חלות דברי תורה של רב "לשעבר".

בעל,
מי שיבדוק אותו על כל דבר, לא צריך אותו. שיבדוק ישר.

לבעל בעמיו,
לא הבנתי מה טענת כלפי, אם כוונתך להשיג על שיטת בעלי המוסר - לזה נתכוונתי גם אני (ר' בתגובתי הנ"ל), ואם טענתך שלהרמב"ם השלימות היא רק בשכל בלא תיקון המעשים והמידות - בודאי גם אתה תודה שאי"ז כך, שהרי דחז"ל והרמב"ם מלאים בצורך בתיקון המעשים והמידות, ובעצם התורה [שבכתב] בעצמה - רובה מעשים, ועניני השכל אינם תופסים בה מקום יותר מעניני המוסר.
נכון שהרמב"ם ראה את מרכז השלמות האנושית בשכל, וראה את כל הדברים האלו כמכשירים להגיע לשלמות השכלית, לעומת גישות אחרות הראות את השלמות במידות ובמעשים, ואת תיקון השכל כמכשיר לכך. ומ"מ לשתי הגישות, המכשיר הוא מוכרח, כך שלא נשאר הבדל מעשי, וגם ההבדל העיוני אינו גדול כ"כ, וד"ל.

תודה על דבריכם .
הקשר שלי איתו הינו על גלי האתר בלבד.
כך שברגע שבררתי שהוא אכן הוא .
באותו הרגע נותק הכל.
רק לא ידעתי מה לעשות עם ההשפעה שלו עלי בדבריו .מה לעשות עם התוכן .והאם התוכן יורד מערכו בשל מוסרו שאינו ראוי .
בכל אופן תודה על התשובות .

דברי תורה אינם מקבלים טומאה שייכים לפגם שאינו באישיות אלא בגוף.
לעומת זאת צביעות היא עקרונית במהלך הדברים ובהעברתם, נראה שר"מ שאכל את תוכו של אלישע בן אבויה אכלו משום שתוכו היה אמיתי, אבל לפי  התיאור כאן מדובר באישיות שרלטנית ונצלנית שכל מה שהי' לה היה רמאות, אם כך אני ממליץ לנתק את הקשר הנפשי אתו.

בכ"ז יש אפשרות שהוא מזדהה עם הדת בגדול ורק שהפרטים קשים לו, כבר קרו דברים כאלו

היות ומדברייך עולה כי טיב ההערכה שלך לאותו רב שונה ממערכת מרוחקת של 'קבל את האמת ממי שאמרה', וטומן בחובו גם סוג של התקשרות נפשית לאותו רב (ומכאן גם הזעזוע והקושי. שכן, חברי אסכולת 'קבל את האמת', לא בודקים מעולם בציציותיו של האומר, וחברי אותה אסכולה לא יחפשו שוטר לייסרם שבע על חטאותיהם, בשונה ממך...), ולכן בהתחשב בטיב הקשר והקבלה, אני סבור כי שייך כאן הכלל של ינאי המלך לאשתו, שלא תרחיק מן הפרושים או מאלו שאינם, אלא מהעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ובמצבך, הטוב ביותר הוא למצוא רב חדש, טהור ונקי, שיעמוד בהטפותיו שלו. ובאשר לדברי 'משתדל', אין מקום לסליחה בכהאי גוונא. אדם שמטיף ונוהג אחרת מדבריו שלו עצמו, ובמיוחד אם הטפותיו אמת, פוגע בהחשפו באמת שבדבריו, ואצל שומעיו נוצר הרושם, שמלבד שהוא לא אדם אמיתי, גם דבריו אינם חיים וקיימים, ועל הפגיעה בדברי אלוקים חיים, אין מחילה.

_________________

"עדיף לאהוב ולאבד, מאשר לא לאהוב כלל""

בין השורות של דבריך, התבהרות, אני מוצא (אפשר שאני טועה) כי נסה אליך דבר, ואם כן - הזעזוע מובן יותר, ואינו מפי השמועה, ואינו בחזקת הטית אזן להולכי רכיל
 
דברים שאמר ברוח ישראל סבא, ברוח גדוילים לארך הדורות, ברוח תורה - אינם פוקעים.
אנשים שתוכם אינו כברם - יש לרחוק מהם כמטחווי קשת
 
 
אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא (משלי ז ד)

משתדל

איקון ירוק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

אני קורא אשכול זה ומתפוצץ מצחוק!! נזכרתי בדברי תמר אלאור בספרה "משכילות ובורות" המתאר חייה כסוציולוגית חוקרת בין קבוצת חרדיות, כיצד התרשמה שיש להן צורך נפשי במישהו שמדי פעם "יתן להן על הראש", ולכן מדי תקופה היו מזמינות רב שיטיף להן מוסר...לו בא אלי מישהו להטיף לי מוסר, הריני אוחזו בצאוורונו ומשליכו מכל המדרגות, בתוספת בעיטה הגונה באחוריו!!! ואלו הולכות ומזמינות ההטפה לעצמן...האם זה נורמלי?! זכורני כי בישיבה התנגדתי בחריפות ללימוד מוסר, ועד היום איני מבין טיבו של "סדר מוסר". ספרי המוסר המנוקדים נועדו לילדים ונשים וע"ה שבין האנשים, ומה טיבם אצל הלמדנים?! פעם היה משגיח אחד בישיבה שהכריח ללמוד מוסר. ישבנו כמה בחורים, ואני הראיתי להם בתחילת "מסילת ישרים" השיר שכתב חברו של רמח"ל לכבודו: אסדר תהילות/לרב העלילות/פאר מעלות וכו'. אחד הבחורים הלחין ע"ז ניגון "אזמר בשבחין" של חב"ד, והתחלנו לשיר שם לעין כל! דמעות צחוק יורדות מעיני לזכר זאת!

_________________

כתבת נהדר.
פשוט נהדר.
כל כך נכון
רק שלצערי הוא נימצא אשם .ואיך אפשר לטהר את תורתו כפי ביקשת ממני.
בזאת עדיין אני מתקשה למצוא חמלה .
אני מוכרחה ללמוד יותר טוב ויותר פעמים את דבריך היפים.
הם נגעו לליבי מאוד.

בס"ד
אמרו לנו חכמינו ש"דברי תורה אינם מקבלים טומאה", המשמעות האמיתית של הדברים היא כי ניתן ולפעמים אף רצוי והכרחי להפריד בין הדובר ובין דברו. בין התוכן למקור מהם הדברים יוצאים, תמיד זו עיצה טובה, אבל במקרה דנן (ובאמת שאין לי מושג על מי מדובר) ישנו שיקול נוסף ורציני.
כי הרי "קבל את האמת ממי שאמרה" מאפשר לשמוע גם ממי שמראש הוא איש סר ודלוח. העובר ברגל גסה על דברי עצמו.
אבל במקרה שלפנינו אין הכרח שבשעה שנאמרו הדברים יצאו הם ממקור טמא, שמא כתלמיד חכם אמיתי שסרח, נמצא הוא בעצמו בתפר בו את היית נתונה בשעה ששמעת ממנו דבריו, כלוא בכף הקלע, מיטלטל בין שמיים וארץ, מחפש את עצמו ונלחם בתאוותו, בשעה שעמד ודיבר בפנייך ואוזנייך רטטו לדברו הרי קול האמת נשמע מפיו, טהורה זכה ומאירה, רק כמו שאצלך ואצל אחרים חדרו הדברים למחצה לשליש ולרביע, הרי גם אצלו נמצאו הדברים מונחים על ליבו ולא חודרים ופועלים עליו, וכך האיש סרח ופשע בשעה אחרת, בין תוכחה לתוכחה ובין מוסר אמיתי למשנהו.
נקודה נוספת העומדת לזכותו וזה מבלי ללעג בדברי חז"ל שלימדונו שתלמיד חכם שעבר עבירה בלילה(כלומר בשעה הנדמית לכולנו כלילה, שעה שאפילה סביבו וחשיכה עוטפתו, ויהיי זה ביום, הרי ודאי שדיברו חכמינו במצוי) אל תהרהר אחריו ביום (וגם כאן יתפרש היום כהלילה כזמן שבו מאירה תורתו ואורו יהל) שהרי תלמיד חכם כזה ודאי עשה תשובה. וא"כ אל תאמיני לכל רחש ולחש מרננים, האיש שסרח וחטא כבר שב הוא ותורתו מזהירה בפניו שבעתיים מתוך תשובתו, הייתכן אחרת?
אומנם בעיצה אחת אינני יכול להועיל, לתת לך שם אחר לבקשתך........תאלצי לברור לך מהמלאי המצוי את מי שכובש את לבבך. אך בקשתי אלייך סילחי לו אם גם הוא יחטא, כולנו בני אדם גדולים גם קטנים סורחים ושבים מתנדנדים בין שמיים וארץ, ומבקשים את האמת.

שלך בתקווה שמצאו הדברים מסילה ללבבך.