כשהלב בוכה אז צועקים!!

זו לי הפעם הראשונה שאני מעלה דברים בכתב בפומבי. זו לי גם טבילת האש הראשונה בכתיבת דברים שנוגעים לי בעמקי נשמתי. זה עונש עבורי שעלי להוציא את הכביסה הלא נקייה מחוץ לבית. אבל כשהלב בוכה אז צועקים.

שנים ארוכות (בערך 10) שאני מתנדב במד"א וכונן פעיל. מאז ומתמיד אני פעיל בגדוד הכוננים באזור איילון ומשתדל לצאת למקרים לטפל במי שצריך וללכת הביתה. החברים בעבודה ובבית כנסת העריכו אותי מאוד על כך. במשפחה אף עודדו ודחפו אותי לצאת להציל חיים והדבר עבר במסורת משפחתית של עזרה לשני כפי שיודעים אצלנו תמיד. הם יותר הבינו שיש כאן עניין של הצלת חיים והדבר הפך לדבר מוערך וכחלק מהמשפחה.

הדברים השתנו ואינם!!

לפני שנה וקצת יותר התכנסנו כמה חברים לדון בהחלטה ובהצעה חדשה. עבורם היה הדבר עניין של מה בכך, אבל עבורי זה היה שאלה מהותית שדרשה התעמקות ומחשבה. נפתח ארגון חדש שקרא לעצמו איחוד הצלה וביקש שנצטרף אליו. הם הציעו ביטוח חיים בסכום גדול מאוד. גיבושים ערב והשתלמויות וכן סופי שבוע. הציעו גם ציוד יקר ערך ועוד. הבנתי שהדבר הוא רק לתועלת ויש כאן שדרוג קיבלתי את ההצעה והסבירו לי שמהיום צריך גם לדווח במירס כל דבר.

הדברים לא ממש כך!!

אין ביטוח חיים ולא מתים וגם לא נראה שיהיה. כשהגיעו כבר פעם לחלק ציוד צילמו אותנו מכל הכיוונים איך שמקבלים פד גזה ועוד כמה דברים אין שום דבר ולא הרחבת ציוד מעבר לזה. ערבי גיבוש וסופי שבוע גם לא היה בכלל ובקיצור הכל בבחינת דיבורים בלבד. השתדלתי למסור במירס לאן יוצא יוצא והבנתי את התועלת בדבר עד שגם בזה התבדתי, רוצים כל הזמן לדעת במי טיפלתי ומה עשיתי וזה כל מה שמעניין במירס.

בחג הפסח קיבלתי תיק נסיעות עם סמל גדול של הארגון. שאלו אותי במשפחה בשביל מה אם חושבים עליך באמת אי אפשר לתת את התיק בלי שידעו מי נתן אותו לכל מקום שאני הולך צריך לדעת לאן אני שייך?

אני רוצה להגיד לכם טעיתי ובגדול!!

לא מחפשים את טובתי ולא את טובת אף אחד יש כאן מטרה של גדולה על חשבון המתנדב וחשבון החולה והפצוע וחוץ מזה כלום אחד גדול. כואב לי שאני אומר את הדברים ואין כאן בור שדליתי ממנו מים שאסור להשליך בו אבן כי לא דליתי ממנו מים רק רעל. אני לא צריך את כל זה אני מבקש להציל חיים כמו עד היום וזהו.

היום שואלים אותי לאיזה הצלה אתה שייך אתה מהראשון השני או השלישי או כולם יחד. אני פשוט מתבייש בעצמי. פעם לא ידעתי מה זה כל הארגונים כשלצערי הכירו לי את הארגון החדש איחוד הצלה הבנתי כמה טוב שלא להתעסק עם אף אחד. יכול להיות שכוונתם לטובה אבל השאלה באיזה דרכים. במשפחה היום אומרים לי תעזוב את הכל יש מספיק אנשים שיצאו יש מאה ארגונים ואתה פשוט מיותר. לאן הגענו? אני מגיע למקרה ופוגש שם מכל הסוגים האם זה נקרא חסד?

עם הזמן שמעתי וכבר הבנתי שיש כמה ארגונים וותיקים וישנים שפשוט החליט הארגון החדש להרוס אותם ולדאוג לסגירתם בכל דרך שרק ימצא לנכון. למדתי להבין בדרך הקשה שמשתמשים בי ובכל המתנדבים בשביל לכתוש אחרים אני פשוט מתבייש.

נפגשתי לפני פחות מחודש בחדר מיון בקפלן עם אמבולנס ונהג שמתנדב בארגון ושמעתי ממנו דברים קשים מאוד הוא גם אומר לי שהוא לא צריך את כל זה הוא סיפר לי פעם ראשונה את כל הלך הדברים ומה בדיוק קורה מאחורי הגב שלי ושלו. שמעתי מעוד כמה אנשים שהגישו להם רשימת בקשות ולא קיבלו כלום אפילו שבתחילה צילמו אותם בטקס יפה מאז פשוט שכחו אותם. רק הבטיחו להם שהולך להגיע כל טוב ארץ מצריים.

סיפרו שיש עוד מתנדבים בארגון הישן שכל הזמן משכנעים אותם לעזוב ולהצטרף לארגון איחוד הצלה.

ביררתי אצל כמה אנשים אם יש איזה אתר אינטרנט קשור למתנדבים. חשבתי אולי אפילו לכתוב מכתב לראשי הארגון שלכם אבל בסוף אני כותב כאן ואומר לכם אל תלכו אחריהם הכל שטויות!! אף אחד לא צריך אותכם ולא מחפשים את טובתכם. תשארו להתנדב במד"א ובמסגרת ארגון חרדי שעוזר לכם להציל חיים וזהו אל תחיו בחיים כפולים כאילו הולכים לתת לכם דברים.

בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

פסח כשר ושמח וגאולה קרובה במהרה


[מישהו שכואב לו]

כשהלב בוכה, כמה מצער וחבל לשמוע ביטוי שכזה. כמה חבל לשמוע מאדם שכל כוונותיו הם לשם שמיים וגוזלים ממנו את הבחירה החופשית לפעול כרצונו. סוג של, אם אתה מקבל את ההחלטה - טוב ואם לא - פה תהיה קבורתך.

צועקים, מובן בהחלט. הצעקה היא בלתי נשלטת ובלתי ניתנת לתיאור. כאשר אדם מקבל רצונות טובים ומגשים אותם לעזרה לאחרים. ובמחי יד כל האוויר יוצא מהגלגלים ואין כבר עוד רצון לעשות משהוא בכלל.

אני יכול להעיד ויש לי תיעוד מלא, כולל חומר כתוב. לפחות ארבעה סניפים שכוללים בתוכם כ- 150 מתנדבים בערך, רוצים מזה תקופה ארוכה להצטרף / לחזור להצלה ישראל. אך המצב הכלכלי לא מאפשר כרגע קליטת נוספים ובהחלטה נכונה שהתקבלה ע"י ראשי הסניפים, הוחלט פה אחד לשמר את הקיים ולטפח כמה שאפשר, כך שלא יחסר למתנדבים כלום.

ישנו משפט מוכר שאומר: על חלב שנשפך לא בוכים. זה כואב להגיד דבר כזה ובפרט כאשר אדם מכיר בטעותו ולמד על בשרו יחד עם עוד מתנדבים רבים שמדובר במשחק פירמידה מוכר שהתנוסס על-אל ולאט לאט מתגלה מה מחזיק ומה עומד מאחורי המגדל הגבוה הזה.

ישנם אנשים שמהנדסים את צעדיהם מראש. יש כאלה שלפחות לומדים מטעויות אחרי שכאב להם בבשר החי. ויש כאלה, שלצערנו גם אז לא לומדים עד שזה כואב מאוד מאוד.

למרות שאני נמצא כיום מחוץ לפעילות במשרדים בירושלים. כפי הנראה, ימים מאוד טובים מצפים לנו מייד לאחר הפסח בכל המובנים. יחד נפעל ונתחזק, יחד נשאר תמיד חזקים ומחוזקים.

ולך, דוב. אתה לא היחידי שצועק את האמת הכואבת. תשאל אנשים בת"א ובמקומות נוספים מה עובר עליהם. עוד יבוא היום...