"וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם" (במדבר לד, ו)
גיטין ח.
"..כי פליגי בים הגדול, דתניא: איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ? כל ששופע
ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ חוצה לארץ. הנסין שבים
רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים ארץ
ישראל, מן החוט ולחוץ חוץ לארץ.
רבי יהודה אומר: כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר וגבול ים
והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים, והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו
חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס, ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט
ולפנים ארץ ישראל, מן החוט ולחוץ חוץ לארץ.
ורבנן האי וגבול מאי עבדי ליה? מיבעי ליה לנסין.
ורבי יהודה? נסין לא צריכי קרא"
שתי שיטות תנאים כמה משטחו של הים שייך לא"י.
א. רבנן סוברים שמדידת שטח הים השייך לא"י נעשה ע"י קו מדומה
הנמתח בין נקודת הגבול הצפון-מערבית (טורי אמנון) לנקודה הדרום-מערבית (מקום חיבור
נחל מצרים לים). שטח הים ואייו הנכנסים בתוך הקו הוירטואלי ומזרחה שייכים
לשטחה של א"י, מערבית לקו הדמיוני זה חו"ל.
ב. רבי יהודה סובר שכל שטח הים הנמצא מול א"י בין שתי נקודות הציון –
הר ההר ונחל מצרים, נחשב לא"י.
הנפק"מ במחלוקת לגבי שטחה של א"י וההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך (מצוות התלויות בארץ ובגמ' שם לגבי אמירת בפ"נ ובפ"נ בשליחות הגט ועוד),
הם גם לגבי הספינות השטות בים, וגם לגבי איי הים (נסים).
מבלי להיכנס כרגע לדיון במיקומם המדוייק של טורי אמנון ונחל מצרים - נושא
סבוך בפנ"ע, התקשתי לפי שני המ"ד לגבי גבול המערב עצמו – שטחה הימי של
א"י.
א. שיטת רבנן לגבי איי הים דומני מופרכת במציאות העכשווית. על אלו איים מדובר
שנצרכה התורה לכתוב "וגבול ים", האם נעלמו איים שהיו קיימים בזמן
חז"ל ואפילו בתקופת הראשונים?
רמב"ם תרומות פ"א ה"ז
"והנסים שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל
מצרים מן החוט ולפנים א"י מן החוט ולחוץ"
ובפרט קשים דברי רש"י שם
"מן החוט ולפנים - לצד חבירו דהיינו לפנים כלומר בין שני החוטין הוו
הנסין ארץ ישראל והוא הדין למים ונסין דנקט משום דחורשין וזורעין בהם
וחייבין במעשר ובשביעית"
משמע מדבריו שלא מדובר על מצב תיאורטי שמא אדם יתנחל על שונית סלע מול חופי
הארץ עם עציץ, אלא שהיתה מציאות שהיו חיים על איים, חורשים וזורעים ומפרישים תרו"מ, רש"י מדגיש מצב מציאותי
קיים - "משום דחורשין וזורעין בהם".
ב. לשיטת ר"י צריך לדון מה הכוונה "ועד ים אוקיינוס",
האם עד האוקיינוס האטלנטי (וא"כ האם 'ועד-בכלל' או 'ולא עד-בכלל'), או
שהכוונה ללשון גוזמא ואין מיקום מדוייק הניתן לציון ומיפוי שבו נגמר שטחה הימי של
א"י?
יתר ע"כ, במקום שבו יש יבשה – לא איים - מול אותן נקודות ציון של
א"י (טורי אמנון ונחל מצרים), האם תחשבנה אותן חלקות יבשה נרחבות הנמצאות
במרחק רב מחופי הארץ לא"י, או שבמקום יבשה אחרת נפסק שטחה של א"י למרות שזה עדיין לא האוקיינוס?
לכאורה הן צריכות להחשב כא"י וגם הים שלאחריהן צריך להחשב כא"י
וכן חלקות היבשה הלאה עד האוקיינוס (ואם עד האוקיינוס ו'עד-בכלל', הרי ניתן לצייר
את שטחה של א"י כמין טבעת של קווי רוחב המקיפה את כל כדוה"א וחוזרת
חלילה דרך חלק נכבד משטחה של ירדן וסוריה... בנוסף לכמה שטחים בדרומה ובצפונה של
א"י..), שהרי אם לא מדוע נתן ר"י כנקודת ציון את האוקיינוס, הרי אין שטח
ים מארץ ישראל עד האוקיינוס, יש יבשות גדולות החוצצות בין הים הסמוך לא"י
ובין האוקיינוס (אלא אם האוקיינוס הכוונה בלשון גוזמא) והיה ר"י צריך לנקוט
עד אותן המדינות. יוצא לפ"ז, ששטחים נרחבים מלוב, תוניסיה ואלג'יריה – שטחים
הגדולים פי כמה וכמה משטחה של א"י היבשתית – שייכים לא"י ויתחייבו בכל
המצוות התלויות בארץ!
ואולי 'אוקיינוס' הוא גם הים התיכון שאינו סמוך לא"י, כלומר גם הים
התיכון (הגדול) עצמו ממרחק כלשהו מחופי הארץ, נחשב לאוקיינוס?
_________________
מ. זוהר
