קול קורא

"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"

סעדיה מרציאנו ז"ל

לקראת הבחירות המתקרבות לעיריית ירושלים החלטנו, בשכונת הקטמונים ב-12 ליוני 2008, ערב לי' סיוון ה'תשס"ח, להקים את מפלגת "הפנתרים השחורים - תנועת השכונות לשינוי ירושלים", בראשות איילה מרציאנו-סבאג.

המפלגה מתכוונת לרוץ בשלב הראשון לעירייה, ולהעמיד את איילה מרציאנו-סבאג כמועמדת לראשות העירייה, ובהמשך, אם תזכה להצלחה ולתמיכה מן הציבור, תתמודד המפלגה גם לכנסת.

אנחנו קוראים להקמת מפלגות דומות על-פי הדגם של הפנתרים השחורים החדשים בירושלים לקראת הבחירות המקומיות של 2008 גם בערים אחרות. נשמח לשתף פעולה, לתאם תוכניות ולאחד כוחות לקראת הבחירות לכנסת.

אנחנו קוראים לכל מי שמאמינים בדרכנו, לכל מי שמאמין שצריך לשנות את הדרך מן היסוד, לתת סיכוי לנוער בשכונות, לשנות את המצב החברתי הנורא, ליצור שיוויון בין השכונות השונות ולהיאבק בשלטון ההון והשחיתות, להצטרף אלינו עוד היום, אם דרך האי-מייל ואם בטלפון, להיות פעילים, להצטרף למחשבה, פעולות, הפגנות ולבסוף כדי ליצור את השינוי ביום הבחירות לעירייה.

אי-מייל: [email protected]

טלפונים:

איילה מרציאנו-סבאג: 054-4340774, 050-8174562

מורן: 052-3760195

אלמוג: 050-7518905

כולכם מוזמנים למפגש בתאריך ה-3/07/08 בשעה 19:00 במבנה של השומר הצעיר, מול בית-ספר גבעת גונן, קטמונים, ירושלים.

זִכרו, גם בעזרת שני מושבים במועצת העיר בשלב הראשון נוכל להתחיל לשנות את המצב!

והשינוי תלוי בהתגייסותכם!

המפלגה תהיה הקול של השכונות בירושלים, קטמונים, מוסררה, גילה, תלפיות, קרית יובל, נוה יעקב, פסגת זאב, רמות, בקעה, נחלאות, עיר גנים, ארמון הנציב, קרית מנחם, פת, מלחה וכל שאר השכונות, והקול של כל מי שמזדהה עם השכונות ועם תושביהן, ומעוניין לשנות את המצב הקיים ולהפיל את שלטון העשירים והמושחתים של אולמרט-ביבי-ברק-לופליאנסקי-גידאמק-ברקת-עמדי.

איילה מרציאנו-סבאג, העומדת בראש התנועה, היא אחותו של סעדיה מרציאנו זיכרונו לברכה, שנפטר לפני כחצי שנה והיה מנהיג הפנתרים השחורים, והיא מחוייבת להמשיך את דרכו. איילה עמדה בראש מאבקים רבים של השכונות, וזכתה בהישגים רבים מול השלטון ולמען האזרחים. המאבק האחרון אותו היא הנהיגה, בקיץ שעבר, היה מאבק מחוסרי הדיור בבור שיבר בירושלים – בסוף המאבק זכו כל המשפחות שישבו במאהל בדיור. איילה הנהיגה גם את מאבק האמהות החד-הוריות בירושלים, ותמכה במאבק הנכים, והוכיחה בכל שנות פעילותה יושר ונחישות, הדרושים לנו גם היום.

היום יותר מתמיד נכון לבחור אישה מזרחית לראשות העירייה והמדינה, כדי לשנות בהן את המצב מן היסוד – כי במצב הקטסטרופלי בו נמצאות ירושלים ומדינת ישראל, בכל התחומים, אי-אפשר להסתפק בשינויים קוסמטיים, אלא בשינוי רציני.

הפנתרים נלחמו בשנות השבעים כנגד שלטון מפא"י אשר השפיל את המזרחים, המרוקאים, העיראקים, הכורדים, התימנים, הקווקאזים, התוניסאים ואחרים, ביקש להפוך אותנו לפועלים בשכר רעב הנמצאים תמיד בסכנת פיטורים, זרק את ילדינו מבתי-הספר ומילא בהם את בתי-הכלא, הפך את השכונות שלנו לשכונות של עוני ומצוקה, ולעג לתרבות שלנו ולשפה שלנו.

כמו הפנתרים שלא היססו להיאבק למען הצדק והשוויון, השיגו הישגים רבים בזמנם, והצליחו לפרוץ לתודעת כל אזרחי המדינה וכל תושבי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח, כך יאבקו גם הפנתרים החדשים למען שיוויון בחינוך, בדיור, בבריאות, בפרנסה, בתרבות ובייצוג הפוליטי.

אנחנו מאמינים שעתה לא יספיקו הפגנות, כמו בזמן הפנתרים ההם, אלא יש לפעול לשם כך שניכנס באופן דמוקרטי למועצת העיר ואחר-כך לכנסת, ונשנה את המציאות. אנחנו לא מבקשים פירורים מהשלטון, אלא מבקשים להחליף את השלטון! אנחנו הרוב – ורק על ידי צבירת כוח במוסדות השלטון, המנוהלים כעת על-ידי בעלי הון השולטים גם בתקשורת, נוכל להכריח בהתחלה את השלטון להתייחס אלינו, בעזרת כמה מקומות במועצה, ואחר-כך נחליף אותו לגמרי ולשנות את עתיד ילדינו!

הדיכוי והקיפוח והנישול, שהיו נחלת הפנתרים השחורים של שנות השבעים, ונחלת כל המזרחים במדינה מאז שנות החמישים, לא הסתיימו, רק שבשנים האחרונות הם שינו את פרצופם, ובמקום הגזענות הגלויה לחלוטין של ממשלות מפא"י, שחשבו שהמזרחים אינם ראויים להשכלה, לדיור ראוי או לפרנסה, המדיניות הפכה להיות מוסתרת, והיא לכאורה תוצאה של כלכלת שוק ש"מיטיבה עם כולם" חוץ מאיתנו, תוצאה של מושגים שהפכו קדושים כמו הפרטה, גלובליזציה, רפורמות שקריות המיטיבות רק עם העשירים במיסים, וקיצוץ קצבאות כדי שהעניים "יצאו סוף סוף לעבוד" (רובנו עניים עובדים! ואילו הזקנים, שגם מהם קוצץ, כבר עבדו מספיק), או תוכניות עבדות כמו חברות הקבלן ו"תוכנית ויסקונסין".

את המציאות המרה מסתירים מזרחים שמכרו את נשמתם לשלטון ההון, אנשים חייכניים כמו מאיר שטרית, שאול מופז, סילבן שלום ופואד בן-אליעזר, שאמורים להיות הנציגים שלנו, ובעצם מאפשרים את הנישול של המזרחים.

עתה, יותר משלושים שנה אחרי פעילות הפנתרים במוסררה ובקטמונים, אחרי ההפגנות הגדולות בכיכר הדוידקה וכיכר ציון ובגן בור שיבר וגן סאקר, אחרי מבצע העברת בקבוקי החלב מרחביה לקטמונים, כאשר מצבנו הכלכלי רק מדרדר, אנחנו חושבים שאנחנו מוכרחים להקים מחדש את הפנתרים השחורים, ולהיאבק על השלטון, ולהציל אותנו מידי העשירים, המושחתים, הגנרלים וכל אלו שיורקים בפרצופינו כבר שנים ארוכות.

ביבי, שנראה שעומד לחזור ולהיות ראש-ממשלה, היה האב המכה של השכונות, שהמשיכו להצביע לליכוד מאז 77 כמחאה על שלטון מפא"י המדכא וכתמיכה במנחם בגין ובשותפות ההיסטורית שהוא הציע למזרחים. השכונות המשיכו להצביע לליכוד גם כאשר הוא מחץ אותן וגנב את כספן וזהותן והשפיל אותן, והיום אנחנו קמים ואומרים – ביבי הוא לא אבינו, לא נהיה עוד ילדים מוכים, הגיע הזמן שאנחנו ננהיג את העירייה ואת המדינה!

לא ניתן את קולנו שוב לליכוד בעירייה, ולא לכל הממשיכים של דרך הטרור הכלכלי שלו וההנהגה האנטי-אנושית, שמשותפת לרוב המפלגות הגדולות כיום, בכנסת ובעירייה, קדימה, העבודה, אורי לופליאנסקי, גאידמק, ניר ברקת ועמדי. הגיע הזמן שהשכונות, שהן הרוב במדינה, יטלו לעצמן את זכותן הדמוקרטית להנהיג את החברה בישראל.

אנחנו יודעים שהיום לא רק המזרחים מדוכאים בשכונות, בבלוקים הצרים וברחובות, בחינוך הכושל ובבתי-הסוהר, בחוסר העבודה ובעבודה הקשה בשכר רעב, בהזנחה של העירייה וביחס המפלה של המשטרה, וקוראים לכל המדוכאים להצטרף אלינו, לאתיופים, לרוסים, לערבים, לחרדים, לפועלים, לשכירים, למובטלים, לגימלאים, לנוער, וגם לבני המעמד הבינוני, וגם לאשכנזים בתוכם, אשר יודעים שאם תמשך המדיניות הכלכלית גם הם יהפכו לעניים, וכל כספם ירוכז בידי העשירון העליון, אחר-כך בידי המאיון העליון, ולבסוף על-ידי האלפיון העליון.

אנחנו קוראים לנשים מכל המעמדות, האמונות, העדות והדתות, הסובלות הראשונות והעיקריות מן השלטון הקיים, הגברי והדורסני, מן העוני, מן האלימות, מן החינוך הכושל, להצטרף אלינו, ולא רק כפעילות אלא גם כמנהיגות. אנחנו קוראים לנשים החד-הוריות לחדש את המאבק, במסגרת הפנתרים.

אנחנו קוראים לכל המזרחים בכל המדינה, אשר עברו שנים ארוכות של דיכוי כלכלי ותרבותי, אשר את חלקו הפנמנו אל תוכנו והתחלנו בעקבותיו לשנוא חלקים מתוך תרבותנו, לשנוא את עצמנו, להתחבר אלינו, להכיר את תרבותנו, ולפעול למען תחייה תרבותית ורוחנית של המזרחים, אשר לא תוכל להיוולד ללא כבוד עצמי, לימוד, והכרה בערכם של עולמות הנצח של התרבויות מתוכן צמחנו, היהודית, הערבית, הכורדית, התורכית, הפרסית, הספניולית, הקווקאזית ועוד.

אנחנו קוראים למזרחים אשר הצליחו להיחלץ ממעגל העוני וטיפסו למעמד הביניים לא לשכוח ולא לזנוח את אחיהם, לא להכחיש את תרבותנו, לא לשנות את שמות משפחותיהם ולא לשתוק עכשיו, כאשר אנחנו קוראים להם להצטרף לפנתרים השחורים. זה הבית שלכם וזאת החובה שלכם כלפי המקום ממנו צמחתם, כדי לאפשר לאחרים להיחלץ מן העוני!

אנחנו קוראים לאחינו המזרחים המצביעים לש"ס, בתקווה לשינוי, להביט במראה ולשאול איזה שינוי הביאה ש"ס למזרחים בחמש עשרה השנים האחרונות? גם אנחנו התמלאנו גאווה בהתחלה בהצלחה של ש"ס, כעסנו על היחס המזלזל כלפי ש"ס מצד המפלגות הגדולות, גם אנחנו גאים בתורת ישראל – אבל ש"ס נותנת שוב ושוב את ידה לקיצוץ קצבאות, לעלייה במחיר הלחם, לקיפוח השכונות בירושלים, ולא נאבקת כמעט על אף זכות חברתית בסיסית, ושותפה לשלטון ההון!

אנחנו קוראים לערבים, אחינו ובני-דודינו, אשר אנחנו שותפים להם בשפה ובתרבות ובאוצרות רוח, לזכור את ההיסטוריה המשותפת לנו, אשר רובה התבססה על שלום וכבוד הדדי, להכיר במקומנו בתוך המזרח-התיכון הישן והחדש, ולהיאבק במשותף נגד כל מי שמבקש להפוך אותנו ואותם לכוח עבודה זול וניתן לפיטורים ולניצול, נגד כל מי שהגזענות מבעבעת בו ושונא את המזרח, לועג לשפתנו, מבטאנו ותרבותנו, ומבקש למחוק אותה ולהשכיח אותה. אנחנו מכירים בהשתתפות שלנו בגזענות בישראל כנגד ערבים, ואנחנו מציעים הכרות משותפת ומחודשת בין יהודים, מוסלמים ונוצרים, עד שנשיב עטרה ליושנה.

אנחנו קוראים לאשכנזים, אחינו, להביע שאט נפש מדרכם של רוב השליטים האשכנזים של המדינה עד כה, לנטוש את דרך הדיכוי או ההכחשה, להודות בפריבילגיות שהם זכו להן כאשכנזים במדינה, ולשתף איתנו פעולה לצורך שינוי עתידי. ההודאה שלכם בעבר אינה מתבקשת כדי להשפיל אתכם, או כדי להפוך אתכם למדוכאים החדשים, אלא כדי לבנות את העתיד. אנחנו מכירים את הסבל שאתם עברתם בעבר באירופה, ומבקשים שאתם תבינו את סבלם של האחרים. אנחנו מודעים לגזענות ממנה סבלתם באירופה, ומבקשים כי תהיו רגישים לגזענות אותה חלק גדול מכם הפנה כלפי אחרים.

אנחנו פונים לאתיופים ואומרים: אתם סובלים בעשרים וחמש השנים האחרונות ממה שאנחנו סובלים ממנו שישים שנה, לעיתים בצורה יותר קיצונית. אנחנו מכירים בכך שגם אנחנו שיתפנו פעולה עם מי שדיכא אתכם ב-25 השנים האחרונות, ומבקשים שנלחם יחד נגד הדיכוי הכלכלי והתרבותי ונגד הגזענות, ופותחים את הדלת למנהיגות האתיופית שתצטרף לפנתרים.

אנחנו פונים לרוסים ואומרים: בעשרים השנים האחרונות נוצר מתח ביניכם לבינינו כאשר השלטון הפנה אתכם לשכונות, ואנחנו מכירים בשותפות שלנו לגזענות נגדכם בחברה הישראלית, ומבקשים ליצור בינינו לביניכם חיים משותפים. אנחנו מקווים שלא תבחרו לתמוך במי שידכא בסופו של דבר גם אתכם, ושלא תנסו להצטרף למדכאים, אלא שתיתנו יד למאמץ רחב של מאבק נגד הדיכוי, ופותחים את הדלת למנהיגות הרוסית שתצטרף לפנתרים.

אנחנו פונים לחרדים ואומרים: אנחנו לא שותפים להסתה החברתית נגדכם, ואנחנו חושבים שאתם חלק חשוב מן העיר והמדינה. בסופו של דבר אתם חלק מן השכבות המקופחות, וסובלים מן המצב הכלכלי כמונו, ועל כן אנחנו מצפים שתצטרפו למאבקנו הצודק, ופותחים את הדלת למנהיגות החרדית שתצטרף לפנתרים. המנהיגות שלכם עד כה שכחה אותנו, ואילו אנחנו מבטיחים לא לשכוח אתכם גם כשנהיה בעמדות ההנהגה.

 אנחנו קוראים לחברי התנועה הקיבוצית המתפרקת, לפעילים חברתיים ולפעילים לזכויות אזרח ואדם, לפעול יחד איתנו. המאבק למען נפגעי רצח העם בדארפור חשוב, חשוב גם הסיוע לפועלים הזרים בארץ, ובכל אלו אנחנו תומכים בפה מלא. אבל חשוב גם להביט פנימה, וקרוב, ולראות שהבעיות לא נמצאות רק במרחק של מאות קילומטרים, אלא כאן בכל ערינו. אסור לנתק את המאבקים לזכויות אדם מן המאבקים החברתיים!

אנחנו קוראים לפנסיונרים להצטרף אלינו, ולהיאבק על חברה טובה ובה יחס הולם לזקנים, לניצולי השואה ולכל זקן וזקן מכל מוצא ומעמד, בשם ערכי המוסר הבסיסיים. חברה שאינה דואגת לפנסיונרים אינה רואיה להיקרא חברה.

אנחנו קוראים לנוער לקום ולהיאבק על עתידו, במסגרת הפנתרים. אתם העתיד, והמדינה והעירייה מפקירות אתכם. אנחנו נתבע להקים את בתי הספר הטובים ביותר, המגישים לבגרויות, בשכונות המצוקה ובעיירות הפיתוח, להפוך גם את ההשכלה הגבוהה באוניברסיטאות לנגישה לבני-השכונות, כי ההשכלה היא המפתח לשינוי החברה. אנחנו קוראים לכם להצטרף לפעילויות, כדי לשנות את עתיד החברה כולה.

אנחנו תובעים שיוויון בכל העיר ובכל המדינה בכל התחומים, לא רק הקמת בתי תמחוי לאוכל, חלוקת מזון בפסח או שיקום שכונות קוסמטי (שגם אותו מאיר שטרית סוגר), אלא להקים בשכונות תיאטראות (אשר יציגו את התרבות שלנו, הישנה והמתחדשת, ולא את סאלח שבתי), הוצאות ספרים, לבנות דיור הולם וזול, לטפח את הגינות הציבוריות, לשנות את יחס השוטרים ומערכות החוק לבני השכונות, ולקדם את החינוך.

בעזר השם, אינשאללה, יצליח האל במעשי ידינו ונזכה לתקן עולם, נשים קץ לשלטון המליונרים, עורכי-הדין, הגנרלים והאליטות התקשורתיות, הפוזלות כל הזמן לאמריקה במקום להסתכל על הבית, נלחם בשחיתות ונהווה מופת ודגם.

מצע – הפנתרים השחורים החדשים לעיריית ירושלים 2008