א. אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יח, [חתן וכלה] טור שכט
"בירושלים יש תקנה קדומה משנת תרכ"ה שלא לנגן בכלי זמר בחתונה, ועי' ס' שלמת חיים ח"א סי' עז בשם מהרי"ל דיסקין ע"פ שבת קי א שכשנסתלק רב גזרו למעט בשמחת חתן וכלה, ובירושלים רואים תמיד חורבן ביהמ"ק לפניהם".
ב. באחד האשכולות כתב ה"ה לבנוני שרמ"מ גרליץ כתב בא' ספריו שהתקנה נתקנה עקב מגיפה שהיתה אז ובכו"כ ספרים הביאוהו כמקור לכך שבעיה"ק ירושלים אין כליזמרים בחתונות מפני גזירה שגזרו בגלל מגיפה וכו'.
מישהו כאן יודע מה באמת עורר את גדולי ירושלים בשנת תרכ"ה לגזור זאת?
נשלח ב-3/7/2012 10:06
באשרי כי אשרוני בנות... מ"מ האם יש לו ראיה לכך?
נשלח ב-1/7/2012 23:24
ומה הסיבה שכן משתמשים בכלי אחד היום? הפוקער
נשלח ב-27/6/2012 11:40
הרב אשר וייס אמר בשיעורו שמקור הגזירה הוא משום צניעות. בעת הגזירה היתה תזמורת "סיבה למסיבה" וכל הצעירים והצעירות הגיעו לחגוג. מסיבה זאת גזרו גדולי ירושלים (האשכנזים!) איסור ע"כ. הרב הדגיש שהאיסור לא קשור כלל לאבלות החורבן, ושאדרבא יש חיוב לשמח חתן וכלה בכלי זמר דוקא, שכיום סיבת האיסור פקעה (זה כבר לא אטרקציה כלל), ואשרי הספרדים שמשמחים כדבעי. הוא עצמו כמובן נוהג כמנהג ירושלים אך ליבו שמח עליו בראותו חתונה בירושלים עם תזמורת. עכת"ד.
נשלח ב-19/6/2012 12:59
צר לי לסנגר קצת על גרליץ ועל סיפורי הכולירע שלו. אבל הסופר חיים באר ברשימה שכתב בראש ספר "הספרות והחיים" ספר יובל לכבודו של מנחם ברינקר. מביא את דברי אמו שגם היא קשרה בין גזירתו של האמ"ב למגיפות שונות. אם כי אין שם זכר ורמז לשאר הקישוטים הדרמטיים של גרליץ
מאמרו המלא של באר נמצא סרוק כאן. משם הכרתיו וממנו העתקתי.
תוקן על ידי צמח_גורביץ ב- 19/06/2012 13:02:16
נשלח ב-30/12/2009 21:34
למיטב ידיעתי, מקורו של המנהג הוא האיסור אשר נהגו מוסלמים האדוקים, בכלי זמר. היהודים, אשר גרו בשכנות עם המוסלמים, חששו מלעשות פרובוקציות, ולכן נמנעו מלנגן.
נשלח ב-30/12/2009 07:58
Bin
<מה באמת עורר את גדולי ירושלים בשנת תרכ"ה לגזור זאת?>
ידעתי גם ידעתי שהתקנה היתה כשרק ספרדים היו בעיר, אך האם כל כך פשוט שכאשר תלמידי הגר"א התיישבו לראשונה בירושלים וייסדו את קהילת אשכנז, התקנה התבטלה אז והם לא קבלוהו?
עכ"פ ר' זעליג מרגליות בקונטרסו עמודי ארזים, שנכתב נגד ישיבת חברון שעברה לירושלים, צועק ככרוכיא נגד הרווקים הזקנים חסרי הזקָנים של הישיבה - ומביא את התקנה הירושלמית כתקנה ברת קיימה.
נשלח ב-29/12/2009 19:33
מי שלמד אנגלית בבית ספר, חל עליו החרם על כלי זמר?
נשלח ב-29/12/2009 19:08
אכן כן, אותו ר"מ היה ספרדי (פרסי, למי שממש מתעניין).
נשלח ב-29/12/2009 11:34
מלח. האם צדק רפים בהשערתו שאותו ר"מ שעל חתונתו סיפרת, משתייך לבני עדות המזרח? [ותודה על התיקון בשם הרב.]
רפים. יש"כ על הידיעה ועל הביסוס למובאתי הצנועה
[נענטר. המאמר מבאיו"י הוזכר גם הוזכר.
אנסה לשחזר את האשכול עד כמה שזכרוני מגיע. תחילה הובאו כמה מסורות סותרות ביחס לתקנה/חרם זה (רובם מסורות שבכתב ומיעטם שבע"פ) ואף עמדו על איחורם היחסי. (כמדומה שהמוקדם מביניהם מאוחר בשנים רבות לזמן תקופתו של ר"מ אוירבעך).
בשולי האשכול הוזכרה החתונה המפורסמת של בת האדמו"ר ממונקץ' ומזה צמח דיון על שינוי בגדרי הצניעות (תרתי משמע: הן בהפרדת גברים ונשים והן בהמנעות מראוותנות ופומביות) בדורונו בין דור שלפנינו. כאמור חלקו הארי של האשכול נאכל על ידי הבאג הרשע ]
[רפים ואתנחתא תקנת הרווקים התייסדה בה' אייר תק"ט עוד קודם הגיעו האשכנזים לירושלים. ואף שכפי שהוזכר כאן אחד הסובלים ממנה הוא אשכנזי גמור -ר' גרשון קיטובר שמו... אי"ז עניין לתקופה בה התבסס קהל אשכנזי בירושלים והרי לית מאן דחש לסברא דקמא קמא בטיל וכידוע ואכ"מ]
תוקן על ידי אלייעזר ב- 29/12/2009 12:33:03
נשלח ב-29/12/2009 11:00
bin כתב:
ההתנגדות לרכבת היתה בעיקר בשל קיפוח פרנסתם של בעלי העגלות
ויש כאן עניין להזכיר שאחד מטעמי ההתנגדות של הד"ח למצות מכונה, היה משום קיפוח פרנסתם של האופים, כי עיניהם של עניים נשואות לשכר מלאכת המצות והאפיה,
נשלח ב-29/12/2009 02:42
התקנה כנגד רווקים נתקנה ע"י חכמים ספרדיים בזמן שאולי לא היו שם כלל אשכנזים,וראה ביביע אומר ח"ז יו"ד סי"ד,שכותב שביטלה במותב תלתא יחד עם הרב"צ שאול ור' יהודה צדקה.
נשלח ב-29/12/2009 02:33
ואם כבר מדברים על גזירות ירושלים, מי התיר הגזירה נגד הרווקים בירושלים? [ לאור דברי ראפום אולי גזירה ההיא היא רק עבור ספרדים...]
נשלח ב-29/12/2009 02:10
השאלות והתשובות שהביא אלייעזר מוהגית כבר נתפרסמו בשנת תשס"ז בספרו של הרב נבנצל ירושלים במועדיה-בין המיצרים עמ' 237-9 יחד עם עוד פרטים בגזירה זו ושם נראה שמחשיב גזירת הכלי שיר מאוד,אך כותב שאיסור זה כולל את בני העדה אשכנזית,וכנהוג,כך שאולי אותו ר"מ שעליו סיפר מלח היה ספרדי,וגם בלאו הכי כמובן שאין למדין הלכה מכך דלא מיחה.
