האם בימינו אפשר להסתמך על היתר המכירה לכתחילה?

אין לי עדיין אפשרות כתיבה משום מה לכן אני כותב לך בפרטי ואתה יכול לפרסם אם אתה רוצה
יצא לי לדבר בעיניין עם רב חשוב מאד שלא אזכיר את שמו אבל רב מוכר מאד בארץ וגם ליטאי
והוא אמר לי שני דברים בקשר להכשר של הרב אפרתי.
1.חתנו של הרב הזה עבד שם כמשגיח כשרות עד שיום אחד הגיע סחורה לא מזוהה ובקשו ממנו לאשר את המשלוח,הוא כמובן סירב אבל כשהספקים לחצו עליו מאד הוא התקשר להרב אפרתי לשאול מה לעשות והרב הורה לו לאשר את הסחורה למרות שלא ידוע מקורה.הבחור התפטר מתפקידו באותו רגע.
2.הסיבה שהרבנות הראשית סירבה לפחות בתחילת השמיטה לתת הכשר לחניות שמוכרות ב"היתר מכירה" היא לא בגלל שפתאום החליטו להחמיר יותר,הסיבה האמיתית היא עסקת חבילה בין הרב אפרתי שדאג לזה שהרב אליישיב שליט"א יתמוך במעמדותו של הרב מצגר לרבנות ראשית בתמורה להבטחה של הרב מצגר לא לאשר היתר מכירה כדי שייקנו יותר בחניות של הרב אפרתי.

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2434306&forum_id=771

בס"ד :
חשוב להדגיש כי לא למדתי את הנושא והדברים שאני כותב הם ע"ס דברי הספר הנ"ל [בתוספת ביקורת קלה משלי] ולכן איני מציין מ"מ.
עוד נקודה. אני דן מבחינת הצרכן  שיש לפניו תוצרת משתי מקורות איזו מהם עדיפה [בהנחה שההשגחה היא ברמה שווה] לפיכך הבעיה העיקרית בהיתר המכירה של איסור לא תחנם אינה רלונטית שהרי האיסור נעשה.
[סברת חזו"א שהמכירה לא חלה כיון שהיא נעשית ע"י שליח לא שייכת קיום שהחקלאים נותנים הרשאה לרבנות למכור. מה גם שעצם הטענה אינה ברורה כיון שאפי' לדעת שבשלד"ע השליחות בטילה הרי כאן השליח הוא שוגג שהרי הוא חושב שאין בכך אסור ועוד שהוא מוחזק לעשות זה ובכה"ג רבו השיטות שאין סברת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין.]
נמצא שיש לפנינו בירקות חשש איסור ספיחין ובפירות חשש איסור שמור ונעבד ,אחד הפתרונות שמצעים בכשרויות החרדיות לירקות [שבהם לא שייך אוצר ב"ד מפני איסור ספיחין] הוא שימוש בירקות שנזרעו לפני השמיטה. והנה לדעת הרמב"ם וכ"פ המבי"ט והר"ש סירילאו אף לגבי ספיחין אזלינן בתר לקיטה ונמצא שאין היתר לירקות שגדלו אצל ישראל בשנת שמיטה כלל. ואף לדעת הר"ש וכ"פ הפאה"ש והחזו"א שמספיק שגדל לפני שביעית. דעת הגרש"ז אוירבך שצריך שיגיע קודם השמיטה לכל הפחות, לעונת המעשרות. אולם בועדי הכשרות מסתמכים על שמועה בשם החזו"א שמספיק שגדל משהו לפני שמיטה והרבה חקלאים זורעים בערב ר"ה ומזה מספקים לועדות המהדרין דבר שלדעת כל השיטות לבד משמועה בשם חזו"א יש בו איסור גמור של ספיחין .
בפירות מסתמכים על אוצר ב"ד ומתירים משום זה איסור שמור ונעבד [גם עבודות בשדה כמובן אבל כאמור אני מדבר מנוקדת מבטו של הצרכן] ובכן מקור אוצר ב"ד הוא בתוספתא שלא הוזכרה ברמב"ם. והר"ש סירלאו [וכמדומני שאף הר"ש] מפרש את התוספתא באופן אחר. גם לדעת הרמב"ן לא ברור שמותר לעבוד את השדה כרגיל והחזו"א עצמו מסתפק אם מותר לתת תשלום על עבודות השדה או רק על הקטיפה והחלוקה היינו שלא פסיקא ליה שלבי"ד מותר לעבד את השדדה. ועדות המהדרין נותנות לעבוד את השדה כרגיל בשמיטה מה שנכנס לבעייה של נעבד.
עוד נהוגים למנוע את הכניסה לשדות ולכאורה לזה אין היתר כלל שהרי אף שלבי"ד מותר לאסוף כמות עבור הציבור אבל מה"ת שיכולים למנוע אחרים מלקחת.וא"כ יש חשש שמור.
בעיה נוספת היא שבעלי השדה הם השלוחים ויש כאן חשש הערמה כנגד זה בהיתר מכירה  בירקות השאלה היא רק אם המכירה תקפה או שזה הערמה ולא חלה כלל [שהרי א המכירה חלה וזו קרקע של גוי לכו"ע אין ספיחין] בפירות יש שאלה נוספת שאפילו נאמר שהמכירה חלה רוב הפוסקים אוסרים על ישראל לעבוד שם ויתכן שיש בזה חשש נעבד א"כ כמדומני שההנחיות הם שישראל א יעשה את העבודות האסורות ודאי שאין בכוונתי להכריע [ואף בביתי בל יראה וב"י תוצרת מהיתר מכירה] אלא לעורר את הנושא שרבים מתיחסים איו בטעות כאילו הפתרון הנהוג בכשריות החרדיות הוא המהודר ביותר
אם תרצה לפתוח על כך דיון באשכול אחר [ולדעתי אף בפורום אחר] אשמח מאד .
סליחה על האריכות
אליעזר