| נשלח ב-30/3/2008 06:32 |
 |
| |
תזריע
(אשכול זה נפתח
בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2019 18:06 |
|
| |
סדר דיני הטהרות: משפחה ואדם בודד, ובית ופנים הבית. והיינו מהמורחב בחיי האדם כלפי חוץ, וממנו מנה טומאות עד הטומאה בפנים הבית שהיא הטומאה היותר נוגעת בעצם החיים.
דיני משפחה בפרק י"ב כולו,
דיני טומאות אדם בודד פרק י"ג ופרק י"ד עד פס' ל"ב,
דיני טומאות הבית פרק י"ד פס' ל"ג עד סוף הפרק,
דיני טומאות פנים הבית פרק ט"ו כולו
ובדיני נגעי אדם הזכיר שישה:
א. נגעים סתם.
ב. נגעים המשתנים בעצמם ובמהותם.
ג. נגעי מחית שחין ומכוה.
ד. נגעי ראש וזקן
ה. נגעי בהרות.
ו. נגעי קרחת וגבחת.
ובפשטות ניכר שנגעי קרחת וגבחת הם כנגעי מחיית המריטה, ועל כן הם מקבילים לנגעי מחיית שחין ומכוה, ועפ"ז אולי גם נגעי בהרות הם כסעיף ב' נגעים המשתנים, אם כי יש לברר במה אישתנו, ואולי הם מסוג צרעת הראש והזקן אלא שפרחו בכל הגוף, כעין הצרעות הפורחות בסעיף ב'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2018 10:36 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: |  | מואדיב - תודה.
מדי דברי בו: מכירים את הנודניקים* שמעירים לך על תפילה בעזרת נשים, בטענה שאם יש הפסק מחיצה אתה לא מצטרף למנין?
אז בפעם הבאה, הפנו את הטיפוס לרמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י' הלכה י"ב, "נכנס (המצורע, שמטמא בביאתו לבית) לבית הכנסת, עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות" (האמת שזו משנה בנגעים אבל הרמב"ם עושה איכשהו רושם יותר מקצועי.)
* "נודניק" = מי שמקפיד על דין או חומרא שאני אינני נוהג בהם. |
|
למה צריך להגיע לרמב"ם בדיני מצורע? כבר בהלכות תפילה מצינו ההלכה הזו שאפשר להצטרף גם מעבר למחיצה, כמובן בכפוף להלכות שונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2018 10:34 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: | | המלים "ירקרק" ו "אדמדם" מופיעות בפרשתנו, והן מהוות לכאורה את הפעם היחידה בתנ"ך בה ירוק מופיע כתיאור צבע (ולא בלשון ירק השדה או יריקה).
הסיומת בה מוכפלות האותיות האחרונות משמשת בעברית מודרנית להקטנה (כלבלב) למרות שלדעת המשנה ירקרק הוא "ירוק שבירוקים". אמנם בספרי ובאבן עזרא מובאת הדעה שזו לשון הקטנה.
_________________
|
|
מעניין. דעת הספרי והאב"ע שהתקבלה בשפה המדוברת . ויש"כ, שמכאן תשובה לטוענים שהעברית שיבשה את המילים הללו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2018 13:15 |
|
| |
טוב, לחומר העניין הוספתי את ההערה הבאה בגוף הפוסט, להציל את הקורא מהסתמכות יתרה על דבריי, ואף על פי כן...
* הערה – יש מקום לבעל דין לחלוק הן על הקושיות וכ"ש על התירוצים שאציע בהמשך, ראו הערותיו הנוקבות של יש3 בעצכ"ח, אבל "מילה (שלי) דוחה את הצרעת" (שבת קלב:) וכ"ש שיש לומר דבר תורה:)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2018 12:58 |
|
| |
אני מוכן לקבל את זה כהסבר לאזכור ברית מילה, אבל אין צורך ביותר מזה. צריך גם לזכור שהמספר 7 לא ייחודי לפרשות האלה ודומני שלא רק לתורה.
א. בכל הדוגמאות שהבאת מסופר על ילד שנולד לאנשים מסוימים ואז זה רלוונטי. בהחלט לא היה סביר לספר שחווה ילדה, אלא רק אם היא היחידה שמעניינת את הסיפור כאמא (שתים זונות ילדו באמת לבד בלי שום גבר שמוזכר כי הגבר בכלל לא מעניין כאן, גם זונות כאלה טמאות בלידה).
לידה היית במקור אחרי נידה, אבל אתה צריך להסביר איך הגענו למצב הנוכחי - הפסוקים כנראה לא התעופפו מעצמם. צריך לתת הסבר - או הסבר פילולוגי לתזוזה מוטעית או הסבר עריכתי.
ב. כבר כתבתי שגם בדיני האדם שבפרק יג מדובר על לטהרו. העניין הוא שזה חלק מהתהליך שנעשה על ידי הכהן בבירור הטומאה. באדם ובבית יש הליך נוסף של טקס טהרה שלא קיים כלל בבגד.
אתה אומר שהפסוק חזרתי ולא ברור. כרגיל אצל מבקרי מקרא לא מתוחכמים, העובדה שמדובר בפסוק מאוחר אמורה לפתור את זה. אבל סופר אידיוט היה יכול להיות גם סופר מוקדם. אם תטען שהבעיות בפסוק נוצרו בגלל עריכה בפסוק עצמו זה יהיה הגיוני, אבל העובדה שפסוק הוסף בשלב מאוחר יותר לא אמורה לפתור את חוסר הבהירות של הפסוק עצמו.
ג. אני יכול גם לעשות דמיון לסוטה. עם קריטריונים כל כך סובייקטיביים לא נגיע רחוק - כך כל מי ששני דברים נראים לו דומים יחליט שבמקור הם היו ביחד. כל הפרשות כאן מדברות על הבדלה בין טומאה לטהרה וזה כלל לא קשור לנזיר. זכותך לחשוב שהיית עורך את התורה טוב יותר, אבל לבנות מגדלים מההעדפות הסובייקטיביות שלך ומהאסוציאציות שמסתובבות לך בראש זו לא גישה מאוד מועילה למי שמנסה להגיע לחקר האמת.
ד. אני מאשר לכולם לתלוש פרשות ממקומן, אבל הם צריכים לתת לזה סיבה מספיק טובות. בנוסף כדאי מאוד שיהיה להם גם הסבר טוב לתלישה (אם אין הסבר, צריך סיבה עוד יותר טובה). ברור לכולם שפרשת טומאת מת מאוד חסרה כאן, וברור גם שבני ישראל היו מודעים לטומאת מת והיא לא דבר שהתחדש פתאום לאחר סיפור קורח.
אבל האמת היא שרק מפסוק יא הפרשה שם מתאימה לכאן. החלק של שרפת הפרה ממש לא נראה כמתאים לפרשות שלנו - הוא לא אומר מה עושים אם יש טומאה אלא מצווה את אהרן לעשות משהו בלי שתהיה לפניו בעיה קונקרטית. אז אני חושב שהבעיה כאן מורכבת יותר - קשה לי לראות איך לוקחים משם את הפרשה ושמים כאן כפי שהיא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2018 11:22 |
|
| |
(דוקטור!) אברם_העברי
| יש3 כתב: | | אברם
דמיון של 7 ו-8 לא ממש משכנע אותי כמפתח לסדר. החוקים כאן הן אותן הבדלות בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור שהוזכרו בדברי ה' אל אהרן בפרק י', ולכאורה הם התגובה הישירה למות בניו
היתרונות שלו כמפתח הם: א) חזרה מודגשת בפרקים האלה. ב) נותן הסבר מצוין לאיזכור של "ביום השמיני ימול בשר ערלתו", שלכו"ע אין לו קשר לטומאה, לכהנים או לכל נושא אחר בסביבה.
(אתה כמובן יכול להזיז אותם כי בתוקף הדוקטורט שלך יש לך יד חופשית להזיז פסוקים לפחות כמו לרב מדן ור' יואל בן נון, אבל דווקא זה שהם נאמרו לאהרן באופן חריג בהחלט קושר לאירוע שקרה לאהרן), כך שנראה שיש פה קשר יותר מהותי.
להזיז פסוקים עשיתי כבר בתואר שני, כדוקטור אני כבר מוחק פסוקים:)
א. איפה הגבר? קושיה דחוקה (הגבר לא רלוונטי ולכן לא צריך להופיע), והתירוץ דחוק עוד יותר (כיוון שקודם הוזכר שגבר יכול לשכב עם אישה, אז כבר לא צריך להזכיר אותו, כאילו בלי זה היינו חושבים שזה מגיע מהחסידה). אם כבר צריך להקשות מה בכלל עניין "תזריע" לכאן? הרי הנקודה היא בלידה ומה שקדם לזה לא ממש חשוב.
השווה למשל: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד", "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד", "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן", "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים... וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים", "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ... וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד" – ועוד. בכולם מצוין שהגבר לוקח אשה ואז נולד ילד.
איפה נזכרים ימי נידה? ההסבר מתבקש אבל לא הסברת את העריכה שזה הדבר החשוב.
לא הבנתי למה ירזמון מיליך?
ב. אני לא רואה כאן טיהור הבגד, אלא זה חלק מצרעת הבגד כמו שגם בצרעת האדם יש "וטהרו הכהן" (גם אחרי שהיה טמא). העניין הוא שבאדם יש טקס טהרה ובבגד אין בכלל טקס כזה. זה כמובן עדיין לא מסביר את המבנה, אבל מתבקש להעלות שפרק יג דן בטומאת הצרעת ופרק יד בטקס הטיהור ושם נמצאת גם צרעת הבית שגם לה יש טקס טיהור (אני לא השתכנעתי מספיק, אבל זה עדיף מהטענה המאולצת והמוכנה מראש שלך).
טוב, זה מה שכתוב בפסוקים שלפניי: "וְהַבֶּגֶד... אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר. זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ"
לא הבנתי מה מאולץ בחתימה - זה לא שהיו חתימות נפרדות לכל חלק או לכולם (רק לצרעת הבגד ולמי שלא תשיג ידו בטהרתו הייתה חתימה).
זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק (=צרעת האדם). וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת (=שוב צרעת האדם). לְהוֹרֹת בְּיוֹם* הַטָּמֵא וּבְיוֹם* הַטָּהֹר (לא ברור). זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת (=חזרה על ראש הפסוק).
ג. מה עניין נזיר לפה? הוא לא מתנתק מסביבתו, הטהרה שלו היא רק במקרה שנטמא במת אז אולי גם היטהרות ממלחמת מדין צריכה להיות פה כי גם בה יש היטהרות מטומאת מת, ואולי תוסיף גם פסח שני, וקרבנות כמובן יש בעוד כל מיני מקרים.
הנזיר דומה מאוד למצורע: א) הם היחידים שמביאים שלושה קרבנות: חטאת, עולה, אשם\שלמים. ב) בשניהם השיער הוא מרכזי, ובשניהם נאמר "פר(ו)ע" לגביו. ג) וכמובן הנושא של שבעה ימים + היום השמיני בו מיטהרים. ד) מכיוון שלנזיר אסור לשתות יין, היה מתבקש מאוד שהוא יופיע אם לא כאן, אז מייד לאחר איסור שתיית יין לכהנים בפרשת שמיני.
ד. הסבר הזוי שרק מי שמורגל בחוקרים הקיצוניים של ביקורת המקרא מסוגל להעלות בדעתו. נראה לי הרבה יותר הסברו של הרב סמט שפרשת טומאת מת נלקחה מכאן כדי לשבצה לפני המעבר לשנת ה-40, כך שהיא מייצגת את מה שקרה במשך 38 שנים שכמעט (או בכלל) לא מתוארות בתורה - "ופגריכם אתם יפלו".
כמו שאמר מי שאמר: "גם זה תירוץ, אלא ששלי נאה יותר":) ותמהני עליך שלרב סמט אתה מאשר לתלוש פרשיה ממקומה ולי לא!...
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2018 09:23 |
|
| |
אברם
דמיון של 7 ו-8 לא ממש משכנע אותי כמפתח לסדר. החוקים כאן הן אותן הבדלות בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור שהוזכרו בדברי ה' אל אהרן בפרק י', ולכאורה הם התגובה הישירה למות בניו (אתה כמובן יכול להזיז אותם כי בתוקף הדוקטורט שלך יש לך יד חופשית להזיז פסוקים לפחות כמו לרב מדן ור' יואל בן נון, אבל דווקא זה שהם נאמרו לאהרן באופן חריג בהחלט קושר לאירוע שקרה לאהרן), כך שנראה שיש פה קשר יותר מהותי.
א. איפה הגבר? קושיה דחוקה (הגבר לא רלוונטי ולכן לא צריך להופיע), והתירוץ דחוק עוד יותר (כיוון שקודם הוזכר שגבר יכול לשכב עם אישה, אז כבר לא צריך להזכיר אותו, כאילו בלי זה היינו חושבים שזה מגיע מהחסידה). אם כבר צריך להקשות מה בכלל עניין "תזריע" לכאן? הרי הנקודה היא בלידה ומה שקדם לזה לא ממש חשוב.
איפה נזכרים ימי נידה? ההסבר מתבקש אבל לא הסברת את העריכה שזה הדבר החשוב.
ב. אני לא רואה כאן טיהור הבגד, אלא זה חלק מצרעת הבגד כמו שגם בצרעת האדם יש "וטהרו הכהן" (גם אחרי שהיה טמא). העניין הוא שבאדם יש טקס טהרה ובבגד אין בכלל טקס כזה. זה כמובן עדיין לא מסביר את המבנה, אבל מתבקש להעלות שפרק יג דן בטומאת הצרעת ופרק יד בטקס הטיהור ושם נמצאת גם צרעת הבית שגם לה יש טקס טיהור (אני לא השתכנעתי מספיק, אבל זה עדיף מהטענה המאולצת והמוכנה מראש שלך). לא הבנתי מה מאולץ בחתימה - זה לא שהיו חתימות נפרדות לכל חלק או לכולם (רק לצרעת הבגד ולמי שלא תשיג ידו בטהרתו הייתה חתימה).
ג. מה עניין נזיר לפה? הוא לא מתנתק מסביבתו, הטהרה שלו היא רק במקרה שנטמא במת אז אולי גם היטהרות ממלחמת מדין צריכה להיות פה כי גם בה יש היטהרות מטומאת מת, ואולי תוסיף גם פסח שני, וקרבנות כמובן יש בעוד כל מיני מקרים.
ד. הסבר הזוי שרק מי שמורגל בחוקרים הקיצוניים של ביקורת המקרא מסוגל להעלות בדעתו. נראה לי הרבה יותר הסברו של הרב סמט שפרשת טומאת מת נלקחה מכאן כדי לשבצה לפני המעבר לשנת ה-40, כך שהיא מייצגת את מה שקרה במשך 38 שנים שכמעט (או בכלל) לא מתוארות בתורה - "ופגריכם אתם יפלו".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2016 10:01 |
|
| |
יש כתב
"אצל חז"ל יש מראות שנחשבים לנגע, ואז צריך לבדוק סימנים, ויש מראות שאינם נגע כלל והאדם טהור, אבל אין מצב שההבדל במראה גורם לכך האם יוסגר ולא יוחלט וזאת בניגוד גמור למה שכתוב בתורה."
"וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו" פרש"י "עמוק מעור בשרו" - (ת"כ) כל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל" "ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים" פרש"י "ועמוק אין מראה" - לא ידעתי פירושו:" נראה לי שהוא משמעות הקושי שכתב עליו רש"י שהוא לא ידע פירושו מהו ועמוק אין מראהו. שאין נראה לומר שכוונתו על הביאור המילולי, שהרי על פי דבריו הוא פשוט וכל מראה שאינו עמוק היינו שהוא כהה, ולכן הוא לא טמא, וה'שאת' הוא הגבוה יותר כיון שהוא הכהה יותר, וכמו שמבואר בגמרא שבועות ו' ע"א, וכל שהוא גבוה מהשאת הוא כהה מדאי בשביל להיות נגע, אלא שהקושי של רש"י כמש"כ והוא החובה בהסגרה באין מראהו עמוק. והוא כמו שמבואר במשנה מסכת נגעים פרק ד "היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמו שהיתה ובלבד שלא תתמעט מד' מראות" ולענ"ד נראה שעיקר חובת ההסגרה תחילה בתורה הוא קודם שהגדירו את הארבע מראות, ולכן יתכן שעל אף שלכהן הוא נראה שאינו עמוק, בכל זאת יש מקום לטמא אותו, כיון שאין וודאות שהוא רק בוהק ו'בהרות כהות לבנות'. ונראה שניתן לראות את השינוי הזה שחל בין הראייה לחוד לבין הידיעה שחכמים ביררו אותו, במה שמצינו בספרא עצמו שמצד אחד הוא מבאר שעמוק מראהו הוא הלבן ביותר וכל שהוא פחות עמוק הוא לבן פחות והוא הטהור, אלא שמצד שני מבואר במשך בספרא שם פרשה ד סוף פרק ו שהדבר לא תלוי כלל ביכולת הראייה של העמוק והשפל וז"ל שם "(ד) מראה שפל אין לי אלא מראה שפל ומניין לרבות את השוה ואת הגבוה ת"ל ושפלה איננה מן העור" ומבואר שכבר עקרו את המשמעות של עמוק והעיקר הוא הצבע ולא ראיית הכהן לחוד האם הוא נראה לו עמוק או לא. ויותר מכך מבואר במשנה מסכת נגעים פרק ב משנה א שלמעשה אין שום משמעות ליכולת הראייה וז"ל "בהרת עזה נראית בגרמני כהה והכהה בכושי עזה רבי ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים רבי עקיבא אומר יש לציירים סממנין שהן צרין צורות שחורות לבנות ובינוניות מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה בבינוני רבי יהודה אומר מראות נגעים להקל אבל לא להחמיר יראה הגרמני בבשרו להקל והכושי בבינוני להקל וחכמים אומרים זה וזה בבינוני:" במשנה זו מבואר שלעומת שיטת רבי יהודה שיש משמעות עדיין למראה הכהן להקל, בשיטת רבי עקיבא והחכמים תמיד הוא בבינוני, ובכך אין שום משמעות למראה הכהן לחוד, והוא נעקר לגמרי. מה שיוצא מעניין מכאן, הם דברי רבי עקיבא שהוא עצמו מי שאמר שכל שאינו בקי בהם ושמותיהם אסור לו לראות נגעים, ומכאן שאין שום ערך לראיית הכהן לחוד אלא רק לחכם שמבין בנגעים. והוא על אף שהשמות האלו הם רק מדברי חכמים ובתורה מפורש שגם במראה שנראה כהה יש להסגיר, ואם הוא פחות מד' מראות הוא ודאי פטור, ואם כן בהכרח צריך לומר שהכהן אינו בקי בזה לגמרי, ובכל זאת הוא הכהן הרואה את הנגע. אלא שנתנה תורה ונתחדשה הלכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2016 15:49 |
|
| |
יש
זה אולי לא מסביר, אבל "מראה הנגע עמוק מעור בשרו" עלול להיות סובייקטיבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2016 15:48 |
|
| |
בע"ב
למה גבר לא מביא קרבן חטאת? סביר להניח שאילו הגבר היה יולד גם הוא היה מביא קרבן חטאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2016 10:02 |
|
| |
כל שנה אני מוטרד בפרשת תזריע (באופן מפתיע הפרשה לא משתנה).
כתוב "ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו... וטמא הכהן... ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן". באופן דומה כתוב גם בהמשך הפרשה בסוגים נוספים של צרעת.
יש כאן בעיה כי נאמר רק מה הדין אם יש שני סימנים (מראה עמוק ושער לבן) ומה הדין אם שניהם לא נמצאים, אבל לא נאמר מה קורה אם רק אחד נמצא. צריך להסביר ששניהם באים תמיד ביחד, או שהו' משמשת פעם אחת בתור AND ופעם אחת בתור OR, ואז רק צריך להחליט איך לקרוא את הפסוק
איך שלא יהיה, עולה מהפסוק שהשאלה אם הנגע עמוק מעור בשרו או לא משפיעה על השאלה אם האיש יוסגר או יוחלט. וכאן מגיע מה שמטריד אותי - בדברי חז"ל, ככל הידוע לי, אין זכר להבדל כזה. אצל חז"ל יש מראות שנחשבים לנגע, ואז צריך לבדוק סימנים, ויש מראות שאינם נגע כלל והאדם טהור, אבל אין מצב שההבדל במראה גורם לכך שהאם יוסגר ולא יוחלט וזאת בניגוד גמור למה שכתוב בתורה. יתרה מכך, גם לא מצאתי מקום שחז"ל דורשים את הפסוקים הללו כך שיתאימו לשיטתם. מילא אם הם היו טורחים לדרוש אותם ההפך מהפשט, אבל להפוך את הדינים בתורה בלי שום הסבר זה כבר מוגזם. גם בפרשנים לא מצאתי מי שטרח להעסיק עצמו בבעיה זו. אולי מחכמי הפורום תבוא הישועה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2016 13:58 |
|
| |
ירוחם
לייק
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2016 12:45 |
|
| |
כשהאשה היא חומר גלם. אין אתה כל בעיה
(ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:
טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:
אגב אף אחד לא בא אליה בטענות. גם היום היא מאכילה אותנו. ואת המהדרין היא גם מפרנסת
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2016 12:31 |
|
| |
וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.
חמרי הגלם של האשה הם מהגבר ועוד מאשימים את האשה בחטא?
|
|
|
|
|
