יארצייט ר יעקב בירב

רבי יעקב בירב (ידוע גם כ מהר"י בירב ; רל"ד 1474 - ש"ו 1546 ), מגדולי חכמי ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-16. מארגן נסיון חידוש הסמיכה ב- 1538 . תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 חידוש הסמיכה 3 מתלמידיו 4 ספריו תולדות חייו נולד בעיר מקדה, הסמוכה ל טולדו , אשר ב קסטיליה , ספרד . למד בצעירותו תורה מפי רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) עד שגורש ב גירוש ספרד , בהיותו בגיל שמונה עשרה, והגיע ל צפון אפריקה . תוך זמן קצר הבחינו בכשרונו והוא הפך להיות רבה של ה קהילה ה יהודית הגדולה ב פאס אשר ב מרוקו . בשנת רנ"ג (1493) עבר לעיר תלמסאן , שב אלג'יריה . עם פלישת צבאות הספרדים למגרב בשנת 1510 עבר ל מצרים . שם היה אחד מחברי בית הדין של הנגיד רבי יצחק שולאל . הרב בירב עלה לארץ ישראל עוד בטרם הכיבוש העות'מאני (1516 ) לירושלים, וקרוב לוודאי ששימש כראש ישיבה בירושלים עד 1519, אז חזר למצרים בשל מצוקה כלכלית קשה. במצרים עסק גם במסחר עד שעלה שוב לארץ ישראל והתיישב ב צפת ב- 1524 (ייתכן ועלה אף לפני שנה זו). בצפת עמד בראש ישיבה והיה הדמות המרכזית בחיי הרוח של העיר עד לפטירתו. היה רבם של כל רבני צפת בדורו. ביניהם, ר' יוסף קארו , ורבי משה מטראני (המבי"ט). ב- 1538 ביקש לחדש את הסמיכה, ובעקבות כך פרץ פולמוס גדול, בעטיו עזב ל דמשק . מחבר שו"ת מהר"י בירב לפי סדר חלקי השולחן ערוך, שיטות על התלמוד ורמב"ם ודרושים וכן קובץ גדול על כל הרמב"ם. חידוש הסמיכה ערך מורחב - פולמוס הסמיכה מאורע מרכזי בחייו של רבי יעקב בירב, הוא נסיון חידוש הסמיכה . בשנת רח"צ (1538) החל להוביל את הרעיון ודן עם רבנים רבים בנוגע לאפשרות ה הלכתית של חידוש הסמיכה. הוא כינס 25 מגדולי רבני צפת, שכולם הסכימו ותמכו בו וסמכו אותו - את רבי יעקב בירב לסמוך ראשון על מנת שיוכל לסמוך אחרים (זאת על פי הרמב"ם, בפרושו למשנה - במסכת סנהדרין, פ"א, מ"א). לאחר המעשה שלחו שליח לירושלים והודיעו על כך לרב לוי בן חביב (הרלב"ח). כאן החל פולמוס קשה, כאשר רבי הרלב"ח סירב להשתתף בחבורת המוסמכים והתנגד עם רבנים אחרים למעשה. בעקבות התנגדותו חזרו בהם גם כמה מחכמי צפת. הפולמוס המשיך בעוז וחבורת החכמים בראשותו של רבי יעקב נמנעה מלסמוך עוד אנשים למשך מספר חודשים אך בסופו של דבר סמך ארבעה חכמים - ר' יוסף קארו , ר' משה מטראני , ר' אברהם שלום ור' ישראל די קוריאל . לאחר שוך הפולמוס, שארך למעלה משנה, והשתתפו בו כל חכמי ישראל בנוסף ל רדב"ז שנטה להתנגד למעשה, סמך רבי יוסף קארו , תלמיד הרב בירב שנסמך על ידו, את רבי משה אלשיך שהסמיך בתורו את רבי חיים ויטאל . שרשרת הסמיכה המשיכה עד לאמצע המאה ה-17 , אך המוסמכים נמנעו מלייחס לסמיכתם תוקף הלכתי ממשי בשל התנגדותם של חלק מהרבנים. מתלמידיו רבי יוסף קארו , מחבר ה שולחן ערוך רבי משה מטראני רבי אברהם שלום רבי ישראל די קוריאל רבי מנחם הבבלי ספריו חידושי מהר"י בירב - על מסכתות ה ש"ס . נדפס רק על מסכת קידושין . הגהות על משנה תורה להרמב"ם - על הלכות שלא נכתב עליהם פירוש "מגיד משנה". שו"ת מהר"י בירב - השו"ת היה גדול יותר מהמצוי כיום ורק חלק ממנו שרד. (מתוך ויקיפדיה)

_________________

יש לכם סיפור או תמונה מסבא דוד? פנו לטלפקס 03-6182062 או לת.ד. 1514 בני ברק או לפקס 09-8995249

ר יעקב בירב מרבני צפת במאה ה- 15- 16 [ 1541-1474 ] צפת הייתה במאה ה -16 עיר מלאה סופרים וחכמים, דיינים וראשי ישיבות. הגדול שבין חכמי צפת היה ר' יעקב בירב, שנולד בספרד והיה תלמידו של ר' יצחק אבוהב גדול חכמי ספרד שלפני הגירוש. בשנת הגירוש [1492 ] הגיע לפאס שבמרוקו והתמנה שם לרב בהיותו בן 18. משם עלה לארץ-ישראל דרך מצרים והתיישב בצפת. עמד בראש הישיבה הגדולה ובראש בית הוועד, היינו, בית הדין הגדול של חכמי כל הקהלים בצפת. ר' יעקב בירב הציע לחכמי צפת לחדש את הסמיכה בא"י כפי שקובע הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת סנהדרין פ"א, מ"א ובמישנה תורה הלכות סנהדרין, שאם יסכימו כל החכמים שבא"י למנות דיינים ולסמוך אותם - הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים. והיות ובית הדין בצפת הוא בית דין גדול שכולל דיינים רבים ורוב חכמי א"י הם בצפת, צריך בית הדין שבצפת לחדש את הסמיכה. שנתיים נשאו ונתנו חכמי צפת בעניין חידוש הסמיכה ובשנת 1538 כינס ר' יעקב בירב בי"ד של עשרים וחמישה דיינים שהכריעו בדין חידוש הסמיכה וסמכו ראשון את ר' יעקב בירב. הם כתבו סמיכה וכל עשרים וחמישה החכמים חתמו עליו. את כתב הסמיכה שלחו החכמים עם חתימותיהם לחכמי ירושלים. אך רבה של ירושלים ר' לוי בן חביב התנגד נחרצות לחידוש הסמיכה ע"י רבני צפת, וראה בחידוש זה דבר בטל. לשיטתו אי אפשר לחדש את הסמיכה אלא בהסכמת כל חכמי א"י ולא די בחכמי צפת בלבד. ועוד שראוי שחידוש סמיכה בא"י ייעשה בירושלים. בעקבות חידוש הסמיכה תקף במילים בוטות את ר' יעקב בירב. והתנגדות הרלב"ח וחכמי ירושלים הייתה כל כך תקיפה עד שר' יעקב בירב, מחשש השלטונות בצפת, נאלץ לעקור ולעבור לדמשק. בטרם עזב את צפת סמך רי יעקב בירב ארבעה חכמים: ר' יוסף קארו, ר' משה מטראני, ר' אברהם שלום ור' ישראל די קוריאל. והם סמכו אח"כ את תלמידיהם ובתוך הזמן נסמכו החכמים הבאים: ר' משה גלאנטי, ר' משה אלשיך, ר' חיים ויטאל, ר' אלעזר אזכרי [בעל ספר חרדים], ר' חיים הרופא, ר' יעקב אבולעפיה ר' יום טוב צהלון. הרלב"ח כתב את נימוקי התנגדותו לחידוש הסמיכה בצפת בחיבור הנקרא: "קונטרס הסמיכה". בצפת לא נעתרו לחכמי ירושלים לבטל את חידוש הסמיכה. וחכמי צפת ורבים בקהילות העות'מאניות ראו בבית הדין הגדול בצפת בית דין גדול. וכך כתב ר' יוסף קארו בספרו "אבקת רוכל", סימן יז: "בזמן הזה בית דין העיר הזאת מומחה לרבים וגדול בחכמה ובמניין מכל המקומות ששמענו שמעם. מארבע כנפות הארץ יריצו להם שאלותם ואחר דברי תשובתם לא ישובו, וכיוון שכן, דין בית הדין הגדול יש להם כל שכן שמינום כל הקהילות עליהם". בין חכמי ישיבתו של ר' יעקב בירב נמנו: ר' דוד קונפורטי, מחבר הספר "קורא הדורות", ר' יוסף קארו, המבי"ט, ר' שלום אברהם, ר' מנחם הבבלי ר' שלמה חזן ועוד. הרב בירב היה באמת חכם גדול ומופלא בדורו, עד כי הב"י מכנהו "מורי הרב הגדול", אבל כנראה לא היה מרוצה לרוב החכמים, ומהם מהר"ם אלשקר (שו"ת שלו, סימן ש"ז, ל"א, ס'), ובפרט לר' לוי בן חביב (עי' שו"ת הרלבנ"ח, סימן ק"ו, קכ"ט-קל"ד). עוד לפני הויכוח בדבר "סמיכת חכמים" שנפל ביניהם, היו חלוקים בעניינים נוספים, והראשון היה בדין קדושין שנעשו בארם צובה בשנת הרפ"ה (שו"ת מהרלנ"ח סי קל"ד). כאשר עבר הרב בן חביב דרך צפת, והרב בירב לימד אז בישיבתו הלכות שבת לרמב"ם פ"ו כ', נפל ויכוח ביניהם בהבנת לשון אחד (עי' שו"ת בירב סימן נ"ה ומועתקת בטעות תוך תשובות תם בן יחיאל סימן קנ"ו). גם היו חלוקים בעניין הגט שניתן בצפת בב"ד של בירב, שפסלו הרלבנ"ח. בהגיע דבר הסמיכה אל מהרלנ"ח, שהיה אז מראשי חכמי ירושלים - אף כי גם לו שלחו כתב סמיכה - התנגד לתקנה הזאת וטען טענות לבטל את היסודות עליהם בנה מהר"י בירב את בניינו. בסופו של דבר רפו ידי התומכים בחידוש הסמיכה, והיא לא נתפשטה בישראל. חיבורי רבי יעקב בירב פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית: שו"ת שנדפס בויניציא 1663, ונדפס עמו שיטה למסכת קדושין. פירוש על הרמב"ם בכל המקומות אשר לא נמצא אתנו "מגיד משנה", הזכירו הרב בתשובותיו (סימן מ"ט ומובא בשו"ת "המביט" סימן קע"ד). קונטרס בעניין קבלת נזירות במחלוקת שהיה בינו ובין הרב אליה מזרחי והרלבנ"ח (מזכירו הרלבנ"ח בשו"ת ח"א, סימן מ'). בספר "לקוטי שושנים" לר' משה בר' יהודה נמצאים מפירושיו עה"ח. חבר הערות על הנביאים וקצת מתרי עשר ונדפס מהם במקראות אמשטרדם בשנת 1724. נכדו ר' אברהם בירב היה ג"כ חכם ובאה תשובתו ב"אבקת רוכל" סימן קמ"ו.

ר' יעקב בירב יום: ל' ניסן אזור: צפת מורו: ר' יצחק אבוהב. מתלמידיו: המבי"ט, הרמ"ק, ר' יוסף קארו, ר' משה אלשיך. נולד בשנת ה'רל"ה במקדה (ספרד) ומגיל צעיר התפרסם כגאון. בשנת ה'רנ"ב הוגלה מקסטיליה והגיע לעיר תלמסן שבאפריקה (אלג'יריה). כיהן כרב בעיר פאס בהתאם לבקשת הקהילה המקומית, אך בשנת ה'רנ"ג שוב נאלץ לנדוד עקב גזירת הגירוש של ממלכת ספרד והגיע למצרים, משם עלה לירושלים. עסק במסחר וההצלחה האירה לו פנים עד שנעשה לעשיר גדול ותמך בתלמידי ישיבתו. כעבור זמן ירד שוב למצרים וכיהן כאב"ד בקהיר, המשיך לדמשק (סוריה) וחזר לצפת, בה כיהן כרב ראשי, ייסד ישיבה גדולה, עסק בהפצת תורה וקבלה והשיב לשאלות שהופנו אליו מכל העולם בענייני הלכה. גדולי ישראל שהיו בצפת היוו את רוב המניין של חכמי ארץ ישראל ובשנת ה'רח"צ 25 רבנים ומקובלים הסמיכו את ר' יעקב לאחר החלטתו לחדש את הסמיכה, דבר שגרם לוויכוח בין חכמי צפת ובין חכמי ירושלים. מייד לאחר הסמכתו סמך את ארבעת תלמידיו: המבי"ט, הרמ"ק, ר' יוסף זגיס ור' יוסף קארו לדיינים. עקב ויכוח זה הלשינו על ר' יעקב והוא נאלץ לברוח מצפת. לאחר הסתלקותו בשנת ה'ש"ו בוטלה הסמיכה. מספריו: * פירוש על הרמב"ם. * שו"ת מהר"י בירב