מילים פורחות באוויר- פרק 5

נ.ב. פרק 1 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2412547&forum_id=17053
נ.ב. פרק 2 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2413797&forum_id=17053
נ.ב. פרק 3 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2415725&forum_id=17053

נ.ב. פרק 4 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2418241&forum_id=17053

   שמוליק צעד כולו סהרורי, אולי בגלל השינה שלא מוצתה אולי בגלל שראה את יפעת, רגליו לקחו אותו לכיוון ביתו לנסות להשלים את השינה.

משהו רטט בכיסו הוא שלח את ידו בוודאי זה הטלפון, על הצג הופיע השם "אימא עבודה"...

-     הלו, אימא.

-          כן שמוליק, שמעתי מה קרה...

-          מי סיפר לך?

-          אבא סיפר לי, הוא אמר שהוא מכיר את הזקן הזה שהיית הולך אליו.

-          ומאיפה אבא כבר יודע?

-          חבר מביה"כ סיפר לו.

-          מה את אומרת כבר יודעים מזה כולם...

-          אומרים שהוא זכה ליציאת נשמה..

-          כן הוא זכה, למעשה אני הייתי שמה.

-          אוווו שמוליק'ה, זה בטח היה קשה לך.

-          כן אימא אני ארגנתי את האנשים.

-          ומה עם לישון קצת שמוליק, לא ישנת כל הלילה.

-          כן את צודקת, אבל אחרי מה שראיתי... לא נראה לי שאני אירדם.

-          אתה חייב שמוליק, זה ממש לא בריא.

-          לא, את לא מבינה אימא, ראיתי שמה את יפעת...

-          מה!? מה אתה אומר... מה היא עשתה שמה???

-          לא יודע בדיוק, נראה שהיא מכירה את אשתו של חיימקה.

-          היא אמרה משהו?

-          לא, רק הסתכלנו אחד על השנייה

-          טוב, אני חייבת לסיים שמוליק'ה.

-          רגע אימא, שפרה השדכנית התקשרה כבר, הם אמרו משהו?

-          לא חמודי שלי אף אחד לא התקשר.

-          טוב אימא, נדבר בערב כשתחזרי.

-          בסדר, ביי בי, להתראות שמוליק.

-          להתראות אימא.

   הדלת הייתה פתוחה לרווחה, שמוליק שכח לסגור אותה כשיצא בחופזה לכיוון בית האבות, הבית היה ריק, חשק להירדם כבר לא היה לו.

    שמוליק השתרע על הספה היוקרתית נבלע בתוכה כאילו היה אבן , הספה ריפדה את אבריו מכל כיוון כתינוק עטוף באהבה, אכן שמוליק היה תמיד עטוף באהבה מיום הולדתו.

   שמוליק היה בן הזקונים של מיכל ושלומי לוינזון, לפניו היו עוד שתי בנות רחלי וריקי שתיהן גרו בבני ברק.

   רחלי הייתה נשואה למוישי וקסברגר עם שני ילדים שי ונועה, ריקי הייתה נשואה טרייה, אמנם נשואה טרייה אך הייתה רחוקה מלהיות צעירה ריקי הייתה כבת 35, הרבה זמן חיכתה ריקי לשידוך שלה, ריקי חיפשה את כליל המעלות.

   ביררה, נפגשה הורידה והעלתה פעמים רבות, כמעט והגיע המצב, שלא היו בחורים שריקי לא שמעה עליהם.

לבסוף ריקי החליטה, אהרון היה שמו אולם ריקי כינתה אותו ארי וכך גם כל בני משפחתה.

   בהיותו בן הזקונים זכה שמוליק למרב תשומת הלב ובמיוחד עכשיו כשהוא בשידוכים, כולם התעניינו ושאלו.

   שמוליק היה בחור מבוקש בשוק השידוכים, הן מבחינת מעמדם של הוריו והן מבחינת מעמדו שלו עצמו.

   שמוליק היה מבחירי ישיבת אור ישראל בפ"ת שמו נישא למרחוק, דורשי רשומות אמרו שהרבה זמן חיכו שיכנס בחור שכמותו לשוק.

    אולי זה הזמן להתקשר לריקי היא בטח תדע מה לעשות במצב הזה, היא הייתה במצב בו הוא נמצא כעת פעמים רבות...

   שמוליק משך את ידו לכיוון שפופרת הטלפון והתחיל לחייג את המספר אך משהו עצר בעדו- הוא ידע שריקי בררנית, הוא ידע שריקי דואגת רק למושלמות, ומה יהיה אם גם עכשיו ריקי תשתמש בטבע הפרפקציוניסטי שלה, חשב לעצמו.

לא! אני מספיק חזק כדי לומר את דעתי, אני מתקשר כדי להתייעץ, אם היא תטריד אותי יותר מידי עם המושלמות שלה אני אאטום את אוזני...

   צליל חיוג ואחריו שקט צליל חיוג ואחריו שקט...

-          היי, מי זה, נשמע כל קופצני..

-          זה אני, אחיך הצעיר.

-          אה, שמוליק'ה.

-          אולי תפסיקי לקרוא לי כך, רק לאימא מותר.

-          אווו, טוב בסדר, לא התכוונתי, מה זה המצב רוח הקרבי הזה על הבוקר.

-          בוקר??? כבר צהריים, לא הלכת לעבודה היום?

-          אממ, טוב אני אגלה לך, הייתי היום אצל רופא..

-          נו מה הסוד בזה?

-          טוב תירגע אולי... תן לי לדבר.

-          נו...

-          רופא נשים.

-          יופי, ו...

-          ו... מסתבר שאני בהריון.

-          השוק נראה על שמוליק בבירור- זה זמן רב שהרופאים אמרו שכנראה תהיה בעיה אצל ריקי להרות בגלל גילה ובעיות נוספת.

-          שמוליק.... שמוליק.... אתה שם...

-          כן, כן את יודעת אני פשוט...

-          כן, אני מבינה, אגב שתדע אימא ואבא לא יודעים עוד שום דבר, אתה מבטיח שלא תאמר מילה עד שאני אגיד להם.

-          בטח, בטח... שמוליק כבר שכח בשביל מה הוא התקשר..

-          רגע, אולי תאמר לי למה התקשרת? בטח לא התקשרת, כי כבר ידעת את מה שאני עומדת לספר לך???

-          לא, ממש לא.

-          אז בשביל מה?

-          רציתי לדבר איתך על איזו בחורה שנפגשתי איתה אתמול, רציתי לשמוע את דעתך?

-          אין שום בעיה, אתה יודע שאני תמיד מוכנה בשבילך... אולי תרצה לבוא אלי הביתה? אהרון בדיוק יצא לכוילל אחה"צ, ואני פה לבד בבית,

-          נוכל לצאת קצת לטייל ולדבר...

-          לב"ב עכשיו?- רק זה היה חסר לו, לפגוש את יפעת פעם נוספת... לא שיש לו בעיה עם זה, פשוט לראות אותה בלי תכנון מראש זה קצת מאמץ עבור הלב הרגיש שלו- טוב את יודעת מה, אני אבוא אבל לא להרבה זמן, ואני לא יוצא איתך לטייל, אנו נשארים בבית ומדברים.

-          בסדר, אני מחכה לך.

-          אוקי, אני מאמין שעוד כחצי שעה אני אצלך.

-          ביי

-          להתראות -סיים שמוליק את השיחה ורץ להתארגן.

    ליבה הלם בפרעות, מה הוא עושה פה, טוב אז הוא גר בת"א, אבל בדיוק כאן ובדיוק עכשיו???

"אם הבחור הזה לא עושה משהו לא היה לנו מניין" שמעה את הרב מספר לגברת רוזנשטיין,

"הבחור הזה מלאך..."

"באתי אליו הביתה, נראה לי שהערתי אותו מהשינה, בלי לחשוב הרבה, הסתובב באזור דפק אצל שכנים, ותוך רבע שעה היה לנו מניין".

"כן ראיתי אותו, הוא ניגש אלי והוא סיפר לי שהוא מכיר את בעלי את חיימקה שלי" נשבר קולה של גברת רוזנשטיין.

    כן, כן, תמיד הם חמודים, תמיד הם עוזרים, ותמיד הם הכי הכי... גיחכה יפעת במחשבתה, ותמיד, אבל תמיד הם נופלים עלי...

ממש מוזר למה עד עכשיו אני לא נשואה, כנראה שהם לא בדיוק כאלו...

   "קם מהשינה"??? סליחה בבוקר הוא יושן, ומה עם תפילה... ומה בכלל הוא יושן לי באמצע הבוקר..

"יושן לך"??? חזר הקול המאיים, הוא עוד לא שלך, אם בכלל!"

"תסתום כבר" היסתה יפעת את הקול בראשה,

אין לי שום תוכניות על הבחור הזה ואין לי שום כוונות, ובכלל נראה לי שאני הולכת להוריד את השידוך הזה מהפרק, החזירה.

   דבריה של גברת רוזנשטיין קטעו את מחשבתה, בואי נלך פנתה גברת רוזנשטיין ליפעת, נחזור לב"ב, יפעת כבר וויתרה בראשה על המבחן במתמטיקה ועל הקניות בב"ב שתכננה לערב, הולך להיות לה יום עמוס במיוחד... אם כי לא בתכנונים שלה...

   הן עלו על המונית הראשונה שעצרה בדרכם לב"ב.

"יפעתי את אולי מוכנה ללוות אותי היום, כ"כ לא נעים לי לבקש ממך לעשות את זה, בכלל עד עכשיו מה שעזרת לי ואני הבטחתי לך שכעבור חצי שעה נהיה חזרה בבית והנה את תקועה איתי",

"לא בכלל לא בעיה אני מרגישה שזאת השליחות שלי."

"איזה צדיקה, ילדה מתוקה אני בטוחה שהבחור שהתחתן איתך יזכה לאישה נפלאה".

    יפעת דילגה במדרגות לדירה מספר- 5 דירתה של גברת רוזנשטיין, פותחת את הדלת נסחבת אחריה גברת רוזנשטיין.

"תרצי לשתות משהו, אולי לנוח, את רוצה שאני אביא לך כרית, גברת רוזנשטיין" אמרה יפעת, לוקחת יוזמה.

   "קודם כל, לפני שאת עושה משהו אני רוצה שתפסיקי לקרוא לי גברת... מעכשיו אני ריינה בשבילך, ריינה רוזנשטיין, אבל רק ריינה".

"בסדר גמור, ריינה. מה אני יכולה לעשות בשבילך, ריינה." חזרה יפעת בעליצות משהו.

"את יכולה להביא לי כוס מים - אמרה גברת רוזנשטיין, ושוב תודה יפעתי."

   לכל סידורי ההלוויה דאג הרב עימנואל, אמנם לא היה זה חלק מעבודתו, אך באין מישהו אחר מתקיים הכתוב "מת מצווה".

   ההלוויה נקבעה ל-7:15 בערב, הודעות נתלו ברחוב מוהליבר הרחוב בו גר חיימקה וריינה רוזנשטיין, יפעת נשארה בינתיים ליד גברת רוזנשטיין  לחכות עד ללוויה.

    אנשים התחילו להופיע, גברת רוזנשטיין כבר הייתה עסוקה עם האנשים, יפעת מצאה לה מרווח זמן לקפוץ ולראות מה קורה שני קומות מעליה בביתה שלה.

   יפעת עלתה את המדרגות בעייפות ראשה כפוף ומבטה כלפי מטה, מבלי משים ראשה נתקע במישהו מולה יפעת קצת נבהלה... היא כבר לא יודעת לעלות במדרגות חשבה...

- היא יודעת מה קורה לה, כל הסיפור ההזוי עם השידוך והפגישה הנוספת עימו היום בבית האבות, כל אלו בלבלו את יפעת לגמרי והוציאו אותה משיווי משקל, דבר שכ"כ נזהרה שייקרה לה, ודווקא הבחור הזה, שמוליק הצליח לגרום לכך.

   היה בה מן כעס לא מוסבר, ומצד שני כ"כ סיקרן אותה להכיר יותר ויותר את הבחור שהצליח להוציא אותה משיווי משקלה, הסקרנות הזאת היא שמשכה את יפעת לא להודיע עוד באותו הלילה תשובה שלילית.

   יפעת ידעה שברגע שאימא תפגוש אותה היא תצטרך לתת דין וחשבון ותשובה לגבי השידוך, היא כבר יודעת טוב מאוד מה הדבר שאימא שלה הכי נזהרת בו, במה שקשור "לשידוכים", וזה לתת תשובה כמה שיותר מהר ולא לדחות.

   אפשר לומר שבפעם הראשונה בחייה יפעת נזהרה מלפגוש את אימא, שאמר בעצם, לפגוש את ההתלבטות שלה מול עצמה ולהתמודד.