שאלה:

מהו יחס ההלכה לטרנסג'נדר (אישה שנולדה בגוף של גבר, או ההפך)? ומה יחס ההלכה ללבישת בגדים של המין השני ולשינויי מין? (נורית, ירושלים)

תשובה:

התלבטתי רבות אם זהו המקום הראוי לפרסום תשובה בעניין זה שכן הוא לא נדון בהלכה בפירוט מהכיוון שבו בכוונתי לדון ולכאורה היה ראוי להרחיב את היריעה כמקובל במאמרים הלכתיים, אך מצד שני - היות וייתכן שבקרב האנשים המתמודדים עם בעיות אלו יש המבקשים לשמוע דבר הלכה, אך קשה עליהם הפנייה ישירות לרב או העיון בספרות הרבנית, וישנו סיכוי מסוים שגם לרב קשה לומר להם פנים בפנים את האמת שבלבו בעניינם, שלא די שהם סובלים כל כך מחוסר ההתאמה הפנימי, עוד נעמיס עליהם משא הלכתי קשה, והלב נשבר מכאבם - הרי שבכתב זה יותר קל לשני הצדדים.

אכתוב כאן את עיקרי הדברים, ואוסיף דיון קצת יותר מפורט בהמשך. נפתח דווקא עם השאלה השנייה, שעליה התשובה ההלכתית חדה.

ניתוח לשינוי מין

ניתוח לשינוי מין כרוך באיסור סירוס, שהוא איסור תורה כאשר מסרסים זכר, ואיסור תורה או חכמים כאשר מסרסים נקבה, ופרטי איסור הניתוח והשלכותיו התבארו בתמצות באנציקלופדיה ההלכתית רפואית של הרב פרופ' שטינברג בערך "ניתוחים", ערך משנה "ניתוח לשינוי המין" (ועוד בירורים מפורטים בעניין זה בספר "דור תהפוכות" של הרב עידן בן אפרים, בני ברק תשס"ד). נאמר בקצרה שניתוח מסוג זה אינו משנה את הגדרת מינו של האדם מבחינה הלכתית, אם כי עשויות להיות לו השלכות לעניינים הנוגעים לחיצוניותו של אדם, כדוגמת הלכות צניעות.

מנקודה זו, נדון בהפרעות מגדריות - ובעיקר בסוגיה שהועלתה: יחס ההלכה לטרנסג'נדרים. אם לקצר מאוד את הדיון שלהלן אומר שאם מדובר במצב קיצוני, שבו אדם חווה את העצמי שלו אחרת מהסימנים הביולוגיים שהוא נושא, ובטוח כי "חלה טעות" והוא כלוא בגוף שונה מתחושתו המינית - הרי שמדובר בהפרעה מגדרית שמגדירה את האיש כ"שוטה לדבר אחד". לפיכך החברה מחויבת להשתדל לגמול חסד עמו, ולקיים מצוות ביקור חולים במובנה הרחב, הכולל סיוע בכל הדרכים המותרות בהלכה להקלת סבלו.

• דיון מורחב בסוגיה מובא להלן, וכדאי להעמיק בו כדי לקבל מבט שלם יותר - על הפנים ההלכתיות והפסיכולוגיות של העניין:
  

סוגים של הפרעות מגדר

אחלק את הדיון לשלשה סוגים של הפרעות מגדריות. בשתיים נקצר, ובאחת נפרט. באופן כללי הפרעות בתחום המגדר הם נושא שרב בו הנעלם על הגלוי, וחסרים לנו הרבה נתונים מחקריים בהבנת המציאות, מה שמקשה על גיבוש העמדה ההלכתית בחלק מהמקרים.

אנדרוגינוס

הפרעות מגדר מהסוג הראשון הם אנשים שמבחינה ביולוגית יש סיבוך בקביעת מינם. אם מסיבות כרומוזומליות, כגון בעלי XXY, או מסיבות של חוסר או עודף של סממנים מיניים ראשיים או משניים. מקרים אלו נידונו בהרחבה בספרות ההלכה, מימי חז"ל ועד ימינו, ובעיקר תחת הנושא של "אנדרוגינוס", ורבות נכתב בעניינם. בתמצית העניין, הפוסקים התירו לסייע לאנדרוגינוס לקבוע את מינו, ונחלקו בשאלה האם מותר לשנותו לזכר בלבד, או גם לנקבה לפי הצורך.

הרב משה שטינברג ואחרים אסרו להפוך אנדרוגינוס לנקבה עקב חשש לאיסור סירוס בניתוח הסרת אברי המין הזכריים, והרב ולדינברג ב"ציץ אליעזר" (חי"א סימן עח) כותב שעדיף להופכו לזכר, אך בעת צורך רפואי או פסיכולוגי מתיר גם להופכו לנקבה. מדברי שני המחברים נראה שמכיוון שמראש לאדם זה היו סימנים של שני המינים, לאחר הניתוח יהיה מעמדו כפי המין שנקבע. יש תשובה מקיפה של הרב אשר וויס בנספח לספר "דור תהפוכות" העוסקת בהיתר הטיפול ההורמונלי והכירורגי באנשים מסוג זה.

הפרעה בהעדפה המגדרית

מקרים אלו הם המקרים בהם האדם מעדיף להיות בן המין השני. למשל היא נולדה כאישה, אך זה לא מוצא חן בעיניה ולא מתאים לה. היא מחוברת יותר לצד הגברי שבה, ומעדיפה להיות גבר. לעיתים תשדל להתלבש ולהתנהג בגבר, לתפוס תפקידים חברתיים של גברים וכדומה. לא נפרט כאן על אודות הפרעה זאת, רק נאמר בקיצור שבעיניי ההלכה היא נחשבת ליצר ככל היצרים, ומוטל על האדם להתמודד עם יצר זה כמו עם כל יצר אחר.

הפרעה בזהות המגדרית

הפרעות מן הסוג השלישי הם מקרים בהם הביולוגיה (עד כמה שאנו מכירים כיום) קובעת חד-משמעית שמינו של אדם הוא גבר או אישה, אך הוא טוען בתוקף שחווית העצמי שלו שונה. אנשים מסוג זה מרגישים שהם אשה כלואה בגוף גבר, או ההפך. הם אינם חולקים על כך שהגוף שלהם הינו מסוג מסוים, אך טוענים בתוקף שזוהי טעות, שבאמת אין גופם משקף את עצמם כלל ועיקר. פער זה, בין חווית האדם את עצמו ומהותו, לבין הגוף והביולוגיה בהם הוא מרגיש לכוד וכלוא, יוצרים מצב נפשי קשה מנשוא, בו גופו של האדם הופך (לפי הדרך בה הוא חווה אותו) לכלא מעיק. לדיון ההלכתי בהפרעה זו תוקדש תשובה זאת.

יחס ההלכה להפרעה קשה בזהות המגדרית

בדיון זה חסר לנו נתון מדעי חשוב, המקשה על קביעת מסקנות הלכתיות ברורות. איננו יודעים מה קובע את "תחושת המגדר" באדם, ומדוע אצל אחדים היא משובשת. ייתכן, שיום יבוא ויימצא נוירוטרנסמיטר, גן, או חומר כלשהו בגוף האדם, שנוכחותו או כמותו הם הקובעים אם אדם מרגיש את עצמו כזכר או נקבה. או אז, נתייחס לתחושה זו כמבוססת על מנגנון ביולוגי, בדומה לדיכאון או ל-OCD, הרופא ייתן לאדם תרופה מתאימה ונעזור לו לעשות שלום בין מינו הביולוגי לתחושת המגדר שלו. מאידך, ייתכן שחומר כזה איננו בנמצא, ותחושת המגדר היא עניין נפשי בלבד. הכרעה מדעית תקל על קביעת יחס ההלכה למציאות זו. הכרעה כזו, למיטב ידיעתי, אינה קיימת בינתיים.

אני מניח שקשים הדברים לקריאה עבור אותם הסובלים מההפרעה. לא די שהפסיכיאטריה מסווגת אותם כבעלי הפרעה נפשית (DSM IV 302.85), הנה גם הרבנים מצטרפים לקביעה כואבת זו. יש לזכור שהגדרה זו, שאני כותב בצער, בראש ובראשונה מגדירה את היחס הראוי לאנשים אלו כאנשים חולים וסובלים ממחלה שבינתיים הינה חשוכת מרפא. החברה מחויבת להשתדל לגמול חסד עם חולים, ולקיים מצוות ביקור חולים במובנה הרחב, הכולל סיוע בכל הדרכים המותרות בהלכה להקלת סבלם.

"שוטה לדבר אחד"

דיונים רבים בהלכה עסקו במעמדו ההלכתי של ה"שוטה לדבר אחד". זהו אדם נורמטיבי בדרך כלל, שבתחום מסוים התנהגותו חורגת לתחומי אי-השפיות. הובאו לעיל דוגמאות כגון גבר המאמין שהוא חייזר מכוכב אחר, או אישה, או שדוגר בתוכו יצור כלשהו. כל אלו יכולים לקיים אורח חיים רגיל ונורמלי, כושר השיפוט שלהם אינו פגוע, ובאופן כללי הם מתפקדים מצוין, מלבד באותו החלק הנוגע ישירות לחריגה אותה הם חווים בנפשם.

יש מקום לדיון מפורט בעניין זה, ורבים לא הסכימו עם דעתו. הנקודה החשובה לענייננו היא, שאם נכריע שמצב ההפרעה המגדרית של פלוני שהפך עצמו לאישה, הוא חמור עד כדי הגדרתו כ"שוטה לדבר אחד", ייתכן שנאמר שהוא (היא) לא יהא חייב בהנחת תפילין וכדומה עקב פטורו ממצוות אלו בהם נוגעת הפרעתו.