| נשלח ב-21/6/2008 22:42 |
 |
| |
הסכם ממון - כן או לא?
האם הסכם ממון באמת מוסיף המון?
החוזה שניסח בעלה-לעתיד של ג'ודי קבע שהיא מתחייבת לנהל את הבית "ברמה גבוהה ולפחות סבירה", לחפש עבודה כדי "לתרום לתקציב המשפחתי", להסכים להביא לעולם בין שלושה לארבעה ילדים. רשימה חלקית. האם כדאי לחתום על הסכם שכזה, או שעדיף לנסח מיד גם הסכם גירושים?
עו"ד בני דון-יחייא
ג'ודי נכנסה למשרדי בעיניים אדומות. היא נראתה כבת 25. היא הגישה לי הסכם ממון שהכין החבר שלה לקראת נישואיהם המתקרבים וביקשה לשמוע את דעתי עליו.
החוזה פירט את התחייבויותיו של כל צד: ג'ודי מתחייבת לנהל את הבית "ברמה גבוהה ולפחות סבירה", לעשות מאמצים אמיתיים לחפש עבודה כדי "לתרום לתקציב המשפחתי", להסכים להביא לעולם בין שלושה לארבעה ילדים. רשימה חלקית.
החבר שלה התחייב לעשות כל מאמץ להשתכר מספיק "כדי לקיים את המשפחה ברמה סבירה", לעזור בהחזקת הבית ובטיפול בילדים רק אם יהיו לו פנאי אחרי עבודתו ובהתחשב בכך ש"כאשר יחזור הביתה הוא זקוק לזמן איכות לעצמו בלבד". רשימה חלקית.
ג'ודי שאלה מה אני אומר. הירהרתי והירהרתי, ולפני שאמרתי מילה היא אמרה: "בעצם אני רואה מהבעת פניך מה דעתך. כן", הוסיפה בטון של מי שמנסה לנחם את עצמו אבל יודע שאין לו סיכוי ממשי להצליח, "הוא קצת לא שגרתי, אפילו חריג. אבל אני איתו כבר שלוש שנים... אז מה אתה מציע לי לעשות?"
שאלתי מה הוריה אומרים על החתן המיועד שלהם.
"הם לוחצים עלי לא להתחתן איתו", השיבה והוסיפה, "ועכשיו אני שוב רואה עליך בלי שתאמר לי שאתה מסכים איתם".
אחר כך אמרה שהיא מבולבלת, ובעצם אין מה לבדוק את ההסכם. היא תגיד לבן זוגה שהיא זקוקה לפסק זמן כדי לחשוב על העתיד שלהם. אמרה "שלום" עגום והלכה.
לי היה ברור אחרי שקראתי את ההסכם, שאם ג'ודי היתה מוכנה לחתום עליו, הייתי צריך להמליץ לה להכין מיד גם הסכם גירושים, שכן תוחלת הנישואים לאדם כזה לא צפויה להיות ארוכה.
| בנישואים ראשונים לא מומלץ הסכם ממון, למעט מקרים מיוחדים. התמונה מתוך הספר "זוג משמיים" מאת עו"ד בני דון-יחייא |
המקרה של ג'ודי מעלה את השאלה אם זוגות צעירים צריכים בכלל הסכם ממון. שואלים אותי שוב ושוב שאלה זו – גם בני זוג מודאגים וגם הורים שלא ממש משתגעים על החתן או על הכלה הצפויים.
תשובתי היא שבנישואים ראשונים של בני-זוג צעירים, הסכם ממון בדרך כלל לא נחוץ ולא רצוי. מה שכן רצוי הוא שהחתן ירכון אל אוזנה של הכלה וילחש לה דברי אהבה, במקום לפזם תנאים והתחייבויות.
לא פעם משבשים הדיבורים על הסכם ממון את היחסים בין הצדדים. כל אחד שומע עצות מבני המשפחה ומחברים. גם עורכי הדין תורמים לעתים את שלהם בהעלאת תסריטי אימים על קריסת הנישואים והשלכותיה הכלכליות. כך נעכרת הזוגיות היפה של בחורה ובחור צעירים בבליל של מרשי-מרשתי-חברי-המלומד וכל הג'יבריש הזה - בהחלט לא סגולה מומלצת לרפד בה את תחילת דרכם של החתן-כלה.
באחד מסרטיו מגיע וודי אלן לביתו. מולו יוצאת אשתו במכונית עמוסת מזוודות וזורקת לעברו: "אני עוזבת אותך, עורך-הדין שלי יתקשר לעורך-הדין שלך!"
אלן ההמום קורא אחרי המכונית המתרחקת: "אין לי עורך-דין, שיתקשר לרופא השיניים שלי!"
בניגוד לוודי אלן, יותר ויותר צעירים חושבים שהם זקוקים לעורך דין עוד לפני ענידת הטבעת. הם אינם מוכנים להינשא בטרם יחתמו על הסכם ממון. חוששים לעמוד מתחת לחופה בלי שהסכם מפורט המבטיח את רכושם מחמם להם את הכיס (וסוגר אותו).
אז יש לי חדשות: הסכם ממון הוא לא קלף המזל לנישואים מוצלחים. נכון, הוא עשוי לעזור במקרה של סכסוך, אבל לא פעם הצד שלא היה מעוניין בו נפגע עד עומק לבו (וארנקו), והזוגיות נפתחת, כאמור, ברגל שמאל. אם כן עורכים הסכם, המלצתי היא לא לראות בו את יצירת החיים ולא להתקטנן בפרטים על גבי פרטים, כמו בסיפור של ג'ודי.
באין הסכם ממון, על כל זוג שנישא חל חוק יחסי ממון בין בני זוג. זהו חוק נכון ומאוזן. הוא ברירת המחדל של מי שאינו חותם על הסכם. למעשה, הוא הסכם שהצדדים מקבלים על עצמם, ובמיוחד את הסעיף העיקרי בו, הקובע כי "באין הסכם רואים את הצדדים כמסכימים להסדר איזון המשאבים".
איזון המשאבים הוא ליבת החוק. האיזון קובע כי כל הרכוש שנצבר בנישואים ייחשב כמשותף לשני בני הזוג, גם כאשר הוא רשום רק על שם אחד מהם. במילות החוק: "עם פקיעת הנישואים עקב גירושים או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני-הזוג".
מה זה אומר למעשה? פשוט מאוד: כשבאים הצדדים לחלק את רכושם – וזה קורה לעת גירושים – הם מניחים בסל אחד את כל הצבירות של שניהם מאז התחתנו ומחלקים את שווי כל המסה הזאת לשניים.
דוגמה להמחשה: אם הבעל צבר במקום עבודתו זכויות כספיות עתידיות – קופת פיצויים, קרן השתלמות, ביטוח מנהלים וכדומה – מחציתן שייכת לאשה. אם מי מהצדדים רכש רכב ורשם אותו על שמו, מחצית שווי הרכב שייכת לצד השני.
הרעיון הטמון בחוק יחסי ממון בין בני זוג הוא, שכל צד תורם את חלקו לנישואים. האשה שלא עובדת מחוץ לבית, או שעבודתה מפיקה הכנסה נמוכה מזו של בעלה, תורמת למשפחה בלידת הילדים ובטיפול בהם. היא עוסקת יותר מהבעל בניהול הבית ובאחזקתו, והשקעותיה אלה שקולות כנגד עבודתו של בן זוגה.
התפישה המודרנית רואה באשה מקור כוח לבעל, המאפשר לו להתפנות כדי להתקדם בעבודתו, להתפתח ולצבור עוד רכוש. לפיכך אין הצדקה לא לראות בה שותפה מלאה לרכוש זה.
נכון, גם גברים נוטלים היום חלק ממטלות המשפחה. יש גבר חדש, זה שגם בוכה לפעמים, ולא רק בלילות אלא גם בימים. אבל עדיין עיקר נטל ניהול הבית מוטל על האשה.
החוק קובע כי נכסים מלפני הנישואים לא ייחשבו לרכוש משותף. כך גם רכוש מסוים שהתקבל מאז החתונה: מתנות וירושות שמי מהצדדים קיבל בעת הנישואים. גם גימלה מהמוסד לביטוח לאומי ופיצויים בשל נזקי גוף – כספים שיקבל אחד הצדדים בשל תאונת דרכים, למשל - יהיו של הנפגע בלבד.
וליוצאים מהכלל: ירושה שתתקבל ותתמזג בחשבון בנק משותף תהיה שייכת גם לצד השני. כך גם אפשר שאחרי שיחלפו שנות נישואים רבות מאז התקבלה הירושה עשוי בית המשפט לקבוע שירושה זו תיחשב למשותפת.
מתנות שאחד הצדדים מקבל גורמות כאבי ראש לא קטנים לעורכי דין ולשופטים, שצריכים לחשוב איך להתייחס, למשל, למתנות שקיבל אחד מבני הזוג מהוריו. משפורץ סכסוך הגירושים, זה טוען כמובן שהמתנה שייכת לו בלבד. הצד השני משיב שההורים התכוונו שהמתנה תהיה לשני בני הזוג. מה עושים? רבים ומתווכחים, עד שמישהו יוותר או עד שהשופט יחליט.
כדאי לשקול אם לערוך הסכם ממון בנישואים ראשונים במקרה שצד אחד הגיע כבר לביסוס כלכלי, או כשהצדדים יגורו בדירה של אחד מהם. כשהבעל המיועד הוא איש עסקים, רצוי שיביא בחשבון כי עם הזמן עסקיו יתפתחו, ואם יום אחד הנישואים יעלו על שרטון – עלולה אשתו לתבוע מחצית שווי העסקים האלה.
תביעות מעין אלה שגרתיות בבתי המשפט: הבעל טוען שהעסק שלו נוצר לפני הנישואים, ולכן אין לאשתו חלק בו. האשה משיבה: "לפני שהכרת אותי היה העסק שלך בינוני עד קטן, ועם השנים הוא שיגשג ללא היכר. הכנסותיך גדלו מאוד, שווי המניות של החברה שלך המריא. לי יש חלק בכך כי תמכתי בך נפשית, טיפלתי בילדים שלך, החזקתי לך את הבית – היה לך שפע של זמן והרבה שקט נפשי לשעוט קדימה. לכן אני רוצה חצי". ייתכן שעמדתה תתקבל בבית המשפט.
הוא הדין בצד שמרוויח הרבה כבר לפני נישואיו: כל הצבירות לאחר הנישואים יהיו משותפות, למרות שהן נובעות בעיקרן כתוצאה מזיעה רבה שהגיר אותו צד לפני הנישואים, ועכשיו הוא קוטף את פרי עמלו.
במקרים כאלה יש מקום לשקול עריכת הסכם בו ייקבע כי אם הצדדים יתגרשו, הצד השני לא יהיה זכאי למחצית מכל מה שיצטבר בבנקים, אלא לחלק קטן יותר – נניח שליש או רבע מהכספים בלבד. ההיגיון מאחורי דרישה כזו הוא, כאמור, שהרווחים נובעים מעמלו של אותו צד לפני שהכיר את בן הזוג.
האם כדאי להתייחס בהסכם הממון לאפשרות שאחד הצדדים יסרב להתגרש ולכלול הסדר שמטרתו לאלץ את הצד הסרבן לשחרר את בן/בת הזוג? כדאי. איך מאשרים את ההסכם? על כך ועל היבטים נוספים הקשורים להסכם טרום נישואים – ברשימה הבאה.
מתי בכל זאת מומלץ הסכם ממון
במאמר הקודם כתבתי שאני בדרך כלל לא מצדד בהסכם ממון לפני הנישואים במקרה של נישואים ראשונים בין צעירים בתחילת דרכם. אבל הסכם ממון כן רצוי במקרה שצד אחד מביא רכוש נכבד, או כשרוצים להבטיח שאם צד אחד ירצה להתגרש, הוא לא ייתקל בסירוב
עו"ד בני דון-יחייא
מלי ועמוס יושבים מולי. הם בני 50 ומשהו, ולא נראים שמחים במיוחד. עוד מקרה של גירושין באמצע החיים, אני חושב לעצמי.
"באנו בקשר לחתונה", מפתיע אותי עמוס. "לא שלנו, של הבת שלנו".
"בשעה טובה", אני אומר.
"נו", אומרת מלי. "נו, נו".
ה"נו" הזה מתברר מהר כחוסר שביעות רצון מהחתן שלהם. "הוא לא מתאים לילדה", מלי נאנחת, "אבל היא מתעקשת, ואני מקווה שלא בגלל שאנחנו נגד".
"מה הסיכוי שלה להישאר נשואה?" שואל אותי עמוס.
אני מנסה להתחמק. הוא לא מוותר.
"בין רבע לשליש מהזוגות שמתחתנים היום יתגרשו", אני נכנע.
"זה סיכון גבוה", הוא אומר. "אז בוודאי שאנחנו לא נהיה פראיירים". ואז מתערבת מלי ואומרת שמספיק עם הדיבורים מסביב והיא מספרת שהבעיה שלהם היא שהם רוצים לתת לילדה כסף לרכוש דירה. לבחור אין כמעט מה לתת, וגם הוריו אומרים שהם לא יכולים לעזור.
"אבל לך תאמין להם", מוסיף עמוס.
וזו הבעיה שלהם: איך לעזור לבת שלהם. הם חושבים שדירה תגדיל את תוחלת החיים של נישואיה, אבל רוצים שאם הנישואים ייכשלו, שהכסף יחזור אליהם, או יישאר כולו אצל הבת, ושהחתן לא יקבל חצי דירה. האפשרות שהדירה תירשם רק על שם הילדה ירדה מהפרק כי הכלה לא מוכנה: היא לא רוצה לפגוע בבעלה לעתיד. הוא רגיש מאוד, ולכן דרוש פתרון רגיש.
אני אומר שיש כמה אפשרויות. ראשית, לתת את הכסף כהלוואה לבת ולבעל. עליהם לערוך הסכם בכתב, בו ייקבע שההלוואה לא תוחזר להם, אלא אם הדירה תימכר על רקע של גירושים.
אפשרות אחרת היא שהדירה תהיה על שמם, והם יאפשרו לזוג הטרי לגור בה.
הם בוחרים בהצעה הראשונה, והולכים.
חלפו שבועיים, ועכשיו הם שוב יושבים אצלי. הפעם הם נראים הרבה יותר שמחים. "הרעיון שלך היה מצוין", אומר לי עמוס. "כשישבנו עם הזוג ואמרנו להם שנרכוש להם דירה, הם קרנו, אבל כשהוספנו את עניין ההלוואה - הבחור נכבה. אחרי כמה ימים הבת שלנו הודיעה לנו שהם לא מתחתנים. החתן כעס נורא, רב איתה, והפרצוף האמיתי שלו התגלה. זה גרם לה לשנות את דעתה".
אני שואל אם הם באו כדי לספר לי את זה. לא, לא זו הסיבה: הם כל כך מרוצים מהאומץ שהילדה תפסה, ורוצים לצ'פר אותה בדירה. זה גם יפתור בעיה בפעם הבאה שהיא תרצה להתחתן: תהיה כבר דירה על שמה, ואף אחד לא יצטרך להתפתל מול החתן.
הסיפור הזה ממחיש בעיה שלא מעטים מתלבטים בה: ההורים של אחד הצדדים רוצים לתת לו סכום גבוה לרכישת דירה לקראת נישואיו, אבל חוששים מעתיד הנישואים. רישום הדירה רק על שם הילד - בעייתי. הצד השני ירגיש תמיד לא נוח, כמי שחי בדירה לא לו בזכות.
היתרון בהסדר של הלוואה, כפי שהצעתי למלי ולעמוס, הוא שהזוג ירגיש טוב. ואם הכל יתנהל למישרים - כולם ישכחו מהסכם ההלוואה.
על ההורים לחתום על הסכם עם שני בני הזוג ברוח הדברים האלה. רצוי שהם יסבירו בעצמם לחתן או לכלה שזה התנאי שלהם למתן הכסף. בכך יחסכו מהילד שלהם את חוסר הנעימות. הסכם זה אינו טעון אישור בית משפט כדי להקנות לו תוקף.
למרות המלצתי ברשימה הקודמת (האם הסכם ממון באמת מוסיף המון?) לא למהר לערוך הסכם ממון בנישואים ראשונים בהיעדר נסיבות מיוחדות, יש מצב נוסף המחייב לשקול לעשות זאת: כשלאחד הצדדים יש כבר דירה, בה יגור הזוג.
לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, הדירה תהיה של בעליה, שכן לא נרכשה במהלך הנישואים. אבל בשנים האחרונות מסתמנת מגמה בפסיקת בתי המשפט לראות גם בדירה כזו - לאחר שנות נישואים רבות - רכוש משותף. השופטים עוקפים את הוראת החוק, הקובעת כאמור כי רכוש מלפני הנישואים שייך לבעליו, בכך שהם קובעים כי במרוצת השנים נוצרה כוונה אצל בעל הדירה לראות בשותפו לחיים שותף גם לדירה.
לא מדובר בהסכם בכתב שנוצר בין הצדדים בעניין זה, וגם לא בדיבורים על כך שהדירה נחשבת, למעשה, משותפת. הפיגום המשפטי שמציבים השופטים מאפשר להם לייחס לבעל הדירה כוונה לראות את בן זוגו כבעל זכויות שוות בדירה.
אפשר להתווכח עם המבנה הזה, שיש הרואים בו לוליינות משפטית, אבל צריך להבין את המניע של בתי המשפט: אחרי, נניח, 20 שנות נישואים, כשזוג מתגרש ולאשה אין רכוש ועליה לעזוב את הדירה השייכת לבעל מלפני הנישואים - יש שופטים הסבורים שמטעמי הגינות וצדק לא יתואר כי האשה תצא בלא כלום.
לא פעם פגשתי גברים העומדים להינשא ומבקשים שאכין להם הסכם ממון. אני שואל אותם מה הם רוצים להבטיח בהסכם.
"בינתיים כלום, אין לי עדיין רכוש", אני שומע תשובה שגרתית, "אבל אני מאמין שארוויח הרבה, ואני לא רוצה שאם אתגרש אשתי תקבל מחצית".
אני מתעניין למה הוא לא רוצה, והתשובה הרגילה היא שאם הם יתגרשו הוא ייתן לאשתו מרצונו סכום כסף הגון, אבל הוא חושב שהיא לא צריכה להיות שותפה לכל החסכונות שלו.
דעתי היא שלא רצוי להתייחס לתא הזוגי העומד לקום כאל שותפות עסקית. מי שרואה את נישואיו כעסק, אמר כבר מישהו, אל יתפלא אם יצטרף אליו שותף. אוקיי, התחזית הזאת קצת מרחיקה לכת, אבל נישואים הם הרבה דברים, רק לא עסק.
כשהכל כל כך עסק - הזוגיות ברסק.
יש כמובן מקרים חריגים, שבהם יש מקום, גם בנישואים ראשונים, להסדר של חלוקה לא שווה של הצבירות למקרה של גירושים. מדובר בעיקר כשצד אחד מבוסס כבר ובעל הכנסה גבוהה כשכיר או כבעל עסק המניב רווחים נאים. כל היבול הזה התפתח לפני הנישואים. במקרה כזה ניתן לקבוע בהסכם הממון שבן זוג אחד יקבל לעת גירושים, לדוגמה, שני שלישים מהצבירות הכספיות מאז הנישואים, ובן הזוג השני – שליש בלבד.
אפשרות אחרת היא לקבוע בהסכם הממון שכל צד יישאר עם החסכונות והרכוש הרשומים על שמו. אבל כדי להיות הוגן עם הצד השני (בדרך כלל האשה) ולהימנע מפגיעה בה שעלולה לבטל את הנישואים או לפגוע ביחסי הצדדים, הצעתי היא שהבעל יפתח חשבון על שם אשתו ויפקיד בו סכום מסוים מידי חודש, או פעם בשנה. כסף זה יהיה שלה בלבד. כך תדע האשה שאם הנישואים יקרסו - היא לא תצא בלא כלום.
עוד דרך לשמור על הרכוש שצד אחד יצבור ועם זאת להבטיח את עתידו של הצד השני: לקבוע כי עם הגירושים תקבל האשה סכום מסוים לכל שנת נישואים. ההיגיון בהצעה זו הוא שככל שהנישואים נמשכים, הסכום שהאשה תקבל יהיה גבוה יותר.
ההסדר האחרון צודק והגון. לפי הניסיון, בן הזוג הנדרש לחתום על הסכם כזה מוכן לקבל את הנוסחה הזאת כמוצא ראוי.
| אישור ההסכם: |
|
| רצוי בבית המשפט למשפחה / בני דון-יחייא |
|
|
להסכם ממון אין תוקף אם הוא אינו מאושר לפי הוראות החוק. הרצוי ביותר הוא לאשר את ההסכם בבית המשפט למשפחה. הדיון נערך בנוכחות הצדדים. השופט יברר אם הם מבינים את ההסכם וחותמים עליו ברצון. יש שופטים המקריאים את ההסכם לצדדים. אישור בית המשפט מבטיח שצד אחד לא ינסה ביום מן הימים לבטל את ההסכם בטענה שלא הבין מה כתוב בו, או שההסכם נכפה עליו. לפני הנישואים ניתן לאשר את הסכם הממון גם בפני נוטריון, דבר שאינו אפשרי כשבני זוג עורכים הסכם לאחר שהתחתנו. אפשרות נוספת - לפני הנישואים בלבד - היא לאשר את ההסכם בפני בית-הדין הרבני או בפני רושם הנישואים במועצה הדתית בה נרשמים לנישואים (לא מומלץ).
|
|
|
|
|
נישואים שניים אינם רחוקים לעתים מעסקה מסחרית: הוא גרוש או אלמן מבוגר ומבוסס. היא צעירה ממנו בהרבה. הוא זקוק לתמיכה טיפולית, היא זקוקה לתמיכה כספית. כל צד מקבל מה שהוא רוצה ונותן מה שמצפים ממנו.
בנישואים שניים המצב פשוט הרבה יותר מבחינה רגשית מאשר בנישואים ראשונים. לצדדים יש כבר רכוש, ובדרך כלל יש ילדים מהנישואים הקודמים שצריך לדאוג לעתידם. עם זאת, רצוי כמובן לגלות רגישות והבנה.
כשהצדדים יגורו בדירת אחד מהם, כדאי לבעל הדירה להבטיח בהסכם שבן זוגו לא ירכוש זכויות בדירה. חשוב להתייחס בהסכם לאפשרות שבעל הדירה יבקש ממשנהו לעזוב. הנוסחה הנכונה לדעתי היא לקבוע שיש להקדים פניה בכתב ולהעניק לצד השני פרק זמן מכובד כדי להתארגן למצוא דירה אחרת. כדאי לכלול בהסכם גם סעיף הקובע שאם ישפצו הצדדים במהלך הנישואים את הדירה, לא יהיה על בעל הדירה להחזיר לבן הזוג את מחצית עלות השיפוץ, אלא אם מדובר בהשקעה משמעותית.
הדברים אמורים גם כשמדובר בזוגות החיים ללא נישואים. גם הם זקוקים להסכם ממון, שכן הזכויות הנצברות בזוגיות של ידועים בציבור זהות בעיקרן לאלה הנצברות כשנשואים.
המלצה חמה: לייחד פרק בהסכם הממון למקרה שאחד הצדדים ירצה להתגרש. אני יודע, זה נושא רגיש לדבר עליו ערב הנישואים, אבל זה תפקידו של עורך הדין: במציאות בה כל זוג רביעי או שלישי יתגרש, אין טעם להתעלם מהאפשרות הזאת.
מטרת ההסדר הצופה תסריט של פירוד היא למנוע סחטנות. בהסכם ייקבע שאם אחד הצדדים יבקש להתגרש, הצד השני ישתף פעולה. זו הכרזה יפה, שכולם מוכנים לה, אבל מה קורה - וקורה - כשברגע של אמת אומר הגבר: "את רוצה גט? אז תוותרי על רכוש המגיע לך". או כשהאשה אומרת: "אתה רוצה להתגרש? תן לי יותר ממה שמגיע לי בחוק"?
הפתרון: לקבוע בהסכם שאם הבעל יסרב לתת גט, הוא ישלם לאשתו מזונות בסכום גבוה - 4,000 דולר לחודש, לדוגמה - עד שיעמוד בהתחייבותו. אם האשה היא שלא תכבד את התחייבותה - יהיה הבעל פטור ממזונותיה, והיא תשלם לו סכום דומה (או שהסכום יופחת מחלקה ברכוש המשותף בעת חלוקתו).
תוקן על ידי שרפ ב- 21/06/2008 22:43:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 20:39 |
|
| |
| שרליז כתב: |  | היי. אני די חדשה באזור.
אמנם, לא כל כך חדשה בתחום אבל מזמן לא התעסקתי עם העניין ששמו 'שידוכים'.
ו... יש לי שאלה שהיא בטח תהיה מוזרה, אשמח לשמוע מה אתם חושבים:
מדוע לא נהוג או לא מקובל לערוך הסכם ממון לפני הנישואים? |
|
למה לא? רק שבד"כ זוג חרדי מגיע לחתונה כ"תפרנים" וכל מה שהם מביאים זה מההורים. קורה ומישהו "קונה" לבת שלו חתן שלפי הראש ישיבה צריך להיות החפץ חיים הבא, ובסוף הוא מגלה שלא חפץ ולא חיים.. אבל אין ביטוח לכאלה מקרים. =)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 15:26 |
|
| |
|
******* language="" type="text/">
//create NlsMenuManager instance
var menuMgr2955207 = new NlsMenuManager("mgr2955207");
function init2955207() {
var productMenu2955207 = menuMgr2955207.createMenu("user2955207");
productMenu2955207.showIcon=false;
productMenu2955207.showSubIcon=false;
productMenu2955207.addItem("1", "הצג הודעות משתמש", "search_user.asp?userid=499867");
productMenu2955207.addItem("2", "הצג פרופיל", "usercard.asp?uid=499867");
productMenu2955207.addItem("3", "הוסף לרשימת חברים", "userfavorites.asp?fr_id=499867&fr_id_type=1");
productMenu2955207.addItem("4", "שלח הודעה פרטית", "msgbox_post.asp?msg_to=499867");
productMenu2955207.addItem("5", "שלח מייל", "mail.asp?id=499867");
productMenu2955207.getItemById("2").target = "_blank";
var menubar2955207 = menuMgr2955207.createMenubar("menubar2955207");
menubar2955207.showIcon=false;
menubar2955207.showSubIcon=false;
menubar2955207.drop = true;
menubar2955207.stlprf="top_";
menubar2955207.addItem("1", "שרליז", "", "", true, null, "user2955207");
}
init2955207();
menuMgr2955207.renderMenus();
*--begin tochen topic *
|
|
מקובל לערוך הסכם ממון לפני הנישואים?
היי. אני די חדשה באזור.
אמנם, לא כל כך חדשה בתחום אבל מזמן לא התעסקתי עם העניין ששמו 'שידוכים'.
ו... יש לי שאלה שהיא בטח תהיה מוזרה, אשמח לשמוע מה אתם חושבים:
מדוע לא נהוג או לא מקובל לערוך הסכם ממון לפני הנישואים?
תוקן על ידי אסיק_good ב- 23/04/2012 15:25:06
|
|
******* language="" type="text/">menuMgr2955207.renderMenubar();
|
| | |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2008 00:14 |
|
| |
לבקשתך - העתקתי את ערך כתובה מהויקיפדיה
כתובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתובה היא מסמך משפטי יהודי הלכתי הניתן לכלה קודם הנישואים. כיום נהוג לתיתהּ תוך כדי מעמד החופה. מטרתו המקורית של הההסכם הייתה הגנה על זכויותיה של האישה.
בהסכם מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אישתו. (על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, י) כמו כן, בכתובה מפורט הסכום אותו מתחייב הבעל לתת לאישתו במקרה שיגרש אותה, או אם ימות, וכן נרשם הרכוש אותו מביאה האישה מבית אביה, שבהם לבעל זכויות חלקיות, ונשאר בבעלותה. הסכום המינימלי לכתובה הוא מאתיים זוז (מטבע מימי המשנה והתלמוד) לבתולה, ומאה (הנקראים גם מנה) לאלמנה וגרושה, בתרגום למטבע עדכני, 200 זוז הם משכורת של כשנה. על שטר הכתובה חותמים שני עדים כשרים. העדים צריכים להיות נוכחים גם בעת שהחתן מוסר לאישה את הכתובה. יש הנוהגים (וכך מקובל כיום ברוב הכתובות שבמסגרת הרבנויות המקומיות השונות) שגם החתן מוסיף את חתימתו, אם כי על פי התקנה המקורית, הכתובה היא אשרור של התחייבות הבעל בעל פה בפני העדים. לאחר מסירת הכתובה, מפקידה אותה הכלה אצל אמה עד לאחר טקס הכלולות ובהגיעה לביתה עליה להטמין את הכתובה במקום שמור שלא תאבד וחובת השמירה מוטלת עליה. על פי תקנת חז"ל, אסור לבני הזוג לשהות יחד בלא כתובה. במידה והכתובה אבדה, עליהם לכתוב כתובה אחרת הנקראת כתובה דאירכסא (כתובה שאבדה). למעשה, כיום בעת החופה כותבים עותק של הכתובה הנשמר במשרדי הרבנות, למקרה ותאבד הכתובה המקורית. בקרב עדות שונות השתרש מנהג שהכלה מפקידה את הכתובה בבית אביה על מנת שיגן על הכתובה מפני הבעל, במקרה שהיחסים ידרדרו. אולם, הלכתית אין בכך כל צורך. כי ברגע ההתחייבות, אין ביד הבעל להתנער ממחויבתו לכתובה וכאמור עדיף שהכתובה תישמר בבית בני הזוג.
הכתובה איננה נזכרת במקרא ועל פי רוב הדעות היא תוקנה, על ידי חכמי תורה שבעל פה, במטרתה להגן על הנשים, שלא יהיה קל לגרשן, מאחר שעל המגרש את אשתו לשלם לה סכום כסף גדול. לפי דעות מסוימות חיוב הכתובה הוא מהתורה וחכמים רק תיקנו את איסור השהיה המשותפת ללא כתובה. רבי שמעון בן שטח תיקן שכל נכסיו דלא ניידי של הבעל יהיו משועבדים לכתובה, ומשמעות הדבר שהיא יכולה לגבות את החוב במקרה של גירושין מכל נכסי הנדל"ן של בעלה לשעבר. (כתובות פב, ב) מתקנת הגאונים, נגבית כתובה גם מנכסים אחרים שאינם נדל"ן. לכתובה מחויבים גם בניו של הגבר לאחר מותו, שריד לתקופה בה רכוש היה שייך לגברים בלבד, ואלמנה הייתה עלולה להיוותר בחוסר כל.
הכתובה הקדומה ביותר נמצאה במרשה בשנת 1993 על גבי חרס שגודלו 10X14 סנטימטר. כתובה זו, שמתוארכת לשנת 163 לפנה"ס, (תקופת בית שני) וכתובה בארמית, מזכירה את הכתובות של ימינו. חוקרים משערים שמדובר בטיוטא של כתובה, ולא בכתובה ממש.
במהלך ההיסטוריה ופיזורם של ישראל בגולה, נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות, בעיקר על רקע התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות, והגדרות הלכתיות שונות.
ענייני כתובה מפורטים בגמרא מסכת כתובות, ברמב"ם הלכות אישות ובשולחן ערוך חלק אבן העזר.
[עריכה] הכתובה כיום
כיום הולכת ומתרוקנת הכתובה מתוכנה כמסמך משפטי, בשל שינוי סדרי החיים מבעבר, וחוקים שונים. חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג קובע כי כל אחד מבני הזוג זכאי לקחת איתו בהפרד הזוג את כל הנכסים שהביא עימו לקשר. בנוסף, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית הנכסים שהצטברו במהלך הקשר המשותף.
רק לעתים נדירות תובעת האישה את כתובתה (כלומר, את הסכום לו התחייב הבעל). על פי פסיקת בתי המשפט הכתובה מהוה מסמך משפטי מחייב, אך מאחר שמקור החיוב לכתוב כתובה הוא בדין הדתי, הרי שעצם החבות תידון על פי כללי המשפט העברי. למרות שהכתובה היא מסמך מחייב, קיימת פסיקת בית דין רבני כי לא ניתן לתובעה אם רשום בה סכום בלתי ריאלי [1], כזה שהבעל אינו יכול לעמוד בו. גם סכום קטן מדי אינו חוקי. חתנים רבים מתלוצצים במהלך קביעת הסכום בכתובה, ונוקבים בסכום של מיליון דולר, פאי כפול מאות אלפי שקלים, או עשרה גמלים. התלוצצות זו נובעת מן המבוכה שחשים בני הזוג, כאשר בא החתן לנקוב, כביכול, את שוויה של הכלה בעיניו, ומהתעלמות ממחשבות על גרושים ערב טקס הנישואים. קושי דומה חווים זוגות השוקלים הסכם ממון (הסכם טרום נישואים). אותה מבוכה מביאה רבנים רבים להימנע מלנקוב בסכום המדויק בפומבי. במקום אומר הרב "כך וכך שקלים".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2008 00:11 |
|
| |
אענה לך בקצרה:
1. לא חתמתי על הסכם ממון - אהבתי ואני אוהב את אשתי בלב שלם. לא חשבתי ואני לא חושב כיום שאזדקק להסכם כזה. כאשר נישאתי גם לא היתי מודע לנושא.
2. הסכם ממון הוא כמו כתובה, אך תואם את החוק האזרחי החל. ז"א חז"ל תיקנו כתובה בהתאם לדיני ממונות שחלו במועד קביעת הכתובה. כיום קיימים דינים אזרחיים שונים מחד ויש צורך בהתאמה מסויימת לגביהם (ואי"הכאשר יושבו שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה בית הדין שבאותו הדור יחליט על נוסח הכתובה באותו המועד).
3. לפי ההלכה רכוש הבעל ורכוש האשה אינו הינו הך, מה שקנתה אשה קנה בעלה (תפנימי).
4. בעבר נושא הגירושין היה ברור. אם היתה עילת גרושין היו כופים את הבעל לגרש בדרך של הכאה עד שתצא נפשו (והאשה תהא אלמנה). במצב כזה במועד החתונה לא היה צורך להבטיח כי יבוצע הליך של גרושין מצד הבעל וכלפי האישה היה ניתן לגרשה בכפיה. כיום אין לבית הדין סמכות כזו וכל נושא האכיפה נקבע בחוק. לפי חרם דרבנו גרשום לא ניתן גם לגרש אשה בכפיה. הציבור גם לא שם יותר מדאי על בתי הדין בענין הגרושין (גם מי שמכנים עצמם חרדים הכי גדולים כאשר מגיעים לגרושין הם מענים את בני זוגם בנפרד), לכן יש חשיבות לקביעת סיכום מראש שיבטיח את המצב.
5. את הכתובה, שגם היא הסכם ממון לטובת האשה, חז"ל מנסיונם כפו לחתום, בכדי שנים לא יותרו עליה מרוב אהבה (כפי שהתבטאת). לכן כתבתי שיתכן ויש צורך שהסכם ממון יהא חובה ולא רשות.
למשפט האחרון שלך קשה לי להתייחס לגופו, את אינך מכירה אותי מעבר לכתיבה בפורום. אני חושב שהיחס שלי לאשתי אינו מצדיק את מסקנותיך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 23:43 |
|
| |
שרפ
קראתי את החלק העליון של תגובתך הראשונית - מה הסיבה שלא עשית הסכם ממון עם אשתך?
אשמח אם תאיר את עייני בנושא הכתובה, אני לא חיפשתי בויקיפדיה, אלא שלפתי מזיכרוני.
אם חז"ל היו חכמים, למה שאנו נהייה יותר חכמים מהם? למה שננסח כתובה אחרת ח"ו? התורה לא תהייה מוחלפת ולא תהא תורה אחרת לעולמים, ובינתיים למזלנו חוקי התורה הם שקובעים לעניין נישואים וגירושים כאן במדינתנו, ואין צורך בתוספות שלא ידעום אבותנו.
רכוש האישה ורכוש בעלה הוא היינו הך.
אני ממש לא בגישה שמי שדעתו שונה ממני הוא אדם רע, אין קשר בכלל, והוא יכול להיות אדם הרבה יותר טוב ממני.
כל אדם מישראל אני מכבדת ומעריכה אף אם דעתו שונה, אבל אם דעתו מצביעה על אופי רע זה כבר משהו אחר.
ואם הדעה לגבי נישואים זה כמה שיותר להרוויח הנאות וכסף וחלילה לא להינזק לא לוותר ולא להקריב ועוד קורא להנאות של עצמו - אהבה, באמת יש כאן עיוות גדול במחשבה.
פםן פםן
אוי ואבוי לזוג שלא מתגרש בגלל שבמילא יש הסכם ממון, לא מקנא בחיים שלהם.
הצלחת הנישואים אינה תלוייה בכמה זמן לפני הנישואים הכרנו את בן הזוג, אלא האיכות ההיכרות ובהרבה תפילה, בציבור החילוני דווקא יש הרבה יותר גירושים מאשר בציבור החרדי מכיוון שלפני הנישואים לא מכירים באמת את האדם, ורק אחרי שנקשרים בקשר מחייב, מגלים את הפרצוף האמיתי.
ואני חושבת שאהבה היא תולדה של נתינה (כפי שמובא ברב דסלר), מה שמגיע אחרי הנישואים וכמעט לא קיים לפניהם, מה שכן קיים זה כימיה וקליק שהם דברים שונים מאהבה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 21:36 |
|
| |
אם אנו מניחים שכל הנישאים אוהבים מאד ונישאים לתמיד. השאלה היא מהו אחוז הגירושין/פרידות כיום בציבור בו הנך חי ומהו הצפי (בין היתר בהתבסס על נסיון העבר) לגידול באחוז הגרושין לאורך שנות הנישואין. כמו כן יש לבחון מהו האחוז של הבעיות במקרי גרושין אותם הסכם הממון פותר.
אם מדובר בארוע רחוק - נניח 1%, כאשר מתוכו מסתבכים 10% - הרי שההסדר יטפל ב- 1 מתוך 1,000 וניתן לשער כי אין צורך בהסדר כאמור.
אם מדובר בארוע קרוב - נניח 15% מתגרשים ומתוכם 66% מסתבכים, הרי שההסדר יטפל ב- 1 מתוך 10 וניתן לשער כי יש צורך בהסדר כאמור.
את הפתרון היכן הגבול ומה מתרחש וצפוי להתרחש בפועל, אינני יודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:41 |
|
| |
מדובר בדבר טוב (אם לא יועיל לא יזיק)
אבל מה, כמו שאמרת לא נראה טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:39 |
|
| |
בס"ד
שיש, בלשון המעטה זה לא נראה טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:24 |
|
| |
אין ספק
שהסכם ממון תמיד טוב
אבל השאלה איך זה נראה
ואיך זה נשמע
ההרגשה היא לא נעימה,
באם זה יהיה נחלת הכלל
זה יפתור הרבה בעיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:19 |
|
| |
| שרי5 כתב: | |
הסכם ממון טוב לזוג שיש הבדל כלכלי בנייהם .והוא נעשה בדרך כלל בנישואים שניים .
|
|
נכון מאד.
אולם לעיתים יש הבדל כלכלי גם בנישואים ראשונים, כגון עזרה של הורי צד אחד יותר מהורי צד שני (מה שלעיתים נקרא "סידור שלם").
בנוסף, לעיתים ההסכם מבטיח גם מה יקרה במצב של גרושין (התחייבות לתת ולקבל גט תוך פרק זמן קצוב ודרכים להסדרת מחלוקות), אשר בעת קיום מחלוקות, לעיתים לא ניתן להסכים להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 18:24 |
|
| |
הסכם ממון טוב לזוג שיש הבדל כלכלי בנייהם .והוא נעשה בדרך כלל בנישואים שניים .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 18:02 |
|
| |
נראה לי שחז"ל היו מספיק חכמים בכדי לחייב את הגברים לתת כתובה ולא להשאיר את הנושא הכספי בין בני הזוג מעורפל.
מהצהרות האהבה המושמעות כאן עולה כי אם הכתובה היתה אופציונאלית, רוב הבנות היו מוותרות עליה.
אולי ראוי כי המדינה תקבע נוסח חובה להסכם ממון עם מקום לשינויים מינוריים והוא יהא תקף בין כל בני זוג שנישאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:55 |
|
| |
2behappy,
אני דווקא חושב שהסכם ממון יכול למנוע הרבה מקרי גירושין.
כבר שמענו על בחורים/ות שחשבו שירויחו מהגירושין. יש אנשים שבאים ממקום של עניות, ואז הם חושבים שאם יוכלו לחזור להיות "פנויים" עם כסף מהגירושין הם יהיו שווים משהו...
ואם אצל החילוניים הדבר מקבל לגיטימציה, אצלינו יש בהחלט מקום לכך בהיות שאין שני הצדדים באמת מכירים.
אהבה זה יופי.... אבל לא לתת לרגש לבלבל אותנו, או לתת לאחרים לנצל את רגשותינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:43 |
|
| |
| 2be_happy כתב: | |
כן, כי אלוקים ידע שיש גם אנשים רעים כמוך...
אני משתדלת להיות אותו אדם קדמון עם אבנים שמהם יוצא אש, ועם רצון רק לעשות את הטוב והישר, ובעיקר עם הרבה הרבה אמונה ואור בנשמה, וגם הרבה תפילה ...
|
|
נראה לי שעדיין לא קראת את התשובה שלי, בה נכתב שלא חתמתי עם אשתי על הסכם ממון ואין לי כוונה לחתום (ז"א שאני לא אדרוש ממנה).
גם המשך התגובה אינו מעיד על הכרת נוסח הכתובה ומלמד על חוסר התמצאות בנושא. אני מציע לטובתך שתעמיקי בו, אולי הנושא יתן לך תובנות נוספות.
לבסוף, אינני יודע מהיכן היסקת שאני אדם רע, התיחסות לבני פלוגתא כאנשים רעים, רק בגלל חשיבה שונה, אינה מתישבת עם הסיפא של דבריך על השתדלות לעשות הישר והטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:33 |
|
| |
דיי אני בהלם, לא יכולה להגיב,
כן אני יהודיה אורטודוקסית, ויצא לי בחיי הקצרים להיות בלא מעט חתונות וחופות, ואני מכירה את נוסח הכתובה, יודעת שהבעל משלם לאישה כסף, בדר"כ 2000 כסף זהב צרוף (או משהו דומה, 1000 + 1000 שמוסיף לה) ושמעתי שזה בהחלט תקף לגירושין או יותר נכון תקף בעיקר לגירושין, שאז האישה יכולה לתבוע את זה, אבל אין זה הסכם ממון, זה הבטחה של הצד החזק על החלש, כי אלוקים ידע שיש גם אנשים רעים כמוך.
בדר"כ הסכם ממון זה לא של ההורים אלא של הזוג, מדובר בבני זוג חילונים בשנות ה-30 לחייהם מבוססים, ורק רוצים להרגיש לכל היותר שנה מה זה להיות נשואים.
אין צורך בסוף מעשה במחשבה תיחלה, אם נחשוב על הסוף מעשה הרי שנזדקק למחשבה תחילה, ואם לא נחשוב על הסוף הרי שלעולם לא נצטרך למחשבה תחילה, יותר ויותר נכנס למחננו המושג הזר של גירושין, הנישואים הפכו לדבר זול, כשמדברים וחושבים על גירושים, בעצם נותנים להם לגטימציה, אז לא פלא שזה קורה בסוף.
אם תחשוב כל יום על התאונה שתעשה - הרי הסיכוי לתאונה יגדל.
וכי היהדות השתנתה במאה ה-21? רק האדם השתנה, היהדות היא אותה יהדות, ללא שינוי. ואגב- הסכום שכתוב בכתובה - תקף.
אני חיה במאה ה-21, אבל למרות שאני כאן ליד מחשב עם אור פלורוסנט, בתוך תוכי אני משתדלת להיות אותו אדם קדמון עם אבנים שמהם יוצא אש, ועם רצון רק לעשות את הטוב והישר, ובעיקר עם הרבה הרבה אמונה ואור בנשמה, וגם הרבה תפילה לזכוצת לעמו מתחת לחופה עם אדם איתו אני אהייה נקשרת בקשר עולמי, קשר שיביא לי את האושר לחיים ולא ההיפך, חס ושלום.
|
|
|
|
|
|
