פרופיל לדרשת ליל שבת

כותב שורות אלה , נתבקש לדרוש בליל השבת בבית הכנסת במקום מושבו.
לפני שאני נכנס לסטרס האופיני לסיטואציה, וצולל לתוך הספרים למצוא משהו לומר, ניסיתי לחשוב מעט "מבחוץ" על דרשת ליל השבת.
קודם כל זאת סיטואציה מיוחדת, יש לך את תשומת הלב של קהל שלם, לחלקו זה התורה היחדה שהוא שומע לאורך כל השבוע.

כמובן שישנם פקטורים שמשנים את הדרשה ממקום למקום:
הקהל, הזמן המוקצב,אירועי התקופה (שלעיתים מחייבים התייחסות) ועוד.
אבל לדרשות ליל השבת יש גם צד השווה.
מהו?
יותר קל לומר לדעתי מה היא לא:
דרשה היא לא שיעור. לא תמצאו דרשנים רבים שדוחסים יותר מידי "חומר" לדבריהם.
את רוב המלל תופסת על פי רב אמירה מסויימת, הנגזרת מהפרשה.

איזה סוגי דרשות אתם מכירים?
מהי דרשה טובה? מהי דרשה חלשה?
האם צריך להיות "הישג נדרש" משיחה שנישאת בבית הכנסת?
האם בכלל "דרשת ליל השבת" היא מוסד חשוב או שחבל להגות בו כל כך הרבה?

_________________

השכן
גפרורים הם כלי שמלכאתו לאיסור ומותר להשתמש בהם לצורך גופו.

כלל ראשון לדרשן: אל תדרוש בליל שבת של קיץ. כולם נרדמים, גם אם לא רואים את זה עליהם.

[וגם לא בבית הכנסת של בעל בעמיו - מאיפה להם גפרורים בשבת ??]

.



שתי עצות של דרשן-בשני-זלוטי וותיק:


1)
עם מה אתה רוצה שהשומעים יחזרו הביתה? מה המסר העיקרי שלך שאתה רוצה שאותו יזכרו?

ובקיצור, אל תתפזר, ואל תנסה לדחוס את כל מה שאתה יכול לעשות לפעם האחת הזו בה קיבלת את הבמה. התמקד, ואל תשכח לחזור על המסר הזה כמה פעמים מכיוונים שונים.


2)
קצר.
ליל שבת. קיץ. אנשים צריכים ללכת ולאכול את סעודת ליל שבת. 5 דקות מספיק, אם גלשת ל- 7 דקות והיה מעניין, עוד יסלחו לך. מעבר לכך - טרחא דציבורא.





(ארס-פורומטיקה: יש לי הרבה הערות, אבל התמקדתי רק בשתיים החשובות ביותר, השתדלתי לקצר...)

בעל
שמחזיקים את עיניהם עם גפרורים

ידוע הדבר כי אלוקים ברא את האדם ביום השישי, ולאחר מכן הוא הפיל עליו תרדמה, בגלל התרדמה זו, כל בן אדם עייף ביום שישי בעיקר לפנות ערב.

אמשלום
אני מדבר על הנוהג לדרוש באמצע התפילה
הפירקא בימי חז"ל התקיימה אחרי הסעודה.

[בע"ב,

מודרני?
חלקים גדולים ממה שכתב הלך (ובודאי הקו הכללי והלך המחשבה הבסיסי) ניתן למצוא כבר בדרשות חז"ל...]

מנהג מודרני כידוע.
אבל יש אנשים שזה דבר התורה הכמעט יחיד ששומעים בשבוע ולכן חשוב לשמור עליו.

כדרשן במקום לא גדול יצא לי להתבונן בקהל המאזינים. יש מהם שפותחים עלוני שבת לרווחה מול עיניך, יש המנקרים נואשות ויש שמחזיקים את עיניהם עם גפרורים ומסתכלים אליך מפני הכבוד.
כמה באמת שומעים?

הדרשה:

הקישור בין נציגת התורה (= פרשת השבוע), ע"י הנציג שבקהל, לבין חיי הקהל בהווה, תוך דיבור אל כלל הקהל, תוך שימת לב לרימום (מלשון לרומם) הקהל, בעזרת רעיון ממוקד ובהיר לא טרחני ולא ארכני.

ככלל הדרשה מיועדת מלבד קישור לתורה גם לקישור של הקהל. לכן יש לדרשה מקום חשוב בפיתוח הערבות החברתית של הקהל.

דרשנים קבועים יכולים לחשוב על מגמות ארוכות טווח, תוך בנית רצף רעיונות שעומדים כל אחד בפני עצמם כדרשה עצמאית, אך לאורך זמן מצטרפים ונטמעים, כגון: דיבור רצוף על מידות / ערכי יסוד הקשורים לערבות ציבורית ועוד ועוד.

דרשן טוב מקפיד על:

מימיקה, סיקרון והפתעה, תמציתיות, אי חריגה מהזמן שהוקצב לו.
הוא אינו מזלזל בקהל אליו הוא דורש ושומר על רמה נאותה.
באירועים משולב הדיבור ישיר למושא האירוע (בר מצווה חתן משפחה) עם דיבור לכלל.
לענ"ד עדיף להתרחק מפוליטיקה ומדרשות היוצרות מחלוקת, אם כי ניתן לשלב רמזים.

אמנם יש דרשות חורגות, כגון מנוף להתייחסות לאירוע משברי בקהילה / חברה, אז הדרשה לעתים ישירה, חורגת מהפרשה ומשמשת יותר כמנוף ונקודת פתיחה לדו-שיח ישיר של הרב עם קהילתו על הבעיה בד"כ הפנים קהילתית. והיא יותר שיחת מוסר / עידוד.

מבנה הדרשה:

פתיחה, גוף הדרשה, סיכום, שבו גם ממוקד מסר.

כדאי לפתוח בשאלה מאתגרת, שילוב של סיפור קצרצר השומר על עירנות /  שאלות רטוריות, שהיות קצרות לאיפשור הפנמה והקפדה על עברית תקינה (האזן לרב לאו דרשן בחסד עליון).

ניתן לסמן שתי גישות מרכזיות:

א) הרעיון מוצפן בתיאור הפרשתי. כגון קונפליקט חברתי מושלך על דו שיח שבפרשה וכדו' או דמות פרשיתית מסמלת את נושא הדרשה.
ב) הפרשה היא נק' מוצא לדיבור ישיר על הרעיון. אחר שיוצאים ממנה מתפתח לו הרעיון ע"י הדרשן באופן עצמאי.

וכבר הארכתי בדרשתי, אף שלא קשרתיה לפרשה....

_________________