מתי פסקו תלמידי ר' עקיבה מלמות ?בל"ג בעומר

א

ויהי כי ביקש אש הנביאים לעלות למרום, ויבוא ענן וירץ כנגדו, וירכב עליו ויעל מרומי שחקים. לא הניחוֹ קמואל השוער ללכת הלאה, והוא ממונה על שנים עשר אלף מלאכי-חבלה ואין מי שיעמוד נגדו. ויאמר לו הנביא: לא מעצמי באתי הנה, כי-אם במצות המלך הגדול, שאני ואתה חייבים בכבודו; ולא אבה קמואל שמוע לו. גזר עליו ואבּדו מן העולם. הוא עמד לעלות עוד; והנה פגש בו המלאך הענק הדרניאל, והוא גבוה מחבריו מהלך ששים ריבוא פרסאות, ובכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו שנים-עשר ברקי-אש, ביקש לשרוף את הנביא בהבל פיו, מיד סכך עליו הקדוש-ברוך-הוא באברתו ויאמר: שליחי הוא, אל תגע בו, כיון שראה הדרניאל, איך אדון-העולם חולק לו כבוד, כפף את ראשו לפני הנביא ויאמר: עבדך אני.

ב

הַדִבּוּר

ויעמוד העם מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלהים. וכשיצא הדיבור הראשון: "אנכי ה' אלהיך!" היו זיקים וברקים יוצאים מפיו. לפיד מימינו ולפיד משמאלו, והקום פורח באויר ונשמע ואומר: עמי, עמי, בית-ישראל, אנכי ה' אלהיך. וישמעו את קול הדיבור מפוצץ ומרעים עולם ומלואו וינועו וחזרו לאחוריהם שנים-עשר מיל, נפשם יצאה בדברו. עם גוַע בדבר-אלהים; באותה שעה חזרה התורה לפני האלהים ואמרה לפניו: ריבונו של עולם: למי אלך ואתגלה, לחיים או למתים? ויען אלהים ויאמר אל התורה: תורת-חיים אַת ולבני-אדם חיים שלחתיך. ענתה תורה ואמרה: הבט ממקומך וראה, הנה כולם מתים, מיד הוריד האל טל על בני-העם, מאותו טל שעתיד להוריד בימי תחית המתים, ויקם רוח העם בקרבו ויתעודד. וישמעו יתר הדברים, אשר דבר אליהם אלהים ולא היה בהם עוד כושל.

אחרים אומרים: בשעה שהתחיל אלהים צבאות לדבר אלבני-ישראל מו ההר, "רעשו העליונים והתחתונים", ולא היו בני-העם יכולים לעמוד על רגליהם מהדר גאות האלהים ומקולו העז. מיד שלח אלהים מחנה מלאכים ובאו שני מלאכים והקיפו כל אחד מהעם, אחד מניח ידו על לבו להרגיעו, האחר מגביה את ראשו, שיכול לעמוד בפני בוראו. ויאמר האלהים: הרשות נתונה לבני-עמי להסתכל בכבודי ולא יכּווּ בנחלתי.


מקור ידיעה אחר

ביומו האחרון של רבי שמעון הורה לתלמידיו הנהגות שונות כיצד להתנהג לאחר פטירתו. כשנודע הדבר בעיר הגיעו כולם לביתו, רבי שמעון נשא עיניו למעלה ואש קודש הקיפה את הבית,(ומתוך מקור תלמוד שעיינתי בעבר נאמר שאש הקודש הזאת היו מלאכי אש = שרפים - ולצערי כרגע המקור לא זכור לי לעת עתה)ומחמת החום הרב יצאו כולם החוצה. ביקש רבי שמעון מבנו להכניס את התלמידים, וכך ישבו לפניו בנו רבי אלעזר ר' אבא ר' יהודה ר' יוסי ור' חייא, רבי שמעון התעטף בטלית והודיעם שכל ימיו השתוקק להגיע ליום זה בו ילמדם סודות נסתרים בקבלה ופנימיות התורה. ר' אבא רשם את כל הדברים כשפניו של רבי שמעון מוקפות באור עז, עד שאי אפשר היה להתבונן בפניו. רבי שמעון סיים בפסוק "כי שם צווה ה' את הברכה" רבי אבא המשיך לכתוב את ההמשך "חיים עד העולם", ואז שמעו התלמידים בת קול האומרת "אורך ימים ושנות חיים", והבחינו שרבי שמעון נפטר. 


עוד מקור ידיעה שעיינתי בנושא  שמתאר את המחלוקת בין גדולי התורה בעבר חז"ל ע"ה - בעניין יום פטירתו של רשב"י ע"ה
וסיבת  ההילולה בל"ג בעומר -

וכך הוא כותב: ''רבי אברהם הלוי [מרבני העיר צפת] היה נוהג לומר תפילת 'נחם' [המבטאת אבלות. דהיינו: שלא התיחס ליום הזה כאל יום שמחה]... וכשסיים אחר התפילה, אמר מורי ז''ל [הכונה לאר''י הקדוש] בשם רשב''י הקבור שם שאמר לי: 'אמור לאיש הזה - למה הוא אומר 'נחם' ביום שמחתי?, לכן הוא יהיה בנחמה בזמן הקרוב [דהיינו שבעצמו יזדקק לנחמה]'. וכן לא יצא החדש עד שמת בנו הגדול וקבל כוס נחמה עליו''. וממשיך הספר ומסביר: ''והטעם [לשמחה זו ביום ל''ג בעומר, לפי] שמת רשב''י ביום ל''ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר''. משפט קצר זה הוא הבסיס היחידי לטענה שרשב''י נפטר בל''ג בעומר, אך יותר משהוא מסביר את מקור השמחה הוא מעורר קושיות. בנוסף לתמיהה שכבר הזכרנו אודות קביעת יום שמחה במועד פטירתו של צדיק, מתעוררת שאלה נוספת – כיצד ניתן לומר שרשב''י היה מתלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר כאשר הגמרא כותבת בפירוש שרשב''י היה מחמשת התלמידים שנותרו בחיים אחרי המגיפה ושאותם העמיד רבי עקיבא לאחר שתלמידיו הראשונים מתו? התשובה לקושיות אלו היא שהצטוט הנ''ל הוא למעשה טעות סופר בת קרוב ל-300 שנה, טעות שהיו לה השלכות דרמטיות במשך הדורות. כאשר משוים את הספור המופיע בספר 'פרי עץ חיים' עם הגרסה המקבילה המובאת במהדורה המוסמכת יותר של כתבי האר''י, 'שמונה שערים', מתברר שבספר זה שנכתב בידי בנו של רבי חיים ויטאל, רבי שמואל ויטאל, מופיע שינוי קל אך רב משמעות המשנה לחלוטין את הדברים ומבטל באחת את כל הקושיות. וכך נכתב במהדורה מתוקנת ומוסמכת זו: ''וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה [של שמחת ל''ג בעומר] ובפרט כי רשב''י ע''ה הוא מחמשת תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא ולכן זמן שמחתו ביום ל''ג בעומר''. כלומר לא ''שמת'' ביום זה, אלא ''שמח'' ביום זה. כבר החיד''א בספרו 'מראית העין' הכיר בטעות זו וכך הוא כותב: ''יש מי שכתב דפטירת רשב''י בל''ג בעומר וכן כתב בספר 'פרי עץ חיים', אך כבר נודע דבנוסחאות האר''י היה ערבוב והנוסחה האמיתית היא נוסחת ספר 'שמונה שערים'... והיא שמחת רשב''י ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב''י''. דברים דומים מופיעים גם בספר 'בן איש חי'. לפי גרסה מתוקנת זו כונתו של האריז''ל היתה להסביר לחבריו שלמרות שהשמחה המתקיימת סמוך לקבר רשב''י נקבעה לכאורה בסתם, מכל מקום יש לה שרש רוחני וזאת משום שרשב''י הוא אחד מחמשת התלמידים הגדולים שלא נענשו בימי ספירת העומר. החיד''א מוסיף ומעלה סברה לפיה השמחה ביום זה נובעת מכך שבל''ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד תורה לתלמידיו החדשים ועל כן היה זה יום שמחה עבורם. כך או כך מה שברור הוא שהשמחה במירון אינה קשורה כלל להסתלקותו של רשב''י. עדותם של גדולי ישראל המבוססת על מהדורת 'שמונה שערים' מלמדת כי נפל שיבוש בהעתקת כתבי האריז''ל, שיבוש שהצמיח את המסורת המדומה אודות פטירתו של רשב''י ביום הזה. עדות זו התבססה על ההנחה שמהדורת 'שמונה שערים' שנכתבה בידי בנו של רבי חיים ויטאל, מדויקת יותר מכל יתר המהדורות ויש להחשיבה עיקר, אולם כל עוד לא נבדק כתב היד המקורי של רבי חיים ויטאל עצמו לא היתה לכך הוכחה חותכת.


ועוד מקור ידיעה מתוך אתר - דעת בקישור הבא :


"בר יוחאי שמן משחת קודש נמשחת ממדת הקודש
נשאת ציץ נזר הקודש חבוש על ראשך פארך,
בר יוחאי מושב טוב ישבת יום נסת יום אשר ברחת
במערת צורים שעמדת שם קנית הודך והדרך",
פיוט לרבי שמעון לביא זצ"ל.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/bakshi-1.htm

וחלק מהדברים שנאמר באתר :