השמטת הסכמות ב'זמן אמת' - הראי"ה קוק כמשל
מנהג רווח בתקופתינו הוא הוצאה מחדש של ספר שנדפס זה מכבר, בדרך כלל על ידי צאצאי המחבר, כשבמקרים לא מעטים אחת מתוצאות הלוואי של ההדפסה המחודשת, היא השמטת הסכמה שהיה במקור, ומחיקתה לבלי זכר.
הרקע למעשה כזה הינו כפול: ראשית השיקול הכלכלי - ייתכן ששמו של שר-המסכִּים הנ"ל כבר איננו יכול לתרום למכירות הספר בשוק המיועד, ואולי אף להזיק. שנית השיקול האידיאולוגי - אמנם סבא ז"ל קיבל ממנו הסכמה, עפ"ל, אך כיום אנחנו צאצאיו מסתובבים בציבור בו המסכים הנ"ל הוּצא מחוץ לגדר ונחשב כעת לאויב מחנה הקודש...
הדוגמא האולטימטיבית להשמטות מסוג זה, הוא הראי"ה קוק, אשר מחד נתן במהלך חייו מספר עצום של הסכמות (כ-300), ומאידך בדור שלאחר פטירתו התיישר רוב הציבור החרדי - ובכלל זאת יורשיהם וצאצאיהם של רבנים רבים שהיו מקושרים אל הראי"ה - עם הקו הקיצוני יותר (הגם שלא הקיצוני ביותר) ממה שהיה מקובל בעבר, וממילא הפכה ההסכמה מהראי"ה לכתם שחור בהיסטוריה המשפחתית, כנזכר לעיל. נראה ברור בכל אופן, שהסכמותיו של הראי"ה 'זכו' למספר השמטות גדול יותר מכל רב אחר.
מסיבות מובנות, תופעת השמטת ההסכמות נפוצה בדרך כלל במחוזות הקָנָאוּת, ולא בציבורים מתונים יותר; הרי מה אכפת למעריצי הרב קוק אם תודפס לצידו הסכמת הרב זוננפלד וכדומה? (ואגב, הסכמותיהם של שני הנ"ל מופיעות זו לצד זו ביותר מ-25 ספרים!) עם זאת, מעניין לגלות שישנו ככל הידוע לפחות מקרה אחד בו הושמטה דווקא ההסכמה שניתנה מן הצד ה'קנאי' יותר. אך בטרם נפרט זאת, יש להתייחס לסוג ייחודי כשלעצמו של השמטת-הסכמות: השמטת הסכמות ב'זמן אמת', על ידי המחבר עצמו.
מתברר שהיו לא מעט מקרים - וישנם עד היום - בהם נדפס ספר כלשהו בו זמנית במהדורה כפולה (ולעיתים אף בשני בתי דפוס שונים), כשההבדל היחיד בין המהדורות, הוא ההסכמות המופיעות בראשן. לתופעה זו התייחס הרב אבישי אלבוים ב'המעיין' תשרי תשנ"ח, וציין כדוגמא עדכנית את הספר "רעיונות ומסרים", ירושלים תשנ"ו, שנמכר בבני ברק בכריכה אדומה עם הסכמות רבנים חרדים מובהקים, ובמקומות אחרים הוא נמכר בכריכה כחולה עם הסכמות רבנים ידועים מן הציבור הדתי-לאומי. הסיבה לפיצול זה, כמובן, היא כלכלית גרידא - המחבר רצה שספרו יימכר היטב בשני הציבורים.
מניע שונה למדי, כפי הנראה, שימש במקרה נוסף שמציין הרב אלבוים, למיטב ידיעתי יחידאי מסוגו, בו הושמטה - בחלק מן הטפסים - דווקא הסכמתו של הרב ה'קנאי' יותר. מן ספר 'מנחת ריב"א' (ירושלים תש"א) לר' יצחק חריף-קצקא, קיימים לפנינו שני סוגי טפסים, זהים לחלוטין מכל בחינה למעט ההסכמות המודפסות עליהם. על הסוג הראשון מופיעות הסכמות הרב קוק והרב זוננפלד, ועל הסוג השני מופיעות גם הסכמות הגרא"ז מלצר, הרב הרצוג, הרב חרל"פ והרב בן ציון חי עוזיאל - ולעומת זאת הושמטה הסכמת הרב זוננפלד כלא היתה.
הרב אלבוים מציין שם, בשם נכד המו"ל, שהשמטת הסכמתו של הרב זוננפלד נבעה מחשש לפגיעה בהיקף המכירות. אולם על כל פנים מדובר במעשה תמוה, שכן כנאמר לעיל, בדרך כלל לא מפריע לחוגים המתונים שעל הספר מודפסת גם הסכמתו של רב 'קנאי' (בניגוד למקרה ההפוך). שנית, אי אפשר לומר שהעותק עם הסכמת הרב זוננפלד יועד לחוגים הקנאים, שהרי כזכור מופיעה בו גם הסכמת הראי"ה!
עד כאן בהתייחסות לדברי הרב אלבוים, וכעת לציון שני מקרים נוספים של השמטת הסכמות של הראי"ה קוק, כל אחד מהם בעל ייחוד כשלעצמו.
א. בירושלים תרצ"ז נדפס הספר "המעשה והמדרש", מאת הרב ישעיה יוסף מרגולין מברוקלין (לא להתבלבל עם הספר "המדרש והמעשה" של הרב יחזקאל ליבשיץ מקאליש). גם כאן הופצו בזמן אמת שני סוגי טפסים, שאין ביניהם הבדל למעט ההסכמות: הספר קיבל את הסכמותיהם של הראי"ה קוק, הרב זוננפלד, הרב אליהו קלצקין, הגרמ"מ עפשטיין, הגרא"ז מלצר, והרב ירוחם פישל ברינשטיין. ההסכמות הללו מופיעות כולן בחלק מן הטפסים, כשהסכמת הראי"ה בראש, אך בחלק אחר מן הטפסים נעלמה הסכמת הראי"ה קוק לבלי זכר - כשהפעם המניע ברור: שגם חוגי המתנגדים לרב קוק יוכלו לקנות את הספר. המצחיק הוא, במקרה זה, שבסוף הפתיחה לספר מאריך הרב מרגולין להוקיר תודה לרב אהרן יצחק זסלנסקי - מתלמידיו של הראי"ה, ואחד הבודדים שניתן להגיד עליהם שהיו קנאים בעצמם כנגד הקנאים (כפי שניתן להיווכח ממאמר הביקורת והחרפות שהוציא על הרב קלמן כהנא), וכן לרב אהרן שזורי-וובר, מזכיר הרבנות הראשית, ואחרון אחרון חביב, לראי"ה קוק עצמו, "ותודה וברכה מיוחדת אני נותן מקירות לבי להכהן הגדול מאחיו, ה"ה הגאון האמתי שר התורה מר"ן מהרא"י שליט"א קוק זצוק"ל...". כל זה מופיע גם בנוסח ממנו צונזרה הסכמת הראי"ה! (למעוניינים - שתי הגרסאות, המלאה והמצונזרת, נמצאות ב'היברו-בוקס). המחבר, אם כן, מכניס לקנאים את הראי"ה בדלת האחורית...
ב. מקרה השמטה נוסף בזמן אמת, ביזארי אף יותר, נוגע לספר 'יביע אומר' של הרב משה דוד גולדשטיין (י"ל ע"י בנו), ירושלים תרפ"ד. למהדורה השלמה של ספר זה צורפה הסכמה ארוכה של הראי"ה (נדפסה שוב ב'הסכמות הראי"ה' סי' ל"ב), וכן מכתב מהרב יצחק לוי מזכיר ישיבת מרכז הרב, המספר שהמחבר החליט להקדיש את כל רווחי הספר לתועלת הישיבה הנ"ל, וכן צורף לספר קונטרס ארוך-יחסית מעטו של הראי"ה קוק, על מסכת חולין (נודע לימים כ"זבחי ראיה"). אם כן, ספר מובהק מחוגו של הרב קוק, היוצא לאור על ידי מעריץ נלהב.
דא עקא, על אף ההערצה הנז', מתברר שהמו"ל סירב לוותר על פלח השוק הקנאי, שאיננו סובל כידוע הסכמות מהראי"ה, ולפיכך הוא הדפיס במקביל גרסה ממנה הושמטו כל הנ"ל! לא הסכמה מהראי"ה, לא מכתב הרב לוי, ולא קונטרס זבחי ראיה. (בהיברו בוקס נמצאת רק גירסה זו. ניתן לראות את המחיקות שנעשו בשער הספר ובאמצע ההקדמה). יש רק לקוות, שלמרות השמטה ברוטאלית זו, הקפיד המו"ל לתרום לישיבת 'מרכז הרב' את הרווחים שקיבל ממכירת הספר בחוגי 'העדה החרדית'... (ושמא על כך נאמר 'המטרה מקדשת את האמצעים').
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 01/07/2008 0:23:32
 |
|
|
