שריפת פח אשפה, מי אחראי?

אני מתגורר בבית שמש.
ילדו של שכני השתעמם, נטל גפרורים, ירד למטה והצית פח אשפה.
אשתי, כוועד הבית, התקשרה לעיריה וביקשה פח חדש. העיריה, מתוך רצון טוב, שלחה גם את מה שלא ביקשנו. בנוסף על הפח, נתלו הודעות תשלום בשני הבניינים שהפחים שייכים להם, שעליהם לשלם את מחיר הפח שנשרף, ולא, הם צפויים לקנס.
אבי הבן, שהוא 'איש הלכה'הלך לשאול את הרב אם הוא חייב לשלם. כמובן שהרב ענה לו שקטן פטור. שמח וטוב לב הלך האב לביתו. שישלמו השכנים, מה אכפת לו.

תכלס', לא שילמנו והקנס אכן בא. כל דייר קיבל שובר על ארבע מאות ומשהו שקל וזימון לבית משפט.
העיריה החליטה לעשות קופה, למה לא?
400*18 (דיירים)= 7200 ש"ח. מה רע?

מה עושים?

האם זה חוקי? לא שמעתי אף פעם על עיריה שגבתה כסף על פח אשפה שרוף.

מי יכול לעזור?

ועתה העירו לי
שפח אשפה הוא רכוש העיריה ואינו רכוש של הדיירים.
ודבר זה הוא נכון.
אומנם הדיירים משלמים על כל שירותי העיריה ובכללם פח אשפה וכו' ואין דבר זה בא להם
בחינם ממש.
אלא היות ולא נעשתה כאן פעולה של קניין ומכירה לכן אין זה נחשב רכושם של הדיירים.
וחייבים בנזקיו משום שהעיריה מפקידה את רכושה בידי הדיירים וחייבים בנזקיו.  

עד כמה שידוע לי פח אשפה שייך לדיירים ומסופק חינם ע"י הרשות העירונית.
העיריה אחראית לתקינותו ולכן היא גם מתקנת או מחליפה בעת הצורך,לעניין נזק שאינו שייך לבלאי,קלקול וכו' זה נופל על  הדיירים.
אומנם במקרה זה לא כל רשות עירונית מתייחסת בשווה יש מחליפים מיד ויש שתובעים, זה תלוי באנשים...
בכל אופן, טעות נפוצה היא שאנשים נוטים להתעלם  ממכתבי התראה  בתקווה שזה יגמר בטוב כדאי להתייחס למכתבים הנושאים אופי של תלונה,אזהרה,בקשה בכל הרצינות ולפעול מיד.
מה שצריך לעשות וועד הבית יצור קשר עם הממונה ברשות וינסה לבטל את התביעה ולהחזיר את המצב לקדמותו הווה אומר לשלם רק עבור הפח.
לגבי פסיקת הרב:
בבא קמא (פז.) חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהם חייב והם שפגעו באחרים פטורים. ולכן שנינו (שולחן ערוך חו"מ תי"ח) השולח את הבעירה (אש) ביד חרש שוטה וקטן ושרף גדישו של חבירו הם פטורים, והמשלחם חייב.

(באו"ח שמ"ג) קטן שהזיק טוב שיחזור בתשובה כשיגדל. ונראה לי שהכונה לתשלומי נזקין, כגון לשלם על הגדיש ששרף, אולם תשלומי כפל שהם קנס שהטילה התורה פטור.

מכאן שירא שמיים ישתדל שבנו לא יכנס לכשיגדל לספק חיוב וישלם  נזק בנו ולא יצטרך להמתין עד שיגיע בנו לגיל מצוה כי מן הסתם שוכחים וגם הדיירים מתחלפים ולא ימצאם. 
ויש עניין נוסף משום דרכי שלום (אע"פ שכל הדיירים  בני תורה ויודעים ההלכה) כי מצאנו בחכמים שפעלו בעניינים רבים לפנים משורת הדין.