עד החתונה זה יעבור…
כסף לא קונה אהבה, אבל מי צריך אהבה כשיש כסף (או מעמד חברתי)…?/ ציפי חוטובלי
"חתונות בע"מ שלום. לרשותכם מערכת לבחירת בן זוג לפי מעמדכם החברתי:
למעמד אינטלקטואלי-הקש 1, לאצולת הממון-הקש 2, לרבנים ואנשי רוח-הקש 3, לסלבריטאים-הקש 4, לפשוטי העם-הקו שאליו הגעתם איננו מחובר"
פעם, מזמן, היוֹ היוּ בעולם אבירים ונסיכות. כללי המשחק אז היו פשוטים למדי: האבירים הרגו דרקונים והצילו נסיכות, הנסיכות רקמו חלומות וגובלנים והתאהבו בנסיכים, והם חיו באושר ועושר, עד קץ כל הימים. באותם ימים רחוקים כולם חיפשו אחר אהבת אמת, כזאת ששווה לחיות ולמות בשבילה (אהבה למי שלא יודע או שכח, או לא קרא מספיק אגדות, היא סוג של רגש אנכרוניסטי שמציף את הלב בתחושה מתוקה, שאופפת אותך כשאתה מוקסם ממשהי, מהאישיות הקורנת שלה, מטוב ליבה, וכן, גם מעיניה הכחולות), ואולי בשל כך הופנם אצלי בתת מודע שהחיפוש המרכזי בדרך אל הנישואים המיוחלים הוא החיפוש אחרי אותה אהבה, אבל כידוע אגדות לחוד ומציאות לחוד.
יום בהיר אחד, התחוור לי שבזמן ששקדתי על הכנת עבודות סמינריוניות העולם החליט להכריז על המונח הישן והטוב "אהבה" כפאסה. פאסה לגמרי אפילו. שיחות סלון בקרב כמה מחבריי וחברותיי הבהירו לי עד כמה אני לא בעניינים. "אהבה?" צחקו עלי החבר'ה, "אהבה זה לתיכוניסטים, אופיום להמונים". משעברתם את גיל 25 נגזר עליכם להפעיל את השכל ולא לתת לרגש לבלבל אתכם בשום צורה. אז לכל מי שחיה באשליות שעם קצת אינטליגנציה רגשית וחיוך כובש היא תצליח להרשים מישהו ולהשיג לעצמה נסיך, זה הזמן להתפכח ומהר, ולהתחיל לעבוד על הקשרים החברתיים הנכונים ועל שיפוץ הנתונים האישיים.
אהבה OUT שיקולים קרים IN
השתלמות מזורזת בתורת הנישואים המודרניים גילתה לי כי הגישה השולטת בכיפה (תרתי משמע) היא גישת הניתוח הכלכלי. רגשות זה לטלנובלות, בנישואים כמו בעסקים החשבונות הקרים של עלות מול תועלת מנצחים. מדובר, אחרי הכל, בעסקת המיזוג הגדולה של חייכם, לפחות ל- 50 השנים הקרובות, במצב כזה, הדבר האחרון שהייתם רוצים לעשות הוא לתת לרגש לכוון אתכם. נישואים זאת החלטה מושכלת שאמורה להיעשות אחרי סקר שווקים מקיף ועל בסיס הערכות אנליסטים של שווי שוק המיועד/ת.
למי שלא שם לב, למעשה נוצר כאן מיליֶה חברתי הפועל בדפוסי ההתנהגות של מעמד האצולה במאה ה- 12. אם אתה לא עונה לקריטריונים הנוקשים של המועדון החברתי הסגור הזה, אתה יכול להיות חכם ונחמד ועם לב טוב עד מחר. אין לך סיכוי לקבל אישור כניסה. כדי שלא תבזבזו את זמנכם על זוטות כפיתוח אישיות, אינטלקט וקסם אישי, הרי לפניכם נתוני הפתיחה אותם תצרכו להציג בכניסה לשער הדייטים כדי לקבל כרטיס כניסה למועדון ה"שווים" של המגזר, בשאיפה לזכות בשידוך הגון של איזה אביר או נסיכה. אגב הכללים מעודכנים למאה ה- 21 (ולא בכדי הספרות דומות לספרות המאה ה – 12):
העדה הנכונה- עדיף מוצא מערבי על פני מוצא מזרחי, אבל גם מזרחי זה בסדר. (בתנאי שמדובר במזרח אירופה כמובן). שם משפחה שאינו מסתיים ב"ביץ'" "סקי" או "שטיין" עלול לעורר מיידית את החשד שהוא "לא משלנו", ולכן להפיל את השידוך. לכל מי שחולם על זוגות מעורבים שינסה לערבב רומנים וייקים בתור התחלה, ורק אחר כך לנסות לשדך פולניה למרוקאי. כמובן שעדה היא קודם כל מנטליות ורק אחר כך מוצא אתני, ולכן המדרג ההיררכי של המועמד הוא כדלהלן:
1. אשכנזי 2. ספרדי עם מנטליוּת אשכנזית 3. אשכנזי עם מנטליוּת ספרדית 4. ספרדי
הנימוק הרשמי לגזענות הבוטה הזאת, הוא ש"קשה נורא לשנות מנהגים ולהתרגל לנוסח תפילה חדש". אין ספק. לאכול אורז בפסח יכול לחולל טראומה בלתי ניתנת לשיקום אצל יוצאי גליציה, ובעניין התפילות, ובכן, הרשו לי לפקפק, מאחר ורוב הבנות שאומרות את זה יתקשו לזהות גם את נוסח אשכנז מקרוב, בהתחשב בעובדה שהפעם האחרונה בה ביקרו בבית הכנסת הייתה בשבת בר מצווה של האח הקטן, שכבר התחתן מאז.
העיר או הפוליטיקה של הגיאוגרפיה: ידיד טוב שלי אמר פעם ש"לא חשוב מאיפה הבחורה, העיקר שתהיה מרעננה". צודק. אין כמו רעננה, העיר עם ריכוז הבלונדיניות הגדול במגזר, ואם הבחורה מושקעת (כלכלית וחיצונית) כמו פנינת השרון אין ספק שמדובר בהימור מנצח. המוצא העירוני בא להעיד כמובן על מעמדו הסוציו-אקונומי של המועמד, והמהדרין יבדקו בשכונות הפנימיות כדי לוודא שאתם גם גרים בצד הנכון של העיר הנכונה.
מגורים בקריניצי או סביון יעזרו לכם לקבל כרטיס של כבוד במועדון, אבל גם גבעת שמואל החדשה זה בסדר.
הייחוס – מילה ישנה משהו שיש להגדירה מחדש. מעמד אינטלקטואלי זה נחמד, אבל עם פרופסורה לא קונים דירה בגבעת שמואל. גם זה שסבא שלכם הוא בן נין של המהר"ל מפראג לא מזיק, אבל כדי להשתלב בין משפחות האצולה צריך להציג קבלות ומספרים, רצוי בצורת חשבון בנק מנופח.
במיון הראשוני למועדון תצטרכו להביא הצהרת הון ובטוחות, במיון השני יבדקו אם אתם מושקעים באפיקים הנכונים, ובקיצור, אם לאבא שלכם קוראים במקרה מוטי זיסר זה בהחלט יכול לעזור לביצור מעמדכם החברתי המשתדרג. אבל, גם אם אתם שכנים שלו זה בסדר.
הפקולטה: זה שאתם מאוד מוזיקליים וכבר בגיל 6 סומנתם כהבטחה הגדולה של תחרות ארתור רובינשטיין ג'וניור, לא אמור להכניס לכם לראש את הרעיון האווילי לבחור בקריירה של מוסיקאי. בשביל זה יש תחביבים. כדי לא להיות מוכרז כפסול חיתון אתה צריך מקצוע, ומקצוע, זה משהו שלומדים ברשימה הסגורה של אחת מהפקולטות הבאות:
1. רפואה 2. משפטים 3. כלכלה (חשבונאות) 4. הנדסה (רצוי בטכניון) 5. מדעי המחשב
לבנות יש היתר מיוחד ללמוד חינוך. בן שלומד חינוך הוא כנראה לא מספיק חכם כדי ללמוד מקצוע רציני, או במקרה היותר גרוע מדובר באידיאליסט חסר תקנה, מה שאוטומטית מצניח את מניותיו ואת סיכויי הכניסה שלו למועדון הסגור שבז לאידיאליסטים שמבזבזים את חייהם על שטויות כמו "תרומה חברתית" במקום לעשות משהו מועיל עם עצמם כמו להרוויח כסף.
לומדים סוציולוגיה? ספרות עם ישראל? יהדות זמנינו? פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית? אף בת לא תצא אתכם. אתם לומדים קולנוע צילום או משחק? אולי יהיו הרבה בנות שיתלהבו מכמה שאתם "מיוחדים"
ו "לא שגרתיים" אבל ההורים יטילו וטו על השידוך ברגע שיגלו שבתם עלולה להמיט קלון על כבוד המשפחה כי היא יוצאת עם איזה בוהמיין עם פוטנציאל לקריירה של מובטל.
בקיצור, אם אתם לומדים משפטים-מחשבים וכלכלה (כי לך תדע באיזה תחום תהיה מחר עבודה), זכיתם בתואר "החתן האידיאלי של הרוזנקרנצים לשנת תשס"ה", אבל גם כלכלה- מנהל עסקים זה בסדר.
האוניברסיטה: גם את המקצוע הנכון צריך ללמוד במקום הנכון. אם הלכתם ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב אתם מיד תהיו חשודים בנטיות אנרכיסטיות ובמרדנות בממסד ("סנוב, לבר אילן כבר נרשמת?"), אם אתם הולכים ללמוד באוניברסיטה העברית אתם מיד נחשדים בביצתיות ובדתיות חדשה, שלא לדבר על הפוטנציאל (הממומש) לרווקות מאוחרת.
בחרתם בבר אילן? אתם בורגנים סתמיים שמתעקשים לגדול בתנאי חממה. מכללות לא באות בחשבון בכלל, אלא אם כן מדובר ברייכמן. אם אתם מיחידי הסגולה במגזר שהרהיבו עוז למשכן את דירתם כדי לממן את הלימודים שם זה כנראה אומר שלהורים שלכם אין בעיה לשלם את סכומי העתק שגובה המרכז הבין-תחומי מדי שנה, ואתם להגנתכם תמיד תוכלו לטעון שזה המקום היחיד שבו אפשר ללמוד "מנהל עסקים- ממשל- ומנהיגות חברתית בסביבה עוינת" במקביל. בקיצור, הכי טוב הרווארד, אבל גם בר אילן זה בסדר.
במידה והשגתם לעצמכם את כל הנתונים הנדרשים, אפשר בהחלט לסגור את העסקה, אופס סליחה, התכוונתי- חתונה, רק אל תשכחו להביא אתכם רו"ח ועו"ד ולשלוח הודעה לגלובס על המיזוג.
אם אתם לא מבינים על מה אני מדברת, כי כל מי שסביבכם רק בוכה לכם יומם וליל על כך שהדבר שהוא הכי רוצה בעולם זה למצוא את אהבת חייו, אל תהיו תמימים, ואל תאמינו לאף מילה שאומרים לכם. אהבה היא שם קוד, אחד מני רבים לדברים אחרים לגמרי שדורנו מחפש באמת.
זה גם די ברור למה עוטפים את דרישות התקן המחמירות בעטיפת צלופן מרשרשת של תכונות מהותיות. אחרי הכל אף אחד לא היה רוצה שיחשבו שהוא טכנוקרט קריר נטול רגש, במיוחד לא חברי המיליה שהתחנכו על ברכי הפוליטקלי קורקט, וחשוב להם מאוד שלא להיראות גזעניים-שוביניסטיים-שטחיים וחומרניים חלילה. כבונוס לתיאור מצב השוק, ולמניעת כשלי שוק מאי הבנת דרישות הביקוש, מוגש בזאת תרגום חופשי בעברית מדוברת לכמה אמירות מקובלות, כדי שתבינו למה באמת התכוון המשורר:
כשאת אומרת "בחור טוב" למה את מתכוונת?
"מה שהכי חשוב לי בבחורה זה לב טוב" – משהי עם נשמה של מאמא תרזה? עובדת סוציאלית? קדחת! לב טוב בשפת הבנים הוא שם כיסוי ל"נראית ממש, אבל ממש טוב".
"איך המשפחה? או לחילופין: משפחה טובה?" – אבא מנכ"ל סלקום ואמא שותפה במשרד עורכי דין תהיה תשובה מספקת לשאלה. אל תבזבזו את הזמן בלספר כמה המשפחה חמה ומכניסת אורחים. זה לא מעניין.
"מחפש משהי עם מידות טובות"- 90-60-90 כמובן.
"הייתי מעדיף משהי עם חוש הומור"- משהי שתצחק מהבדיחות וההברקות שלי, במקום שתהיה מצחיקה בעצמה.
"הבנות הכי יפות שאני מכיר הן ברונטיות" – אבל אני עדיין מעדיף בלונדיניות.
"רוצה בחור חכם"- משהו שלומד מקצוע שכדי להתקבל אליו צריך יותר מ- 700 בפסיכומטרי.
לכל אילו מבינכם שאתרע מזלם ולא זכו לעמוד בקריטריונים של אצולות הממון הבורגניות, אל תצטערו יותר מדי. אתם לא מפסידים הרבה. אתם לפחות תדעו שבן זוגכם העתידי יבחר בכם בזכות מה שאתם ולא בזכות שם המשפחה שלכם. כמו שתמיד אמרתי לעצמי: יש יתרון בולט אחד לעובדה שאני לא בלונדינית עשירה ומיוחסת. והוא, שלפחות אני אדע שמי שיבחר בי יבחר בי בזכות האישיות שלי, ולא בגלל סבא שלי או חשבון הבנק של אבא שלי.
ואולי אפילו נזכה להתחתן מאהבה, ולא כעסקה כלכלית משתלמת, מתוכננת היטב.
ציפי חוטובלי, 25, היא הבת של… (אמא ואבא שלה), נצר למשפחה שמיוחסת עד לאברהם אבינו, ומאמינה שבסוף האהבה תנצח (למרות הכל).
