האם מותרת ונכונה נסיעה בשבת כתמיכה בכוח לוחם?

בפורום שכן מתנהל מו"מ ארוך ומענין בקשר עם נסיעת הרבצ"ר בשבת לנוכח חשיבות הנושא חושבני שראוי לדון בו גם כאן
ראשית סיפור המעשה ותשובת הרבצ"ר כפי שהיתפרסמה בynet :

הרב הצבאי הראשי, תא"ל אביחי רונצקי, משיב אש למבקריו: לאחר שהואשם בחילול השבת בעקבות החלטתו לפני כשלושה שבועות לצאת יחד עם כוח צבאי לפעילות ברצועת עזה בשבת, החליט הרב הצבאי הראשי להגיב לביקורת ובאופן חריג שיגר איגרת לכל הרבנים הצבאיים, כך נודע ל-ynet. "הרב הצבאי הוא חלק בלתי נפרד מהיחידה הלוחמת, וכשם שהוא מסכן את חייו ביציאתו לשדה הקרב יחד עם הלוחמים, כך פשוט הוא שאם היחידה יוצאת בשבת למשימה מבצעית, אף הרב נמצא עימם", כתב.

הרב מיכי
 גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, אני מקוה שאתה לא חולק שאת ה"עביירה" עשו הרבנים הצבאיים לשמה.

כמוני כמוך, גם אני לא מאמין ומחזיק מברכות של אדמורים גדויילים ובבות,- למרות שהגמרא אומרת אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעייניך-- ולפעמים אין לך הדיוט גדול מזה,

אבל לחיילים זה עושה טוב, מכניס להם בטחון, והם נלחמים יותר טוב,לפעמים מורל גבוה יותר טוב מרובה משוכלל.

מואדיב,
האם ראית חרון אף כלשהו אצלי? אכן יש לנו מחלוקת בשאלה האם  זה מועיל ממשית. אמנם יש לחשוש שלפעמים אנשים לא מספיק  מודעים לצורך בכך שההשפעה תהיה מתמשכת ומשמעותית, ונפעמים מהקידוש השם שבזה, ולכך הסבתי את תשומת הלב שקידוש השם אינו מתיר חילול שבת.

ירוחם,
ממש לא. אין כאן שום קשר לממלכתיות וכדו', אף שיחסי אליהם הוא אכן כפי שאתה מתאר. כאן אני טוען טענה הלכתית שכרוכה בהערכת מציאות, ותו לא מידי.
אגב, יחסי לבבא ולברכות אחרות אינו שונה מיחסי לברכותיו של הרב הראשי לצה"ל. שניהם לא היו משנים לי אישית מאומה, אבל אני מבין שיש אנשים שדברים כאלה מדברים אליהם.

מואדיב

אל נא באפך, אבל אין כאן כל מראה- אם אדם- במקרה זה החייל- חושב ומרגיש שהברכה עוזרת,

אז ברכתו של הרב הצבאי, עוזרת לו יותר, מברכתו של כל רבי או בבא או גודייול, והגמרא המדרשים, מלאים סיפורים על כך.

מה שיש כאן לענ"ד זה המבט האנטי ממלכתי של רבנו מיכי, כל מה שמריח- מדינה, ציונות, ומנהל

מסודר, פסול בעייניו. זו היא שיטתו בהלכה, מימים ימימה מאז שאני מכיר את פסקי הלכותיו.

_________________

מודה ועוזב

.




הרב מיכי, אל נא באפך.

אין כלל מחלוקת בהלכה כאן, אלא בהבנת המציאות. לית מן דפליג שאם ברכת הרב מסייעת לחיילים להלחם, מסייעת להם נפשית, מוראלית או בכל דרך אחרת להלחם ממש - שמותר לחלל שבת עבור ברכה זו.

אלא שאתה סובר שברכה זו, מיותרת היא, ובר הפלוגתא שלך חולק עליך. לדידך, השפעתה של הברכה היא, לכל היותר, רגעית; ואילו בר הפלוגתא שלך סובר שהשפעתה ממשיכה, ומחזקת את רוחו של הלוחם בקרב עצמו.


ודומני ששניכם צודקים, אלא שכל אחד כותב את דבריו כשמולו מראה, ודמות עצמו נשקפת אליו ממנה...

פלטי, לך תדע...
(התגעגעתי אליך. כבר מזמן לא קיבלתי על הראש כמו שצריך)

מיכי
סגנון כתיבתך ודבריך נותנים לי להבין כי אתה מינימום פוסק הדור אם לא יותר, מכנה רבנים אחרים אוילים? אוילות וכד'. צניעות מינימלית עוד לא הזיקה לאדם. או אולי אתה חושב את עצמך לא לכזה.

לא התכוונתי ספציפית לרב אבידן, שכן לא קראתי את דבריו. אני רק מכיר את התופעה שמוציאים תמיד את הקלף המנצח של הל' מלחמה כדי להתיר כל מיני שדברים שאין להתירם.
לדוגמא, ההיתר של הרב ישראלי להרוג חפים מפשע בתשובה שלו על קיביה. לדעתי אם ההיתר הוא מדין מלחמה אז הוא מותר רק אם הדבר אכן נחוץ לצורך הנצחון במלחמה. אבל להצלת חיי כמה חיילים אין כל היתר לעשות זאת. ובפרט שמדובר במבצע שהיה מצליח כך או כך (שוב, אין כאן חשש קיומי, אלא לחיילים בודדים, ולכן אלו דינים פרטיים ולא דיני מלחמה).
וכן לגבי רועי קליין, כמו שכבר כתבתי באשכול מקביל.
בניגוד למקרה הקודם, במקרה של רועי קליין אכן הדבר היה אסור בתכלית (אף שראוי להערצה על מסירות הנפש והמניעים. אני לא מניח שהעונש שהוא יקבל בדיני שמים יהיה ממש חמור, בלשון המעטה). אצל הרב ישראלי זה מותר, אך לא מטעמיה (ראו מאמרי ב'צהר' יד).

חילול שבת למען משקה חם או דאגה למוראל יהיה מותר רק אם הדבר יכול להשפיע על תוצאות המלחמה או הקרב. במקרים בהם אנחנו עוסקים לדעתי לא צפויה השפעה כזו. במקום שהניצחון במלחמה, או תוצאותיה, יכולים להיות תלויים בדברים הללו, ברור שיש היתר ואף חובה לעשות אותם.
ובזאת תשובה גם למאיר.

הרב מיכי מקורותיו ודרכי לימודו של הרב אבידן פתוחים בפניך, הוא לא 'מנפנף' בהלכות מלחמה אלא דן לעומק בגדריהם, וראה שם עמ' טז שלדעתו מכאן יש להתיר גם הסעת משקה חם במקרה אותו הוא מתאר שם בכדי לעזור בשמירה על רעננות החיילים.

לא הבנתי.
אתה לא חושב שחייל עם מורל גבוה, נלחם טוב יותר?
האם חייל שנלחם בשבת, רשאי לחשוב בכלל על שינוי כלשהו מההוראות של חול? ודאי שלא. למרות שאי אפשר להצביע על פעולה מסוימת שהיא בעייתית. לחימה צריכה להיות במיטבה, הן ברמה הטקטית והן ברמה המורלית.
גם אם אי אפשר להצביע על משוואה מדעית של 'חיזוק מרב משעה X תרם לפעולה מלחמתית נקודתית טובה יותר בשעה Y', ברור לי לגמרי שהסך הכל הוא לטובת המורל.
בקיצור, אם זה מעלה את המורל, למה אסור?

יצחק,
אני לא מקבל את הטענה על 'הלכות מלחמה' שמנפנפים בה בכל מקום שעושים משהו נגד הדין. זהו פתרון קסם לכל בעייה, וככל הידוע לי אין לו שורש וענף. ואני לא רואה מדוע ניתן ללמוד זאת מ'עד רדתה'?

ולגבי כהן משוח, ככל הזכור לי כבר נדון ענין זה בתחילת האשכול. לשיטתך, זה לא צריך להיות כהן, וגם לא משוח, אלא כל אחד שיכול להרים את רוח העם. זה לא ממש מתיישב עם גדרי ההלכה. הרחבות פרשניות בנוסח הזה אולי יש להן מקום כרעיון, אבל להסיק מהן מסקנות הלכתיות זו ממש איוולת.

הרב מיכי, לענין סוף דבריך, אתה צודק שככלל איננו פוסקים כמגיד משנה לענין עשיית כל צרכי החולה בשבת, אך כאן מדובר בהלכות מלחמה. בספרו של הרב אברהם אבידן , במאמר הפותח העוסק בלחימה בשבת, טוען הרב אבידן כי אף החולקים על דברי המגיד משנה ביחס לחולה, יודו כי רעיון זה לפיו עושים הכל כביום חול אף ללא שתתקיים הכרח מיידי משום פיקוח נפש, נכון במלחמה שכן לדבריו שם זהו  בדיוק משמעותו של חידוש הדין שנדרש מדרשת 'עד רדתה'.    

לעניין תחילת דבריך, לא הצלחתי להבין: האם לדעתך אין מקום לקשר את נסיון הרבנים לעודד ולחזק את רוח החיילים היוצאים  לקרב עם תפקידו של כהן משוח מלחמה? מדוע לא?

אין לדמות? ודאי שאין לדמות! כי את מצוות התורה  המפורשת( כן! מצוות התורה- למרות שאתה לא חושב שהתורה שבכתב מחייבת) כך סוברים רבים וטובים

אין לדמות את עניין השרים לעניין הרבנים. השרים אמורים להחליט החלטות אופרטיביות שיש להן נגיעה לנפשות, ולכן ברור שמותר להם לחלל שבת. אם הם חושבים שיש לעשות את הפעולה אחרת, או לא לעשות בכלל, חובתם להביע את עמדתם (ובפרט שהם מייצגים את דעת תורה שם בממשלה, שפועלת על פי קריטריונים אחרים).
לעומת זאת, הרבנים לענ"ד נהגו שלא כדין. יש להבחין בין קידוש ה' לבין תרומה למאמץ המלחמתי. קידוש ה' אינו מתיר חילול שבת (מה עוד שההתלהבות הרגעית ההיא בד"כ שוככת מהר מאד, ודי ברור שאחרי המלחמה לא ייוותר ממנה מאומה).
השאלה החשובה כאן היא האם בלעדיהם היתה נפגעת המשימה, או שהיה נוצר סיכון לכלל או לפרטים כלשהם. אני בהחלט חושב שלא. אין כאן סיכון ממשי לכך שנפסיד במלחמה, ובודאי לא לאיום קיומי. לגבי הצלת חיי חייל בודד כזה או אחר, הרי גם זה בגדר פיקו"נ, אבל גם בזה אינני חושב שיש כאן תרומה.
זהו ביטוי חד משמעי לטענת המדרון החלקלק שעלתה כנגד הרב רונצקי. ההשוואה לכהן משוח היא אבסורדית, ואכ"מ.
על כן נראה לי פשוט שהדבר היה אסור בתכלית, אלא אם משהו בהערכת המציאות שלי פגום (חסרות עובדות בתיאור המעשה).
אולי לפי המ"מ שמתיר לחלל שבת עבור חולה גם היכא שהדבר אינו נחוץ להבראתו יש מקום לדון. אבל בד"כ אנחנו לא נוהגים לפסוק כן. האם אותם רבנים ידליקו את האור בשבת למען חולה שרוצה לקרוא?