מוסריות כלפי הזולת באי ידיעתו [בהקשר של צניעות]

לפילוסוף המוסרי הגדול עימנואל קאנט, בספרו "ביקורת התבונה המעשית" יש שני נוסחים ל'צו הקטגורי' שלו, ואני אכתוב אותם מזכרוני, בלי לחטט עכשיו בספרים:
1. לפעול לפי חוק שהייתה רוצה שיהיה חוק כללי החל גם עליך. אם כך-אין שום בעיה. אין לי שום בעיה אישית, חוץ מהצד ההלכתי, [בדוגמה מקבילה לסיפור המשל למטה] שאישה שאיני מכיר תלטף אותי בשנתי, ואני לא אדע על כך לעולם.
2. לא להשתמש בזולת כאמצעי למטרותיך ועניינך- לפי זה כמובן אסור לעשות מעשים מגונים באדם ללא מודעותו.
נראה שתחושת הסלידה מהדבר הזה קשורה בנוסח השני של ע. קאנט.

אני חושב שכל זה נותן לנו איזשהי הבנה במושג 'צניעות'. מוכר לנו המוסר הליברלי של "אל תכאיב לי"-הקשור בנוסח הראשון של קאנט (כמובן אפשר להיכנס פה לדקויות:קאנט לעומת לוק ותורת ה'זכות הטבעית', ועוד ועוד- זה לא חשוב לאשכול זה).
מוכרת לנו גם ההלכה שבשולחן הערוך שעשה הבית יוסף לבית ישראל. אבל יש תחום ביינים לא מדובר ולא מוגדר,אבל חשוב,תחום הצניעות-לא במובן של הגדרות סנטימטרים וספרי 'קיצור הלכות הסתכלות' אלא במובן של מוסר אנושי מפותח: לא רק 'אל תזיק', אלא 'אל תנצל'. ובלשון הש"ס: גם 'זה נהנה וזה לא חסר', גם בלי שום שחרוריתא בעשייתא,גם זה אסור, ורק פטור מלשלם. (אני מניח שאיני מדייק עכשיו בפרטי הסוגיא באיזהו נשך, ואשמח אם מישהו מהת"ח פה יעמיד דברים על דיוקם, אני הבאתי כרגע כמשל).

ואפשר לומר ש" ה'אל תנצל' הוא בעיקר מוסר האדם לעצמו, כי מה אכפת לאדם שאנצלו והוא לעולם לא ידע. אלא שאני לא מנצל- אני מחפש את הנעימות אצלי ולא בהתפרצות לגופו של אדם אחר כי הנועם הוא בפנים. ועוד אפשר לומר שזה כן בשבילו- לא בשביל האישיות המודעת שלו אלא בשביל הנשמה, כבוד לנשמתו הזכה. ובלשון קצת המשלית: הצניעות היא הבריחה ממפגש איש ואישה בצורה לא מתוקנת-"פנים באחור" ולא "פנים בפנים"- צד אחד מודע והשני לא. מפגש כזה לא טוב לשניהם. וכבר ברור לכם שכל זה אמור גם ביחס להסתכלות באישה באוטובוס-זה אותו עניין.

מכאן אני רוצה לפתוח את שאלת האשכול: "מהי צניעות"? כתכונה אנושית, ובלי שום קשר הכרחי ל'צניעות' של פשקוויוילים.

תיקון הכותרת בהסכמת הכותב. 
העברת סיפור המשל לאשכול אחר בהמלצת מנהל משנה.

תוקן על ידי עצכח ב- 28/03/2008 8:53:04