עד מתי יקריחו יראי-שמיים את ילדיהם?!
חג הפסח מתקרב.
בעוד יום או יומיים אלך לספר הקבוע שלי כדי שיקצץ מעט מבלוריתי מקדימה, יקל מהשערות מאחור, ויסמן בתער "פס" ישר לאורך העורף.
לאחר מכן יסרק את הפוני מלפנים, ימשוך אותו הצידה ויסמן "שביל" משמאל; יתן לי להסתכל בראי אם הכל לשביעות רצוני, וכאן אפרד ממנו עד ערב שבועות, כשאני נכנס אליו באמצע רק כדי שיחליק שוב בתער את ה"פס".
כשאחכה בתור במספרה, לא אשתעמם; אולי אכתוב בפורום דרך הסלולרי, אך באוזניי תעלינה כל העת צווחות המון ילדים, שאבותיהם הצדיקים מביאים אותם כדי להקריח את ראשם לקראת החג.
על ה"תספורת" לבניהם של יראי-שמיים אלו לא יצטרך הספר לעבוד כה קשה, כמו על תספורתי שלי.
ביד קלה יעביר על גולגולותיהם את המכונה שלו, ותוך דקה יבהיקו ראשיהם החסידיים כלבנה במילואה, עם "קרחת 000".
כי אכן כן, רובם של אומללים אלו שייכים לפלג החסידי, מארל'ך וסאטמערים עד גור, וויז'ניץ ובעלז; אליהם ילוו גם מעט מן הפלג הליטאי - בריסקער, חזונאישניקים, פרושים ירושלמיים, ושאר מרעין-בישין כיוצא בהם.
כל האדוק מחברו, מקריח מחברו, כי "צ'ופים" ובלוריות הרי שייכים רק למאדערנער, ואילו סימן מובהק ליראת-שמיים ואדיקות בתורת א-לוהים - גולגולת מוקרחת למשעי.
תיכף תגידו לי: הרי יש גם חילוניים רבים המתקרחים, ומישהו אולי יזכיר אפילו את הזמרת המטורללת ההיא שהתקרחה תמורת מליון שקל.
יפה מאד, וכאן ההבדל הקטן:
החילוניים המתקרחים כולם מבוגרים, ואת קרחתם עשו מרצונם. רובם כדי להקדים רפואה למכת הנשירה הטבעית (ולאלו ברצוני להמליץ על "פרופסיה", אך בל אסטה מן הנושא), ומיעוטם מתוך שיגעון גרידא.
לעומת זאת, האם ראיתם פעם ילד חילוני מוקרח, מלבד חולי סרטן ר"ל?!
אין אף ילד שפוי, חילוני או חרדי, שהיה בוחר, לו התאפשרה לו הבחירה, בקרחת.
ומה אתם חושבים: הילדים החרדיים האומללים הללו אינם חולמים בסתר ליבם על תספורת פוני או פטריה, כמו לשכן החילוני/ליטאי מודרני ממול?!
זכורני את חברי מהישיבה, קארלינער עם שיער בלונדי, שסיפר לי כי ביקש פעם מאביו - שנהג להקריחו בביתו - שיעמיד פעם את המכונה על מס' 2, והאב הבטיחו למלא בקשתו. אך כשהגיע למעשה, הקריחו האכזר כרגיל, וטען שהמכונה החליקה לו...
אם תשאלו חרד כזה על הסיבה להתעקשותו על ההקרחה, מסתמא יהמהם באוזניכם משהו מהקבלה על ה"קליפות" הנאחזות בשערות, וכיוצא בכך.
לא אתווכח עם בעלי-סודות אלו, אך ברצוני לעסוק בשאלה:
האם מאז ומעולם היה כך?!
גם בימי בית שני, למשל, או בימי בית ראשון, נניח, היו העברים הקדמונים גוררים את ילדיהם חסרי-הישע בערבי חגים אל הגלב, למען כערם והקריחם "לכבוד יום טוב"?!
*
תנן בפ' מי שאמר בנזיר דף כ"ח ע"ב:
האיש מדיר את בנו בנזיר וכו', מיחה או שמיחוהו קרוביו וכו' החטאת תמות וכו'.
ובגמרא שם: לא מיבעיא בנדרים דלית ליה ניוול אלא אפי' בנזירות דאית ליה ניוול וכו', אלא לר"י בר חנינא אמר ר"ל, כל כמיניהון קרובים דאמרין ליה לא תיגמריה מצוות?! קסבר: כל חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה, ופירש"י: כגון חינוך דנזירות דבזיונא הוא דקא מגלח ראשו, לא ניחא ליה לבריה, ומשו"ה יכולים למחות, עכ"ל.
שומו שמיים!!!
הרי כאן אין המדובר אפילו בהקרחת הילד באופן קבוע, כפי שעושים החרדים הללו; הרי זו הקרחה חד-פעמית בסוף הנזירות, ואף לא סתם הקרחה של חולין כדרך מתחסדי זמננו, אלא הקרחה שזוכה על ידה האדם בכמה עשה ול"ת של נזירות, המצווה שעל המקיימה כתב הרמב"ם דבריו הנוראים בסוף הל' נזיר ששקלו הכתוב לנביא, שנ' ואקח מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים!!!
ואף על פי כן, עם כל זה, קובע התלמוד לדין פסוק שהילד רשאי למחות, ומה הטעם?!
"משום דבזיונא הוא, דקא מגלח ראשו", ועד כדי כך שלא רק הילד עצמו יש לו למחות, אלא אפילו קרוביו, ואין לאב שום טענה מצד מצוות חינוך, כי לדעת חז"ל, חינוך כזה המסב בזיון, צער וניוול לילד, הריהו "חינוך דלא חשיב"!!!
מה דעתכם:
אם בזמננו אנסה לתבוע בבית-דינו של ניסים קרליץ את בן-דודי החסיד, המקריח באכזריות את ראש בנו האומלל, האמנם אקבל סעד מדין "או שמיחוהו קרוביו"?!
או שמא אטעה אם אטען שהחרדים דהיום הם כת חדשה, קריקטורה מעוותת, מוטציה חולנית, של היהדות ההיסטורית?!
ובפ' החובל בב"ק דף פ"ו ע"א:
אלא הכא במאי עסקינן כגון שגילחו וכו', שבת - דהווה מרקיד בי כובי דבעיא מחוי גוני ארישא וכו', בושת - אין לך בושת גדול מזה!!!
כן, כן, לדעת חז"ל, שכנראה לא זכו לגילויי חכמת החבלה על הקליפות הנאחזות בשיער, הקרחת הראש -
"אין לך בושת גדול מזה"!!!
"אין לך בושת גדול מזה"!!!
"אין לך בושת גדול מזה"!!!
ועד כדי כך שהמזיק נותן את הדין בפלילים, בעוד בבית-דינם של מתחסדי זמננו, מן הסתם היה הניזק עוד מחוייב מדין יורד לשדה חבירו לשלם למקריחו את שכרו על ביעור ה"קליפות" מראשו, כמו בסיפור על אליעזר עבד אברהם בבית-דינה של סדום.
וכדי שלא יטען איזה שוטה ש"גילחו" בפ' החובל קאי על גילוח הזקן (והרי אצלם אלו שני יסודות הדת: זקן-תיש וחלב-עכו"ם), העתקתי גם את "דבעי מחוי גוני ארישא", והרי ברור כי דווקא בצ'ופ המשוקץ עסקינן.
זהו לגבי זמן בית שני; אבל הבטחתי לבדוק גם מה היה בזמן בית ראשון.
נו, באמת לא צריך לעבוד לשם כך קשה, אם כשהנערים רצו להתבדח קצת להתבדח על חשבון אלישע, לא מצאו שובבים אלו מה לצעוק לו, מלבד:
"עלה קרח, עלה קרח"!!!
גם אלישע, מסתבר, לא השתייך לא לפלג החסידי ולא לבריסקער/חזונאישניקים, ולכן כה נעלב, ובפרט שגם "פרופסיה" לא היתה אז, עד שבפחות מפוגרום רצחני של ארבעים ושניים ילדים הנגרסים במיתה משונה בשיני הדובים, לא מצא פורקן לזעמו.
בטקסט נוסף מתקופת הבית הראשון, "שיר השירים", מוצאים אנו בתוך תיאורו של הבחור היפה:
"ראשו כתם פז, קווצותיו תלתלים שחורות כעורב".
על הזקן, אגב, לא מצאתי שם כלום.
מעניין מאד, למה לא לקח לו בעל שיר השירים לדוגמן איזה חסידון ירא-שמיים, עם קרחת וזקן-תיש, ובחר דווקא בצ'ופניק השחרחר הלזה?!
בזמן בית ראשון, איפוא, היו לכולם צ'ופים, וגם בזמן בית שני, ואפילו בזמן התלמוד; האם באמת התחילה אופנת הקרחת המבחילה הזו לחדור אלינו רק בהשפעת הקבלה?!
אודה למי שיברר זאת!!!
אבל בינתיים יש לי גם הצעה מעשית.
* בימים אלו מדובר על כינוס דחוף של הכנסת בתוך הפגרה, כדי לתקן את חוק החמץ שנפרץ בפסקה של אותה מרשעת, בר-אשר-צבן-קוקוריקו, ששבוע בלי לחמניות הוא יותר מדי בשבילה.
אכן, דבר חשוב; אך לדעתי, באותו הכינוס עוד יותר חשוב יהיה להעביר גם חוק דחוף נוסף.
אני מציע את ה"חוק לאיסור הקרחת ראשי ילדים התשס"ח - 2008", אך מצידי לא אכפת לי אם יתקבל הדבר גם בתור סתם תיקון לחוק-העונשין.
וכך ייאמר בחוק החדש:
א. המקריח ראש בנו שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים ואינו חולה סרטן, הרי זו תקיפה, ודינו כאמור בחוק העונשין.
ב. הקרחה לענין זה - כל תספורת במכונה פחות ממס' 4.
עם כל הצעת-חוק מגיעים גם דברי הסבר; נראה לי שעד כמה שצריכים דברי ההסבר לכלול גם התייחסות למקורות הרלוונטיים במורשת ישראל, החומר כבר מוכן.
*** במידת האפשר, נמחקו ביטויי גנאי על ידי מיימוני
תוקן על ידי עצכח ב- 23/03/2010 07:59:44
 |
|
|
