ספרים בתרגום הרב קאפח מטעים ומשבשים את הדעת !

מה שיש שמות אמוראים שמוזכרים בספר הזוהר אינה הוכחה שהיה כאן זיוף, אדרבא, אם היה כאן זייפן ח"ו, ודאי עלוב הוא זיוף זה, אלא ברור שדברי רשב"י נמסרו בעל פה, ורשב"י ציווה לפני מותו לתלמידיו, ובמיוחד לרבי אבא, לכתוב את הדברים כפי שכתוב באדרא זוטא (האזינו רפז ב), והדברים נכתבו במהלך הדורות, וכן כותב בעל שלשלת הקבלה, כי רשב"י ובנו לא כתבו את הדברים, אלא תלמידיו ותלמידי תלמידיו כתבום במשך שנים ארוכות. זה גם מסביר את עניין המקומות המוזכרים שם. באשר להתעלמות הגמרא מספר הזוהר, הרי סודות אין מוסרים אלא בראשי פרקים (חגיגה יג א), ורק לחכם המבין מדעתו (שם יא ב), דוגמת רבי אלעזר, שלא רצה ללמוד סודות התורה מרבי יוחנן ואמר לו שאינו די זקן (שם). חז"ל שיבחו את מי שמסתיר סתרי תורה, מבחינת "ולמכסה עתיק" (פסחים קיט א), ובכלל, אסור לכתוב דברי תורה שבעל פה, והותרו רק מגילות סתרים בעבור אנשים פרטיים (עיין שבת ו ב. בבא מציעא צב א). הרמב"ם כותב שעד רבנו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים (הקדמת היד החזקה), וגם אז סתרי תורה נמסרו מפה לאוזן ברמזים דקים מן הדקים, כדברי הרמב"ם, שסתרי תורה נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה בהערות קטנות ורמיזות (מורה נבוכים א עא). באשר לגאונים ולראשונים, חלקים של ספר הזוהר היו בידיהם, כפי שהביא הרבה דוגמאות רבי דוד לוריא בספרו קדמות ספר הזוהר, כגון מדרשים בילקוט שמעוני שאין להם מקור אחר מאשר ספר הזוהר, ומלבד מה שהוא כותב, יש עוד דוגמאות לרוב, ודי לנו בשם בן ע"ב שרש"י מביא (סוכה מה א ד"ה אני והו), ומקומו בספר הזוהר (בשלח נב א). באשר לעדות רבי יצחק דמן עכו בשם אשתו של רבי משה די לאון, שבעלה הוא שחיבר את ספר הזוהר, הרי רבי יצחק דמן עכו עצמו מביא עדויות, כגון של רבי יוסף אבולעפיא, שספר הזוהר היה מונח בפני רבי משה די-לאון, והוא אסף דעות שונות, ונשאר במבוכתו ולא החליט (ספר יוחסין). אפשר גם לפשר בין הדעות, שרבי משה די-לאון לא כתב את ספר הזוהר, אלא אסף הרבה קונטרסים, וערך אותם לספר שלם, וכבר הוכיח רבי דוד לוריא, שלא יתכן שרבי משה די-לאון כתב את ספר הזוהר, כי בהרבה מקומות אין דרכיו דרכי ספר הזוהר, אלא הוא מתנגד להן, כגון הפיכת סדר עולמות אבי"ע, ולא עוד אלא שהוא מצטט מספר הזוהר ומפרש אותו בצורה לא נכונה, כפי שמתברר ממקומות אחרים מקבילים מספר הזוהר. נכון שרבי אליהו דילמידיגו, ואחריו רבי אריה די מודינה, אם כי הם שיבחו מאוד את התוכן הנעלה של הספר, סברו שלא רשב"י חיבר אותו, אך דבריהם נדחים לעומת רובם ככולם של חכמי ישראל, הן הראשונים כמלאכים כרמב"ן ובני דורו, שכאשר התגלה ספר הזוהר נכנעו לפניו וראו בו את ספר הקבלה היותר נשגב ועליון שהיה אי פעם, ובוודאי אי אפשר היה להטעות את כל גדולי המקובלים הראשונים, וכן המקובלים היותר מאוחרים, כהאר"י ז"ל, אשר ברוח קודשו כל רז לא אניס ליה, ואישר שזהו הספר היותר קדוש ומקורו הוא רשב"י, וכפי שכותב רבי יעקב עמדין עצמו: "ספר הזוהר הוא נזר המקובלים בלי ספק בעולם, בשגם העיד עליו האר"י ז"ל, שהיה איש קדוש אלוהי ורוח הקודש שורה עליו, הלא עליו בנויה כל חכמתו הנשגבה והנוראה, חלילה להרהר אחר דבריו" (מטפחת הספרים סוף פרק א). זה אמנם נראה סותר את שיטת רבי יעקב עמדין, שיש בספר הזוהר מוקדם ומאוחר, אם כי לגבי עיקר ספר הזוהר הוא מייחס אותו ללא פקפוק לרשב"י, ומדגיש שרבי משה די לאון, חס וחלילה לחשוד בו שבדה סתרי תורה מלבו, ומודה שכל הפרטים הקטנים שהם מאוחרים, הינם בטלים ברוב הספר. אלא כתב החיד"א, שמטרתו של רבי יעקב עמדין בהטלת ספקות בחלקים של ספר הזוהר, היתה מלחמתו נגד הכת הארורה של שבתי צבי, שם רשעים ירקב, שתלו עצמם בספר הזוהר (שם הגדולים). כמעט כך כותב רבי יעקב עמדין עצמו באחת בתשובותיו, שאין אות אחת מספר הזוהר שאינה קדושה (שאילת יעב"ץ מ), והוא רומז בגלוי לכל זה בהקדמתו לספר מטפחת הספרים, באומרו ש"ספר הזוהר קדוש כעצם השמים לטוהר, אך כדי להבינו צריך רוח אלהין קדישין, ונכשלו בו פושעים, ולא טוב הוא מנחש הנחושת", ע"כ. אפילו נתעקש לומר שחלקים מן הזוהר נכתבו בתקופה מאוחרת, מה בכך, שהרי: א. כתב רבי שלום בוזאגלו, שיש דברים שאמר רשב"י בגן עדן אחרי פטירתו והגיעו לאמוראים בגילוי אליהו (כסא המלך על תיקוני זוהר ז ב). ב. כתב רבי נחום מטשרנוביל, שבאור הגנוז של רשב"י, הוא כבר ראה מה שיאמרו אמוראים אחרי כמה דורות, כמו שמשה רבנו ראה מה יאמר רבי עקיבא, ואין הבדל דין מיד לדורות (מאור עינים פרשת צו), וזה דומה לרבי יוחנן בן זכאי שלא הניח הוויות אביי ורבא (סוכה כח א), הר"ח הסביר שם, שאותו משא ומתן של אביי ורבא כבר היה מכוון ביד ריב"ז. וכן בגמרא מקשים על רשב"י, מאביי ורבא (שם מה ב), ותמוה הוא, והסביר הר"ח שמסורות אלו שבידי אביי ורבא כבר היו בידי הראשונים כהלכה למשה מסיני, וכן כתב רב שרירא גאון באיגרתו. ג. רבי יעקב עמדין עצמו כתב שהמחברים האחרונים של הזוהר לפי שיטתו, היו גלגולי נשמות של רשב"י ובנו (מטפחת הספרים פרק ז), ומה לי רשב"י עצמו, ומה לי דבריו שהתגלו מגן עדן ובגילוי אליהו, או גנוזים ברוחו והופיעו אחר כך, או שבאו דרך גלגוליו, כל זה הוא רשב"י. לכן הכל אמת לאמיתו שספר הזוהר מרשב"י הוא, וכמו שנזף קשות מרן הרב קוק נגד המפקפקים (אגרות הראיה ב תרכו), והאריך לבאר שכל הטענות נגד ספר הזוהר כבר נשמעו, לובנו עד הסוף ונדחו, ואין שום ערך להעלותם שוב (מאמרי ראיה עמ' 518). אשרינו שזכינו לאור עליון זה שהגיה מחשכנו מאז ועד הנה, ולדורות עולמים.

עדיאל שלום,

להלן תשובתי לדבריך

א. לגבי מי כתב את הדברים - אני מבין מדבריך שהם לא נכתבו על-ידי רשב"י, אלא כמה דורות לאחריו. לא כולם טוענים כך. גם טענתך היא בעייתית משום שאיננו מכירים תנא ששמו "רבי אבא". כנראה, הכוונה לאמורא החשוב "רב", שנקרא "אבא אריכא", אך הבעיה היא ש"רב" נולד סמוך לפטירת רשב"י

ב. קיימות סתירות מאוד גדולות לגבי החכמים המוזכרים ב"זהר". לדוגמא: רבי פנחס בן יאיר לפי התלמוד היה החתן של רשב"י ואילו לפי ה"זהר" הוא היה החם שלו (אבי אשתו). ר' חזקיה ור' ייסא מתוארים בזוהר כמי שנפטרו לפני רשב"י, כאשר שניהם בעצם אמוראים, ור' ייסא בפרט חי בדור החמישי לרשב"י (?!). רב המנונא סבא, שעל "ספרו" מסתמך רשב"י רבות, מצטייר ב"זהר" כבן דורו הזקן של רשב"י שנפטר בראשית דרכו של רשב"י אך עדיין נכח באחד מן הכינוסים. עם זאת, במאמר אחר בזוהר מוזכר רב המנונא סבא כחכם שחי בזמן בית המקדש. כנגד אמירות אלה, ידוע רב המנונא סבא כאמורא בבלי המוסר שמועות בשם תלמידי רב. תיאורים אחרים בזוהר מתארים שיחה בין ר' אלעזר בן ערך (מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, מבני הדור הסמוך לחורבן הבית) עם ר' זירא (אמורא מתלמידי תלמידיו של רב, כמאתיים שנה אחריו?!). כמו כן מתוארת שיחה בין התנאים ר' דוסתאי ור' יצחק (זה האחרון – בן דורו של רשב"י) כשהם משוחחים עם ר' חגי (אמורא, תלמידו של רב הונא!).... כלומר, ה"זהר" מתאר מפגש בין חכמים שחיו בדורות שונים והכל נובע מבלבול התקופות שחלו אצל כותבי ה"זהר"

ג. ציינת שסודות לא מוסרים אלא בראשי פרקים. והרי כל מהות ה"זהר" הוא בדיוק ההיפך ממה שציינת, כלומר, לגלות את סתרי התורה וכבר הבאתי לך את דברי חז"ל בחגיגה. לא ברור לי כיצד ייתכן לטעון שה"זהר" לא מופיע בתלמודים ובמדרשים כי מדובר בסתרי תורה ומצד שני כל מהות ה"זהר" זה לגלות את סתרי התורה ברבים!

ד. לגבי ה"הוכחות" של הרב דוד לוריא - יצא לי לעבור על חלק מספרו וכל ההוכחות שהוא מביא הנם מספרים מאוחרים שנכתבו לאחר תקופת הגאונים. כמדומני הוא מביא מדברי גאונים, אך לא מהמקור אלא מספרים מאוחרים יותר, שכביכול מצטטים מדברי גאונים. ילקוט שמעוני (אשר הנו מדרש מאוחר) יחד עם דברי רש"י עמדו בפני כותב ה"זהר", כך שאין מכאן ראייה. דרך אגב, רש"י במסכת ביצה, כותב שלא ידע מהו שם בן מ"ב (אנא בכח). ואם בפני רש"י עמדה ספרות הקבלה (ספר הבהיר וספר הזהר) כיצד ייתכן שלא הכיר שם זה?

ה. דברי הרמב"ם - סלח לי, אך זה לא רציני להביא מהרמב"ם הוכחות לתוקף ה"זהר". והרי כל תורת הרמב"ם סותרת את רשויות האלוה אותם מתאר ה"זהר" והבאתי לך ציטוטים מדבריו, מה עוד שהוא מדגיש את הדברים בצורה שלא ניתן להבינם בדרך אחרת ("אבל מי שסבור שהוא אחד בעל תארים מספר, הרי הוא אומר שהוא אחד בפיו, וסבור במחשבתו שהוא רבים, וזה כעין מה שאומרים הנוצרים הוא אחד, אלא שהוא שלשה, והשלשה אחד...")

ו. לגבי מי כתב את הזהר - אני לא בטוח שמשה די-ליאון כתב אותו. כפי שציינת, הדברים נכתבו ע"י מספר אנשים, אשר אחד מהם היה משה די-ליאון. ובאמת הסיפור של רבי יצחק דמן עכו קצת מוזר, שכן רבי יצחק עצמו, כמדומני, האמין לקבלה. שים לב שבכל טיעוני, אני משתדל לא להביא דברים לא מבוססים ואזכיר זאת בהמשך בהקשר של רבי יעקב עמדין

ז. לגבי הטענה שרוב חכמי ישראל תמכו בזה הספר - הכוונה בדבריך היא רוב חכמי ישראל מימות גלות ספרד ועד ימינו. שהרי, קודם לכן גדולי ישראל התנגדו לדעות שמופיעות בזהר. אך מאז שחלפה תקופת הגאונים וממשיכי דרכם (אבן-עזרא, רמב"ם, ריה"ל...) עומדים בפרץ אין והחלו ישראל לעבוד לפרצופים ולספירות. זה שרוב חכמי ישראל החזיקו בספר כאמת אינה ראיה לנכונותו. (אולי זו ראיה שהם אינם כה גדולים?). ראה מה קרה בדורו של שבתאי צבי. האמונה בשבתאי צבי לא הייתה של כת או תמהונים. זו הייתה אמונה של העם הפשוט שסחף איתו את הנהגת הדור. רבנים גדולים תמכו בשבתאי. מה ההבדל בין שבתאי צבי לבין האר"י או הבעל שם טוב? הרי שלשתם ייחסו לעצמם רוח הקודש. שלשתם סחפו איתם את העם הפשוט שנגרר לסיפורי אותות ומופתים. שלושתם סילפו את עיקרון האחדות והנהיגו מנהגים זרים. ההבדל בינם לשבתאי צבי הוא ששבתאי הלך רחוק מידי ואת שבתאי הכריח הסולטאן להתאסלם. מה היה קורה אילו הסולטן לא היה מכריחו להתאסלם?... חשבת על זה שייתכן מאוד שהדרך בה אנו הולכים היא זו, שאמנם "ניצחה", אך היא לאו דווקא הנכונה?... יכול להיות שכולנו 'שבתאים' או "אר"יים" או "בעש"טיים"...?

ח. דברי רבי יעקב עמדין - לא הצלחתי להבין את דברי רבי יעקב. מצד אחד הוא טוען שהוא זיוף ומצד שני הוא נותן לו תוקף. לכן, לא הבאתי את דבריו כהוכחה לזיוף ה"זהר", כפי שעשו זאת אחרים. לו יצויר כי רב פלוני יאמר על שטר 100 ₪ שהוא שטר מזויף ולאחר מכן אותו הרב ישתמש בשטר ה"מזויף" לקנייה. אתה היית סומך על רב כזה? כנראה, הרב יעקב, כמו רבים אחרים, חשש לצאת נגד ה"זהר" מטעמים כאלו ואחרים ועל-כן השתמש בשפה לא ברורה, המשמשת כהוכחה הן למתנגדי ה"זהר" והן לתומכים בו. לגבי הטענה של רבי יעקב כאילו המחברים האחרונים של ה"זהר" היו גלגולי נשמות של רשב"י הרי מדובר בשטויות, הזיות ואמונות פאגאניות, כפי שעולה מדברי הגאון סעדיה, מדברי אברהם בן הרמב"ם ומדברי הראב"ד וזו הוכחה נוספת לכך שה"זהר" הוא זיוף ופרשניו סותרים את דברי הראשונים

ט. ישנם עוד מספר הוכחות מוצקות מתוך ה"זהר" המוכיחות שהספר הוא זיוף. אשלח לך אותן אם תרצה

לסיום. עדיאל ידידי. הנך רואה שכל הוכחותיך נשענות על אמונת החכמים שבך. אתה יכול להמשיך להישען על אמונה זו וכנראה יהיה לך תירוץ טוב לעתיד לבוא. אני לא יכול לחיות ככה. אני קם כל בוקר ומרגיש איך הם מתחננים אלי מצד אחד וגוערים בי מצד שני. אני מרגיש כיצד הרמב"ם מתחנן שלא אשכח אשר כתב במשנה תורה ומצד שני גוער בי שלא עשיתי מספיק להשמיע את קולו. אני מרגיש את האבן עזרא, שבכתביו נלחם כנגד מסלפי המקרא, מתחנן אלי שאעשה משהו כנגד סילוף המקרא בימינו והגערה שלו לא נותנת לי מנוח. אני מרגיש את רבי סעדיה גאון שעמד בפרץ לשימור המסורת מתחנן אלי "תגיד להם שהם טועים" ומצד שני הגערה שאיני עושה מספיק. והמחשבה על הלשון הרעה והדיבה שהוציאו על רבי שמעון בר יוחאי... המחשבה הזו לא נותנת לי מנוח

לכתוב הרבה זה קל, השאלה מהי המטרה. אתה מתייחס אל הדברים בצורה כרונולגית בהיות שהתורה עצמה היא רוחנית ואי אפשר לגבל בה גבולות. אני אינני נכנס כעת להוכיח לך כי יש מספיק ספרים רבים כגון מגן וצינה של הרב איזיק חבר. הדברים נכתבו על ידי רשב"י או משמו, וזה לא שאלה כלל על קדושותו של הזוהר . רבי פנחס בן יאיר היה חותנו של רשב"י הכוונה היא שהיה נשוי לביתו ולכן זה נקרא חותנו ,ולא חתנו זה ההבדל. יש הוכחה ברורה שגילויי תורה נמסרים אחרי זמן רב לדוגמא משה רבינו שראה את רבי עקיבא דורש על כתרי אותיות, וכמו שחכמינו אמרו לחכם "משה שפיר קאמרת" הרי אין שום תנא שקראו לו משה, אלא זהו משמו של משה, הוא הדין לגבי חכמים שאמרו משמו של רשב"י שזה נחשב כרשב"י. בתורה עצמה יש הרבה הוכחות שהרבה דברים לא נאמרו כסדר וחז"ל מתייחסים לטעם של הדבר ולא לעצם הכרונלוגי שלה, לדוגמא ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, וחז"ל מונים את הארבע מאות מזמן יעקב אבינו, או שעינו אותם עינוי קשה כמו ארבע מאות שנה, מכאן להדיא שחז"ל לא נתפסו כפרימיטבים הקראים רק על הפשטים הנכתבים ללא טעם, כי התורה אחרת מלאה סתירות הייתה. ולא אאריך בכגון זה. לגבי טענותיך על החכמים יתכן והיה עוד רבי זירא והיו עוד חכמים שלא נכתבו בש"ס.

איך אפשר לזלזל ככה ברבי יעקב עמדין שנלחם נגד השבתאות? וידוע שידיהם חיבלו בזוהר בזמנו. אני לא אאריך כי אני רואה שדעתכם נטויה לכוון אחד מדעה קדומה.

גם הניסיון העיקש ליחס לזוהר פרשנות של ריבוי אלהוית זה עזות פנים וסילוף מ, זה לא כוונת הזוהר כלל לא ולא, אלא בא להסביר את עשר הספירות המבואות בספר יצירה ,ההתיחסות לתורת הבעש"ט הגר"א הרמח"ל ולשאר ולומר שהם לא גדולים מקורה באכזריות עמלקית אני חושב שאני מבין שהכותב הנ"ל נגוע באיזה רגשי נחיתות או בעיה נפשית קשה שלא מעריכים אותו או את עדתו וחבל מאד שחושב כך. בכל אופן מי שכתב את הדברים הנ"ל ששלחת לי הוא אדם חסר דעת , אנשים לא נאמנים למקור. גם הם חסרים מעצמם.

היום הם לא קוראים לעצמם "דרדעים" הם קוראים לעצמם "הגות" "חקירה תורנית" לחקר משנתם של הרס"ג והרמב"ם. יש המכנים אותם, רמבמיסט"ים. בהיות, שכביכול, מנסים לשמר את המקוריות של הרמב"ם, רק מה שהם עושים, זה עקירה של מסורות התורה שבעל פה של חכמי ישראל. מדובר היום בקבוצה,שהיא במיוחד, משתייכת לעדה התימנית, ובאה ממנה, שמנסה לייפות את דרכם המגמתית, בצורה למדנית, ושכביכול בעטיפתם של הראשונים הנ"ל,הרמב"ם רבי סעדיה גאון, וכד'. בשמם של ראשונים אלו הם מנגחים את חכמת הקבלה. הם יוצאים נגד חכמת הקבלה והזוהר הקדוש, לא בגלל שהם מבינים אותה, אלא מחמת בורותם,הם קבעו בה דעות קדומות, המסתמכות על שיטחיות בהבנת התורה, והפכו את חכמת הקבלה, על פי הבנתם השיטחית והלקויה, לקמיעות,מעשה שדים,רוחות, וגילגולי נשמות.בקורטב של רשעות מגמתית,הם מנסים להכריע, שהקבלה והזוהר הקדוש היא המצאה (יש להם מקורות כוזבים,שמהם, מנסים לנגח את החכמה הזאת), עפר לפיהם. מדובר כבר בקבוצה המסתתרת, תחת הצהרות סותרות, שאומרת שהיא כביכול, לא התנגדה לחכמת הקבלה. וזאת כדי להטעות את הציבור ולמשוך אליה תמימים, כדי ללמדם את שיטתם הרציונלית והשכלית,הקרה והמנוכרת לאמונת ה', ומושפעת מדעות פילוספיות נכריות, ושאימצו בחום את ההתיפייפות לפני המדע והפילוסופיה והפרופסורה, שהם משכילים וחכמים וכד'. לשאלתך 1. אחר מחקר מעמיק, יוסף קאפח הינו דרדעי, שלא האמין כלל בזוהר הקדוש ,ובחכמת הקבלה, אימץ את דרכו של סבו (הדרדעי הראשון שייסד את כת הדרדעים) בחום גדול. כל ניסיון לייחס לו שהוא אכן האמין בקבלה, בשקר יסודה, מה עוד שאפילו תלמידיו לא מתיימרים לעשות זאת, ומצהירים שזה גנאי ייחשב לו. 2. הרב שלמה זלמן אוירבך מישיבת קול תורה, פוסק שהדרדעים , יינם יין נסך, ואין מצטרפים למניין. 3.ד"ר רצון ערוסי מתחמק מנושא זה, באלגנטיות, היות והוא עצמו תלמידו של קאפח, וזה ברור מה דעותיו, ואין צריך לפרט.

עדיאל.

א. "לכתוב זה קל" - לא כ"כ ברור לי למה התכוונת. אבל כנראה זה נכון לשני הצדדים

ב. "בהיות שהתורה עצמה היא רוחנית" - אני לא מסכים. התורה היא מצוות שעלינו לקיים. זה נכון שקיום המצוות משפיעות על הרוח והנפש, אך זה נעשה ע"י פעולות גשמיות.

ג. "אני אינני נכנס כעת להוכיח לך כי יש מספיק ספרים רבים..." - יש אולי מספיק ספרים אבל אין בהם ולו הוכחה אחת

ד. "רבי פנחס בן יאיר היה חותנו של רשב"י" - אילו הוא היה חותנו התלמוד היה משתמש במינוח חמיו, כפי שמצוי במקומות אחרים, כמו "...חמותו ערוה אשת חמיו מותרת..." (יבמות). רבי פנחס היה החתן של רשב"י וכותב ה"זהר" התבלבל, כמוך, וחשב שהוא היה החותן.

ה. "יש הוכחה ברורה שגילויי תורה נמסרים אחרי זמן רב לדוגמא משה רבינו..." - אין הוכחה ברורה. אתה מצטט ממדרש וכבר כתב הרמב"ם על אלו המבינים את הדרש כפשוטו: " מאבדים הדרת התורה ומאפילים זוהרה, ומשימים תורת ה' בהפך המכוון בה" משפט שהוא מתאים מאוד לפרשני ה"זהר"

ו. "בתורה עצמה יש הרבה הוכחות שהרבה דברים לא נאמרו כסדר וחז"ל מתייחסים לטעם של הדבר ולא לעצם הכרונלוגי שלה" - וכי אני טענתי על הסדר הכרונולוגי? וכי בתורה כתוב שאברהם דיבר עם משה אחרי שהוא (אברהם) נפטר? והלא ה"זהר" מביא דו-שיח בין חכמים שאינם בני אותו הדור

ז. איך אפשר לזלזל ככה ברבי יעקב עמדין - לא זילזלתי. כיצד ניתן לזלזל בדברי הגאון סעדיה שאמר על מאמיני הגלגול "הזויים" ולהפוך את ההזיות כהוכחה לאמת?. כתבת "דעתכם". איני יודע מדוע כתבת בלשון רבים והרי אני יחיד ואיני מייצג אף אחד בלתי אותי

ח. ספר היצירה - לעשר הספירות שבספר היצירה אין קשר ל"זהר".

ט. ריבוי אלוהות - בוודאי שה"זהר" עוסק במספר רשויות. להלן ציטוט מתורגם לעברית מה"זהר" לגבי הפסוק נעשה אדם: "...היה אומר אב"א באמירה לאמ"א יהיה כזה וכזה ומיד נהיה כמו שנאמר "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור..." כלומר הרשות הנקראת אב"א אומרת לאמ"א יהי דבר ואותו דבר היה נברא. ראה עד כמה חמורים הדברים ומזכירים את הנצרות, שם מאמינים גם כן באבא בבן וברוח הקדש.

י. "ההתיחסות לתורת הבעש"ט הגר"א הרמח"ל ... מקורה באכזריות עמלקית" - את אותו הדבר ניתן לומר עליך. ההתייחסות אל הרמב"ם, האבן עזרא, הרס"ג, הרב יחיא קאפח ונכדו הרב יוסף מקורה באכזריות עמלק.

י"א. "אני חושב שאני מבין שהכותב הנ"ל נגוע באיזה רגשי נחיתות..." - לא כל-כך הבנתי למי אתה מתכוון. כתבתי את הדברים על דעת עצמי ואינני שייך לעדה כזו או אחרת. דווקא אתה נשמע מאוד מבוהל מהעדה הזו עד כי אתה נצרך כל פעם להכפיש אותם שוב ושוב. כמובן שזה פועל רק להיפך. כי הוכחות אין ודברי דיבה אינם דרך להשגת האמת

י"ב. "מדובר היום בקבוצה,שהיא במיוחד, משתייכת לעדה התימנית..." - תודה על המידע שנתת לי. לא ידעתי שיש אנשים הפעילים כיום נגד ה"זהר". אשמח אם תעביר לי מידע כיצד ליצור איתם קשר, כי הם אינם עושים את עבודתם נאמנה עובדה היא שאל האמת לא הגעתי דרכם

י"ג. "הם יוצאים נגד חכמת הקבלה והזוהר הקדוש" - אתה מתכוון: הם יוצאים נגד טיפשות הקבלה החדשה והזהר הטמא

י"ד. "לא בגלל שהם מבינים אותה, אלא מחמת בורותם" - צר לי עדיאל, אך עד עתה לא קראתי דבר המראה על חכמת הקבלה או על אמיתותה. להיפך, הפכת את הרבנים האחרונים לאלהים וקידשת את הבורות והבערות

ט"ו. "הם מנסים להכריע, שהקבלה והזוהר הקדוש היא המצאה" - הם הוכיחו בצורה בלתי ניתנת לערעור, בניגוד אליך, שלא הצלחת לטעון כנגדם ולו טענה אחת ראויה ולכן את המשתמש בסיסמאות נבובות ובדברי נאצה. חבל

ט"ז. "אחר מחקר מעמיק, יוסף קאפח הינו דרדעי" - איזה מחקר מעמיק?! יצאת נגדו רק בגלל שהוא תרגם את דברי הגאונים והרמב"ם בצורה מדוייקת והוכיח לך שאתה טועה. הרי גם בדברי הרמב"ם במשנה תורה, אשר נכתבו עברית וגם בדברי הרס"ג שתורגמו ע"י אבן תיבון נמצאת אמונתך ככזב והזיות. אז למה אתה מגדף את הרב יוסף קאפח?

לסיכום אין לך ראיה להוכחת אמיתות ה"זהר". אין לך תשובה לראיות המרובות כנגד ה"זהר". אתה רק יודע שהרב יוסף קאפח הוא דרדעי. יכול להיות. זה רק מוכיח שעוד חכם חושב כמוני

בס"ד אור ליום ה כד אייר התשס"ח באתר ישיבת בית אל התאונן מאן דהו והסביר מדוע לא יקנה את מהדורת פרנקל של משנה תורה להרמב"ם ויעדיף את מהדורת קפאח של הר' יוסף קפאח. אתתוך שהוא מאשים את המולי"ם של מהדורת פרנקל בחוסר התיחסות לדבריו של הר' יוסף קפאח, ובחוסר התיחסותם למובאות מדברי הראי"ה קוק ב"שבת הארץ". את תשובת המולי"ם של מהדורת פרנקל לטענות שהעלה הכותב באתר ישיבת בית אל צנזרו ברגע שהועלתה באתר ישיבת בית אל ונתבקשנו אנו לפרסמם.להלן מכתב התגובה של הרב דוד צבי הילמן לטענות שפורסמו בשעתו כנגד מהדורת פרנקל במאמר שהתפרסם בנושא. נציין רק שמהדורת שבתי פרנקל זכתה לברכתם ולעידודם של גדולי הדור הקודם והנוכחי (ביניהם מרן הג"ר משה פיינשטיין,מרן הגר"מ אריה פריינד, מרן הגרי"י פישר, מרן ה"מנחת יצחק" רבי יצחק יעקב וייס, מרן הג"ר יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלער) ובנו הגר"ח קנייבסקי, הג"ר שמואל וואזנר) ואין ספריה תורנית, בית מדרש, ישיבה, או כולל המכבדים את עצמם שמהדורה זו נעדרת מספרייתם.

בס"ד כ' אדר תשס"ב התעלמות מהדירי רמב"ם פרנקל מתרגומי רי"ק (ר' יוסף קאפח) מע"כ ידי"ע הג"ר .......שליט"א נתבקשתי להגיב על הכתוב במאמר הר"פ כי אני הוא שכתבתי את הקטע של המקו"צ המובא במכתב הזה ואת ציוני סה"מ דמהדורתנו. וזה החלי. הכותב התמים הזה נמצא בתוך חוג שבו נחשב הרי"ק לגאון וצדיק ואחד מגדולי ישראל ושתרגומו עדיף אצלם מתרגומי התיבונים ושאר המתרגמים ומאמין שתרגומו למ"ע הראשונה הוא האמת לאמתה והיטב חרה לו העלמת האמת וביזוי הרי"ק וחושב שזה בגלל שמועות בב"ב שכופר בזוהר או משום שהוא מזרחיניק. עכ"ד. נתחיל מסוף דבריו. כתבנו "הרב הגאון רש"ב זכר צדיק לברכה" ולא כוזבנו כך על הר"ק משום שאינו מגיע לקרסוליו של רש"ב לא בתורה ולא בצדק!ת. מי שההדיר את תשובות רבנו הראב"ד וכתב עליו מ"ש הרי"ק בהערתו לתשו' מ"א אינו צדיק אלא... ולא רק את הראב"ד ביזה. גם ברבנו אברהם בן הרמב"ם העיז פניו וכתב ברוב חוצפתו שהעיד עדות שקר בשם אביו הרמב"ם כי לא הבין את מה ששמע מפיו, כך כתוב בפירושו של הצדיק הזה להלכות מילה רפ"ג ראש עמ' תש"א. וכעין זה כ' עליו בפירושו להל' תפלה סוף עמ' קפ"ו. כבר אמרו המליצים:"אם ראשונים [בעינינו] בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים [בעינינו] בני אנשים אנו כחמורים". עוד דוגמאות לצדקותו וגאונותו: בפירושו להל' ע"ז פ"ד סוף עמ' תט"ז כ' הרי"ק בזה"ל וכתב עליו מרכבת המשנה (אלפנדרי) דברי המחבר וגו'. וזה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של "הגה"צ" הלז. ר' אהרן אלפנדרי (מח"ס יד אהרן) לא כתב את זה לא בספרו מרכבת המשנה ולא בשום ספר אחר מספריו. כיו"ב כ' הרי"ק בפירושו להלכות ברכות פ"ג סוף עמ' תק"ל וז"ל: "ושם הוסיף ר"י כולי, עי' בס' שייכנה"ג, ובני חייא סי' ר"ד, והרמ"ז. ומהר"ם בן חביב בחידושיו האריך בזה", וכו'. וגם זה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של הרי"ק. שום מחבר שהנוטריקון של שמו הרמ"ז לא כתב שום דבר בנדון זה. הגאון הרי"ק מצא כתוב בדברי ר' יעקב כולי והרמ"ז מהר"ם בן חביב, ולא ידע הרי"ק שהר"י כולי היה נכדו של מהר"ם בן חביב, ולא ידע שפתרון הר"ת והרמ"ז הוא והרב מר זקני. והסיק הרי"ק מסברת כריסו שנפלה שם טעות הדפוס וכדי לתקן את הטעות הוסיף מדעתו הרחבה נקודה אחרי תיבת והרמ"ז וגם הוסיף וא"ו החיבור לתיבת מהר"ם. וייצא העגל הזה. (אדם ישר הי' כותב "איני יודע פי' הר"ת" או "נראה לי שכך פירושו".) ' ואע"פ שהעמידוהו על טעויותיו לא תיקן אותן בכרכים הבאים. בכלל אין בספריו שום תיקון טעות (חוץ מטעויות הדפוס) לא בתרגום המו"נ ולא בפירושו ליד החזקה ולא בתרגום פיהמ"ש. היאומן שלא טעה הרי"ק אף פעם אחת בכל הספרים הענקיים הללו?! אין לתבוע ממנו שיהא מודה בטעיותיו כרבותינו החזו"א והרא"ם שך זללה"ה וכיו"ב. אבל אפילו כהפרופיסורים ההגונים אינו נוהג. הפרופ' בלאו מהדיר תשובות הרמב"ם הודה לרי"ק "תודה כפולה ומכופלת" על טרחו והדפיס (בסוף ח"ג) את תיקוניו ותיקוניהם של אחרים [בשמם!] ולא בוש בזה. גם הפרופ' ליברמן הדפיס "קונטרס תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה סדר מועד" וחזר בו שם מכמה דברים וכתב בסופו "והנני מסיים בתפילה שאזכה לבער את כל הפסולת שבתוספתא כפשוטה לסדר זרעים ולסדר מועד ולתקן את הכל בסוף סדר נשים". כי מדען הגון היה. רק בספרי ה"אחד מגדולי הדור" "הגאון" וה"צדיק" אין שום פסולת.אין שום טעות. ולא חזר בו משום תיבה שכתב בפי' הרמב"ם ובכל תרגומיו ובכל הערותיו. לזה יקרא גאוון פתלוגי ולא גאון ולא צדיק. הוסף לזה את הקללות והחירופים וההשמצות שכ' על שונאיו המפוזרות בפירושו לרמב''ם (וקצת מהן כתב בל' ערבי כדרך הלצים האשכנזים שכותבים דברים כאלה במאמע-לשון כדי שתשתמר עסיסיותם) ויתבאר לך פרצופו הרוחני. לדוגמא: בפירושו להל' אבל עמ' ר"ב כ' בזה"ל: "...וכאשר שמעה קבוצת ארורים בזוים שפלים נתעבים את ההוראה טענו בשקר שהגרע"י אמר לעשות לו לויה ואני כוונתי לבזות את הנפטר ולא עשיתי...אף אחד מאותם הזבים והמצורעים לא השתתף בלויתו ובקבורתו ורק אני לוויתי אותו והשתתפתי בקבורתו תקברם אמם לאותם הארורים עכ"ל הטהור. היש פנינים כאלו גם בחיבורי שאר "גדולי ישראל" החרדלי"ם? אם כפר בזוהר או לא, לא פגשתי בספריו, אבל מצאתיו בהערה לפיהמ"ש מקואות פ"ח מ"ה שופך בוז על מ"ש הרוקח ומהרי"ל והאר"י שהוב"ד באו"ח סי' תר"ו בד"מ וט"ז ומג"א שהטובל משום תשובה צריך לטבול ג"פ. ומכנה אותם "בעלי הדמיונות המצריכים ג"פ ויש ז"פ כאילו היו גלגולו של נעמן" עכ"ל הט'. וכשמצא כתוב בהל' ע"ז פי"א ה"י "וכל אותן הקולות והשמות (ההדגשה של הרי"ק) המשונים והמכוערים לא ירעו וגם היטב אין אתם" פירש (בהערה לסהמ"צ מל"ת ל"ה) שכוונתו למה שקוראים בימינו "שמות קדושים" (המרכאות של הרי"ק). כל כך הושרשה בלבו השנאה והבוז למקובלים עד שבמצאו ברמב"ם "השמות המשונים והמכוערים" אין שום ספק בלבו שהכוונה לשמות הקדושים! כי איזה שמות יכול הרמב"ם לכנות מכוערים אם לא השמות הקדושים של המקובלים שנואי נפש הרי"ק וזקנו. הטענה שהעלמנו את ה"אמת" של "התרגום הנכון" אינה אמת אלא שקר. כי בסוף הצטוט מן המקו"צ חיסר הבחור (אם בזדון או בשגגה איני יודע) את המלים "ועיין ציוני סה"מ שם במהדורתנו ולא עיין ולא ראה שכתוב שם "שמשמעות אעתקאד הוא להיות משוכנע באמיתותו נכונותו של איזה דבר ויש לתרגמו גם לידע כבמנין המצות הקצר וביסוה"ת שם... והתרגום להאמין אינו מדויק כי להאמנה ואמונה סתם משמש בערבי השרש אמן וכו' ". ובשגגה נשמט שם שדברים אלו לוקחו מן הגאון ר"ח העלר ז"ל בהערותיו לסה"מ ונבקש מכל מי שבידו סה"מ שלנו לרשום ד"ז בגליון ספר! והרי"ק הביא בפירושו ליסוה"ת את דברי הגרח"ה מתוך ס' עבודת המלך וחלק עליו בזה"ל: ומ"ש בשם הגרח"ה שיש במובן אעתקאד גם ידיעה אינו נכון אלא מובנו רק ידיעה.... ומתרגם סה"מ הטעה רבים באי ידיעתו עכ"ל. וכ"כ הרי"ק במצות ל"ת מ"ז: "וכבר העירותי פעמים רבות שאין לתרגמה בשום אופן אמונה". ודע שמ"ש הרי"ק "ומתרגם סה"מ" בלשון יחיד אינו נכון. כי כך תרגמו כל מתרגמי סה"מ דהיינו ר"מ ן' תיבון ור"ש ן' איוב ובעל התרגום שהביא הרמב"ן.וכך תרגם ר' שמואל ן' תיבון בכל מקום שהוזכר שרש "עקד" במורה נבוכים וכך תרגם ר' יהודה ן' תיבון בכל מקום שהוזכר בכוזרי. [בכוזרי סוף מאמר ב' כתוב במקור הערבי אלארא ואלאעתק אדאת ותרגמו הדעות והאמונות. וכ"כ ד"ר אבן שמואל בתרגומו החדש המצויין]. התיבונים תרגמו כך בכל מקום בכל הספרים הנ"ל כי דקדקו מאוד להיות נאמנים למקור הערבי ותרגמו דוקא כך כדי שיידע הקורא שכתוב במקור "אעתקד" ולא לשון אחר. (משא"כ הרי"ק שתרגם פעמים רבות מאד בלשון אמונה ולא חש למה שצווח שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו". ושבשום אופן אין לתרגמה אמונה.") ואילו היו מתרגמי סה"מ נוקטים כאן לשון ידיעה היו טועים בזה טעות גסה. כי עי"ז היו מטעים את הקורא ומודיעים לו שבמקור הערבי לא כתוב כאן "אעאתקד"(כצ"ל) (אלא מלה משרש עלם או ערף וכיו"ב) שאף פעם אחת לא תורגמה בסה"מ (בשלשת התרגומים) בלשון ידיעה. בציונינו לסה"מ מ"ע א' רשמנו את כל המקומות שהוזכר אעתקד בסה"מ וכיצד תרגמוה שלשת המתרגמים. וגם במו"נ לא תורגמה בלשון ידיעה, ובמ"ש הרי"ק שמתרגם סה"מ טעה והטעה הוכיח שאין לו שום מושג בשיטת תרגומי התיבונים וחבריהם שהקפידו על נאמנות למקור ואפילו כשעי"ז נפגמת ההבנה). ואילו ידע את זה הרי"ק היו נופלות הרבה מהשגותיו על התיבונים . והרי"ק עצמו כתב במ"ע קנג הערה 44:"וכדי שלא אתרגם בשתי מילים תרגמתי "אמונה". כלומר מאהבת הקיצור וכדי שלא לתרגם בשתי מילים התיר לעצמו לכתוב שקר. גם לא טרח ללמדנו מה הן שתי המילים שהיה ראוי לתרגם בהן ולא תרגם. במל"ת שס"ב תרגם "מאמין תורת משה" וכתב בהערה שכבר העיר כמ"פ" שאינה סתם אמונה אלא ידיעה והשקפה" וכו'. ובר"פ חלק תרגם "אמונות" וכ' בהערה שתרגם כך מפני "שכך תרגמו רוב הראשונים", ושכח את מ"ש שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו", ובמקומות רבים תרגם הרי"ק בלשון אמונה בלי שום הערה. בי"ג עיקרים בפיה"מ פ' חלק תרגם הרי"ק "והיסוד השביעי... שנאמין שהוא [משה רבינו] אביהן וכו' והיסוד השמיני... שנאמין שכל התורה". ובסוף העיקרים:"שזו תועלת באמונה". ובסוף משנה א:"שצריך להאמין". וכן תרגם "אלאעתקאדאת" האמונות בפיה"מ לברכות פ"ט ריש מ"ז. ושם בפיה"מ קרוב לר"פ חלק מדובר על כמה כתות בנ"א, בכת הראשונה תרגם הרי"ק "סוברת" ובשניה תרגם "מאמינה". במקור הערבי בשתיהן "תעתקד". והמעיין בתרגומו בלי עיון במקור "ישבור את ראשו" להבין מאי שנא הראשונה מן השניה שזו סוברת וזו מאמינה ולא יתגלה לו מדוע נהג בדברי רבינו ז"ל כמתרגם סיפורי בדים שנוקט במילים שונות לשם גיוון. ולא עוד אלא שבתוך דברי הרמב"ם על הכת הראשונה כתב תרגום שלישי לאתעתקד , לא אמונה ולא סברא אלא "דעה". ומכאן מודעה לת"ח ובני תורה שחפצים לדקדק בלשון הרמב"ם בספריו הערביים (כמו שהורגלו לדייק בס' היד) שלא יסמכו על תרגומי הרי"ק בלי עיון במקור הערבי. כדי שלא ייגעו לריק להבין את שינויי הלשונות אשר יצר הרי"ק (ועז"נ "ארור משגה עור"). עוד דוגמאות להנ"ל: בכמ"ק במו"נ מדובר במאמיני קדמות העולם ומאמיני גשמות הבורא. בפרקים המדברים על הקדמות (ח"ב פי"ג-ט"ז) נקט הרי"ק 15 פעמים לשון סברא (סוברי הקדמות וכיו"ב) ולגבי הגשמות נקט עפי"ר לשון אמונת הגשמות מאמיני הגשמות להאמין בגשמות (עי' חלק א' ספל"ה וספל"ו וספמ"ו) אבל ברפנ"ג תרגם סברת הגשמות ושסובר הגשמות. בקטע הקטן שבספל"ו תרגם פ"א לשון אמונה וב"פ "להיות בדעה" ופ"א הוכח לו. בח"א רפס"ג (ריש עמ' קסד) תרגם מאמיני הרוחניות. בח"ב רפל"ג (ריש עמוד שצא) תרגם "סובר מציאות ה' כל שכן שיסבור נבואה אלא מטרתי להזכיר השקפות "מאמיני ה' ". הרי לפניך "בנשימה אחת" ממש ב"פ סברא ופ"א אמונה. וכתב בהערתו "מעתקד" ותרגמתי מאמיני מתוך קלישות אם כי אינה אמונה סתמית אלא דעה בסיסית עכ"ל (מה נתכוון במלה "קלישות" איני יודע), והמעיין במקור הערבי רואה שגם גבי מציאות ה' וגם גבי נבואה כתוב "יעתקד" ולמה תרגם בהן סובר ולא תרגם "מאמין" (מתוך קלישות). בתחלת פתיחת המו"נ (הערה 7) כ' הרי"ק ש"אעתקאד" אינה אמונה כתרגום הר"ש ן' תיבון ושרבינו עצמו תרגמה ברה"ל יסוה"ת "לידע", וכשהגיע הרי"ק אצל ציון 63 וציון 65 "שכח" את מש"כ בציון 7 ותרגם שתי המלים "קואעד אלאעתקאד = יסודות האמונה. (ולא טרח כלל להתנצל על זה בהערותיו). ואצל ציון 85 המציא תרגום נוסף למונח "אעתקאדאת".והוא השגה. ואצ"ל שהר"ש ן' תיבון לא סטה סטיה כל שהיא מנאמנותו למקור הערבי ותרגם גם כאן (כדרכו בכל ספר מורה הנבוכים) "האמנה". גם בפה"ג חולין פ"א (אצל ציון 28) תרגם הרי"ק "אמונה" (בלי שום התנצלות) עיקר שכחתי. הי"ג עיקרים (אשר יסד הרמב"ם) כתובים בסידורי התפלה וכל כלל ישראל קוראים "אני מאמין באמונה שלימה". ולא אני יודע בידיעה שלימה. מכל הנ"ל יובן שהטעם שלא הזכרנו את הרי"ק ואת תרגומו כי חששנו פן נהיה לבוז (בעיני המכירים את טיבו ואת ערך תרגומו). אגב. איננו היחידים הנמנעים מהזכרת שמו של הרי"ק. כך נוהג רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בדרך אמונה ובשערי אמונה. וכך נהגו נכדי הכף החיים זצ"ל שהדפיסו מסכת שביעית עם כל המפרשים עם תרגום חדש לפיהמ"ש עפ"י צילום המקור הערבי שבכי"ק של הרמב"ם וכמובן שהשתמשו גם במהדורת הרי"ק ולא הזכירו לא אותו ולא את מהדורתו וכתבו בהקדמתם שעשו מעשיהם על פי הוראת מאורי הדור הגאונים הגדולים רבי' וכו'. וכך נהגו גם משאר חכמי עירנו שלא הזכירו שמו בהשתמשם במהדורתו. וראוי להחרדלניקי"ם התמימים לשפוך חרונם גם עליהם וגם על הר"ב משנת יוסף (עמ"ס שביעית) שכתב ב"מפתח הספרים" שלו אצל כל אחד ממחברי זמננו הג"מ [הגאון מורנו] חוץ מ"אחד מגדולי ישראל " הלז שכ' עליו רק מהר"י קאפח. גם לא ברך אותו בברכת שליט"א שבירך בה את שאר חכמי דורנו. את הערכתו את בני הישיבות גילה הרי"ק בפמפלט שכתב נגדם שקראתיו לפני זמ"ר ונשכח ממני תכנו ונשאר אצלי רק הרושם שנכתב מתוך שנאה. רק "פנינה" אחת נשארה בזכרוני והיא שאחת מן האשמות שהאשימם הרי"ק הוא "שנודף מהם ריח זיעה"... על נוסחאותיו של הרי"ק בס' היד יש להעיר שלא טרח לעיין בספרי הדפוס שנדפסו קודם דפוס ויניציאה משנת של"ר ולא פגעה בהם הצנזורא הנוצרית. דוגמאות: 1) ביסודי התורה. רפ"ה סוף אות ב' כ' הרי"ק; "ונוסחתו [של הלח"מ] הטעתו שכתוב "גזרה" אבל לנוסח כ"י שכתוב "שמד" אין מקום לדיוקו" וכל דבריו מורים על חסרון ידיעה: א) שהנוסח כ"י אינו רק בכ"י אלא בכל ששת (או שבעת) הדפוסים שקדמו לד"ו של"ד שלא שובשו בגלל הצנזורא. ב) שהלח"מ למד בדפוסים הבלתי מצונזרים (רק אחרי שהתחיל לכתוב את ספרו נדפס דפוס ויניציאה של"ד המצונזר) ובספרים שלמד בהם לא היתה שום נוסחא שהטעתו. * ג) שהדפוס של הס' לחם-משנה שובש הרבה בגלל הצנזורא, ובמהדורת רש"פ סולקו ממנו השיבושים הללו, והרואה את דברי הלח"מ שבמהדורת רש"פ יראה שאין שחר לדברי הרי"ק. 2) בהערה פ"ב להקדמת הרמב"ם כתב הרי"ק כל מקום שכתוב בדפוסים גמרא בכ"י ."תלמוד"... גם בהל' מלוה פט"ו... כתוב בכ"י "תלמוד". וגם כאן גילה בורותו. כי בכל הדפוסים הישנים הנ"ל כתוב "תלמוד" ולא "גמרא". 3) בהל' ממרים פ"ג רה"א כותב הרי"ק:"כ"ה נוסח ההלכה בכל כתה"י שברשותי ובנדפס שינו את פניה עד לבלי הכר". וכ"כ שם ברה"ב:"כ"ה נוסח ההלכה בכל כ"י שברשותי ובנדפס הוסיפו וגרעו ושינו עד לבלי הכר". וכל זה כתב מחסרון ידיעתו שהיתה צנזורא בעולם ושבדפוסים הבלתי מצונזרים לא הוסיפו ולא גרעו ולא שינו. ואין כתה"י שברשותו משובחים בזה יותר מן הדפוסין הישנים. 4) בפה"מ לחולין פ"א מ"ב כתוב בפנים "משומד" והעיר הרי"ק בהערה 17:"כ"ה בכל כתבי יד ובנדפס המירה ל"מומר". כאן גילה הרי"ק שלא עיין בפיהמ"ש שבדפוסין הישנים שכתוב בהם "משומד". גם לא ידע שהתיבה "מומר" (במשמעות משומד) אינה כתובה בשום ספר שנדפס קודם הצנזורא. וכן הרבה חסרונות ושיבושים שתלה "בנדפס" אינם אלא משום שלאעיין אלא בדפוסים המאוחרים המצונזרים. חושבני שיצאתי יד"ח לברר למה אין להתחשב בהרי"ק ואין לסמוך על תרגומיו. עד כאן על מה שנשאלתי כי אני האחראי להכתוב במקו"צ בענין מתרגמי סה"מ. וארשה לעצמי להעיר על מה שלא נשאלתי. בענין הרב קאלישער. כבר כתב הבחור הלז בעצמו שס' עבודה תמה הביא את כל דברי הרב קאלישער וא"כ יצאנו יד"ח בציונים לעבודה תמה כי המעיין בציונינו לעבודה תמה יראה שם את כל דברי הרב קאלישער ולא ייעלם ממנו שום דבר בגלל שלא רשמנו את ספרו של הרב קאלישער בפני עצמו.בענין הרב קוק. א. גם החזו"א לא הזכיר את שמו כשהביא את ההיתר שלו להרכיב כלאי אילן בשרשים וסתר את דבריו. גם בספר דרך אמונה לא הוזכרו הרב קוק וספריו. ב. עצתי לבחור התמים שיעבור על כל שבת הארץ וירשום את הדברים שהפסידו לומדי הר"מ דהרש"פ ע"י השמטת הציונים לשבת הארץ. כל הדברים שבשבת הארץ על הרמב"ם עצמו (ולא על דברי חז"ל שהובאו ברמב"ם) ונושאי כליו שלא הובאו כבר אצלנו בשם חכמים שקדמו להרב קוק בזמן ובמעלה. חושבני שכשיידע את מספרם יפוג צערו קצת (כי נער יספרם). עוד שקר כ' הרי"ק בהערה לפיה"מ תענית פ"ד סמ"ה. ושנה באוולתו בהערה לפיה"מ מגילה פ"ב מ"ג. ושילש את שטותו בהערה לפיה"מ מנחות פי"ג מ"ג, וז"ל:"בכל כתבי היד העתיקים של התנ"ך ספר נחמיה נקרא עזרא שני". ואין שום ספק שאת כל (שים לב! לא קצת ולא רוב אלא כל) כתה"י הללו לא ראה הרי"ק אלא בחלומו. ובעל החלום שלו לא היה יהודי אלא נוצרי. כי רק אצלם בהוולגאטה יש להם עזרא א' ועזרא ב' (וגם עזרא ג' ועזרא ד'). כך קראתי באנציקלופדיא המקראית (ערך עזרא ונחמיה). וכתוב שם כי חלוקת ספר עזרא לשניים "עברה מן הוולגאטה לתנ"ך העברי בערך באמצע המאה הט"ו לספירת הנוצרים", דהיינו אחרי המצאת הדפוס. וכך כתב מסדר המסרה שבמקראות גדולות שהשתמש בספר הנקרא "קונקורדנסייא" חברו חכם א' קרוב לזמנינו זה בכמו מ' שנה שמו ר' יצחק נתן זצ"ל שנדפס פה בוויניציאה" והוא חלק ספר עזרא לשני חלקים ומן "דברי נחמיה בן חכליה משם ואילך קרא שמו נחמיה". מסופקני אם יימצא ספר כת"י אחד בעולם של תנ"ך בלשון הקודש שכתובות בו המלים "עזרא שני" ואם ימצא יש לשער שכתב אותו אחד מן הגלחים המלומדים שעסקו ב"ברית הישנה" הכתובה בלה"ק. הנמצא בעולם ספר אחד (שחיברו יהודי שהשתמש בכתבי-יד) שכתוב בו המלים עזרא א' או עזרא ב'! ואין זו פליטת קולמוס של הרי"ק, שהרי שב על קיאו ושנה באיוולתו שלש פעמים! דוגמא של דרגתו של הרי"ק בחכמת הלשון: בסוף הלכות דעות כ' הרמב"ם ראובן שאמר לשמעון [בעל הבית] שכור לי בית זה. וכ' הרי"ק: כ"ה הנוס' בכל כה"י ורוב הדפוסים וראיתי "חכם" שכתב שהיא "בלתי נכונה וגם בלתי מובנת" והגיה..."השכר" ואיני יודע למה אינה כמו מכור לי סגוד לי חבול בי רקוד לפניי וכדומה. והאמת כי נכונה ומובנת היא.עכ"ל. וגילה במש"כ "ואיני יודע למה אינה כמו מכור לי" שאינו יודע שבכל מקום בדחז"ל מובעת פעולת בעל הבית רק בבנין הפעיל (בעבר השכיר ובהווה משכיר, ובציווי השכר) ופעולת השוכר בבנין קל (בעבר שכר, ובהווה שוכר, ובציווי שכור) וכיון שלא מצא אותו "חכם" בשום מקום בדחז"ל שמובעת פעולת בעל הבית בבנין קל הסיק שנפלה פה ט"ס. וכדי לסתור את דעתו של החכם "ולהצדיק" את רבינו צריך להביא לכה"פ מקום אחד שנקטו חכמים בנין קל של הפעל "שכר" גבי בעה"ב [בשביל הטענה ששכור לי הוא כמו מכור לי וכו' נותנים לילדה בבי"ס עממי ציון "בלתי מספיק"...]. ואם תרצה לדעת אם "שכור לי" טעות סופר או לא עי' ילקוט שנו"ס ברמב"ם פרנקל ותמצא כתוב:"עי' בילקוט שנו"ס ערובין פ"ב הי"ד ופ"ד הי"ד ומעילה פ"ו ה"ד ושכנים פ"א ה"ב ושכירות פ"ו ה"ט וטוען פ"א ה"א ופט"ז ה"ח". ואם תעיין בשבעת המקומות שרשמו בעל' השנו"ס תבין שאין זו ט"ס, כי כך דרך רבינו להשתמש גם בבנין קל בנד"ז. בענין דקדוק התיבונים בנאמנות למקור הערבי אביא דוגמא מדבר קטן וחסר משמעות: בנספח לפירוש המלות הזרות שבמו"נ של הר"ש ן' תיבון כתב הד"ר יהודא אבן שמואל (בסוף המו"נ שהו"ל בכרך אחד בהוצ' מוסד הרב קוק) פרק על "כללי הדקדוק של הר"ש בתרגומיו" ובסוף הפרק כ' בזה"ל: "מלת הקישור למשפט צדדי: אשר או ש חסרה לרוב". ובמח"כ לא שם לב שהר"ש העתיק בדיוק נמרץ את המקור וכתב "אשר",אך ורק כשכתוב בערבי "אלד'י" (בל' נקבה "אלת'י") שבא בלשון קדר רק אחרי שם מיודע (שיש בו ה' הידיעה ר"ל "אל " בל"ע) ואינו בא אחרי שם שאינו מיודע. עוד דוגמא להכשלת הרי"ק את מי שהאמין לתרגומו: בפיה"מ ריש פיאה כ' הרי"ק שהאוג הוא אלסמאק אלשאמי ובדמאי פ"א מ"ה ובריש מעשרות כתב הרי"ק שהוא אלסמאק של א"י, ונכשל בו (במכ"ע נטועים גל' ח) מי שהאמין לו ולא ראה שבמקור הערבי כתוב אלשאמי גם בדמאי ובמעשרות. ועוד דוגמא לתעלולי הרי"ק: בהקדמתו למו"נ שלו השפיל את ערך תרגום הר"ש וכתב שהשבחים ששיבה אותו הרמב"ם באגרתו אליו אינם אלא גינוני נימוס גרידא. והעלים הרי"ק מקוראיו שהרמב"ם כתב עליו לחכמי לוניל שבחים גדולים ושיוכלו לסמוך על מומחיותו בתרגום. וכבר הרס ר"י שילת במאמרו (בס' זכרון להרב נסים ח"ב) את כל בנין הרי"ק (שבנה על טעותו של פרופ' זנה בענין אגרת הרמב"ם אל הר"ש) והביא את אגרת הרמב"ם אל חכמי לוניל והעיר שם על טעויות רבות שם בתרגום הרי"ק. וכמובן שלא הודה הרי"ק בשום טעות כדרכו ברוב גאונו וצדקתו. על ה"תגלית" של הרי"ק בענין תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל כבר הלעיגו רבים. אך אולי כדאי להודיעה למאן דלא ידע, והוא שברור להרי"ק ששאלות חכמי לוניל נפלו בידיו של איזה חכם נבל שהשיב עליהן וחתם את שם הרמב"ם והטעה את השואלים ואת כל חכמי הדורות עד שקמתי קאפח (שכל חכמי ישראל עליו כקליפת השום) וגילה שכל התשובות הללו נכתבו ע"י מי שאינו מכיר את "דרך מחשבתו" של הרמב"ם (המוכרת רק להרי"ק). וגם מרבנו אברהם בן הרמב"ם נעלמה התגלית הזאת והוטעה להאמין שהם דברי אביו. כנראה שלדעת הרי"ק גם הוא לא ידע את "דרך מחשבתו" של אביו. (בכלל נחשב הוא אצל הרי"ק בגדר "מפגר שלא הבין את דברי אביו כמו שהבאתי בתחלת דבריי.) ואחתום בכפילת ברכה ידיד ש"..

מה לעשות שקאפח שם לו למטרה לעקור את המסורת והשתמש בשמו של רבנו הרמב"ם ז"ל אין זה סוד שהוא היה מכת ה''דרעדעים'' ובערמומיותו ידע להסתיר כביכול שהוא מתרגם את דברי רבנו ,הוא חולק על ראשונים בלי שום בסיס ואף מוציא לעז על התרגום הר"ש אבן תיבון ז"ל שרבנו סמך ידו עליו ,איני חושב שהבקורת שהיתה עליו היא מגמתית כי אדם שכותב "שתרגום הראשונים אינו נכון לדעתי" ,טעון בדיקה אם הוא שהוא יותר גדול מהראשונים הרי זה שטות לחשוב שאנחנו יותר טובים מדורות הראשונים שהיו מלאים חכמה כים ,גם בתרגום "מורה הנבוכים" טעה והטעה את הרבים והרבה פעמים טען "שהר"ש משבש את דברי רבנו " או "שלא הבין" הוא מתסמך על הטעות של פרופ'' ישעיהו זנה שפקפק על דברי האגרת ששלח רבנו להר"ש אבן תיבון ז"ל שבה הוא סומך ידו על תרגומו אז יוצא שקאפח למעשה חולק על רבנו,ואם יש טעות היא לא של המתרגם הנפלא אלא טעות דפוס ,וגם פרופ'' מיכאל שוורץ הוכיח פעמים רבות שקאפח טעה בתרגומו,כמה פעמים בדקתי מילים שתרגם מערבית לעברית במילון ערבי עברי וראיתי במו עיניי שטעה והטעה את הרבים לשנות את הנוסח של רבנו על סמך כת"י אחד נגד כל כת"י ישנים נאמנים שהיו לפני הצינזורא אומר דרשני להגיד שרק כת"י תימן הוא הנאמן ולשלול את הכת"י של אוקספורד שנמצא בחתימת ידו של רבנו הרמב"ם ולטעון שאינו אמין מכל כתב יד אחר. זו גוזמא שהר"י שילת תקף בחריפות את טענת קאפח וכתב שזו גוזמא שלו.ובהרבה מקומות הוכיח שדברי קאפח אינם מחוורים.זה לגופו של ענין וטענת הד"ר רצון ערוסי מופרכת כליל בחוברת "שיחת דקלים" שכתב קאפח הוא שולל את ספר הזהר וייחוסו וחולק על רבנו סעדיה גאון ז"ל והרמב"ם ז"ל וממציא לו שיטה חדשה בענין הגלגלים והספיר מבלי להביא מקור לדבריו,מתי שהוא רוצה הוא סובר כהרס"ג והרמב"ם ומתי שהוא מבטל דבריהם כליל .עש"ה

אם קאפח טועה בהבנה פשוטה בשולחן ערוך ומסיק מסקנות נמהרות ומהירות מכאן ההוכחה שלא מדובר בתלמיד חכם אלא בבור ועם הארץ שעשה לעצמו שם של ת"ח ואינו אלא עם הארץ ופחות מזה.

והטענה הגדולה מכל איך האבן עזרא,הרמב"ם ועוד יכולים לחלוק על הזוהר אם הוא לא היה בימיהם כלל, וזה הרי טיפשות לטעון זאת.

ברור שלתורה יש פנימיות וחיצוניות- כמו שיר השירים שהוא פנימיות וסודות התורה. טענותיך ההזויות חולקות על חז"ל שמזכירים את סודות התורה בכל התלמוד ובמדרשיהם. ולכן אין לדבריך שום יסוד והם הבל ורעות רוח מיסודם. וכל מי שהולך בדעות הללו.

עדיאל,

אתה קראת מה ששלחת לי? שים לב על אילו מלים טוענים שהרב יוסף קאפח שינה: שמד במקום גזירה, תלמוד במקום גמרא, מומר במקום משומד... והרי אני הבאתי לך ציטוטים שלמים המוכיחים את כוונת הרמב"ם והרס"ג. חלקם בתרגומים שונים

עדיאל. אני מצטט אותך: "והטענה הגדולה מכל איך האבן עזרא,הרמב"ם ועוד יכולים לחלוק על הזוהר אם הוא לא היה בימיהם כלל, וזה הרי טיפשות לטעון זאת". הטענה הזו כולה מופנית אליך. איך אתה מאמין לספר ש"נולד" אחרי הגאונים וראשוני הראשונים ועוקר את דבריהם?!

אני שם לב, זה שאני בכלל נושא ונותן איתך הוא כדי להציל אותך מהבערות שאתה שרוי בתוכה, חושך ואפילה. כדי להציל את נשמתך האומללה. ולכן אני נושא ונותן ידידי דבריך השפלים נגד הזוהר הקדוש וקבלת עשר הספירות הם שפל גדול.

קאפח שינה הרבה את משמעות הכתוב תקרא מה שכתבתי ותעיין היטב

זוהי הטעות שלך הרמב"ם והאבן עזרא לא יכולים לחלוק על דבר שלא היה בימיהם. ולכן זה שטות ובורות פרימטיבית יש לציין, לומר זאת.

עוד פעם סיסמאות עדיאל. אם הוא לא היה בימיהם של גדולי ישראל מהיכן הוא הגיע פתאום?

חוץ מזה מקודם טענת שרש"י והגאונים הכירו אותו?

חחח סיסמאות, אתה הרי אומר שהרמב"ם והרס"ג חולקים על הזוהר, הזוהר היה בימיהם או לא?

לרש"י כן היה ולרס"ג לא?

אני שואל אותך

חחח

אתה לא מבין אלף בית ידידי.

ה"זהר" לא היה בימיהם. לא אצל רש"י ולא אצל הרמב"ם ולא אצל הרס"ג. מה לא ברור.

אם הזהר לא היה בימיהם איך הרס"ג והרמב"ם חולקים עליו?

אתה טענת שהגאונים הכירו אותו ועשיו אתה מסכים איתי שהם לא הכירו אותו

אני שואל אותך שאלה , לפי מה שאתה שולל את הזוהר בגלל שהרמב"ם לא הכירו ולכן אתה חולק עליו, זה נקרא שהזוהר לא נכון..

?

דבריהם של הרס"ג והרמב"ם חולקים על תוכנו של הזהר. לא הבנתי היכן הבעיה?

איך הם יכולים לחלוק על תוכנו אם הם לא הכירו וראו אותו?

זה הרי סתירה מיניה וביה -לחלוק על דבר שלא ראית אותו.

בוא נעשה סדר. האם אנו מסכימים שספר הזהר לא היה אצל הגאונים, לא אצל הרמב"ם. לא אצל רש"י?

נו נניח

לא נניח. מסכימים?

זה לא שאלה בדבר הברור.

מה לא ברור. אתה כתבת שהוא לא היה בימיהם של הרמב"ם, הרס"ג והאבן-עזרא

אכן, איך הרמב"ם יכול לחלוק על דבר שלא היה בזמנו?

תענה לי

יש לך תשובה?

או שאתה מבולבל?

אני עונה. חכה, לוקח זמן עד שאני מקבל את השובה שלך..

ממי אתה מקבל?

חחח ממלאך?

זו בדיוק הייתה כוונתי. אם ברמב"ם כתובים דברים הקשורים ל"אחדות האל" שסותרים את דברי ה"זהר", ואם הרס"ג הגדיר את המאמינים בגלגול כ"הזוים", ואם האבן עזרא כותב כי אין להאמין לספר ומדרש מאוחר, הרי זה הוכחה שבימיהם לא היה ספר ה"זהר" ולהסכמה כזו הגענו. עד כאן בסדר?

אלא מה הרמב"ם לא חולק על הזוהר, כי הזוהר לא היה בימיו, ולכן לא חולק עליו, כשאומרים זוהר מתכוונים גם על תוכנו של הזוהר, ובוודאי שהוא לא חולק עליו, כי הוא לא היה בימיו שיכול לראות ולחלוק עליו. דבר שני אלא בא מישהו ועוות את כוונת הזוהר , ופירש בו פירושים שהמה לגועל נפש לכל המעיין בהם, וממילא הסיק טעויות, ושוב זה פרשנות שלו שאין לה שום קשר לזוהר, לרמב"ם לרס"ג, אלא בו עצמו.

מה שציינת זה דברי קאפח, הזוהר אומר בדיוק כמו הרמב"ם והתורה הקדושה עיין בהקדמת ספר יצירה והסבר הרמב"ן והרמב"ם עצמו מובא בהקדמת אור פנימי להקדמה תלמוד עשר הספירות. ,הרס"ג כתב העתקה ובא קאפח ואמר גילגול, וזה לא נכון כי ההעתקה היא אמונה יוונית שהגיבור מקבל גבורה מרוח האריה, והגלגול המוזכר בהאר"י כוונתו תיקון ונפש המגולגלת לתיקונה. לדברי האבן עזרא מדרש מאוחר אין כוונתו לזוהר אחרת היה כותב זוהר. תבין דבר פשוט אי אפשר לחלוק על דבר שלא בא לעולם ולא ראיתיו, זה הרי הבל מוחלט.

אתה סותר את עצמך. אם ה"זהר" לא סותר את הרמב"ם והרס"ג אז ניתן לומר שהוא היה בימיהם. אם הוא סותר את הרמב"ם והרס"ג אז אי אפשר לומר שהוא היה בימיהם, אחרת הם היו מזכירים אותו.

אני שואל אותך שאלה פשוטה. האם ה"זהר" היה בימי הגאונים, הרמב"ם והאבן עזרא או לא?

הטעות היא מי שהבין את הזוהר בשטחיות ובורות נוראה שיחס לו ריבוי , הס מלהרהר אפילו כך, וזה רק מראה ומוכיח את בורות הלומד והבנתו הלקויה. ההפך הוא הנכון הזוהר מדבר על אחדות הבורא מפורושת זה כתוב בכתבי האר"י.

זה טענה נבובה, נו באמת. בן כמה אתה תגיד לי בן 3 ?

עדיאל. עזוב עכשיו את הפרשנויות המיותרות. תענה לשאלה ששאלתי

עניתי לך אין לך הבנה מינימילת

חבל לך על שאתה מאבד את נפשך

מישהו מוליך אותך שולל, צא מהשפעת הסביבה הרעה שאתה נמצא בה

מה ענית? אתה משנה את דעתך. כבר הסברתי לך שאיני מושפע מאלו שאתה טוען נגדם

היה או לא היה? מה מסובך לענות

מה זה משנה לך אם היה או לא היה?

למה הנפקא מינה?

תענה!

חכה!

חחח

אתה רוצה שנגיע לאמת? או אתה רוצה להאשים את הרב קאפח כל הזמן

האם אנו מסכימים כי הזהר הגיע לאחר הרמב"ם

עניתי לך

אתה מבולבל מאד .

תזכיר לי.

למה כל-כך קשה לך לענות לשאלה של כן או לא?

מי שהבין את הזוהר בטעות, יחס לו פרשנות שהרמב"ם חולק עליו.

אבל זה טעות מיסודה לחשוב שהרמב"ם חולק עליו

כי הרמב"ם לא ראה את הזוהר.

ולכן איך יחלוק עליו?

הבנת??

אלא שוב מי שהבין בטעות הבעיה היא בו- ולכן זה לא היה ולא נברא. ברור?

יפה מאוד. אנו מסכימים שנינו כי הרמב"ם לא ראה את ה"זהר"

נמשיך הלאה: לדעתי, לפני כ- 750 שנים (בערך) לא היה שום אדם על-פני האדמה שידע אודות ה"זהר". האם אנו מסכימים?

שוב זה שהרמב"ם לא ראה לא נותן הכשר לשלול מה שבא אחרי הרמב"ם כי הרבה חכמים באו אחרי הרמב"ם , בהיות שהרבה דברים הרמב"ם לא ראה והם התפתחו אחריו ,אז תשלול אותם?.

אני לא מסתכל על הסדר הכרונולגי, כי תורה שבעל פה לא נכתבה , ואין ראיה לנכתב או לא. כי עיקר התורה היא בעל פה.

אני יסיים את הדיבור, הזוהר הוא קודש קודשים והוא תורה שבעל פה שנמסרה פה אל פה, ולא נכתבה כתורה שבעל פה ,שעל סתרי תורה היה הוראה חריפה לא לגלות אותה למי שאינו הגון. תורה שבעל פה נכתבה מחמת שישכחו אותה. לא כן סודות התורה, הזוהר עצמו מדבר רק מטעמי תורה, ולא ממה שאסור, כפי הנראה הוא נכתב בתקופה מאוחרת יותר כדי שלא ישכחו אותה. הרי גם עד תקופת רבי יהודה נשיא ורב אשי לא כתבו, וזה היה עיקר טענות הצדוקים שזה לא תורה שבכתב, ולכן חלקו ולא קיבלו מסורות חכמים, כפי שאתה קורא לזה אמונת חכמים, וזה שורש של הצדוקים הם הקראים שלא קיבלו מסורות שבעל פה. תתקן את עצמך.

עדיאל. אתה טוחן מים. אני מנסה להגיע איתך עד לנקודה שבו אנו מתחילים לחלוק. מה שכתבת על הרמב"ם לא רלוונטי כבר, כי שנינו יודעים שבימיו לא היה קיים ה"זהר" ולכן זה לא תורם כרגע.

מה זה קשור לסדר הכרונולוגי? אתה טוען שה"זהר" נכתב ע"י רשב"י ותלמידיו והספר התגלה בתקופה יותר מאוחרת. עד כאן אני צודק?

עניתי לך תראה לילה טוב.

אתה בורח?

עד שהסכמנו על משהו?

אני לא יודע ממה אתה חושש? לגלות את האמת?

אתה בעצמך יודע שה"זהר" התגלה לפני כ- 730 שנים, שהרי הגאונים, האבן-עזרא, הרמב"ם לא הכירו אותו. מכאן שאתה למעשה מסכים איתי שכל ההוכחות שהביא הרב דוד לוריא, כאילו ה"זהר" היה בתקופת הגאונים, אינן נכונות.

נשאר כעת לגלות. כיצד התגלה הספר ומהיכן הביטחון שלא מדובר בזיוף

אני לא חושש מכלום, ולא מסכים איתך כלל מלכתחילה ולא אני אלא ה' יתברך, זה בדיוק הבעיה "איתך" אתה זה שפרשנת כרצונך את הכל ,ועשית סלט שלם מהכל, אם הר"ש תיבון תרגם העתקה -וקאפח גילגול נאמן עליי יותר תרגומו של הר"ש תיבון למקור הרמב"ם ו-לא קאפח! שזלזל בכל מתרגמי הרמב"ם, והשפילם כדי להעלות קרנו! ולכן זוהי שטות מוחלטת ליחס לרמב"ם ולרס"ג דברים שלא היו בדעתם כלל. אני לא מסכים עם דעתך כלל, וכלל לא ,בהיות שמטרתך לשלול את הזוהר הקדוש ולזלזל ולבטל את כל חכמי ישראל שעסקו בו כל חייהם . אתה נמצא בבור ריק אשר לא מכיל מים. הגר"א תיקן בגמרא שרבי פנחס בן יאיר היה חותנו של רשב"י- זאת אומרת שהזוהר יותר נאמן עליו מגרסת הגמרא. כבר ברור הוא שמי שלא זרח עליו אור ה' אינו יכול להבין את התורה. עניתי לך עד חורבן בית שני תורה שבכתב לא נכתבה, משנחרב הבית נכתבה תורה שבעל פה, הצדוקים חלקו על התורה שבעל פה ומסורות חז"ל , וגם אחרי שנכתבה חלקו על תורה שבעל פה בהיות שלא ראו לה שום איזכור בתורה שבכתב. גם כיום הדרדעים צאצאיהם של הצדוקים מחפשים איזכור לזוהר בכתב, והרי הזוהר לא נכתב בהיות שיש בו סיתרי תורה, וממילא הועבר פה אל פה בנוסף לזה שהיה אסור לכתוב תורה שבעל פה ובנוסף סתרי תורה, בבא הזמן העלו אותו על הכתב, והשטות הגדולה שקאפח הוא היחיד "שגילה" שיש בו איזה דברי כפירה ח"ו-כל חכמי ישראל לא ראו שיש בו כפירה, הרי זה הבל ורעות רוח , וההוכחה שהוא לא למד כלום, וגם אתה לא למדת ממורה נאמן. אתה שוב מתייחס לדברים טכנית ולא בעיניים עמקניות. הטענות שאתה מצטט קיימות בכל התורה כולה ולכן אתה יכול לשלול אותה, מי ששלל את הזוהר לא מטענה של קדמותו ,אלא משנאתו ליראת ה' ולאהבת שמו לתוספת קדושה ולעבודת ה' באמת, הופעת הזוהר הוא רק תירוץ. מחמת שלא עסקת בזוהר הקדוש אלא רק ניזונת מפרשנים סלפנים שלא עסקו כלל בתוכנו של הזוהר ברצינות, אינני סמוך על דבריך כלל, אפילו לא כחוט השערה, אלא רק על הזוהר הקדוש ועל כל החכמים שעסקו בו, הנושא הזה הוא כל כך שולי בעיני שבכלל אני מבזבז את זמני בלבאר לך, מצידי תאכל את הבשר שלך, ותירש תרתי גיהנום.