נישואין אינם גורמים לאושר

נישואין אינם גורמים ל"אושר", אלא מונעים את הדברים השליליים שבמצב הרווקות, 
בדיוק כמו שלא אוכלים כדי להיות שבעים, או כמטרה בפני עצמה, אלא כדי למנוע את הנזק של הרעב. 

לפי היהדות אדם רווק אינו אדם שלם אלא אדם חסר, והמצב הטבעי שבו אמור להיות כל אדם הוא מצב של שלמות, שזה מצב של נישואין.

שמחת החתונה שהיא מצווה ביהדות, או הברכות שמברכים וכו', אינם על זה שהאדם היה מקודם "לא מאושר" ועכשיו "מאושר", אלא השמחה היא על שהוא זכה כעת להיות במצב טבעי ונורמאלי, ולהשלים את עצמו מבחינה רוחנית. 

כך שנישואין ביהדות אינם כלל וכלל למטרת "אושר", אלא הם למטרת מצב טבעי וברור לחלוטין שבו לא קיימים נזקי הרווקות השונים, שהן דבר שלילי ופסול מכל וכל ביהדות, שמחייבת את האדם להתחתן כדי למנוע את הנזקים הללו. 



 





 

טעות ראשונה היא בהנחה שרווק הוא חסר ושלילי, אלוקים ברא את כל העולם בשלמות ללא חסרון, עלינו הוא הטיל תפקידים כדי שנעשה מצוותיו וניטול עליהם שכר,
 קיום העולם עד לתכליתו הוא ע"י נישואין ולכן יתקרא האדם אשר לא נשא אשה פלגא דגופא, לא בגלל שהוא לא שלם שהרי כל השלמות שהוא יכול להשיג הוא משיג, א"כ הוא חצי שלם, שלא משנה איך תקרא לו, חצי או שלם הוא מה שהוא. ולא כל מטרה שיש היא חסרון בעצם מציאות האדם וכמו שהתכלית היא לאחר החיים ולא תטען על כך שא"כ האדם הוא לא שלם עד שהוא מת אותו דבר בנישואין, יש לו מטרה לו שהוא חצוי אלא השגת מטרתו חצויה.
טעות שניה מה שהסקת שאושר הוא דבר שאינו טבעי, כי גם האינו טבעי מונח בו טבעיות שלפעמים מתקיים טבע שאינו טבעי,
 וגם שהמושג אושר הוא כשאדם מגיע לפסגה מסוימת שהיא בעצם הרגשת שלמות זה בדיוק האושר שמרגיש שעושה, ומקיים את המוטל עליו, ויש לו כל.
טעות ג',   נישואין הוא לא בדיוק הדבר הכי טבעי דרך ארוכה היא לאדם שנישואיו יהיו מאושרים ומה ששמח בחתונתו הוא מפני שרואה הכל בצבע וורוד ועיין בספרים שהביאו שהמצווה לשמח חתן וכלה היא לגרום להם שמחה יתירה כדי שיתעלו מעל הפשטות הטבעית שלהם ורק מרוב שמחה זו יכולים לוותר ולהשכין שלום בביתם השמח.

שרפ הנושא ידוע, אבל המסקנה צריכה להיות הפוכה, עם הסבל אצל אותם גאונים הוליד כזאת יצירתיות, מה היה קורה אם הם היו מאושרים?

בכל אופן שא אישה. אם תהיה לך אישה טובה תהיה מאושר. אם תהיה לך אישה רעה תהיה פילוסוף. (סוקרטס)

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%A0%D7%A3_%D7%A2%D7%9C_%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D

הפילוסוף היווני דיוגנס  אמר פעם : "מוטב לי להיות משוגע מלהיות מאושר". נזכרתי בציטוט הזה למקרא כתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. הכתבה, הנושאת את הכותרת "מדוכאים נמאסתם" עוסקת ב"להיט החדש במרדף אחר האושר"- "פסיכולוגיה חיובית". הכתב, דודי גולדמן, מתמצת את המסר של הפסיכולוגיה החיובית בטענה ש"חשוב יותר להתמקד באושר ובדרכים להשגתו מאשר בחקר האומללות". הוא מראיין שורה של פסיכיאטרים בעלי שם, החולקים עמו תובנות מאלפות באשר לענף המחקר המדובר ולשינוי שהוא מבקש לחולל בחיים האנושיים. פרופ' יורם ברק, מנהל המחלקה הפסיכו-גריאטרית בבית החולים אברבנאל, למשל, מסביר למראיין ש"היום מבינים שאם נגביר את רמת האושר, נקבל אנשים בריאים יותר נפשית וגופנית...אדם מאושר יותר הוא בן זוג טוב יותר, הורה טוב יותר, אזרח טוב יותר ובוודאי שהוא עובד עם תפוקה טובה יותר". והוא מכריז בהתרוממות רוח : "אני חושב שאנחנו עומדים ערב התקופה הנפלאה שבה נוכל להציע לציבור יכולת טובה יותר בהעלאת תחושת האושר".