אני כותבת אליכן ברגעיי האחרונים בשארית הכוחות שעוד נותרו בי , אני כותבת בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר...כן אני , רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף , צעירה אבל השערים בפניי נסגרים , אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עליו... גם אני כמו בנות ישראל רבות חלמתי רבות על הבעל שיהיה לי ועל הילדים שיוולדו לי ועל המקצוע שאעסוק בו .
אבל...אלהים גזר אחרת , והיום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה .
נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ , מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה יפה מאז שהייתי בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פניי המיוחדים , גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר ואני לא מגזימה , מנת היופי שקיבלתי באמת יוצא דופן .
הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקין ובלי התייחסות מיוחדת , אבל אני שהייתי חכמה מאוד גידלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר , והעידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות - חברות מעמד וכבוד , עשיתי את זה בכל דרך .
למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל ,דאגתי להיראות טוב , יותר מדי טוב . אהבתי ללבוש בגדים צמודים שמבליטים אותי , שערי הארוך המיוחד היה גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה איך אפשר לבלוט יותר להיראות יותר , במיוחד אהבתי לחוש כיצד מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים... בעוונותיי זה עשה לי טוב !
כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר , נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא 'להיראות' 'להתבלט' . זכורני מילותיי של מורתי - "רויטל קיבלת מתנה נדירה יופי מיוחד זה הניסיון שלך , שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה ינתן לאדם המתאים" הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי . נעשיתי שיכורה מרדיפה אחר עוד בגד בולט ועוד מראה שיסובב את כולם... היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי אלפי אנשים בלבוש שלי,עשיתי זאת בהנאה אמיתית .
האיתות הראשון היה בערב אחד - עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצותיו נגעו באש שמתחת למחבת , תוך שניות הפך שערי ללהבה גדולה ואדמונית , שערי היפה נשרף אבל אני נצלתי . זכורני איך שכבתי בביה"ח בוכה בהיסטריה מרב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע - "רויטל , ה' עשה לנו נס יכולת כולך להישרף,אנא תביני שזה לטובתך , תשתני והכל מאחוריך" .
אבל אני לא שמעתי , הייתי אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה , והאיתות נשכח מליבי לגמרי . תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב כל מה שביקשתי נתנו לי מיד וכך העברתי את חיי , בגיל 16 מטבע הדברים גדלתי והתייפתי ולא יכולתי שלא להתאפר זה כבר הפך חלק ממני, באותה תקופה הסתבכתי קצת יותר לעומק אני לא יכולה לפרט יותר מזה קשה לי מאוד אבל תבינו...
היתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד , היא מאוד כאבה את מצבי הרוחני והיתה מנסה בכל דרך לחזק אותי , היא היתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר...תקופה קצרה אח"כ כשהייתי בת 16 וחצי היא נפטרה . בכיתי עליה נורא...היא היתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה...לאחר תקופה התאוששתי .
אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזק טיפה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם , ככל שהתבגרתי נעשיתי יותר שחצנית ובולטת . ובסוף הגיעה ההתראה השנייה...
באחד הלילות חלמתי אותה יושבת על אבן ובוכה , עמדתי לידה ושאלתי אותה - "סבתא למה את בוכה "? היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה . התעוררתי כולי מזועזעת , נסיתי להרגע והצלחתי . מעשה זה פרח מזכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות מצידי .
ואז זה הגיע...בהתחלה היו אלה כאבי-ראש סטנדרטיים , אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה , אבל ליבי הרגיש אחרת . כעבור חודש לא יכולתי לעמוד על רגליי מרב כאבי-ראש , היה נראה לי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים ! הדרך למרפאה היתה מלאה חששות וכך גם הציפייה לתוצאות הבדיקות המקיפות . כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא הפנים שלו אמרו הכל... "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה" - פרצתי בבכי וביקשתי הסברים גם אמא בכתה היינו חסרות אונים . המציאות עלתה על כל דמיון... "את נושאת גידול בראש המוות הוא עניין של זמן" אמר . אני לא זוכרת כיצד הגענו הביתה באותו יום אני רק זוכרת הרבה דמעות כאב וחוסר אונים מוחלט . לפתע נזכרתי בחלום בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה . אך אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכל היה נראה היום אחרת,אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות . למחרת הלכנו לביה"ח, בחלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלה כ"כ כואבים ממש מוות , הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם ואת כל מה שיש בפנים .
אלהים! אתה טוב , ואני לא שמעתי לך , אבא איך התעלמתי מרחמיך הרבים ?! ההמשך עצוב וכואב נורא , קשה לי לכתוב אותו , שערי היפה והמדהים נשר, תוך מס' חודשים נותרתי קירחת חיוורת וחלשה , כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב , ה' נתן לי פיקדון יקר יופי מיוחד ואני השתמשתי בו הפוך במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלהים !
היום אני בת 19 מיוסרת מהחיים מלאה כאבים , המחלה גוברת עליי וימיי ספורים , אני רואה את המוות קרוב אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי . אתן אחיותיי היקרות בנות ישראל , אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע שימעו לדבריי האחרונים , שימרו על צניעותכן מכל משמר , מה ישאר לנו אח"כ , מה ? יש דין ויש דיין והוא רואה הכל ויודע הכל...והכל יבוא במשפט !! אנא מכן , תתחזקנה בצניעות ועימדו בכל הניסיונות זה שווה אל תחכו לאיתותים , אנא מכן בשבילי .
הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית כוחותיי אלהים , אני מבקשת , תאמרו שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת אני רוצה לחיות .
רויטל נפטרה זמן קצר לאחר שכתבה את המכתב והצוואה שהשאירה היתה לפרסם את מכתבה ברבים . יהי זכרה ברוך . תנצב"ה .
מתוך עלון השבת שבעירנו .
תוקן על ידי המיייחל ב- 25/08/2009 19:03:01
נשלח ב-29/12/2011 18:30
קול שפוי שראוי שיישמע גם אם בשבילנו זה מיותר
כן ! אני גאה להיות מודרת !
אני גאה להיות מודרת מהחברה החילונית הנחותה, שגבריה מביטים עלי במבט בזוי ומערטל, ומפיהם ניתזות מילים בהמיות ההופכות אותי לייצור פלסטיק, שכל תפקידו בעולמו הוא סיפוק היצר הגברי.
אני גאה להיות מודרת מהנורמות הקלוקלות שהתאזרחו בישראל, בהן אישה תרעיב עצמה עד מוות, בכדי להשתחל ל'מודל החלומי' המכונס בתוך גזרת סדום, וכך תתאים את עצמה לפנטזייה הגברית המעוותת שנהגתה בידי אסופת גברים אגואיסטית, אי שם במערב הזחוח והנהנתן.
אני גאה להיות מודרת מהמרחב הציבורי הרדוד, שכולו אפוף בתרבות צריכה אובססיבית הטובלת במסעות פרסום ראוותנית, בהן הנשים משמשות כפלקט שטוח וחסר בינה, שאין להן בעולמן אלא טור שינים צחורות וחיוך אינפנטילי ומזמין. עולם שבו יתרונות המיקרוגל המוצג במודעה מסתכם בצדודית הנשית שהצמידו לו.
אני גאה להיות מודרת מצווי האופנה המזעזעים, הפוקדים על ילדות רכות לוותר על תמימותן ולהתלבש כבוגרות מופקרות, אחרת ינודו על ידי הלחץ החברתי האכזרי, השואב את כוחו מהחונטה הגברית הצינית והשוביניסטית. צווים הכופים על הנשים ניתוחים שונים ומשונים, דיאטות רצחניות וחיי סבל בלתי פוסקים, בכדי להתאימן בכל גיל למוח הגברי הריקני, שלא חדל לראות בנו אובייקט.
אני גאה להיות מודרת מהמרחב הציבורי של התחבורה הציבורית החילונית, כאשר 49% מנוסעות הקווים בתל אביב דווחו על הטרדות קשות מצד הנוסעים הגברים, שניצלו בבהמיותם את העומס באוטובוס.
אני גאה להיות מודרת מהחברה המערבית המזויפת, הכופה על הנשים ערכי 'שוויוניות' תלושים, המעודדים אותן לטפח קריירה גברית תובענית יחד עם מעמסת גידול הילדים, או לחילופין לוותר על ערכי המשפחה והנישואין לטובת 'הגשמה עצמית' לפי המודל הגברי.
אני גאה להיות שייכת לחברה יהודית מוסרית, המעניקה לאישה את כבודה האמיתי, הנובע מהערכה כנה למעלותיה הסגוליות. חברה היודעת לשמר את כבודה כאתרוג מהודר, במקום הטהור והמיוחד לה, לבל תתגלגל בין ההמון המיוזע ותיפגם. לא מתוך פטרונות ורכושנות חלילה, אלא כשמירת אוצר יקר ערך. מתוך בחירה הדדית של נאמנות מוחלטת לבן הזוג וחיים של קדושה.
נשלח ב-16/11/2009 19:56
"ליל כל נדרי" בראדין (ליטא) במחיצת החפץ חיים זצ"ל
זכיתי להיות במחיצתו של מרן ה"חפץ חיים" בשנותיו האחרונות ממש. זכורני מעשה נורא שנכחתי בו. היה זה בליל "כל נדרי" של שנתו האחרונה. החפץ חיים השתפך מאד באמירת "כל נדרי". הוא היה חלש מאוד. אבל אף על פי כן, הוא דפק הבימה לאחר "כל נדרי", ובמדעות שליש ממש החל לומר דברי התעוררות...
ואלו היו דבריו: "מי שרוצה קירבת אלקים... מי שרוצה השראת השינכה בביתו.. מי שרוצה כפרת עוונות.. צריך דבר אחד: - צניעות בבית!!".
כך זכורני שדיבר שעה שלמה בבכיות נוראות על דבר אחד ויחיד - שגם בבית צריך ללכת בצניעות, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, בחוץ, לעיני אחרים... וכידוע, ברוסיה זלזלו בזה אף טובים.
בתוך דבריו הזכיר את דברי רבי יהונתן איבשיף, בעל "יערות דבש" (ח"א, לט-מ) שתקנת עזרא לחגור בסינר היתה גם בשביל הבית, שתהיה האישה צנועה בביתה ובזה תנצל ממלאך המות המלא עיניים שמסית את האדם לפגום את עיניו ולראות מקומות המכוסים.
הוא טען, שחוסר צניעות מזיק מאוד לרוחניות של האישה עצמה, מקלקל אצלה את רגש הצניעות והבושה, ומסיר ממנה כל לחלוחית של יראת שמים...
לאחר שהרגיש החפץ חיים כי דבריו עשו פרי בלב אנשים רבים שבני ביתם הלכו בגילוי שיער וגילוי הגוף, נחה דעתו, והורה לחזן להתחיל בתפילת ערבית של ליל היום הקדוש, יום הכיפורים.
("עולמות של טוהר").
נשלח ב-28/10/2009 19:21
תודה ישראטל .
אני את השאלה הזאת מכיר משיעורי הנ"ך של הרב נויגרשל מלפני שנים ששאל :
"אם הבעל הוא האלהים לכו אחריו" אם לא עובדי בעל ולא הולכים אחר ה' אז מה היו ישראל באותו זמן ?
התשובה היא שהם היו מסורתיים , גם מצוות וגם תרבות מודרנית של אותו הזמן (ע"ז) ועל זה צעק אליהו הנביא "אמת יש רק אחת! ויש ללכת אחריה ללא פשרות ולא "בערך" .
מכאן שעדיף לשלוח את הילד לחינוך חילוני ולא לממ"ד . משום שמהחילוני יש לו סיכוי לחזור בתשובה אך מהממ"ד הרבה יותר קשה... אם הבעל הוא האלהים לכו אחריו .
בדיוק כמו שאמרת רק במילים אחרות .
נשלח ב-28/10/2009 19:08
התנהגותם של אותם "חרדים" נובעת מרגשי נחיתות לבם חצוי לשתיים בין עולם החילוני והקידמה לבין מסורת ישראל העתיקה. על כגון אלה עמד אליהו בהר הכרמל וקרא: "ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שני הסעפים אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" שואל המהר"ל מפראג מילא אומר אליהו אם ה' הוא האלקים לכו אחריו אבל למה הוא אומר אם הבעל לכו אחריו?!. אלא מוטב להתעסק עם עובד אלילים מאשר עם פוסח על שני הסעיפים.
נשלח ב-28/10/2009 15:53
רציתי ברשותכם לומר כמה מילים על הכתבה הזאת , או ליתר דיוק על המקום ממנה היא נלקחה .
סיפורים כאלה מטבעם לעורר הרבה יותר הדים מאשר עורר הסיפור הזה כפי שבא לידי ביטוי באותו אשכול . בקושי הגיבו לדברים . יודעים למה ? משום שה'חרדים הנאורים' המאכלסים את הפורום שם שונאים שנאת מוות דיבורים מן הסוג הזה , דיבורים על ה'נסתר' על ה'מעבר' על כביכול 'חשבונות שמיים' , על אחת כמה וכמה דיבורים שעלולים ( חלילה ) לחזק בצניעות וביר"ש . ואם שני האלמנטים קיימים בו? בכלל גיוועלד!!
אז למה לא רואים (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) כאלה שיוצאים נגד ומשחררים את חרצובות לשונם כמיטב המסורת ה'חרדית' נגד הסיפור או המספרת. . ?
משום שמה כבר הם יכולים להגיד על הרבנ' קנייבקסקי , היא ובעלה שיחי' קונצנזוס בחברה החרדית , הסיפור הזה ומקורו סינדל אותם ! אזק את ידיהם לאחור . ולכן הם מעדיפים לשתוק ולא להגיב עד יעבור זעם מבחינתם .
כמעט ואפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה שיצאה מפיהם שעה שעלילת הסיפור תיארה התחזקות של בנות רווקות בלבוש צנוע ולא (שוב חלילה) התחזקות של נשואות מפאה לכיסוי ראש אמיתי!
כאלה הם פניהם של אותם שונאי ה' ותורתו הנקראים בסלנג הרחובי-חברתי "חרדים" .
הם מאוד חרדים . . מה יאמרו השכנים .
שמענו עליהם .
ועוזבי ה' יכלו .
תוקן על ידי המיייחל ב- 28/10/2009 15:57:20
נשלח ב-28/10/2009 14:53
הצניעות שהכניעה מכונית תופת
במהלך כנס הנשים שנערך ע"י ארגון הידברות ביד אליהו הוקרנה ברכה מיוחדת מהרבנית קנייבסקי, כולל סיפור מופלא על חשיבות הצניעות
ה"מ בעולם העשייה , אבל על העולם הוירטואלי כבר אמרו רבותינו "בדור שכולו חייב". . .
נשלח ב-15/9/2009 20:19
אע"פ כבר אמרו "ולא עליך לגמור המלאכה" אנו את שלנו נעשה מבחינת פתחו לי פתחו של מחט.. ומן השמים ישפיעו את הדברים לכלל ישראל מבחינת "ואני אפתח לכם פתחו של אולם"
נשלח ב-14/9/2009 21:29
מה כבר אפשר להוסיף. . .אמרת דברים העומדים ברומו של עולם .
אם הייתי חושב שהיה בכך תועלת הרי שהייתי זועק מליבי ושופך כאן אש וגופרית על שפל הצניעות אליו הגיע דורנו .
אבל מה לעשות שאני לא חסיד גדול ואף לא קטן של האינטרנט ולא ממש מאמין ביכולתו לחולל שינויים חיוביים .
נשלח ב-14/9/2009 16:35
בת ישראל צריכה חיזוק כדי לעמוד בנסיונות שיש כיום בחברה החילונית,בעבודה,בלימודים וכו' ללא חיזוק היא תלך על פשרות והנחות ומכאן יציאה לדרך חדשה ר"ל. לכן טוב תעשה כל בת שתשנן לעצמה מידי פעם מתוך ספר הדן בעניין צניעות ובזה תרוויח את עולמה. לו ידע העולם את גודל מעלת הצניעות כי אז כל ימיהם היו מתעסקים בזה ולא מוותרים על זה כל רגע היות והיא מצווה תמידית שבה תלויים העולם הבא ושכר בעולם הזה.
בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר. אחד הדברים היפים (והנכונים) ששמעתי בנושא זה בתוכנית רדיו סופר על רב אחד שאמר תשימו לב שכל אלה הנשים המתלבשות שלא בצניעות והולכות ככל אשר יחפצו כדי למשוך תשומת לב הגברים לאחר תקופה מסויימת נעלם לפתע הזוהר והחן שלהם הן דוחות ואין משיכה כלפיהן והסביבה מפסיקה להתייחס אליהם והוסיף הרב "וגם אם היא תשלם כסף לאנשים שיסתכלו עליה לא ירצו להסתכל בה" והדברים אמת. החן האמיתי של האישה הוא בצניעות הלבוש, הדיבור, בהנהגת הבית,ובכל אורח חייה.
נשלח ב-27/8/2009 08:43
אשרם ואשרי חלקם !
מי יתן וירבו כאלה בישראל להחזיר עטרת הקדושה ליושנה בחידוש ימנו כקדם בבניית בתים כשרים בישראל בגיל התום והטהרה כמנהג ישראל קדושים מאז ומתמיד .
ויהי רצון שמהם יראו וכן יעשו כל עמך בית ישראל...
נשלח ב-27/8/2009 01:06
צניעותו של שאול
(שמואל א, כד): 'ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו'.
'ויבוא שאול להסך את רגליו' (שמואל א כד, ג) - גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה וסכך עצמו כסוכה" (ברכות סב, ע"ב). ועל כן אמר לו דוד: "מן התורה בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה, אלא צניעות שבך היא חסה עליך"
ועוד שנינו בירושלמי: "היה דוד רואה אותו משלשל בגדו העליון ומגלה בגדו התחתון (משום צניעות) אמר דוד איך אפשר לפגוע בגוף צדיק כזה". ומלשון הרמב"ם ניכר שההלכה הפסוקה לדורות בדיני בית הכסא - מקורה הוא בהנהגתו של שאול אך לא רק בשעה שהוא נפנה לצרכיו מדקדק שאול. צניעות גופו "בולטת" גם בהנהגה רגילה. וכך דרשו חז"ל: "אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותם לא עקב ולא גודל" (ירושלמי, סנהדרין ב, ד). התכונה הזו היתה כנראה כל כך מושרשת בגופו ובנפשו של שאול עד כדי כך שכוחה מוסיף להתבטא גם בביתו של שאול כולו.
נשלח ב-26/8/2009 09:02
פשששש....יש חיה כזאת גם בדורנו ??
שרוליק אחי , עושה רושם שהסיפורים האלה מתאימים יותר לאשכול "פלאי תבל - לא מה שחשבתם"...
נשלח ב-26/8/2009 00:04
קשה להסביר דברים עדינים כאלה מה עוד שדורינו רחוק מהנהגות אצילות שהיו נחלתם של אבי אבות האומה ושלאחריהם, האנוכיות השתלטה על חיינו עד כדי כך שנצטרך ללמוד את ה-א ב של מוסר ודרך ארץ, באשכול מידות והנהגות נרחיב בנושא זה יותר אך בינתיים נתמצת שצניעות בגבר מתאפיינת בכל הנהגותיו והם רחבים ועצומים עד פרטי פרטים. אותו בחור שהזכרתי בא מגזע עתיק שורשים ממשפחה מיוחסת התכונות שלו לא יכולות להיות מובנות לנו אך כל אחד היה רוצה ילד כזה במשפחה שלו.. שילוב של ביישנות, כבוד למבוגר, טוהר המידות, וחסרון הקנאה והשנאה וכו' הם היוצרים את הדמות המרתקת ביותר באישיות האדם שהיא למעשה דרכה של תורה. קשה לנו לקבל ולהבין ששאלה כמו מה השם שלך יש בה מן האגרסיביות ופלישה לתחום האישי,החבר הוא צריך להודיע לך את שמו ולא אתה "תחקור" מה שמו. כך יוצא שאדם יכול להיות בסביבה עם אנשים ולא ידע את שמם (כמובן חוץ אם הדבר נצרך כמו מורה לתלמיד וכו') עניין זה נובע מהרגש מהעדינות ומהכבוד שרוחשים לזולת. אותו בחור כשאתה משוחח איתו ומסיים את השיחה הוא אינו עוזב את המקום עד שאתה אומר לו (או מהנהן בראש)שזה בסדר... אלו לא דברים מוזרים אלו דברים שהיו ואבדו מאיתנו.
