פעמים הרבה נתקלתי במה שכתבו חוקרים מפורסמים שמראה שהיו עמי הארץ ובנו תורות מבוססות על חוסר ידועתיהם בדברי חז"ל.
גרשם שלום בספרו על שבתי צבי הביא שש"צ סיפר שבהיותו ילד חלם שראה אש ששרף אמתו ובנה מזה פלפול פסיכולוגי. באמת הוא מבוסס על גמרא בסנהדרין קא: (הובא ברש"י בסוטה ט: בשינוי קצת) "תנו רבנן שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה נבט
ראה אש שיוצאת מאמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה" וש"צ כיון בזה שהוא עתיד למלוך. גרשם שלום שלא ידע את הגמרא לא הזכיר כלום מזה.
ר' חיים ליברמן, החוקר החבדי, כבר היכה על קדקדו על חוסר הבנתו בתורת החסידות.
תוקן על ידי יהודה_ר ב- 04/06/2008 17:22:34
נשלח ב-11/7/2012 22:06
בר בי, ממני קבלת את המאמר? באמת טעות מביכה.
ומדי דברי באשכול זה, ראו מה שמצאתי לאב"ג בספרו ביקורת לתולדות הקראים עמוד 172 בהערה א', שכתב [בענין הסלמנדרא] "כעין זה נמצא במסכת חגיגה, ואין אצלי כעת הגמרא לראות באיזה מקום". מאז שכתב ההערה, ועד שהדפיס, לא יצא לו לפתוח גמרא חגיגה ולבדוק...
במאמר של גדי שגיב על נושא "הינוקא ילדים - צדיקים" בחסידות, הוא מעתיק איגרת מכת"י ומפענח כמה מלים בצורה לא נכונה ועוד מסביר אותם כיד עם ארצותו הטובה עליו, וזאת מתוך שלא הכיר את המושג התלמודי בו השתמש כותב האיגרת. וכך הוא מעתיק: ...."אשר בנו הגדול משל ברוב עוז ועוצמה רבה, ואולם אחיו הקטן יגדל דרכו בקודש להיות שיילי עייל שיילי נפיק (=שאלה נכנסת שאלה יוצאת) ולא לדרוש בגדולות...".
כמובן שהע"ה הזה לא מכיר את המושג "שייף עייל שייף נפיק" ולכן פענח את הכתב כפי שפענח, ועוד הוסיף ע"כ "הסבר מלומד".
נשלח ב-11/10/2010 15:28
תודה ?
עזרת לי
נשלח ב-10/10/2010 17:41
[אין ללמוד מאומה מסדר ההודעות שבראש אשכול זה שפגע בו הבאג וסרסו]
נראה מההודעה שהעלת את הספר של משה פרלומוטר על הרב יהונתן אייבשיץ
אני מנסה להשיג ספר זה .
כמו כן כל מה שקשור לרי אייבשיץ מענייין אותי
תודה על התשובה
נשלח ב-10/10/2010 15:19
כאמור הודעות רבות נעלמו מן האשכול ולדאבוני אני עצמי לא זוכר באיזה קונטרס מדובר. (משהו בקשר למחלוקת היעב"ץ ורבי יהונתן אייבשיץ. אולי "לפולמוס המחודש על שבתאותו של רבי יונתן אייבשיץ" מאת א. השילוני [= יצתק רפאל]. יש לך עניין בזה?)
נשלח ב-10/10/2010 14:26
שלום
אני פונה לאלייעזר .
האם תוכל בבקשב להעלות שוב את הקונטרס שהעלית באשכול זה
( הדף כבר לא זמין
אודה לך מאוד
נשלח ב-26/7/2010 15:04
חנוני חנוני, שמעוני שמעוני.
דברים שאמרתי טעות הם בידי.
אלייעזר כתב:
אם אינו עניין:
עיין באגרות הרמב"ם מהד' שילת (ח"ב עמ' תרנב) בדברי הרמב"ם על הרי"ף "וזה שאנחנו חלקנו עליו בקצת מקומות כמו' ל' מקום או יותר".
וראה שם בשנו"ס שיש נוסח "כמו י' מקום".
[תש' זו נדפסה גם בתשובות הרמב"ם מהד' בלאו (ח"ב סי' רנא) ועי"ש בהערות שציין לדברי הרמב"ם בהקדמה לפיה"מ.]
לכא' מדבריו אלו נראה כי באותה תקופה לא חלק הרמב"ם כלל על הרי"ף אלא באותם מקומות בלבד. (ולא רק שלא מצא אצלו טעיות בדבר משנה כפי שהבין הריד"ס מבוסטון)
בדקתי שוב במהד' שילת (וכן במהד' בלאו) ואין שום שינוי נוסח. הרמב"ם שם מדבר על שלושים מחלוקות בינו לבין הרי"ף.
יתירה מזו. תשובה זו נכתבה הרבה אחר שספר משנה תורה נשלם שהרי היא עוסקת בפסק שנכתב בספר* ומכאן שכל מחלוקות הרמב"ם והרי"ף לא עולות על שלושים**. (כזכור רד"צ רוטשטיין מנה מאות מחלוקות כאלו).
כדי להתחיל במצוה אזכיר כאן מחלוקת אחת בעניין האיסור לעשות נישואין בערב שבת. שהרי"ף לא הזכירה בהילכותיו (ע"פ דברי גמרא שמותר לבעול לכתחילה בשבת. כמבואר בר"ן שם ב א ד"ה איביעא) אולם הרמב"ם (הל' אישות י י) בעקבות הר"י מגאש פסק לאסור.
* שמא ניתן לתארך את השאלה בקירוב. שאלה אחרת של רבי נהוראי הדיין [מהד' בלאו סי' רנ] נחתמה בעשרי לחודש חשון אתקח לשטרות. (בערך עשרים שנה לאחר שהרמב"ם השלים את חיבורו הגדול). סביר להניח שגם שאלה זו נשאלה באותה תקופה.
** כפי שכתבתי לעיל, מדברי הרמב"ם שם נראה בברור שכוונתו למניין המחלוקות ולא לטעויות גמורות.
נשלח ב-9/7/2010 12:23
תיקון:
מנקנקניקים כתב:
בספר השלב האחרון מחקרי חסידות וכו' מובא ציטוט מאיזה ספר כנגד אלו המפרסמים דברי קבלה ברבים ולא כובשים אותם בלבם ומשתמש שם במשחק מילים על הדרשה הידועה 'כבשים ללבושך-דברים שהם כבשנו של עולם יהיו תחת לבושך' {חגיגה דף יג.} העורכים דוד אסף ואסתר ליבס לא הכירו כנראה דרשה זו והם מפלפלים בהשערות חביבות מה כוונת המחבר
אכן כך מובא שם ("הפולמוס על החסידות ומנהיגיה בספר נזד הדמע" עמ' 94 הערה 13)
אלא שתחילה יש לדעת כי אין זו הוספה של העורכים אלא כך כתב פרופסור שלום עצמו. (תוספות העורכים מסומנים בסוגריים זוויתיים).
ועיקר. דרשת חז"ל בחגיגה אינה קשורה כלל לדברי בעל נזד הדמע (שעל מליצתו עומד שלום שם). כיון שהוא מוכיח את אלו שעוסקים בנסתרות אף שאינם ברי הכי. ונמצא שאינם מקימים את אזהרת חז"ל לכבוש את הדברים שבכבשנו של עולם. (אמנם מסתבר שדרשה זו עמדה מול עיניו שעה שחרז וגבב את מליצותיו).
[אגב. בביטוי זה משתמש המחבר גם במקום נוסף (מאמר ג סוף פ"ג) וגם שם ברור שכוונתו לגנאי וכאפשרות השניה שמעלה שלום בהערה]
DCDCDCDC
הוספות: כמה הערות על טעיות שמצאתי אצל חוקרים מסודרים מן הקל אל הכבד.
א. פרופסור ישראל יעקב יובל עוסק במשמעות ההיסטורית שנמצאת באיגרת השופרות ששלח הרב יום טוב מילהויזן בעל ספר הניצחון. (נדפסה לראשונה ע"י ברלינר בכתה"ע הלבנון כ"ו אלול תרכ"ט עמ' 9,10. ושוב בספר דברים נחמדים הוסיטין תרס"ב. לאחרונה נדפסה האיגרת בקובץ ירושתנו שנה רביעית עמ' קנה-קנח).
באיגרת שם כותב ריו"ט: "וזה מקץ שנתיים עברו עלינו רצופים שהתחלנו במצוה ועדיין רפוייה בידינו, ועתה בעונותינו קללה דר' יצחק פגע בנו בסוף שנה זו בכמה מקומות".
פרופ' יובל (חכמים בדורם מאגנס תשמ"ט עמ' 106 הערה 41) הבין שהכונה לדברי רבי יצחק במסכת מגילה (ו א) "אל תתן לעשו הרשע תאות לבו. זממו אל תפק זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו". והדברים מתיחסים למלחמה שהתנהלה אז בגרמניה.
אולם המעיין בגוף המכתב יסכים כי כוונת ריו"ט לדברי רבי יצחק במסכת ר"ה (טז ב):"אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה" וכפי שהזכיר במכתב כמה שורות קודם.
ב. פרופסור שמואל פיינר בספרו מהפכת הנאורות (מרכז שזר תשס"ב. עימ' 171,172) מצטט קטע ממכתב פולמוסי של וייזל כנגד הרבנים שהוקיעו את ספרו והוא מציב להם "אולטימטום" לחזור בהם: "ואם יעשו כן כבר אמרנו שרא לכל מאן דצערן"
פיינר מתרגם את הקטע הארמי "יסולח לכל מי שצערם" (היינו לאלו שציערו את הרבנים שהתעשקו עמו) ואין לדבריו מובן. ברי שכוונת ויזל לצערו שלו [השווה מגילה כח א"מר זוטרא, כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן"].
ג. פרופסור אברהם (רמי) ריינר במאמרו, מהלכה לפרשנות – רש"י והלכות גדולות. (בתוך: רש"י דמותו ויצירתו מרכז שז"ר ירושלים תשס"ט. כרך ב' עמ' 319-326) דן בשימושים השונים שעשה רש"י בספר הלכות גדולות.
בהערה 41 הוא מביא את דברי רש"י בחולין דף סו א ד"ה ומר: "וחגבים הללו אין טעונין שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב [...] בהלכות גדולות".
לדברי ריינר רש"י נזקק לדברי בה"ג כדי למצוא מקור לכך שחגבים ודגים אינם צריכים שחיטה לפני אכילתם כיון שלהלכה זו אין מקור בתלמוד.
ואין דבריו מדויקים. עיקר הדין שחגבים ודגים מותרים בלא שחיטה מפורש בכריתות (כא א). ולגבי דגים מפורש בגמרא (חולין כז ב) גם טעם לדין. לא הוזקק רש"י אלא לפרש מדוע גם החגבים אינם זקוקים לשחיטה שזה כן לא נמצא בגמרא ומתורתם של גאונים למדנהו. (ואגב ברמב"ם [שחיטה א ג] כתב טעם אחר לכך).
ד. טעות חמורה ונוראה הגובלת בקלות ראש נמצאה לפרוסור שלום וכבר הזכרנוה כאן בעבר.
DCDCDCDC
אם אינו עניין:
התעוררי כתב:
הודעה זו אינה קשורה לאשכול זה, ואין עולה בזכרוני באיזה אשכול נדונו הדברים כדי לקובעם שם, אבקש מהמנהלים להעתיקם לשם (אולי אלייעזר כמדתו הטובה יעלה בזכור'ו).
אודות ר' שלמה אאיליון, דובר מה שם משפחתו.
פרופ' בניהו בספרו המשובח "התנועה השבתאית ביוון", האריך הרחיב גבי שם משפחה זה ואופן כתיבתו, יעויין שם באורך וירווה הצמאון.
על הכתיב הנכון למשפחת החכם מאמ"ד כתבו כאן בעבר כבדרך אגב תוך דיון בקורות בר הפלוגתא שלו, החכ"צ.
צלצח כתב:
האם הרי"ד מנה את 10 המקומות שיש תפיסה על הרי"ף?
א"כ, כיצד יפרנס מש"כ הרמב"ם במקו"א [ותודה מראש למשיב האבדה] שם ציין שיש עשרים מקומות כאלה
עיין באגרות הרמב"ם מהד' שילת (ח"ב עמ' תרנב) בדברי הרמב"ם על הרי"ף "וזה שאנחנו חלקנו עליו בקצת מקומות כמו' ל' מקום או יותר".
וראה שם בשנו"ס שיש נוסח "כמו י' מקום".
[תש' זו נדפסה גם בתשובות הרמב"ם מהד' בלאו (ח"ב סי' רנא) ועי"ש בהערות שציין לדברי הרמב"ם בהקדמה לפיה"מ.]
לכא' מדבריו אלו נראה כי באותה תקופה לא חלק הרמב"ם כלל על הרי"ף אלא באותם מקומות בלבד. (ולא רק שלא מצא אצלו טעיות בדבר משנה כפי שהבין הריד"ס מבוסטון)
תוקן על ידי אלייעזר ב- 09/07/2010 13:02:31
נשלח ב-27/6/2010 19:14
התעוררי. אם אתה לא מוצא את האשכול המקורי לא עדיף לפתוח אשכול חדש מאשר להיסמך על שולחן אחרים? נקודה למחשבה.
נשלח ב-27/6/2010 00:29
הודעה זו אינה קשורה לאשכול זה, ואין עולה בזכרוני באיזה אשכול נדונו הדברים כדי לקובעם שם, אבקש מהמנהלים להעתיקם לשם (אולי אלייעזר כמדתו הטובה יעלה בזכור'ו). אודות ר' שלמה אאיליון, דובר מה שם משפחתו. פרופ' בניהו בספרו המשובח "התנועה השבתאית ביוון", האריך הרחיב גבי שם משפחה זה ואופן כתיבתו, יעויין שם באורך וירווה הצמאון.
נשלח ב-27/6/2010 00:15
[אמנם במקרה זה לא מדובר על טעות בדברי חז"ל, אך לא מצאתי אשכול מתאים יותר.]
הפיסקה הבאה היא קטע משיעור של של הרב הנזיר באורות הקודש, כפי שהתפרסם ע"י דב שוורץ כנספח למאמרו 'אורות הקודש' - יצירה משותפת? (סיני קז עמוד צח):
מבלי כל ידע במשנת הלשם וקורות חייו, נראה לי שמאחר וההקשר הוא לישיבת בית אל, סביר לאין ערוך לפענח את ראשי התיבות כמתייחסים לגאון רבי שלום שרעבי, הידוע גם כרש"ש.
נשלח ב-30/5/2010 00:21
פיינר (שורשי החילון)
שמואל פיינר, בספרו שורשי החילון, עוקב אחרי התפשטותן של דעות דאיסטיות ביהדות במאה הי"ח. דא עקא, בשתיים מן המובאות שעליהן הוא בונה, חסרונה של ידיעה תלמודית פשוטה היה בעוכריו. אתחיל בשניה:
כפי שיבין מיד כל מעיין, ברור שאין כוונתו של ר"מ חגיז לדאיזם, אלא לדברי רבי יהודה שבמשנה, מכות ה א, "איסטטית היא זו"!
בדומה לזה גם בפרק הראשון, שאף קיבל את שמו כתוצאה מטעות זו: כשבמקור מדובר על כת דאיסטטית (כשהד' משמשת במקום מילת יחס):
תוקן על ידי מרחביה ב- 30/05/2010 00:21:49
נשלח ב-27/10/2009 14:14
הספר לא לפני ואני כותב מזכרוני הדפוק אבל נראה לי שבספר השלב האחרון מחקרי חסידות וכו' מובא ציטוט מאיזה ספר כנגד אלו המפרסמים דברי קבלה ברבים ולא כובשים אותם בלבם ומשתמש שם במשחק מילים על הדרשה הידועה 'כבשים ללבושך-דברים שהם כבשנו של עולם יהיו תחת לבושך' {חגיגה דף יג.} העורכים דוד אסף ואסתר ליבס לא הכירו כנראה דרשה זו והם מפלפלים בהשערות חביבות מה כוונת המחבר.
נשלח ב-26/10/2009 16:22
אתנחתא
האם הרי"ד מנה את 10 המקומות שיש תפיסה על הרי"ף?
א"כ, כיצד יפרנס מש"כ הרמב"ם במקו"א [ותודה מראש למשיב האבדה] שם ציין שיש עשרים מקומות כאלה.
