| נשלח ב-27/5/2008 13:40 |
 |
| |
סיפורים אמיתיים על שידוכים עם מוסר השכל
בס"ד
אני רוצה לפתוח אשכול חדש.
אשכול של סיפוריים אמיתיים על שידוכים עם מוסר השכל.
אשכול של סיפורי פאדיחות יש לנו כבר.
זהו אשכול עם סיפורים לא מצחיקים אלא דווקא רציניים שאפשר ללמוד מהם משהו על שידוכים על החיים.
נ.ב. לא צריך לדעת להיות סופרים דגולים, כיתבו איך שאתם יודעים.
בהמשך אכתוב משהו משלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 12:14 |
|
| |
בס"ד
האשכול זקוק לתרומה בדחיפות.
כל סוג דם יתקבל בברכה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2008 20:54 |
|
| |
הסיפור הבא, הוא סיפור שקרה באמת לפני כמה עשרות שנים....
מסופר על בחור, ניקרא לו בערל. בערל היה בחור חסידי,תלמיד חכם ויראה שמים, אבל לא סתם יראה שמים!הייתה לא הקפדה מסויימת, שהיא חוק בל יעבור!הוא החליט בכל ליבו, שהוא עושה שמירת עיניים בכל מצב שיהיה..(חוץ מאישתו,בעתי, כמובן...)
יום אחד בשעה שהוא הולך להנאתו בשוק, וכמובן שעיניו מושפלו כלפי מטה, שמא חלילה יראה אישה לשאו...והינה לפתע שמעו אוזניו את קולה של אחת הרוכלות, בדוכן הסריגים. הקול משך אותו עד מאד, ולרגע שכח משמירת העיניים שגזר על עצמו, והעיף מבט על הרוכלת...ומיד השפיל את מבטו, ליבו פעם בחוזקה!מזה כבר כמה שנים שהוא שומר על עיניו, והינה, ברגע אחד הכל הלך ונעלם...והוא ניכשל...הלך בערל בלב כאוב לרבו, והציג בפניו את כישלונו...אמר לו הרב, אם הינך באמת מתחרט על כך, יש לי בשבילך פיתרון, תינשא לאותה בחורה, וכך לא יחשב לך עוון זה לשווא. כי הרי כתוב בתורה, שחייב אדם לראות את כלתו לפני שמקדש אותה!והינה, אתה כבר התפטרת מראיה זו...ושוב לא תצטרך להביט בפני אישה...הסכים הבחור בלב כבד...ופנה לביתו להציע הצעה זו למשפחתו...כאשר ניפגשו ההורים עם הבחורה, כעסה האם באומרה לבנה:"לכזאת כלה מכוערת אתה משתוקק?" ומיד הוראתה לבטל את השידוך...פנה שוב הבחור לרבו, ודמעות שליש זולגות על כולו..."ומה עלי לעשות כעת?" אך הרב לא התייאש והבטיח למשפחתו של בערל:"אם לבחורה זו תנשא, מבטיח אני לך שכל זרעך יהיה יפים ואף אחד מהם לא ידמה לאישתך..."
וכך היה...עד ראיה, שראה את אחד ממשפחותיו של ר' בערל, אמר שבאמת כל משפחתו יפיפיים, אחד אחד!!
ומה המסר?שכל אחד יענה לעצמו...או שלמשהו יש רעיון....
_________________
"אין דבר העומד בפני הרצון"(מנסיון אישי)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2008 20:19 |
|
| |
בס"ד
אני מזמין חברים וותיקים וחדשים כתוב עוד סיפורים עם מוסר השכל.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2008 20:10 |
|
| |
בחור ובחורה הכירו זמן מה. קצת יצאו, לא יותר מידי. גם לא עברו את הגבול יותר מידי.
החליטו להיפרד, לראות איך זה ואז להחליט.
כמובן, שגם ההיכרות וגם הפרידה בלי ידיעת ההורים, ולמעשה, כמעט בלי ידיעת אף אחד.
הבחורה מסכנה, הייתה לה גיבנת - אחות מבוגרת בשנתיים. גם זה היה שיקול לעשות הפסקה.
והנה מגיעה מכרה של האימא להורים, ומציעה לאחות הגדולה בחור נהדר, שקט, פתוח-אבל-בסדר'ניק, וכו' וכו' מעלות טובות.
ניחשתם את מי?
הבחורה שלנו התעשתה (אחרי זמן מה של לחץ אימים...), נפגשה עם הבחור, והכינו תוכנית נאה.
דבר ראשון, גילתה לאחותה.
אחר כך, האחות נפגשה איתו, ולפי הסיכום אמרה להורים שהבחור ממש נראה לה מתאים... לאחותה!
החבר'ה נשואים 3 שנים כמעט, ומעטים יודעים את הסוד.
ההורים - לא!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2008 18:46 |
|
| |
בס"ד
אני מעתיק את סיפורה של "תמי" לאשכול רק כדי לקבץ הכל ביחד.
תחנת אוטובוס מאת: תמי 4
כשהגעתי לתחנת האוטובוס הם כבר ישבו שם, שני קשישים, עדות המזרח, זקניהם הלבנים מהווים ניגוד משעשע לפניהם השחומות, חרושות הקמטים.
עוד קשישה אחת הגיעה מהשוק, מתישבת על המקום האחרון בספסל. כשנכנסתי תחת גג התחנה המתקלף, כבר לא היה מקום לשבת.
הגברים שוחחו, מגלגלים מבטע ספרדי כבד ועתיק. בדלי שיחה על שטחי אדמה, דונמים ומכירות מצאו את דרכם לאוזני.
הזקנה הניחה את שקיות הניילון הצבעוניות, מלאות כל טוב, על הרצפה לרגליה ונאנחה. בוהה באויר, ניכר היה שהיא מאזינה לשיחתם.
הראשון, לבוש נעלים מאובקות, מכנסי ג'ינס רחבים וחולצה משובצת מהוהה. כיפת הקטיפה שלראשונה דהתה תחת צריבתה של השמש, לצבע חום אדמדם. עיניו כהות וקטנות, פניו חרושות קמטים וזקנו הקצר, הלבן, סבוך. בעל מלאכה, איכר, איש אדמה, ללא ספק. כל כולו שידר קשר עמוק לקרקע.
השני, מקרין חביבות מטופחת תחת חולצת הכפתורים התכולה ומכנסי הבד המגוהצים.
"כל גני תקוה ידעו" דיבר הראשון, חריקת קולו מעוררת ניחוחות מתוקים של מדבריות ערב, "שאברם תורג'מן", הוא דפק על לוח ליבו, מזדקף, "חתום על הטאבו של אסחייק".
הקשישה סובבה לפתע את ראשה בחדות לכיוון הדובר, בוחנת אותו בדקדקנות, ופולטת צווחת הפתעה.
" – ואסחייק", המשיך זה לדבר, לא מבחין בהתרגשותה, "חתום על הטאבו של תורג'מן..."
"אברם תורג'מן? הבן של שלום תורג'מן מגני תקוה?" התערבה הקשישה בלהט.
"אני" אישר הקשיש, שולח בה מבט חטוף מבעד לעינים מצומצמות בחשדנות.
"כפרה עליך, הייתי שכנה שלך! משפחת משולם, זוכר?"
הקשיש הנהן, לא מפגין ריגוש מיוחד. "זוכר, בטח זוכר" אמר. "יא חביבי", פנה אל חברו, "אלה גרו לידנו מאז שאבא קנה את האדמה הזו".
השני שלח בקשישה מבט משתאה, מלא הערצה.
"אח שלך, זה הגבוה..." ביקש השכן לדעת.
"עמרם" היא מיהרה לדייק.
"כן, נו – בסוף התחתן?"
-"התחתן!" היא ענתה, נרגשת, "יש לו יופי של ילדים..."
גיחכתי. וכי עד גיל 65 לא מצא לו זמן להנשא? שאלות של זקני ספסלים...
היא התחילה לשאול אותו על פנינה אחותו, על דוד מהתבלינים שקנה מהם את הבית, על החצי דונם שהורישו לה ההורים, על אח שלו שנסע לחו"ל, על אחותה, רינה.
"ספרית, זאת היתה" הוא התערב פתאום, עיניו מתבהרות, "רינה". ביטא את השם באיטיות, כמונה מעות.
"גם עכשיו ספרית," שמחה על שהוא בכל זאת משתתף במונולוג שלה, על העבר.
"אני," פנה הקשיש לחברו- "באתי לאבא שלהם, ביקשתי שיתן לי אותה" סומק קל פרח בלחיו המצומקות, "רציתי אותה אז, הוא אמר – לא!" מניף את ידיו בחיקוי השכן, עיניו ריצדו באור מוזר.
הוא בהה באויר, מחויך מעט, עיניו מצועפות. מתרפק, ככל הנראה, על זכרונות העבר.
הקשישה נראתה נלהבת להמשיך בשיחה, אך שתיקתם של הגברים הרתיעה, מותירה אותה מהורהרת.
לא היה קשה לי במיוחד, לדמיין אותו בנעוריו, עת היתה המדינה בחיתולים והכל הרבה יותר ברור ונקי. בימים בהם היו מבקשים את יד הבחורות מאביהם. בימים בהם סירובו של האב סגר את הבאסטה.
היה רזה, שערו שחור מבולגן ועיניו הקטנות בורקות. גובהו לא מרשים אבל פניו מלמדות על עמקות מחשבתית ולא מעט שובבות.
מי יודע איך קרה אז, שיחסי השכנות הפכו לחיבה גלויה. איך פתאום, כשנכנסו כרגיל אלו בבית אלו, מתרוצצים על רצפת האבן הקרה יחפים, המבטים הוסתו בנבוכות ומשמעותם הפכה מסתורית, מחופה בניחוח אהבה ראשונה.
איך ניסה למשוך את תשומת ליבה במשחקי התופסת שלא תמו, גם כשבגרו וגדלו ולמדו בתיכון. איך פתח בשיחה לא פעם ולא פעמיים, בלילות תחת אורו החיור של הפנס המהבהב. איך ענתה לו, בקולה הנמוך, המבויש. איך שניהם תהו בסתר, אם אהבתם חד צדדית, אם לאו.
כך או כך, כשבגר, אולי כשסיים צבא, או לימודי מקצוע, (למד להיות אגרונום?), הגיע לדפוק על דלת העץ של השכנים והוכנס למטבח הקטן, החמים. דיבר עם האב, ביקש את ידה של רינה, הבת. יזכור כל חיו איך משולם הסתכל בו. הוא היה אדם גבוה, חסון מבטיו מפחידים. אמר "אחשוב" ודפק לו על הכתף בידים של בעל מלאכה מיומן, בחיבה של שכנים.
הוא חשב הרבה, רינה התחמקה כל אותם שבועות. הוא תפס בה צופה בו מבעד לחלון, כשעבד בחצר ביתם. הסיטה את הוילון מייד כשנפגשו עיניהם. הוא הבין, ואחר כך גם קיבל תשובה מפורשת. משולם קרא לו ואמר לו, "לא".
והכל נגמר שם. ושנה שנתיים אחר כך הם מכרו את הבית ועברו לדרום. עכשיו הוא יושב כאן, על ספסל בתחנת אוטובוס לוהטת, כשבקצה השני יושבת אחותה.
"היא התחתנה?" שאל פתאום, מעט יותר מדי בקול מהראוי. חברו הביט בו, הקשישה אמרה – "בטח! גרה עוד שם, בגני תקוה".
היא התחתנה. הוא התחתן גם. מצאו כל אחד את חצים השני במקום רחוק יותר מאשר מעבר לגדר השכנים. עברו שנים. יש להם ילדים גדולים ואולי אפילו נכד או שניים. אבל למה, העינים של הזקן הזה, בוערות בצורה כל כך מחשידה?
אולי המשיך לאהוב אותה, מהדרום, מהצפון, מאיפה שהיה. אולי ניסה לפגוש אותה שוב ולא צלח בעדו. אולי התחתן בעצמו רק כשנכנע.
היתי שקועה כל כך בסיפור האהבה הטראגי הזה, שהצטייר בחדות רבה בראשי, עד שבכלל לא שמתי לב שגיבור הסיפור פונה אלי.
"מה השעה אצלך, מאמי?"
שתי דקות אחר כך, כשהגיע האוטובוס וכולנו עלינו, הספקתי לשמוע אותו אומר לקשישה, "תמסרי לה ד"ש ממני, לרינה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 13:43 |
|
| |
בס"ד
אני מבקש בכל לשון של בקשה להימנע מתגובות מעוררות דיון.
אתם נהנים לקרוא את האשכול כי יש בו רק סיפורים תארו לעצמכם שחציו יהפך לדיונים.
למי בכלל יהיה כוח לקרוא אותו או לחפש סיפורים בינות לדיונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 10:55 |
|
| |
בס"ד
ועכשיו סיפור שלי אישי.
בתחילתי בשידוכים, אולי הבחורה השנייה (בהתחשב בכך שנפגשתי עם 30 בחורות לפחות) הכל התחיל בבירורים.
דודה שלי שמלמדת באחד הסמינרים הדוסים בב"ב היא הייתה המבברת, כעבור יומיים אני מקבל ממנה טלפון על הבחורה.
היא אומרת לי עליה דברים נחמדים, אבל דבר אחד צרם לי היא אומרת לי שהמורות לא כ"כ אוהבות את הלבוש שלה...
בתחלה חשבתי שזה מאד גרוע, ואז ביררתי אצל כמה אנשים ואמרו לי שהיא לא מתלבשת כמו כולם בסמינר שלה- סמינר וולף, אלא היא קצת יותר מודרנית ממש מה שמתאים לך.
חשבתי עוד וזה עיצבן אותי, אני לא רוצה בחורה שגדלה במקום דוסי ופתחה את העיניים אני מכיר חברים כאלו ואני לא אוהב את צרות ההתנהלות שלהם בחיים.
אני לא אוהב את זה.
לא יודע איך ומה קרה, האמת שגם בהתחלה הייתי יותר תמים ונטיתי להאמין לשדכנים והסכמתי לפגישה.
היו לנו שלשה פגישות.
בפגישה הראשונה הגעתי וראיתי בחורה שצבועה בתמרוקים מכף רגל עד ראש מש כמו דוגמנית לצילומים זה היה מזויע, אח"כ השדכנית אמרה לי שה לא רגיל היא פשוט ניסתה איפור חדש שהיא קיבלה מחו"ל , טוב אמרנו הרי שאני מאמין לשדכנים.
המשכתי הלאה לפגישה שנייה, אני כבר לא זוכר מה היה בפגישה הזאת ובפגישה השלישית אבל אני זוכר מה היה בסף הפגישה השלישית.
התחלנו ללכת ברגל מסיטי טאוור לב"ב באמצע אני אומר לה אולי נעלה על מונית והיא אומרת לא זה בסדר, היה ערב סוכות הרחובות בב"ב ממש מלאים גם בשעה 1 בלילה אני בכניסה לבני ברק אניאומר לה אולי נעלה עכשיו למונית? והיא אומרת לא זה בסדר המכנו לתוך ב"ב ברגל עברנו ליד איצקוביץ ובאיזור שמה אני עומד להיפרד ממנה לביתה, ואז היא אומרת לי אז אולי אתה רוצה להחליף טלפונים??
כיוון שכל העסק הריח לי רע לא בדיוק רציתי אמרתי לה אולי עדיין מוקדם אולי עדיף עדיין לדבר דרך השדכנית.
לא הייתה לה ברירה אלא להסכים.
המוזר שאחרי כל זה היא הודיעה שהיא לא רוצה להמשיך (אחרי שהיא רצתה את מספר הטלפון שלי) היא אמרה שטוב שהבחור שם את כל הדברים על השולחן, אני עוד הרגשתי רע כי אמרתי לו הייתה נותנת לי עוד פגשיה אחת כדי שאני אהיה בטוח שהיא לא מתאימה לי- סתם אדיוט.
הרב שלי אמר לי, ה' הציל אותך ממנה, כל מה שהיא רצתה זה נער ליוי שיהיה חתיך ויפה ייצוגי.
היה לי כ"כ קשה להאמין לו.
אחרי כשנה שמעתי שבחור שהיא התארסה איתו בטיל את השידוך למרות שהוא בחור מאוד מודרני הוא אמר שהיא כבר יותר מיד בשבילו.
ואחרי שנה נוספת ראיתי אותה עם חצאית 10 ס"מ מעל הברך ברבי עקיבא נשואה לאיזה בחור, השיער שלה היה צבוע לבלונד.
ממש לא הטעם שלי.
מסתבר שמה שחשבתי על לקחת בחורה מוולף שנולדה בבית והתחנכה באופו חזק ואח"כ נפתחה לעולם וכך גם המורות שלה בסמינר אמרו היה נכון.
אני לא חושב שזב כולל את כל הבנות אבל אני כן חושב מאוד שזה דבר שצריך להדליק נורה אדומה אצל בחורים, וכן מהצד השני אצל בחורות
בהצלחה לכולם.
נ.ב. לא תוקנו שגיאות הקלדה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 14:55 |
|
| |
הסיפור אם ההורים מזעזע,
ח"ו אדם שעמד במצב כזה מבין את גודל הכאב והסבל,
זה סבל בל יתואר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 09:13 |
|
| |
בס"ד
אתם חייבים לשמוע סיפור שדווקא נשמע מאוד דימיוני אבל הוא אמיתי לחלוטין...!!!!
חבירה של אמא שלי הציעה לי איזה בחור שאני חושבת שחצי עיר כבר נפגשה איתו בקיצור בררן גדול ולא כל אחת יכולה לעמוד בדרישותיו ... מתברר שאני יצאתי איתו שנה לפני ולא כ"כ מצא חן בעיני וגם משמיים כיוונו אותו להגיד את "הלא" לאחר פגישה ראשונה....יפה...
טוב לאחר שנה בערך רוצים להפגיש ביננו שוב... טוב אני ידעתי שאחד מהקריטריונים שלו זה שהוא מחפש בחורה בעלת עור בהיר ואני אכן כזו...( לא השתנה כלום מלפני שנה)
ושוב העלו לפני את כל התכונות הנפלאות שבו , בחור משיכמו ומעלה... טוב נפגשנו בבית של אותה חבירה ... ישבנו במשך שעה ודווקא פתאום הוא היה נראה לי נחמד מאוד והשיחה דווקא זרמה (לא הסתכלתי בכלל על השעון קיר מולי) טוב, קבענו לעוד פגישה...ובמהלך הפגישה הוא היה נראה לי מוטרד מאוד , הוא לא היה איתי במחשבותיו ולא הבנתי למה... ואני כבר התחלתי לחשוב על זה שהוא דווקא מאוד דומה לחבירה שלי -טובה חכמה מאוד, מורה , בעלת מידות לא סתם וגם הם היו מאוד אבל מאוד דומים עיניים כחולות ושיער שטני והיה להם גם את אותו צחוק...דווקא היה נראה לי מתאים...
טוב אני יום למחרת נפגשתי איתה בשיעור כלשהו בערב... ולקחתי אותה לצד ושאלתי אותה בעדינות את יודעת יש איזה בחור באמת חבל על הזמן... את חייבת להיפגש איתו ,,,, הוא מאוד דומה לך,,, אז היא שאלה אותי מה שמו...? אמרתי לה והיא קצת היתה בשוק והתפלאה התחילה לגמגם... אמרתי לה מה קרה...? לא ,פשוט אני דווקא יוצאת איתו כרגע ואני בפגישה מאוד מתקדמת איתו והוא דווקא מאוד נלהב ודווקא הכל הולך כשורה...אבל והיא התחילה לספר לי את ההתלבטויות שלה... ולמה הוא לא נראה לה כ"כ והיא אפילו הלכה כבר להתייעץ עם אחד הרבנים הגדולים... טוב עכשיו היה תורי להיכנס לשוק... ואני מקשיבה לכל הסיפור של השידוך שלה , הלבטים הכל...כ"כ כעסתי עליו.... ומשמיים כיוונו אותי ממש ללכת אליה ולהציע לה את ההצעה ...
טוב ברור שאני החלטתי להוריד אותו מהפרק.... ועוד כשסיפרתי את זה לאותה חבירה שהפגישה אותנו בביתה היא התקשרה אליו וממש צעקה עליו ... והוכיחה אותו שזה ממש לא יאה בכלל לעשות כזה מעשה ועוד בחור כמוהו חשוב....!!! להיפגש במקביל עם שניים ...
בסופו של דבר אותה בחורה גם לא המשיכה איתו מנסיבות אישיות שלה...ואני חושבת שעד עכשיו הוא עדיין מחפש את אישתו....
תסיקו את המסקנות...
ה' מכין מצעדי גבר....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 02:16 |
|
| |
סיפור מקומם שקורה בהמון ווריאציות במגזר החרדי...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 00:50 |
|
| |
מ-ז-ע-ז-ע-! סיפור שיכול לקרות בציבור שלנו....כמה נורא!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 00:47 |
|
| |
סיפור נורא.
_________________
אם אתה רוצה שחלומותיך יתגשמו, כדאי לך להתעורר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 00:36 |
|
| |
בס"ד
הורים.
היה הייתה לי חברה מאוד טובה שכנראה הייתה חרדית מבחוץ וכשגיליתי את זה היה כבר מאוחר מדי... עד שתפסו את זה בסמינר היא כבר הספיקה המון וד"ל...
כשזרקו אותה מהסמינר השעו גם אותי לכמה ימים עד ל"התבהרות העניינים". כמה שהתחננתי שזה לגמרי לא קשור אלי ואני שבורה מזה יותר מהם, אפס, אף אחד לא הקשיב לי. אוקי, ישבתי בבית וחיכיתי לגזר דיני.
באחד מהימים אבי שליט"א (שאם תשמעו את שמו תפלו מהכסא מתדהמה, איש ציבור ידוע שרובכם ודאי שמעו עליו) קרא לי שהוא רוצה לדבר איתי, הלכתי אחריו, הוא הכניס אותי לחדר שלי נכנס אחרי וסגר את הדלת. הלב שלי התחיל לדפוק הכי חזק שאתם יכולים לדמיין, ראיתי שזה רציני, הוא שואל אותי: "ממתי היית בקשר עם החברה" עניתי לו שבערך שנתיים.
ואז הסתכל עלי ושאל אותי: "תגידי לי את האמת איזה מעשים מגונים עשית בחצי שנה האחרונה?" פקחתי זוג עיניים ענקיות ומפוחדות, שאני אשמע את אבא שלי מדבר כך עלי? אבל ראיתי עליו שהוא לגמרי רציני , ומאמין, כן, מאמין עלי!!!
ואז אמא שלי נכנסה לחדר ובכתה בקול שהמנהלת אמרה לה שמצאו אותי כך וכך, אמרתי לה תגידי לי פרטים איפה מתי, אבל היא אפילו לא רצתה לשמוע אותי, הם האמינו למנהלת קצת יותר מדי. יצאתי מהבית וטרקתי את הדלת אחרי. לא יכולתי להאמין שזה קורה לי.
הם האמינו באמונה שלימה לאותה מנהלת מרשעת (שדרך אגב עד היום היא כזו)
מאוחר בלילה חזרתי עם עיניים נפוחות, ואז שני האחים שלי הנשואים חיכו לי למטה, קראו לי הצידה ואמרו לי שאני לא יכולה לעלות הביתה עד שאני מבטיחה שאחזור בי מסורי, שההורים יושבים בבית ומהרגע שיצאתי הם לא מפסיקים לבכות..
התחלתי לצעוק שזה שקר גס ואם רק היו מבררים יותר היו רואים בעצמם אבל אז אמרו לי שיש גם יש הוכחות...
שאלתי אותם בהלם: "איזה הוכחות?" אמרו לי: "את רואה לבד שאחינו לא מתארס, ואת יודעת למה? כמה וכמה הצעות שעלו ורק התחילו לברר נודע להם על האחות החילונית לגמרי(!!!) מבפנים אך החרדית מבחוץ ולא רוצים להיכנס למשפחה כזו, וכך יורד הצעה אחר הצעה"
פשוט נעתקו המילים מפי.. אני לא זוכרת איך עליתי הביתה ואיך החזקתי מעמד..
תקופה הייתי בדיכאון מוחלט, התדרדרתי מאוד (למרות שאף פעם לא עברתי על הדברים שחשדו בי לחינם)
היום אח שלי נשוי באושר. ההורים שלי כבר ביקשו ממני מחילה כמה פעמים אך בלב שלי נשאר חור שלא מתמלא...
חכמים היזהרו בדבריכם!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 16:43 |
|
| |
בס"ד
קרדיט: ליפא
והנה סיפור מהחיים, בחורה אחת "לא מציאה" נפגשה עם בחור שיצא ישר מהסיפורים של תזזית ושאר הבכייניות, נכנסה לטראומה וכו',
אבל חודש אח"כ פגשה בחור, שלא היה נראה מרשים במיוחד, ולו היתה יוצאת איתו חודשיים קודם, ללא צל של ספק היתה מנפנפת אותו מיידית, אבל אחרי מה שהיא עברה הוא היה נראה לה, כנחמד "יחסית",
בדיעבד התברר שמדובר בנסיך אמיתי חבל על הזמן, בלי אותה טראומה קודמת היא היתה מפספסת אותו, ומפסידה את אברך חלומותיה..........
הטרגדיה בכל הסיפור שהיא אכן מצאה נסיך, אבל הוא נתקע לכל חייו עם צפרדע!!!
|
|
|
|
|
