובן שחוויה משותפת מגבשת את הקשר הנבנה (וקשר הוא דבר שתמיד נמצא בבניה). סוג הגיבוש תלוי בחוויה, אם החוויה חיובית והרושם שנוצר בסופה טוב, הגיבוש יבנה את הקשר כיצירה חיובית וטובה. מאידך, יש גם גיבוש לרעה, המעוות את הצורה הרצויה של הקשר, ועלול לגרום להרעת היחסים בין הקשורים. לסיכום, ברור שחוויה משפיעה, אך השפעתה תלויה בטיב החוויה.
_________________
"עדיף לאהוב ולאבד, מאשר לא לאהוב כלל""
|
|
|
|
|
|