סיכום הסקר- איך תתנהגו כשהחיצוניות מאכזבת.
בס"ד
בחודש האחרון סקרנו את דעתם של חברי הפורום.
לפניכם מוגש סיכום הסקר כפי שנראה מעיניהם של תמי_4 וסנסאי.
תודנו מוגשות לחברי הפורום שתרמו מזמנם החופשי לכתיבת הסיכום.
הסיכום של תמי_4:
אז זהו, שאנחנו אנשים מאד נחמדים, ככל הנראה.
כך לפחות עולה מתוצאות הסקר הנוכחי ב"שידוכי חרדים".
הגעתם לפגישה. כמו תמיד, אחרי מערכת בירורים וציפיות, אחרי שהבטיחו לכם כי זה הבחור/ה שלכם/ן, אחרי שעמדתם איזו שעה-שעתיים מול המראה כדי לבדוק שאתם נראים הכי טוב שאפשר, עטיתם על פרצופכם את החיוך הכובש הזה, שאנשים לא מסוגלים לעמוד בפניו, ו... הגעתם למקום המיועד. רק מה? משהו בבטן התקמט מאכזבה.
נכון שתמיד אומרים שלא מסתכלים בקנקן אלא במה שיש בו, אבל אתם גם בטוחים שלעולם לא תוכלו לחיות יומיים שלווים עם אדם כמו זה העומד מולכם, שהוא התגלמות כל חוסר-היופי בעולם. וזה בלשון המעטה. קורה. גם לו ימצא זיווג הגון מהרה. רק שזה כנראה לא יהיה אתם.
מה עושים? ובכן, כפי שאמרתי, יוצא מנתוני הסקר שאנחנו שייכים לאחת החברות שאדיבות ביותר בעולם. אף על פי ש5% יבחרו באותו הרגע, (מעניין כיצד הם יצליחו לעשות זאת. יביימו כאב בטן? יגידו שקוראים להם "שרה" ולא" טובה"?)
5% אחרים עוד יואילו בטובם להתיישב לכמה מילות נימוס ואז יסיימו. (מן הסתם תוך עטית פרצוף כזה של "איך-בכלל-מישהו-חשב-שתתאים/י לי?!")
אחוז אחד יהיה מובך לגמרי ויאבד את הריכוז, מה שאומר שהם עדיין ישבו שם, מול בן/בת הזוג שהם לגמרי לא רוצים בחברתם, אולי יגרמו קצת לצד השני לפתח ציפיות, (הצד היפה והטוב זה אנחנו, לא?) שלא יממשו, מן הסתם, כאמור. עוד שלב למעלה.
3% ימשיכו כאילו כלום לא קרה, אחרי הכול "זו רק חיצוניות". נכון, זו רק חיצוניות. אם הבחור נמוך בארבעה סנטימטרים מהמצופה או שיש לבחורה משקפים בעוד אתה חיפשת בלי, זה אכן לא נורא. מה קורה אם הבנאדם כל כך לא נראה לכם שאתם לא יכולים להסתכל לכיוונו? חיי אושר לא יצאו לכם מזה. אהמ... יש מקרה, שזו לא "רק חיצוניות".
12% ינהלו שיחה כנה כדי להכיר את האדם שמאחורי. טוב, זאת החלטה נבונה בהחלט. יתכן שאתם יושבים/ עומדים מול אדם שהוא פאר הדור הבא, בעל מידות ולמדן גדול. אחד שיגרום לכם להתגאות בו / בה המשך כל ימי חייכם. אז חס וחלילה שלא תפספסו אותו בגלל החיצוניות שלו. אומרים שהאמת לא הכי פוטוגנית...
21% יקפידו כל כך בבירורים עד שזה אף פעם לא יקרה להם. הם ודאי סוג הטיפוסים שיבקשו תמונות מהצד השני, מרגע הלידה, דרך הגן, היסודי, הסמינר/ ישיבה ועד לרגעים שלפני הפגישה ממש. הם אלו שבברורים יבקשו לדבר עם חבר'/ה כנה של המיועד/ת, ויתחקרו אותו בדיוק על כל תג ותו במראהו החיצוני. הם ימנעו מעצמם, בוודאות כמעט מוחלטת, את המקרה המביך המתואר בראש הסקר, אבל הם מן הסתם גם יקנו לעצמם שם של אנשים שבודקים יותר מדי חיצוניות.
אחרונים חביבים הם הרוב. כן, רבותי. רוב רובם של הנשאלים השיבו כי הם ינסו (בכנות) לשמור על חיוך ולנהל פגישה כמו בכל מקרה אחר. נו אז מה שמי שיושב מולי לא נראה לי מי יודע מה. זה לא אומר שמותר לשפוך את דמו ולהלבין פניו בעיוותי פרצוף נוראיים של סלידה. יתכן מאד גם שהוא יתאים לכם, בסופו של דבר. פעמים רבות אנשים מצאו את עצמם מאושרים 80 שנה ליד בן זוג שהוא האחרון שציפו להתחתן איתו.
הסיכום של סנסאי:
בניתוח השאלה הגעתם לפגישה והבחור/ה לא נראים לכם פיזית, באופן קיצוני. מה תעשו?
ישנם 3 מאפיינים מרכזיים: 1. נימוסים והליכות.
2. יציאה מהמסגרת.
3. התאמה למצב סטטי חדש.
ההבדל בין ה-53% אחוז שהצהירו שישמרו על חיוך וינהלו עסקים כרגיל ל-12% שהצהירו שינסו להכיר את האדם ממולם- אינו הבדל ברמת הנימוסים. אלא שאלה שינסו לנהל עסקים כרגיל הוא מחמת נימוסם, הם יתחשבו בזולת על אף הידיעה שמכאן לא תבוא הישועה. משא"כ אלו שינסו להכיר את האדם שממול זה לא רק נימוס אלא יציאה מהמסגרת שנקבעה מראש למעגל חדש. אמנם הוא הגיע לפגישה למטרת נישואין, וכרגע ברור שמכאן לא תבוא הישועה לאותה מטרה, אבל להכיר עוד בן אדם שבהחלט שיכול להיות שהוא איכותי ויש לו מה למכור ולהוסיף לו.
הוא יוצא מהמקובעות של "הגעתי לפגישה ואין בשביל מה", ופותח מעגל חדש של הנאה מאותו רגע של שיחה סתמית או היכרות עם בן אדם חדש.
מכאן ההפרש הגדול, על שני תשובות שלכאורה הן כמעט זהות.
ה-5% שידברו כמה מילות נימוס או שיברחו באותו הרגע, האנשים שמאחורי תשובה זו בדרך כלל בפן המעשי לא יעשו כך, ושוב אינו בהכרח אלא ע"פ רוב.
שני תשובות אלו נובעות יותר מכעס על סיטואציה שקרתה, או מדמיון איך יכעס אם יגלה שכל בירוריו היו לריק ושוב הוא בזבז את זמנו.
אך עדיין יש להניח שישנו הבדל מהותי בין אדם שמתוך כעסו עדיין מפרגן כמה מילות נימוס, לאותו אחד שאפילו לא מצליח לפרגן מחשבה על הזולת.
אותם 20% שהצהירו שיבררו טוב כך שלהם זה לא יקרה- לכאורה לא ענו על השאלה. השאלה הייתה "לו יצויר והגעתם לכזו פגישה, עכשיו מה נראה לכם שתעשו?" אך בתשובתם אותם 20% ענו - לי זה לא יקרה ובעצם לא ענו על השאלה. אך בתוך תשובתם מונח שהם כ"כ לא מסוגלים שמשהו מהתכנון ישתבש להם. עד שהם לא מעלים בדעתם שזה עלול לקרות גם להם.
ולכן אדמה את אותם אחוזים לאותו אחוז בודד שהצהיר שהוא יתבלבל לגמרי ויאבד את ריכוזו.
ששניהם חופפים לאותו רעיון, אי יכולת או פחד, מליצור מעגליות חדשה, וחוסר ספונטניות.
קשה לי לפרשן את אותם 3% שענו שחיצוניות לא חשוב להם בכלל שמא מתוך צדקות שלא נדרשת מהם ענו כך, או שמא רוח חסידות יתירה שרתה עליהם?
עד כאן הסיכומים שלהם.
יש לכם הסתכלות אחרת מחשבה אחרת.
זה האשכול.
בהצלחה, תהנו.
_________________
תוקן על ידי אסיק_good ב- 07/07/2008 20:33:53
 |
|
|
)
