איך לקרוא סיפורי ילדים

עמית,

אתה סבור שילדים רכים צריכים לשמוע סיפורים על סודות ועל דברים הנשגבים מבינתם אף של בוגרים? הרי זו בדיוק מיסטיקה במיטבה!

אם אתה חפץ שילדך יכנסו לחלק האחרון בפרד"ס, הרי שתחילה עליך ללמדם את החלק הראשון בפרדס - פשט. טרם יודעם את הלכות בפשטות, אין הם כשירים כלל וכלל ללמוד על תורת הסוד. לדעתי התוצאות תהינה הפוכות. הילדים יקבלו את היהדות כמיסטיקה טנטרית, במקום שיקבלו את מה שהם מסוגלים להכיל - שמירת המצוות בגלל שהן מצוות התורה.

לדעתי אם בכדי לגרום לילדיך חשק לקיים מצוות אתה צריך להוסיף נופך מיסטי למצוות, הרי שאין אתה יודע להעביר את המצוות כהווייתן לילדיך (לא שאני סבור שילד הוא בעל הבנה כשל מבוגר שנזקק פחות לדחף חיצוני לקיום מצוות, להיפך, דווקא בגלל שילדים מוחם צר מלהכיל, צריך לתמצת להם את המצווה בכדי שיבינו אותה, ולא להוסיף להם ערכים עליונים ונשגבים שכלל אינם מובנים למחנך עצמו). צריך לחבב עליהם את המצוות עצמן, ולא הילה מיסתורית האופפת אותן.

_________________

מ. זוהר

בנוסף לכך אני חושב שעל אף שהילדים החמודים שלי אוהבים כל כך את בדיקת החמץ ובמיוחד נהנים להסתובב עם נרות בבית  ואת האתגר בלהחביא לי הפתיתים כך שלא אוכל למצוא,

אני סובר שהתוספות ה"רוחניות"  רק משפרות את החוויה ונותנות כנפיים וצימאון לה' ולמצוותיו.

[לא נראה לי שהמילה מיסטיקה מספיק מכובדת ]

אבל סיפור שכזה הוא דרך נפלאה לחשוף את בני ולהנחיל לו את העובדה שהיהדות היא מורכבת מאד ושבכל דבר פשוט יש גם סודות ועניינים נפלאים, ולא רק הוראה ישירה ופשוטה לבדוק את החמץ בפשטות בשעה פלונית וזהו,

ושעל אף העובדה שבפשטות כולנו בודקים וצריכים לנקות את אותו החמץ ושבכך כולנו שווים, יש גם עבודה אינדיבידואלית שלפי מעמדו הרוחני של כל אדם.

לכן, למרות שלא ארצה שבני יתחיל לחקות את אדמור הזקן ולעשות את עצמו כאילו הוא "מתקן עולמות", בכל זאת ארצה שיהיה מודע לכך שהדברים קיימים ויתחיל את צעדיו הראשונים בכניסה לפרד"ס..., ושימשך לשם.

עמית,

אתה מנסה לעשות פרפרזה על מצוות לצורך הנהגות אחרות.

אם אתה חפץ שילדך יערוך חשבון נפש וישפר את מעשיו, תשים דברים על השולחן וחנך אותו ישירות. מדוע לספר מעשיות על מנהגים שאין אתה מבין את פשרם, להניח מתוכם מסקנות שאינן בהכרח נכונות וע"י כך לחנכם? ומה תעשה אם ילדך הקט והחמוד ישאל אותך לאחר ביעור החמץ הפנימי "אבא, אחרי פסח מותר עוד פעם חמץ...", אז תצטרך לשנות את הפרפרזה, ולהסביר משהו אחר - לתרץ לבנך תירוצים.

אני לא מבין איזו הכנה כ"כ גדולה צריך לצורך בדיקת חמץ. צריך שתי עיניים, נר, אמצעים לאסוף את החמץ הנמצא ו...זהו. גם אם לאדמו"ר כלשהו, מוערך ככל שיהיה, היו מנהגים שונים ומשונים, תפיסת מלאכים, תיקון קליפות ומה לא, אני לא מעוניין שבני הקטן יתחיל לחקות מעשים שהוא לא מבין, שאבא שלו לא מבין ושכל בר-דעת לא מבין. להוציא את החמץ הפנימי - כלשונך - צריך מעט יותר מכמה אמצעים פיזיים, ולא צריך לעשות זאת רק בערב פסח לאור הנר המרצד ובדרכים שאינן נהירות לא למחנך ולא למתחנך.

_________________

מ. זוהר

מה אתה אומר, "מיימוני"?! אפילו בסיפור פשוט, מתוק ונחמד כמו "כיפה אדומה", שמיליונים גדלו ומתרפקים עליו באהבה בכל העולם, מצאו ה"מחנכים" שלכם מסרים שליליים?! מחקרים אוויליים אפשר לערוך על כל דבר, אך בניגוד לסיפורי האחים גרים, על מעשיות הבני-ברקים אין צורך בשום מחקר כדי להיגעל מהשמנוניות הצדקנית, המתחסדת והמבחילה הנוטפת מהם. אנשים נורמליים, מלאגוס בניגריה עד ניו-יורק בארה"ב, מספרים לילדים סיפורים כדי שייהנו ויצחקו, ומטרתם כהורים רק לראות את ילדיהם שמחים ומאושרים. לדוסים מבחילים מבני-ברק יש באשר לילדיהם רק מטרה אחת: שיהיו אדוקים ומטומטמים כמותם. גם כשהם מספרים להם "סיפורים", מגמתם רק לטמטם את מוחותיהם עוד ועוד בזבל שלהם. אני רואה כאן בהודעות מעלי, שיש בסיפורים תחרות מי צדיק יותר: החזו"א או בעל התניא. ממש חומר מרתק עבור ילד!!! ועל הרשעות המפלצתית שבסיפורי חסידים כבר כתבתי באשכול חב"ד והבאתי מהשערוריה שהיתה בקשר לסיפור הילדים מהנכרית.

_________________

זוהר,

אני לא מנסה להוכיח אלא להראות מה שתופס אותי.

מצד אחד, אינני מזלזל אלא אף מעריך את הסיפור על החזון איש משום שיש בסיפור הזה הדגשה על דקדוק במצוות ועל השקעה של אדם בעבודת המצוות.

מצד שני אני באופן אישי חושב שאת קיום המצוות בפשטות ובגשמיות יש להעביר לילדים שלי באופן של "פשיטא", כמובן לפי ערכם ולא אצפה מהם לבדוק כל דף ודף אלא לבדוק היטב חמץ לפי ערכנו, והסיפור על החזון איש אף יכול לתת עידוד או תמריץ להשקעה גדולה יותר.

הסיפור על אדמור הזקן גם לי אינו מובן כל צרכו משום שאף אני לא יודע מה היו הכוונות, אבל יש בסיפור הזה ערך מוסף אותו אני רוצה מאד להקנות לילדים שלי.

למשל אני יכול לתרגם את הסיפור הזה לרמה של הילדים שלי בכך שאלמד אותם שבנוסף לבדיקת החמץ בפשטות, יש לערוך איזה חשבון נפש וחיפוש חמץ רוחני.

למשל [אינני יודע אם אעשה זאת בפועל אלא סתם בינתיים אני כותב זאת להמחשה], אני יכול לספר להם שהרבי אמר שחמץ ומצה הם מילים דומות שהאותיות השונות הם [ח] ו [ה]

ושקו אחד קטן מפריד בין דבר טוב לדבר רע ושקשה מאד למצוא אותו

ו  [סתם דוגמה להמחשה כן?] שיכינו את עצמם לבדיקת חמץ על ידי כתיבת 10 דברים שהם זוכרים שהם עשו

ושבמהלך בדיקת החמץ יחשבו על כל אחד מהדברים האלו אם הוא בא מהצד הטוב או לא, ושיכוונו להיות ילדים טובים.

לגבי מה שעשה אדמור הזקן והכוונות שלו בוודאי שארצה שילדי יסתכלו עליו בהערצה, ושישימו לב לכך שהוא הכין מה שהיה צריך להכין ובדק מה שהיה צריך לבדוק לפי רמתו ובהתאם להוראות רבו, בנוסף לבדיקת החמץ שבפשטות שעל פי שולחן ערוך שהוא עצמו כתב.

בדיקת החמץ של החזון איש נעליית על שלי בבית מצד עוצמתה, ובדיקת החמץ של אדמור הזקן נעלית על שלי גם במהותה ומושכת אותי לחיפוש מהותי, על אף שגם זה לפי ערכי.

הסיפור על בדיקת החמץ של אדמור הזקן מזכיר לי ומאיר את עיני לעובדה שמצוה זו של בדיקת החמץ היא בעצם עניין עם תכנים רבים ומגוונים שמלאים וממלאים את חיינו ועד לרמתו של אדם בקנה מידה של אדמור הזקן.

סיפור שסיפרתי בש"ק זה לנכדי. 
אביו של רע"א היה מקפיד כל שנה לקצור את החיטין של מצות המצוה,  בעצמו, לטחון  ולאפותן בעצמו,

והכל נעשה בהידור גדול , ובמלאכה שיש עמה הרבה רושם,

ערב פסח אחד. המשרתת טעתה ולקחה את מצות המצווה המיוחדות, שברה אותן ועשתה מהן קניעדלך, כל בני הבית היו מזועזעים, מפחד תגובתו של האבא,

לאחר שחזרו מבית הכנסת, ביקש האבא שיביאו לו את המצות, המיוחדות שלו. האם בדחילו ורחימו הסבירה לו מה שקרה,
האבא לא אמר כלום, ובקש שלש מצות אחרות, לאחר הסעודה שאלו את האבא, תגיד איך קיבלת את זה כה באדישות, לאחר שכה זמן רב עמלת בשביל המצות הללו.
תראו הסביר האבא, אני עשיתי את המיטב והמירב לקיים מצוות מצה, אני את שלי עשיתי,  זה לא הצליח, זו לא אשמתי.. והמשיך לאכול בשמחה.

עמית,

מה אתה מנסה להוכיח מהסיפורים שהעלית?

אני מבין שהסיפור על הזו"א בא להראות שהיה מדקדק שלא יהיה פירור חמץ בביתו ובספריו, לכן היה עובר בבדיקת חמץ על כל הספרים שבהם עסק במשך השנה (ומסתבר שהם לא היו מעטים), שמא יש בהם פירורים כלשהם.

לעומת זאת הסיפור על בעל התניא תמוה לחלוטין.

א. מה ראה לא לאכול כל י"ג ניסן, הן לא יום תענית הוא?

ב. אלו הכנות צריך בכדי לבדוק חמץ? האם הוא הלך לקנות משקפיים חדשים לקראת בדיקת החמץ? האם מדובר ברכישת נר במשך כל היום לצורך הבדיקה?

ג. אלו כוונות צריך לכוון בבדיקת חמץ? צריך לבדוק וחפש חמץ, לכוון לחפש אותו לא מוצא אותו (אם אכוון בליל הסדר לאכול מצה, אצא יד"ח?).

ד. מה הוא בדק כל הלילה בדירת חדר? אם הוא עבר כל הזמן במקומות חדשים - כמו החזו"א שבדק את כל ספריו - מצויין. אבל אם זה היה אקט מוזר של חיפוש מיסטי, לא הייתי מספר את הסיפור לילדי - אולי בכדי ללמדם מה לא לעשות.

_________________

מ. זוהר

את הסיפור על החזון איש שמעתי ויש לי מוקלט בשיעור של הרב משה וויא בהלכות פסח שאף הוסיף שלחזון איש היו עוזרים בחורים בבדיקת הש"ס.

שמעתי למשל שהחזון איש היה בודק בבדיקת חמץ את כל הגמרות כל הלילה דף דף בכדי שלא יתקל בפירור וחס ושלום יבוא לאכול אותו בפסח,

כאשר רבנו הזקן בעל ה'תניא' חזר מנסיעתו הראשונה לרבו, המגיד ממזריטש, לא אכל דבר
בי"ג בניסן, כי היה טרוד בהכנות לבדיקת חמץ, לוודא שכל הכוונות שקיבל מרבו ייושמו
אצלו בבדיקה בפועל. הבדיקה עצמה נמשכה כל הלילה, וזאת, בשעה שלא היה לו אז יותר
מחדר אחד (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 265).