| נשלח ב-9/4/2008 18:34 |
 |
| |
הפרש גיל בין בני הזוג מול תוחלת החיים
תוחלת החיים בשנת 2006 היתה 78.5 שנים בקרב גברים ו-82.2 שנים בקרב נשים. היינו הפרש הקרוב לארבע שנים לטובת הצד הנשי.
לעומת זאת גיל הנישואים בד"כ בכל העולם צעיר אצל נשים מגברים הבעל מבוגר מאשתו. אולי הדבר נובע מבגרות מוקדמת של המין הנשי, לעומת בגרות המאוחרת בכשנה-שנתיים אצל הגברים. סיבה נוספת היא גיל הפסקת הילודה, נשים בגיל ארבעים כבר יתכן וסכנה להן (ולעוברן) להרות, לעומת גברים שיכולים להוליד אף בגיל מבוגר הרבה יותר.
בציבורים מסויימים מקובל לנהוג כך מטעמי שטות למיניהם. לדוג' ציטוט הגמ' בסוטה דף ב. "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני", מדוע 'בת פלוני' ולא 'פלונית'? ומסבירים ע"פ שאלה זו, שהיא עדיין אינה בעולם, כלומר שהבעל צריך להיות מבוגר יותר. כמובן שזהו הסבר אווילי לחלוטין ואף תוס' על המקום כותב שבין אם נולדה ובין אם לאו. ויש מסבירים שבאמת לא מייחדים אשה משמים, אלא רק בת פלוני, והאפשרות היא לכל אחת מבנותיו. נוסף ע"כ לשיטות רבות (נדמה לי שציטטתי בעבר בפורום את דברי המאירי שם), זיווג מעל גיל עשרים נמצא בגדר של זיווג שני, וזיווג שני זו קטגוריה אחרת לחלוטין שבה וודאי יציאת הבת קול לא משמעותית, אלא אדם זוכה ע"פ מעשיו ואת זיווגו המיועד - ע"פ בת קול - הפסיד.
יוצא א"כ שכאשר גיל הנישואים מבוגר יותר אצל גברים מנשים, נגזר כבר בזמן הנישואין אלמנות של כמה שנים לאשה. למשל אם הבעל מבוגר בשנתיים, נגזר על האשה - סטטיסטית - קרוב לשש(!) שנות אלמנות.
האם זה הגיוני לנהוג כך, האם לא מן הראוי לאור הנתונים הללו שבאופן כללי נשים תהיינה מבוגרות מבעליהן בכארבע שנים?
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 09/04/2008 18:40:20
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2019 14:18 |
|
| |
search
הפרש גילאים בין בני זוג
כ"ג אב התשע"ז | 15.08.17 00:00
שאלה
שלום כבוד הרב! רציתי לשאול מה הפרש הגילאים הכי גבוה שעדיף שיהיה בין גבר לאשה ? תודה מראש
תשובה
שלום רב,
א. הנה מובא בהלכה שאין לאדם צעיר להתחתן עם אישה זקנה, וכן אין לאיש זקן להתחתן עם בחורה צעירה (ראה שלחן ערוך אבן העזר סימן ב סעיף ט. אמנם יש מקרים יוצאים מן הכלל שניתן להקל בזה, ראה חלקת מחוקק שם בשם ספר חסידים סימן שעט, וערוך השלחן שם סעיף ו, ומה שכתב בזה בשו"ת ויען דוד חלק ב' סימן א).
ב. אולם אם שניהם בגדר אנשים צעירים, או שניהם בגדר אנשים זקנים - מותר להם להתחתן למרות שיש פער של כמה שנים ביניהם. ומכל מקום לכתחילה לא כדאי שהאיש יהיה מבוגר מהאישה יותר מעשר שנים (ראה בספר תיו יהושע בהשמטות לספר שמירת הגוף והנפש, ובספר ארחות רבנו חלק א' עמוד רסט).
גם כשהגבר מבוגר מהאישה בפחות מעשר שנים, מכל מקום צריכים להתחשב לעולם במצב המצוי, שאם הוא מבוגר יותר מדי אינו כל כך טוב, שאין הבעל מבין תכונת נפשה שהיא עדיין צעירה יותר, והכל לפי המצב (נטעי גבריאל על שידוכים ותנאים פרק י' סעיף ה, ובהערה שם ציין שכן הוא מפי מחנכים ויודעי דבר).
ג. טוב שהאיש יהיה יותר מבוגר מהאישה ודבר זה מועיל לשלום בית (סגולות ישראל דף קכב עמוד ב אות לג בשם ספר תיו יהושע. וע"ע בספר ארחות רבנו חלק א' עמוד רסט בשם הקהלות יעקב זצ"ל, שיש קפידא שהאישה לא תהיה מבוגרת מהאיש, כי כך היא תמשול עליו).
אמנם אם מציעים לו שידוך של אישה שגדולה ממנו, ויש בה את שאר המעלות הנחוצות, אין לדחות השידוך בגלל הסיבה הזו (ראה שו"ת וישב הים חלק א' סימן כ).
ויש אומרים שאם היא גדולה ממנו עד שתי שנים אין קפידא (מכתבים מבעל השפת אמת מכתב ס"ה, וכן הביא בנטעי גבריאל שם הערה ב ממורו ורבו מפאפא זצ"ל בשם המהר"א מבעלזא זי"ע, ושכן קיבל מהרה"ק מסקווירא זצ"ל. וכן ראה בספר עלינו לשבח חלק ד' עמוד סו בשם החזון איש זצ"ל).
ויש אומרים שעד חמש שנים אין קפידא (ראה שו"ת חבצלת השרון חלק אבן העזר סימן סג. וכן ע"ע בנטעי גבריאל שם הערה ג שכן ידוע שהרבנית של הלב שמחה זצ"ל היתה מבוגרת ממנו בחמש שנים. ועיין שם עוד שהביא מספר מאור חיים חלק ה' בשם כ"ק האדמו"ר בעל אמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל שעד ארבע שנים אין קפידא, ע"ש. ויש לציין עוד לספר פנינו רבנו האבי עזרי עמוד רנז בשם הגרא"מ שך זצ"ל שאין חסרון בשידוך שהמדוברת יותר מבוגרת מהמדובר, ואמר, שגם אשתו היתה מבוגרת ממנו בארבע שנים).
ובמקום שעת הדחק יש להקל אפילו כשהיא מבוגרת יותר (נטעי גבריאל שם סעיף ג בשם קובץ כרם שלמה).
בברכה,
הלל מאירס
הקמפוס היהודיfavorite_borderהכרויות לדתייםphone_androidאפליקציהווטסאפ הידברות2 הלכות בווטסאפview_headlineחדשות היוםfree_breakfastרץ ברשתemailניוזלטרlive_helpשאל את הרבevent_availableאירועיםrestaurantברכת המזוןexploreJudaismroomתפילת הדרךarrow__down_circle7 ברכות Appaccess_alarmsכניסת שבתreply_allשאלה לרב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2018 19:18 |
|
| |
מבט שונה בנושא.
כאשר מגיעים לגיל ששים ומעלה, הרי הזכר, שעד גיל ששים ערכו היה 50 שקל - ערכו כעת הוא 15 שקל בלבד, פחות משליש מערכו הקודם, ואילו הנקבה, שעד גיל ששים ערכה היה 30 שקל - הרי שכעת, למרות שגם היא ערכה פוחת, אבל היא מתייצבת על שליש מערכה הקודם, באופן יחסי היא פוחתת פחות מן הזכר
הרב אלי' וולף
בסוף פרשת בחוקותי (כד, א-ח) כותבת התורה את דיני הנודר לתת ערכו של אדם. כאשר אדם רוצה לתת לבית המקדש "ערך" של אדם מסויים, התורה מפרטת מה גובה הסכום שעליו לתת.
גובה הסכום נקבע לפי שתי פרמטרים: (א) מין האדם, זכר או נקבה, (ב) הגיל שלו או שלה, אלו הם המשתנים היחידים. אין כל משמעות לייחוסו או מעמדו של המוערך, בין אם מדובר על אדם במעמד של "ראשיכם שבטיכם" ובין אם הוא "חוטב עציך ושואב מימיך", הערך שהתורה קובעת הינו אחיד.
"מבן חודש ועד בן חמש שנים .. הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה שלושת שקלים כסף", "מבן חמש שנים ועד עשרים שנה .. הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים", "הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה .. חמישים שקל כסף .. ואם נקבה היא .. שלושים שקל".
את פירוט סך הערכים התורה מסיימת עם בני ששים ומעלה: "ואם מבן ששים ומעלה – אם זכר, והיה ערכך חמשה עשר שקל, ולנקבה עשרה שקלים".
●
הסכומים שהתורה קבעה, הינם שרירותיים. כמו התורה קובעת ששור הנוגח עבד, על בעל השור לשלם לאדונו של העבד סכום קבוע של שלושים שקלים, בין אם מדובר על עבד העוסק בליטוש אבני חן ובין אם מדובר על עבד העושה עבודות בזויות. כמו שהתורה קובעת שבתפילין ישנם ארבע פרשיות ולא חמש או שלוש, ובגד החייב בציצית הוא רק בגד בעל ארבע כנפות - כך גם לגבי גובה ערך הזכר או הנקבה, בגילאים אלו ואחרים, הסכומים נקבעו על ידי התורה, והדבר אינו דורש ביאור.
למרות שאין מקום לשאול מדוע בגיל פלוני ערכו של הזכר הוא סכום זה וערכה של הנקבה הינו סכום זה, ישנו דבר תמוה. כאשר מתבוננים ביחסי הערך שבכל גיל, בין סך ערכו של הזכר לסך ערכה של הנקבה, מתעוררת שאלה:
כאשר מגיעים לגיל ששים ומעלה, הרי הזכר, שעד גיל ששים ערכו היה 50 שקל - ערכו כעת הוא 15 שקל בלבד, פחות משליש מערכו הקודם, ואילו הנקבה, שעד גיל ששים ערכה היה 30 שקל - הרי שכעת, למרות שגם היא ערכה פוחת, אבל היא מתייצבת על שליש מערכה הקודם, באופן יחסי היא פוחתת פחות מן הזכר. והדבר מעורר שאלה, מה הסיבה לכך שרק הזכר פוחת כה הרבה מערכו.
מבאר על כך רש"י ואומר: "כשמגיע לימי הזקנה, האשה קרובה להיחשב כאיש, לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו, והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה. דאמרי אינשי: סבא בביתא – פחא בביתא, סבתא בביתא – סימא בביתא, וסימנא טבא בביתא".
רש"י מבאר את השוני בין הזכר הזקן לבין הנקבה הזקנה, בפתגם בני האדם ("דאמרי אינשי") האומר: סבא, זקן, בבית – אזי "פחא בביתא", יש בבית מוקש [פח, מלשון מוקש, כלשונו של דוד המלך בתהלים (צא, ג) "מפח יקוש"], אבל סבתא בבית – היא אוצר בבית, היא סימן טוב בבית.
בשל כך, הזכר פוחת ועומד על פחות מ-1/3 מערכו, והנקבה פוחתת רק עד 1/3 של ערכה הקודם.
●
דבריו אלו של רש"י, מעוררים תמיהה: מדבריו עולה ש"סבא בביתא" – זה "פחא בביתא", מוקש ונזק בבית, ואילו "סבתא בביתא" – זה "סימא בביתא", היא אוצר בבית, כך שהזקן מביא איתו נזק, והזקנה מביאה איתה תועלת –
לאור דברים אלו, ההיגיון אומר שלזקן לא היה אמור להיות כל ערך כספי, ובוודאי שערכו לא אמור להיות גבוה יותר מזה של הזקנה. ואילו התורה, גם אחרי שהיא מפחיתה מערכו כה הרבה, בשל היותו "פחא", עדיין ערכו גבוה יותר משל הזקנה בת גילו, שהיא "סימא". הוא ערכו 15, והיא ערכה 10. כיצד ייתכן הדבר?
מלבד זאת, יש להבין מדוע רש"י רואה לנכון להדגיש שפתגם זה הינו "אמרי אינשי", מאמר האנשים. באם זו המציאות – אזי לא משנה מה מקור הפתגם, מדוע הוא מצטט זאת בשם "אמרי אינשי". כן יש להבין מה הדגש על הבית - "בביתא": סבא בביתא", "סבתא בביתא", "פחא בביתא", "סימא בביתא".
●
הילד הלומד חומש, "בן חמש למקרא", זה שרש"י כתב את ביאורו עבורו, יודע ש"זקן" זה תואר של מעלה וחשיבות, כאשר משה רבינו בוחר את חברי הסנהדרין, התורה מכנה אותם בשם "זקני ישראל", בנוסף לכך הוא גם יודע שהדיינים הם זכרים ולא נקבות –
כך שכאשר הילד לומד את פרשת הערכין, הוא משער בדעתו, שאחרי שהאדם כבר היה "בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה" (כלשון המשנה בפרקי אבות), אזי כאשר מיתוספת בו המעלה של "בן ששים לזקנה", ערכו צריך להיות גדול בהרבה מזו של הנקבה. "זקן" זה תואר של מעלה", ואילו בפועל "כשמגיע לימי הזקנה, האשה קרובה להיחשב כאיש", כיצד ייתכן הדבר –
כדי להסביר את סיבת הדברים, אומר לו רש"י: שהסיבה היא "בביתא", ירידת הערך של הזקן – היא רק "בבית". כאשר מדובר על מעמדו של הזקן מחוץ לבית, בבית הדין, בבית הכנסת – מעלתו אכן גדלה והולכת, אבל "בביתא", בין כתלי הבית, אזי בשל זקנותו הוא לא מביא תועלת רבה, וערכו יורד.
מבחינת חברי הסנהדרין, במבטם של "ראשיכם שבטיכם" – הרי שהיותו של הזקן בסביבתם, היא ברכה ותועלת רבה, תחום עיסוקם הוא לא "בבית" ומבחינתם מקומו הוא בבית המדרש, ושם תועלתו מרובה. אבל רוב העולם, "אמרי אינשי", הם רואים בעיקר את חלקו "בביתא", ושם אין ממנו תועלת רבה, "פחא בביתא". לכן מדגיש רש"י שמקור פתגם זה הוא "אמרי אינשי", דבריהם של אנשי העולם.
●
בנוסף לכך, לאמתו של דבר, קשה לומר שרש"י מגדיר את הזקן כ"מוקש". לאו דווקא ש"פחא" מובנו הוא "פח יקוש". הביטוי "פח יקוש" כתוב בתהילים, ספר שהילד הלומד חומש, עדיין לא מכיר. כך שסביר לומר שלמילה "פחא" יש משמעות אחרת, משמעות שהילד בן החמש מכיר כבר מהעבר.
ניתן לומר בכך שני הסברים: (א) "פחא" במובן של "שבר", דבר שבור. ומשמעות הדבר: כלי יקר, גם אחרי שהוא נשבר, הוא לא מאבד את ערכו לגמרי, השימוש בו לא פוסק. אמנם הוא לא ממלא בשלימות את ייעודו הקודם, אבל עדיין יש בו שימוש, והוא ממלא את תפקידו בצורה פחותה מהעבר.
"סבא בביתא", אמנם בתחום מלאכות הבית הוא "לא מה שהיה פעם", אבל עדיין יש בו שימוש רב. הוא "פחא בביתא", אמנם קצת שבור, אבל עדיין אקטיבי. הסבא יושב ומספר סיפור לנכד, הוא מלמד אותו, עוזר לו בתחומים שונים. "פחא" זה לא "מוקש", "פחא" זה רק "שבר", אבל שימוש רב יש בו.
(ב) המילה בלשון הקודש הדומה למילה "פחא" היא "ויפח", "ויפח באפיו נשמת חיים", כאשר "ויפח" הוא במובן של דיבור. (הפסוק אומר "ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה", מתרגם אונקלוס: "לרוח ממללא". הקב"ה נפח באדם הראשון רוח חיים ועשה אותו לאדם בעל יכולת דיבור).
דיבור, "ויפח", "פחא" – הם אמנם פחות מ"עשיה", עשיה מביאה תועלת הרבה יותר מאשר הדיבור, אבל גם לדיבור יש משמעות, יש בו הרבה כח, הוא יכול להביא תועלת רבה.
משום כך, "סבא בביתא", למרות היותו "סבא", זקן, אבל הוא "פחא בביתא". אמנם הוא לא כל כך פעיל בתחום של העשיה הפיזית, אבל בתחום של הדיבור, "ויפח" - עדיין כוחו רב. לכן, למרות שהוא פוחת מערכו הקודם, בגלל חסרון העשיה שנמנע ממנו כעת, בפרט תחום של העשיה "בביתא" –
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2009 20:30 |
|
| |
"לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ט, יח)
אני משער שא-לוהים לא הגביל את דבריו לצעירים בלבד.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2009 00:04 |
|
| |
לא קראתי את כל האשכול, אך מדוע ברורה מאליה העדיפות לאזן את שנות האלמנות בין שני המינים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2008 21:10 |
|
| |
| שרפ כתב: |  | הבעיה של אלמנות ארוכה כוללת גם בעיה אקטוארית של הכרח קרן הפנסיה של הבעל לכלכל את זוגתו שנים ארוכות לאחר הפטירה. ז"א שכלל הציבור נפגע מכך, יש כבר קרנות שמתחשבות בנתון זה בחישוב הפנסיה לבעל.
דרך אגב זה לא רע להמליץ על נישואין (במחיצת הראשונה של שנות העשרים) לאשה המבוגרת בשנתיים מהבעל, היא תהא הגורם הבוגר בחיי הנישואין. |
|
כללי הביטוח הם שמבוטח מקבל 100% מהזכויות שצבר בין אם הוא יחיד או במסגרת זוגית. שאר מקבל 60% מצבירת המבטח.
כאשר אשה אלמנה לזמן ארוך ובעלה היה מבוטח, קרן הפנסיה משלמת לביטוח שארים סכומים גבוהים. אצל נשים יש פחות ביטוח שארים והביטוח הוא רק עליהן. ביטוח השארים לאשה נובע משני מקורות. עודף תוחלת החיים של נשים על גברים + גיל נישואין צעיר יותר.
כמובן שניתן לגבות סכום ביטוח גבוה יותר, אך זוהי הבעיה הציבורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2008 17:51 |
|
| |
בת 800,
א. מכיוון שאני פותח האשכול, כנראה שמוכח מכך מכך שגדלתי בחדר אטום וטרם שמעה אוזני את נהמת הקריין המשולשת: "שרב כבד". אבל לפחות אצלי בחדר האטום, השניים וחצי אנשים שאני מכיר (שכמובן הם אינם מדגם מייצג עקב מיעוטם, וכן עקב כך שגם הם הושפעו מסלילי הסקוצ'טייפ המכסים את סדקי החלונות, וממסכות האב"כ החבושות תדיר לראשיהם), מתחתנים מתוך בגרות ואחריות, מתוך לקיחת עול עצמי, מתוך קבלת מחוייבות לבן/ת זוג, מתוך רצון להקים משפחה, לגדל ילדים ולפרנסם, מתוך רצון לראות נכדים ונינים, מתוך רצון ליצור עתיד והיסטוריה, מתוך רצון לחלוק עם אחרים את מה שניחנו משמים ועוד סיבות מרובות כהנה ואחרות אך המשותף לכולן הוא שאלו אינן סיבות ילדותיות וודרי שלא 'ערסיות' ואלימות. אולי המניע עם מי להתחתן והתזמון נובע מתוך אהבה יצרית שאותה חווה גם נער טיפש-עשרה, אולם בסופו של דבר אנשים מתחתנים מתי שהם מעוניינים למסד קשר זוגי בצורה רצינית, ולא מיתוך קפריזות של שבי הוליוודי עדרי. עד כאן הדיווח האובייקטיבי לדידי, מתוך החדר האטום.
מצער מאד לדעת שבעולם שמחוץ לחדר האטום בו אני חי את חיי ההומוגניים, אנשים מתחתנים בגלל ברבריות, אלימות ושאר הסיבות שמנית, עצוב.
ב. חשבתי שכתבת שהצורך האבולוציוני (אבולוציה = התפתחות בשלבים, מקובל לכנות בשם אבולוציה תאוריה דרוויניסטית על התפתחות האדם מהקוף וכו') הוא המניע גברים להתחתן. כעת שאינך מכירה בתאוריה של דרווין, האם תואילי להסביר מה כוונתך בסיבה אבולוציונית לנישואין בכלל, ובפרט מדוע הסיבה קיימת רק במין הזכר בבני האדם אשר על האדמה?
ג. אם אימך היתה נגעלת מהריון לא בטוח שהיה כ"כ רע.. (את אמרת;), ואכן מסתבר שלא היית כאן. אבל אם שאר נשות העולם היו נגעלות מלהרות ולהוליד, לא היה ישוב אנושי בעולם. ואם גם בע"ח היו נגעלים מהריון, אולי גם לא היו חיים כלל עלי חלד. אבל למזלינו (לפחות לשיטת ב"ש שנוח לו לאדם שנולד משלא נולד..), הקב"ה ברא בעולם טבע מעט שונה מתחושתך האינדווידואלית וע"פ הטבע הטבוע בעולמינו הקט, היצורים החיים בעולם - זכרים ונקבות - מעוניינים בהמשכיות ולא כ"כ מביעים גועל ושאט נפש ולכן הם יולדים צאצאים (אמנם ידועים דברי הגמ' מה היה אילולא התאוה בין המינים, המשל על האשה שכולה דם וכו', אך כתבת שאת מתנזרת מהריון ולא מאקטים אחרים. א"כ אין זה דומה לנד"ד).
את כנראה שונה מרוב העולם וטוב שכך, אולם מכתיבתך ניכר שאינך בגיל מבוגר מידי ויש דברים שרק הזמן משנה אותם. נקווה אנו בשבילך.
ד. בד"כ אנשים בעולם שאינם זוכים לפרי בטן, 'הופכים את העולם' ומנסים להתגבר על בעיות בירוקרטיות סבוכות כדי לפחות לקבל ילד לאימוץ, בכדי לגדל מישהו גם אם הוא לא ילדם הגנטי. את לעומת זאת גם בכך לא מעוניינת. כנראה שאני באמת בתוך חדר אטום.
נ.ב. מצטער שהציניות לא מרשימה, זה המעט שאני יכול, אנסה להשתפר בעתיד בס"ד, תודה על הביקורת הבונה.
מעבר לכך, אולי אני חוטא מעט בציניות, אך בתוך הציניות ישנן טענות מרובות שלא נתת עליהן את דעתך, מלבד טיעונים אינדווידואליים סובייקטיביים, אך שום טיעון 'אמיתי' ומוכח.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2008 23:33 |
|
| |
לגבי ו -
פשוט מאוד, לא הייתי כאן.
מה רע בכך?
זה לא שיש מקום שבו כל התינוקות שמעולם לא נולדו יושבים ובוכים על כך.
הם לא קיימים.
אין בי צורך להכנס להריון, אלא רתיעה עמוקה מכך, לכן זה לעולם לא יקרה.
מעבר לכך, אני גם לא מעוניינת לגדל ילדים שאינם שלי, אך זה נראה לי סביר יותר להציל ילד שכבר חי, מאשר להביא עוד ילד לעולם.
שוב אתה מדגים כמה אינך אמיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2008 23:28 |
|
| |
מר מזוהר..
כפי שכתבתי, פותח השרשור אינו "אמיתי" או שהוחזק בחדר אטום מרבית חייו (מעבר לההשעות אלה, יתכן כי הוא לא חש בטוב וכיו"ב..).
שוב, מה הקשר בין בגרות לבין חתונה?
חתונה, בהקשר הנדון, יכולה לסמל ילדותיות, טמטום, עדריות, נפילה, שבי, אקט שובניסטי, אקט ברברי, אקט אלים, אקט הוליוודי מטומטם וכו' וכו',
אך בשום פנים ואופן לא יכול לסמל בגרות נפשית - אם כל ערס צעצוע מת להתחתן (הרבה אנשים חסרי בגרות מינימלית מעוניינים בכך, ולכן זה סותר את ההשערה האקסיומטית של פותח השרשור.
נשים וגברים לא התפתחו מהקוף, אלא מאב קדמום משותף (לפחות מבחינה תאורטית+אין סוף ראיות, שזה הרבה יותר ממה שניתן לציין על השטויות שאתם זורקים כאן, למרות שאתם הפורום הדתי היחיד שלא חוסם על כל "היי" שאינו חרדי).
נ.ב
הציניות הבלתי מרשימה הנובעת ממך, יכולה לעבוד באותה מידה על טקסטים המקדשים את הנאצים.
כן, בוודאי שההיסטוריה מלאה בהתעללות גברים מתועבת ושלילת זכויות מנשים (בטח ובטח שגם ביהדות).
העולם כולו מלא באכזריות ותיעוב. זה שתעשה מכך צחוק לא ישנה זאת.
באותה מידה אני יכולה לצחוק על יהודים ש"מתבכיינים" על השואה, או שחורים ש"מתבכיינים" על שיעבוד.
רק שבמקרה של נשים זה כלל עולמי, וגרוע מתופעות כגון אנטישמיות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2008 16:27 |
|
| |
בת800,
ראשית, ברוכה הבאה!
א. על איזה מאמר את מדברת? כוונתך לשאלה בפתיחת האשכול? וכן לא הבנתי מה כוונתך בכלל, האם כוונתך שכותב המאמר הוא מוטציה, ערפד או שמא חייזר, או שדברי המאמר (איזה?) אינם אמיתיים?
ב. לטענתך מתחתנים רק מטומטמים גברים, אך נשים הינן חכמות ולכן הן אינן מתחתנות. לצערי עלי לדווח לך שע"פ הסטטיסטיקה שאני מכיר נישואין מורכבים מגברים ונשים ביחס 50:50, כך שלפי דברייך רוב נשות העולם שהינן נשואות, אינן בוגרות וחכמות ורוב הגברים הם 'ערסים' מטומטמים. לעומת זאת הרווקות הזקנות בוגרות נפשית, וכן אין רווקים 'ערסים'. נראה לי שאת מכלילה ללא כל בדיקה וחבל. ערך הנישואים הוא ערך אובייקטיבי המקובל בכל העולם ובכל העדות והקהילות בצורה זו או אחרת.
ג. שאלת האשכול לא עסקה בבגרות נפשית, אלא בגיל מל תוחלת החיים שלמיטב ידיעתי תלויה במספר שנות החיים, בהזדקנות טבעית ובתחלואה (מלבד מקרים חריגים שמסתבר שהם קורים במידה שווה לשני המינים).
ד. מניין לך הנתונים על תוחלת החיים של רווקות אל מול נשואות? והאם בדקת גם את מדד איכות החיים של נשים גלמודות בגיל שמונים מול נשים שיש להן משפחה, ילדים, נכדים ונינים?
ה. מניין לך שהחתונה הומצאה ע"י גברים?, לאלו חוקים חברתיים את מתכוונת? ואלו זכויות נשללו מהרווקות כדי שתחוייבנה להינשא לגברים וולגריים, חסרי דעת ודיקטטורים?
ו. מעניין מה היה קורה לו אימך הייתה נגעלת מהריון.
ז. לא הבנתי את המשפט הזה: <בכלל, כל התשוקה הזו של גברים היא רצון אבולוציוני לעבר (וזה נמשך כל חייהם).> אשמח אם תסבירי מה בין תשוקה לאבולוציה, ומה בין זה לגברים בדווקא ולא לנשים שכלל לא התפתחו מהקוף.
שרי5,
ברוכה הבאה!
אולי לא שמעת על המושג סטטיסטיקה, הייתי ממליץ לך לקרוא את הערך המלונקק בויקי, הנה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
אחרי שתביני מהי סטטיסטיקה, פתחי את הדף הראשון באשכול זה, שם ישנם לינקים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה המאששים את נתוני תוחלת החיים שהוצגו לעיל, נתונים המושפעים מכלל האוכלוסיה, ולא רק משניים שלושה זוגות שהבאת כדוגמא.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2008 15:04 |
|
| |
אין קשר בן הפרשי גיל לתוחלת חיים .
תוחלת חיים נראה לי שזה גנטי אני מכירה נשים או גברים שהאריכו ימים .
וגם ההורים האריכו ימים וחצו את שנות התשעים שלהם .
בשכונתנו היה זוג שהבעל היה מבוגר מאישתו ב10 שנים .
היא נפטרה ל"ע בקיצור שנים בשנות הארבעים לחייה .
ובעלה כבר חצה את השנות השבעים שלו.
יש כאן עוד פרמטר המצב הבריאותי של האדם שגם הוא גורם חשוב בתוחלת החיים.
תוקן על ידי שרי5 ב- 07/08/2008 15:05:09
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2008 12:22 |
|
| |
שוב הגמרא טועה והמדע צודק.
ואגב, גברים חפצים להנשא ולעבר הרבה יותר מאשר נשים. (אחרת מדוע הם המציאו את החתונה והמציאו חוקים השוללים מהאישה זכויות כדי שלא תהיה לה אפשרות לחיות לבד? או חוקים המונעים מפגש עם גברים ושיחות עם גברים? הם כנראה ידעו טוב מאוד ממה הם מאוימים)
(אני אישית נגעלתי תמיד מהמחשבה על חתונה או כניסה להריון, מעניין איך הגמרא מסבירה את זה).
בכלל, כל התשוקה הזו של גברים היא רצון אבולוציוני לעבר (וזה נמשך כל חייהם).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2008 11:44 |
|
| |
אם הדיון הוא באספקט הסוציאלי
אז כדאי שנשים לא תסכמנה להתחתן כלל.
נשים רווקות חיות טוב יותר ותוחלת החיים שלהן גבוהה יותר.
גברים מגיל מסויים מאוד תלותיים והנשואים שביניהם חיים יותר.
אגב, גברים מזדקנים מהר יותר עקב איבוד רמות הטסטוסטרון בעיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2008 11:35 |
|
| |
כותב המאמר לא אמיתי, נכון?
מה הקשר בין בגרות לבין חתונה?
חתונה היא אקט תרבותי (בעבר היה אלים) שנוי במחלוקת וכל ילדון ערס בלי שכל ובגרות מינימלית מתחתן.
נשים בוגרות נפשית (וחכמות) לרוב לא מתחתנות.
אז אם בכלל, מדובר בקשר הפוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2008 16:11 |
|
| |
שרפ,
[פנים חדשות? א"כ ברוך הבא!]
א. אם קרנות הפנסיה מתחשבות באלמנות ארוכה, מה הבעיה הציבורית בכך? הם בס"ה צריכים לגבות סכום מעט יותר גבוה ממי שמשלם את הקרן במשך החיים. בצורה זו, זה לא נופל כעול כללי על הציבור, אלא על מי שדאג לקרן הפנסיה הספציפית. כך שהבעיה הציבורית - אם ישנה - פתירה לחלוטין.
ב. למה עדיף שהאשה תהיה 'הגורם הבוגר'. לא שזו בעיה, אבל מה זה משנה לחיי הנישואים, מי מבני הזוג הוא הגורם הבוגר אם בכלל יש כזה?
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 04/05/2008 16:11:45
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2008 13:50 |
|
| |
הבעיה של אלמנות ארוכה כוללת גם בעיה אקטוארית של הכרח קרן הפנסיה של הבעל לכלכל את זוגתו שנים ארוכות לאחר הפטירה. ז"א שכלל הציבור נפגע מכך, יש כבר קרנות שמתחשבות בנתון זה בחישוב הפנסיה לבעל.
דרך אגב זה לא רע להמליץ על נישואין (במחיצת הראשונה של שנות העשרים) לאשה המבוגרת בשנתיים מהבעל, היא תהא הגורם הבוגר בחיי הנישואין.
|
|
|
|
|
