| נשלח ב-6/4/2008 20:14 |
|
| |
דיוק הכתב והניקוד בספרי התנ"ך
הערת עצכח: הכותרת שונתה מ"טעות בספירה" שאינה משקפת די את הנושא, לכותרת הנוכחית!
ויקרא יב' ג'
בעל הטורים: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" פסוק זה יש בו תיבות ואותיות כמו שבפסוק "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" לומר שמילה דוחה שבת.
בדקתי ומצאתי שבפסוק וביום השמיני יש 23 אותיות ובפסוק ויכלו השמים יש 22 אותיות.
מה הפשט?
תוקן על ידי עצכח ב- 09/04/2008 9:18:01
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2019 23:30 |
|
| |
על גמטריא עם הכולל שמעת ? אולי זה הפשט כאן ..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 19:32 |
|
| |
שחרית,
במברגר אכן שם חשוב הוא בתולדות אומתנו, אבל המדפיס היה דווקא בומבירגי
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 17:47 |
|
| |
מצליח1 כתב בשעה 16:35 "שים לב שבלינק אותו הבאת, ובו רשימה לשינויים כביכול בין ספרי תורה מפורסמים, שלפחות בעמוד הראשון והשני שלו כל השינויים הינם בין 'קורן' לשאר ספרי התורה, ולא בין ספרי התורה לבין עצמם" זאת מכיוון שהטוענים לקיום רמזים אודות ארועי עבר ועתיד בתורה - הסתמכו על נסח "קורן". פרופ' מנחם כהן הראה כאן בעקיפין כי הדילוגים בספר בראשית אותם הציגו ריפס-ויצטום-רוזנברג קורסים אם משתמשים בנסחי יוקרה אחרים "אגב, עצם הדבר שבכל אופן השינויים הינם מזעריים כל כך" המצב הנכחי הוא למן המאה השלישית בלבד, עת הוכן נסח מסורה יחיד, והושמדו כל יתר הנסחים, ומחזיקיהם נרדפו באף עדות לרבוי נסחים קודם למאה השלישית אתה מסיק מתרגום השבעים, ממגילות קומראן, ומן התורה השומרונית הנה מאמר מצוין נוסף של פרופ' מנחם כהן המעמת את קדושת הטקסט מול בקורת הטקסט אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא (משלי ז ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 17:23 |
|
| |
"כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו נזון הילד ממעי אמו"
לפי דברי הגמרא 'דם נעכר ונהפך לחלב' (נידה ט.)התינוק ממשיך לינוק מטומאת אמו.
ולמה התינוק נימול לשמונה ימים שנתן הקבה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כוחו (דברים רבה ו' א').
"ומענין הדבר שמטבע העולם שכל תינוק נולד עם מנגנון קרישה תקין, כי הגורמים לדבר עברו אליו מאמו דרך השליה. אך הגורמים האלה נעלמים תוך 2-3 ימים, ומאז כל תינוק, אפילו הבריא והבשל, נמצא במצב של חוסר גורמי קרישה. הגורמים האלה נוצרים בכבד והכבד רק אז מתחיל להתאושש, רק שבגיל שמונה ימים קיימת רמה מספקת של גורמי הקרישה ומונעת הדימום.נשמת אברהם (הלכות מילה, רס"ב, הערה א').
אם כך מדוע לא ממתינים שמונה ימים בנכרית שילדה ולמחרת התגיירה?
אמר רבי אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה (כגון יוצא דופן, ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה - אין בנה ממתין עד שמנה, אלא נימול מיד), שנאמר [ויקרא יב,ב] [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה [שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] [ויקרא יב,ג] וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
אמר ליה אביי: דורות הראשונים (מאברהם עד מתן תורה) יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה - ונימול לשמנה (שנתנה מילה ולא נהגו טומאה)! אמר ליה: נתנה תורה ונתחדשה הלכה (דמי שאמו טמאה לידה נימול בשמונה, ולא אחר). (שבת קלה,ב)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 16:35 |
|
| |
אדון גוברנור
יש כללים מנוסחים היטב בהלכה היהודית על יחס לאדם הכופר בדברים מסויימים. איני יודע אם כשורה אני נוהג אך אעבור עליהם ואענך דבר קטן.
שים לב שבלינק אותו הבאת, ובו רשימה לשינויים כביכול בין ספרי תורה מפורסמים, שלפחות בעמוד הראשון והשני שלו כל השינויים הינם בין 'קורן' לשאר ספרי התורה, ולא בין ספרי התורה לבין עצמם.
אני חושב שלידען כמוך, מיותר לציין מהו קורן, ומדוע אין בינו לטענך כלום.
אגב, עצם הדבר שבכל אופן השינויים הינם מזעריים כל כך, שזה דבר חסר תקדים בהתחשב בעובדות ובקורות של עם ישראל לדורותיו ולגלויותיו, מצביעה על דבקותם ואמונתם העזה של עם ישראל בתורה הקדושה, שיכולה לנבוע רק ממסורת אבות אשר חזו בעיניהם את גילוי השכינה ומעמד הר סיני.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 16:19 |
|
| |
acher כתב בשעה 15:50 "כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו נזון הילד ממעי אמו" העובר אינו נזון ישירות מדם המעוברת. מחזור הדם של המעוברת נפרד לחלוטין ממחזור הדם שלו. הוא נזון מחמצן וחמרים מזינים המפעפעים ממחזור הדם של האם אל מחזור הדם שלו, מבעד לממברנות אשר בשליה, ומשם אל חבל הטבור אולם אין לראות בכך פחיתות כבוד לחז"ל, שכן חז"ל לא ידעו בעניני פיסיולוגיה אנושית אלא את אשר היה מקובל לסבור בזמנם, ומה שסברו חכמי אומות העולם של זמנם היום השמיני הוא למעשה מלאת שבוע תמים לשרידת הילוד. בימי קדם לא היו בתי חולים לגיניקולוגיה ומילדוּת, אינקובטורים, או ציוד דומה משוכלל לתמיכה בילודים במצוקה. שעור התמותה של ילודים סמוך לאחר הלידה היה לא נמוך, וכנראה שהיה קים כלל אצבע לפיו אין עושים דבר בקשר לילוד לפני חלוף שבוע תמים, מלא, להולדתו אם שרד שבוע תמים - מקיימים טקס קבלתו לקהילה ומעניקים לו שם אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא (משלי ז ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 15:50 |
|
| |
וביום השמיני ימול: כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו נזון הילד ממעי אמו ,וטהר הילד להכנס בברית קודש. ספורנו, יב' ג'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 15:49 |
|
| |
שחרית כתבה בשעה 14:49 "האם פרופ' כהן ערך השוואה רק לי"ג הפרקים הראשונים של בראשית?" לא. המכתב שלו משתרע על פני חמישה עמודים ודן בכל ספר בראשית, והטבלה אשר במכתבו משתרעת על פני שלשה עמודים ראשונים של המכתב. חפשי את הקישור next בתחתית כל עמוד ודפדפי "מדוע יש לציין שהוא יהודי חרדי? האם יש צורך בסוג כזה של הכשר בהקשר מחקרי?" מובן כי אין צורך לצרף הערה כזו לטענות המושמעות בפני אנשים כמוך, המבינים כי העובדות שהוצגו ניתנות בקלות לבחינה. הבעיה היא שנתקלתי בימי חלדי בבני שיח הפוסלים באפן גורף טענות אקדמיה בנוגע לכתבי הקדש, אם הממצאים הם פרי עטם של חוקרים חילוניים. זה ארע על רקע ויכוחים בנוגע לטענות על קיום כביכול של רמזים בתורה לארועי עבר ועתיד אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא (משלי ז ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 15:16 |
|
| |
אופס, צודק.... 
למה חשבתי שזה לפני פועל?..
בכל אופן ו' יכולה לשמש כציון של חיבור סתם (תפוחים ואגסים) והיא יכולה לשמש כצירוף של שני עניינים שלאו דווקא מצטרפים יחדיו ולעתים יש ניגוד ממש בין שני משפטים המחוברים בו' (לדוגמה, "שהם משתחווים להבל... ואנחנו..."), כלומר כך או כך, אין הדבר צריך להתמיה.
ותודה על הדרשה שלך מאתמול.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 15:07 |
|
| |
שחרית
ללמוד אני רוצה- איך בדיוק יכול להיות ו ההיפוך- וביום השלישי ימול- הרי הכונה עם ה ו ובלי ה ו ביום השלישי ימול? מה לא בסדר ממה שהגמרא לומדת, שה ו מחברת את ימי הטומא לימי המילה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 15:01 |
|
| |
וכבר קדמו הרמ"א, שכתב שאם נמצא ס"ת חסר לא מוציאים ספר אחר שכן אין אנו בקיאים בחסרות ויתרות (ואולי גם האחר הוא חסר).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 14:49 |
|
| |
גוברנור, תודה על ההפניה החשובה והמועילה! האם פרופ' כהן ערך השוואה רק לי"ג הפרקים הראשונים של בראשית? ואגב, מדוע יש לציין שהוא יהודי חרדי? האם יש צורך בסוג כזה של הכשר בהקשר מחקרי? [סמיילי]
ירוחם השם, לגבי הודעתך האחרונה, למה לא להודות בפשט הדברים והוא שעד שנוצקו הדברים בדפוס היו לאורך הדורות גירסאות שונות כפי שתיאר זאת גוברנור [ואדרבה, לענ"ד צריך לראות בזה יד ההשגחה, שלא יותר שינוים והבדלים ניבעו לאורך הדורות]
לגבי ו' ההיפוך, זהו השם הדקדוקי של הו' שבאה הפועל ומטרתה להפך את הזמן הדקדוקי מעתיד לעבר (לדוגמה, "וילך", "ויאמר") או מעבר לעתיד (לדוגמה: "ואמר", "ולקח"). על כן במקרה דנן יש לפנינו ו' ההיפוך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2008 10:26 |
|
| |
ועדיין אין הכרעה,נוסח ספר התורה של התיימנים- שונה במספר מילים מהנוסח המקובל אצלנו.
לפי פסיקה הלכתית ספר תורה של תימנים פסולה לקריא אצל אשכנזים וספרדים, וכן להפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2008 23:44 |
|
| |
acher כתב ביום 6/4/2008 שעה 21:00 "מדבריך אני מבין שהמסורת שבידינו כנראה אינה מדויקת, איך אפשר לתרץ את הסברך לפסיקת הרמב"ם שספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול" שחרית צודקת !!! הנה מכתב של פרופ' מנחם כהן, יהודי חרדי, מומחה בעל שם עולמי למקרא, בעל קתדרא באוניב' בר-אילן, והוא מדגים במכתבו רשימה של עשרות הבדלים, בספר בראשית לבדו, בין שבעה נסחי מעגל מסורה יוקרתיים מן המעלה הראשונה מה לעשות, ולסופרי הסת"ם לא היו מחשבים, וחרף המאמצים העילאיים של המעתיקים, אי אפשר היה למנוע טעויות קלות במהלך הדורות וכן כתב acher בשעה 21:44 "''קיימו שנים וביטלו אחד'' מדברי הגמרא שציטטת מובן שאין לנו מסורת אלא הליכה אחר הרוב" כאשר הוחלט בערך במאה השלישית להכין נסח אחיד יחיד, נאספו גוילים ממקורות רבים, והכרעה היתה על פי רוב. הגרוע הוא שלעתים עמדו בפני העורכים רק שני גוילים, וההכרעה ביניהם היתה שרירותית אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא (משלי ז ד)
תוקן על ידי גוברנור ב- 06/04/2008 23:46:19
|
|
|
|
|