| נשלח ב-23/4/2008 11:40 |
 |
| |
ניסן תש"ח: השתלטות על יפו וסילוק ערבייה
"התקפת האצ"ל ומבצע חמץ".
לאחר הכרזת האו"ם על פינוי הבריטים מארצנו, החל המאבק האחרון על השליטה כאן, בין יהודי הארץ לערבייה שגובו בסיוע צבאי ממדינות ערב הסובבות. היהודים נכנסו למגננה. ולפעמים לפעולות תגמול.
המבצע הראשון לכיבוש עיר ערבי רבתי, ששינה את פני המערכה, החל בהתקפה על יפו הערבית והבריטית, שהסתיים בי"ט ניסן תש"ח. עם ההשתלטות על יפו, וסילוק 70,000 הערבים שפלשו אליה.
שבועון "מעייני הישועה" הביא פרטים מעניינים על הקרב מהלכו ותוצאותיו, הנה הם בהמשך:
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 11:44 |
|
| |
קודם ויקיפדיה:
בגלל "שיקולים מדיניים" ההגנה המתינה לשעת כושר להשלים את כיבוש יפו. האצ"ל החליט לא להמתין ופתח במתקפה על יפו ב-25 באפריל 1948, בניסיון לנתק אותה מהשכונה הצפונית שלה מנשייה שחצצה בין יפו לבין תל אביב. כוחות האצ"ל נתקלו בהתנגדות ערבית שגובתה בעזרה צבאית מסיבית של כוחות בריטיים שהוזרמו לעיר. הבריטים דרשו מהאצ"ל לפנות את השכונה, ובמשא ומתן עם "ההגנה" והבריטים סוכם, כי "ההגנה" תיכנס לשכונה והבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם ויפרידו בין היהודים לערבים.
חברי המשלחת הערבית שדנה על כניעת העיר שבים מתל אביב ליפו לאחר הכניעה
מבצע חמץ הביא לסיום המערכה על יפו. הוא החל בעקבות התקפות של האצ"ל על שכונת מנשייה. כך החלה הנטישה של תושבי יפו אשר נמשכה עד ל-13 במאי 1948 עם כניעת האוכלוסייה הערבית.
כוח "ההגנה" מחטיבת אלכסנדרוני החל לכתר את יפו ב-28 באפריל 1948, כדי להשתלט על מבואותיה המזרחיים והדרומיים של תל אביב. ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים. ב-30 באפריל הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה וב-13 במאי חתמו מנהיגיה על הסכם כניעה.
רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר לביירות ולעזה. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד[7], בעיקר מקרב דלי האמצעים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 12:16 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 12:17 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 12:18 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 12:19 |
|
| |
תוקן על ידי יראשמים ב- 23/04/2008 12:25:03
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 12:20 |
|
| |
תוקן על ידי יראשמים ב- 23/04/2008 12:26:18
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 12:27 |
|
| |
תודה ! העתקתי לפורום שלי.
ממש תודה רבה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2008 19:49 |
|
| |
| הסיפור האמיתי על פורעי יפו |
| בתיאור בריחת 80 אלף תושבי יפו הערבים ב-48´ נשכחו מעשי הטבח שביצעו חוליות טרור מיפו במאורעות ועם החלטת החלוקה |
| ד''ר רבקה שפק-ליסק 28/4/2008 |
|
 |
*-- Content *
|
מאמצי ערביי ישראל והפוסט-ציונים לשכתב את ההיסטוריה של טרום המדינה ומלחמת תש"ח - המשך ישיר לדה לגיטימציה של ישראל.
יפו הייתה מרכז הלאומנות הערבית האנטי-יהודית מאז הכיבוש הבריטי. ב-1921 (תרפ"א) פרעו ערביי יפו בתושביה היהודים של העיר. 43 יהודים נרצחו וביניהם הסופר יוסף חיים ברנר, ולמעלה מ-200 יהודים נפצעו.
מיד לאחר מכן, עזבו 10,000 היהודים תושבי יפו את העיר ועברו לגור בחולות תחת כיפת השמים, והשתקעו בתל אביב. גם בנק אנגלו-פלשתינה (הבנק לאומי, בימינו) העביר את סניפו מיפו לתל אביב.
באפריל 1936 פרץ המרד הערבי, שהיה מכוון, לכאורה, נגד השלטון הבריטי, אך היה מלווה בהתקפות על יהודים. בפי היהודים נקראים אירועים אלה "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המאורעות ביפו החלו בעקבות שמועות שקריות ומגמתיות, שיהודים ערכו "טבח" בערבים. ב-19 באפריל תקף המון ערבי יהודים ברחובות יפו ובמקומות עבודתם. במתקפות על שכונות דרום תל אביב היו הרוגים. ההמון הערבי התפרץ גם לכביש אבו-כביר, היכן שעברה התחבורה היהודית מדרום תל-אביב לירושלים ולדרום הארץ, ורגם את המכוניות העוברות באבנים. כ-20 יהודים נרצחו בדרום תל אביב ואבו-כביר.
במשך כל שנת 1936 סבלו תושבי שכונות דרום תל-אביב מיריות צלפים. שתי אחיות, שעבדו בבית חולים ביפו נרצחו בדרכן לעבודה. ב-16 באוגוסט השליך ערבי פצצה מקרון רכבת על עוברים ושבים ברחוב הרצל בתל אביב (מסלול הרכבת מירושלים ליפו עבר ברחוב הרצל). התוצאה - 20 פצועים וילד בן 8 שנרצח בדרכו לביה"ס.
נמל יפו היה הנמל המרכזי באזור ושרת את היישוב היהודי. בעקבות ההתנכלויות הוחלט לבנות נמל בתל אביב.
בזמן הכרזת האו"ם על החלוקה בנובמבר 1947 חיו ביפו כ-80,000 ערבים. מיד למחרת החלטת האו"ם החלו תושבי יפו במלחמת התשה נגד תל-אביב. ככוח חיזוק הגיעו ליפו אנשי כנופיית קאוקג'י, שנקרא "צבא ההצלה", כדי לעזור לתושבי יפו הערבים במאבקם ביהודים. תושבי יפו ואנשי קאוקג'י צלפו במשך 150 יום ללא הפסקה לתוך השכונות של דרום תל אביב. 156 יהודים נרצחו וכ-1000 נפצעו. אלפי משפחות נאלצו לברוח מבתיהן. כמו-כן, נמשכו המתקפות על התחבורה היהודית, שעברה דרך אבו- כביר.
המצב היה בלתי נסבל ולפיכך הוחלט לכבוש את יפו בתיאום בין ארגוני ה"אצ"ל" ו"ההגנה". ההתקפה על יפו החלה ב-25 לאפריל 1948, בהפגזה מרוכזת על העיר. כ-1000 פגזים נורו בתוך השעה הראשונה. את תושבי יפו פקדה היסטריה ועם רדת החשיכה החלה בריחה המונית מהעיר. ראשוני הבורחים היו עריקים מ"צבא ההצלה". ב-13 במאי 1948 הסתיים הקרב על יפו כאשר משלחת כניעה של תושבי יפו בקשה את הפסקת הלחימה.
|
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=17715&MenuID=852&ThreadID=1014022
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 22:26 |
|
| |
פרטים מצמררים לחוברת הבאה של רמות06 ושות'. בעניין נפגעי האצ"ל ביפו.
אינפו, תגובה 15 בטוקבק לכתבה הנ"ל נוגעת במה שהזכרתי. אין לי אפשרות להכניס את תגובתי לטוקבק באתר של ערוץ שבע, היות שהם מגבילים את גודל התגובה.
15. ספרתי בעבר - בספרו "אלטלנה", כותב אורי ברנר
הכל כתוב, צריך רק , לקרוא (18/04/08)
(מפקד בפלמ"ח), כלאחר יד - "לאחר כיבוש יפו על ידי ההגנה ", הוא יודע שהוא משקר, אבל הוא משקר! הוא לא מרחיב בסיפור, כי כאמור, הוא משקר.
וזה לא הכל - בזמן הקרבות שמה ההגנה מחסומים מסביב לאיזור הלחימה, ולא נתנה להוביל את פצועי האצ"ל לטיפול רפואי, מה שהעלה מאד את זעמם של תושבי תל-אביב, שנאספו ובקשו לעשות שפטים באנשי ההגנה, אשר על כן, נאלצו הרשעים להסיר את המחסומים.
אנשי ההגנה היו צבאו של בן-גוריון, וממילא צבאו של ממשל המנדט הבריטי.
אין לכם מושג איזו שנאה החדירו בן-גוריון וחבר המרעים אשר אתו באנשיהם לאנשי האצ"ל.
=========================================================================
פינוי הפצועים היה אמור להיות לבית החולים הדסה (בלפור) במרכז ת"א. גם מי שזכה להגיע בדרך לא דרך, לא טופל במהירות וביעילות להם זוכים כיום מטופלים מעזה, שחלקם אף צאצאים של הפורעים מיפו, חבריהם של אנשי גוש שלום ושאר גרורותיו הסרטניות של השמאל הקיצוני.
כיבוש יפו ובמיוחד פינוי פצועי אצ"ל, הוא אחד הפרקים ההירואים ובאותה העת הבזויים ביותר בתולדות העם היהודי הלוחם במאבק הקוממיות. איש אצ"ל שנלחם והקיז את דמו למען המדינה נחשב בידי בן גוריון ומלחכי פנכתו "נאורי המחנה הנכון", בזוי מאחרון חברי כנופיתו של עבדל קאדר אל חוסייני. על רקע זה צמח הסזון ועל שנאת אחים זאת צמח "האיש והמורשת" מפעילו של "התותח הקדוש".
שנים של הסטוריה משוכתבת כמיטב הדוקטרינה הסובייטית, שתפארתה, "שמש העמים" היתה לא פחות רצחנית מהמשופם מהרייכסטאג, הביאה למצב בו מעטים מכירים את ההסטוריה של העם היהודי בעת החדשה. ועוד יותר מעטים מסוגלים בכלל להבין שלא כל מה שהאכילו אותם אנשי החונטה של הישוב היהודי בארץ ישראל - היא תורה מסיני. מקסימום תורה מהצריף בשדה בוקר.
למען ההוגנות והיושר, חייבים לציין את אחת מדמויות המופת הבולטות באותם הזמנים, אשר חלקה נגרע עקב היושרה (אינטיגריטי) העקבית שלה לאורך כל ההסטוריה. דמות שזוהרה הועם אולי גם עקב עמדתה המוסרית והבלתי מתפשרת במסגרת מלחמת האחים האידאולגית שפשטה בישוב - יגאל אלון.
דמותו קועקעה בידי הדיקטטור הקטן משדרות קק"ל ולכן על יגאל אלון, שכוכבו ראוי היה לנצנץ ברקיע הסטוריה הישראלית, צעירי העם לא יודעים הרבה. אמממ.. אלא אם נתקעים הם מול המושבה מגדל בואכה גינוסר ועד שמגיע רכב החילוץ קופצים הם למוזיאון הסמוך בקיבוץ שעל שפת הכינרת.
לעומת יגאל אלון שדברי הימים חוטאים למעשיו המפוארים ולחזונו הגאופוליטי, רצח נתעב של ראש ממשלה מכהן העלה לרקיע ההסטוריה הישראלית דמות חיוורת ובינונית שמעשיה נופחו על ידי מלאכת מחשבת של יחצנות, שמאחוריה עמדה אישתו תאבת הכח, שדרסה כל מי שעמד מולה והפריע להתנהלותה המושחתת.
הפרשיות העלומות והפחות עלומות אינן מענינות כבר איש; כ"ג יורדי הסירה, דיר יאסין, מלון קינג דייויד, שיירת נבי דניאל, הקרב על רמת רחל, ההרואיזם במנזר סנט סימון, הקרב על תל גיבורים ועוד.
ראיה חד מיימדית ושקיעת האוריאן, מובילים מורשתו של עם לכיוונה של ציוויליזציה בדעיכה, שתהפוך ברבות הימים לצל דהוי של אומה בתהליכי מחיקה עצמית.
מקור: *פלינט*
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2397731&whichpage=#R_3
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2013 13:28 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2023 14:49 |
|
| |
תוקן על ידי זמןלכל ב- 23/03/2023 14:49:32
|
|
|
|
|
