השינויים מתחוללים, האם וכיצד ניתן לנתב אותם?

כמדומני שהדבר המרכזי המשותף לאלו שהשתתפו בשלב כלשהו ב"אגודה אחת" [בפורום, במפגשים, בכתיבה ובקריאה בעלונים}, הייתה התחושה שישנו צורך בשינוי משמעותי בנעשה בקהילה החרדית. שינוי זה אמור להתבטא בעיניו של כל אחד בתחום ובאופן שונה, בלימוד התורה; בחינוך; במדיניות ציבורית; בעיתונות; ביחס לזולת; בהשתלבות בעבודה; בלימודים אקדמיים; בנישואי ילדים; בגיוס לצה"ל; ביחס למדינה ובעוד נושאים רבים ומגוונים. פעמים רבות נשמעה מפי אנשים שונים התמרמרות על כך שבקהילה בה הם חיים ומעוניינים להיות חלק ממנה נכפה עליהם אורח חיים שלא לרוחם, כשהם אינם יודעים מה לעשות על מנת לשנות את הדברים ויחד עם זאת להיות חלק מאותה קהילה. התקווה בשיח שהתקיים כאן הייתה שהמפגש בין החברים יביא לפעולות מעשיות שונות, וכפי הנראה האכזבה מאי התממשות תקווה זו יחד עם סיבות נוספות הביאה לדעיכתה של "אגודה אחת". ברצוני להציע כעת מסגרת חשיבה על הנקודה הנזכרת.

התבוננות על הקהילה החרדית בשנים האחרונות, עשויה להצביע על שינויים משמעותיים ביותר המתחוללים בה. ברצוני לציין בתמצות מספר דוגמאות, בפרט מהנושאים בהם הייתי מעורב בדרך כלשהי.
א. העיתונות והתקשורת החרדית - בעבר הסתכמה התקשורת החרדית בעיתונות כתובה ומפלגתית, כשלכל קבוצה עיתון משלה בו היא מביעה את עמדותיה בנחרצות. כיום, אנו עדים לעיתונות חרדית לא-מפלגתית מפותחת ביותר, אשר הפכה למרכזית ומשפיעה בקהילה החרדית. העיתונים משפחה; בקהילה וקו עיתונות דתית, כבר אינם רחוקים מהקוצנזוס בקהילה החרדית. בנוסף, לאחר פריחתם ודעיכתם של ערוצי הרדיו החרדיים ["ערוצי הקודש"], אנו עדים להפיכתו של רדיו "קול חי" לכלי תקשורת חרדי מובהק, בו מתראיינים בקביעות אישי ציבור בכירים מכל הפלגים החרדיים, מלבד הגשת תוכניות על ידי אנשי תקשורת חרדים. לא ניתן גם להתעלם מאתרי אינטרנט כדוגמת "בחדרי חרדים", למרות שכפי הנראה הם עדיין רחוקים מלב הקונצנזוס השפעתם רבה.
ב. השתלבות גברים חרדים בלימודים מקצועיים/אקדמיים ובעבודה - במשך תקופה ארוכה התחנכו רוב הגברים החרדים להימנע מיציאה מסודרת לעולם העבודה, מתוך יעד שכל אחד יתאמץ לשבת באוהלה של תורה ובמידת הצורך ישתלב בעבודה כלשהי סביב עניין תורני או עשיה למען הקהילה. בעשור האחרון, אנו עדים לפריחתם של מסגרות לימוד מקצועי/אקדמי לגברים חרדים, לצורך השתלבותם בעבודה מקצועית רגילה. התהליך שהחל במספר מועט של פונים, כבר הפך לזרם של מאות צעירים בשנה במסגרות לימוד שונים. מוסדות הלימוד הללו מפרסמים את עצמם בלוחות המודעות ובעיתונות החרדית [קשור לסעיף א'] באופן גלוי ואינטנסיבי. במקביל קמו קרנות המסייעים במימון הלימודים הללו, שיעור הפונים אליהם גבר והדבר נעשה ללא סימני התנגדות מהמנהיגות החרדית. כמו כן, נפתחו מרכזים להשמתם של חרדים בעבודה, וגם הם אינם נתקלים בהתנגדות כלשהי.
ג. יציאה של נשים חרדיות לתחומי לימוד ועיסוק חדשים - הנשים החרדיות שבמשך עשרות שנים חונכו לעסוק בתחום ההוראה, החלו עם השנים לחפש אפיקי עיסוק אחרים. בכל שנה, ישנה עלייה בשיעור הבנות והנשים החרדיות הפונות לתחומי עיסוק מגוונים, בהי-טק; עבודה סוציאלית; סיעוד; תרגום ועוד. שינוי זה גורר בעקבותיו שינוי במסגרות הלימוד, אשר גרם בשנה שעברה למאבק ב"השתלמויות" ללא הצלחה רבה.
ד. תרבות הצריכה - בקרב הקהילה החרדית אשר התאפיינה באורח חיים צנוע ונזירי, מתפתחת תרבות צריכה מערבית בשיעור ניכר. העיתונות החרדית מליאה בהצעות נופש במלונות הארץ ובחו"ל ובפרסום מוצרכי צריכה ומותרות שבעבר לא היו קיימים אצלנו. שיעור הרכבים בשכונות החרדיות נמצא להערכתי בעליה מתמדת, כשביניהם רכבי יוקרה לא מעטים. דומני שאין צורך להדגים בפרוטרוט את הסממנים של התופעה הנ"ל.
ה. השתלבות בצה"ל ובשירות האזרחי - למרות המאבק העז שהתחולל סביב הנח"ל החרדי, אשר פגע רבות בתדמיתו בציבור החרדי. דומני שאי אפשר לבטל את התרבותם של החרדים המתגייסים כיום לצה"ל, אם כי מדובר במספרים קטנים יחסית. שיעור החרדים בתוך הנח"ל גדל והולך והוא מתרחב מקבוצות שוליים לליבה של הקהילה החרדית. בשנה האחרונה התגייסו למעלה מ-100 חרדים לחיל האויר במסגרת תוכנית "שחר כחול" ו"שחר באופק". על פי כל הסימנים הן מצה"ל והן מהקהילה נדמה שתופעה זו עשויה להתרחב בשיעור ניכר. כמו כן נכנסו בחצי השנה האחרונה קרוב ל-100 צעירים חרדים למסגרות שונות של "שירות אזרחי".
ו. האינטרנט - למרות שקשה ואולי אף בלתי אפשרי להגיע לנתונים אודות חדירת האינטרנט לקהילה החרדית, אין כמדומני חולק על כך שמדובר בחשיפה כלשהי לאינטרנט של עשרות אחוזים מקרב הדור הצעיר. המאבק שניסו בזמנו להוביל כל בתי הדין בקהילה הצליח אולי להאט את הקצב, אבל בודאי לא למנוע אותו. המאבק בסלולרי ה"טרף" נחל הצלחה הרבה יותר גדולה. ברור לכולם שלאינטרנט עשויה להיות השפעה רבה ביותר על הקהילה החרדית [כהקמת "אגודה אחת"] לטוב ולמוטב, וכי לא ניתן עדיין להעריך או לצפות את המשמעות של העניין.

למרות שבמקרים רבים מדובר בעובדות, ניתן למצוא כאלו שימעיטו במשמעותם ובהיקפם של הדברים הללו, לעומת אחרים אשר יפריזו בהם. בכל מקרה, את היחס של אנשים שונים לשינויים הללו ניתן לחלק כמדומני לארבע קטגוריות:
1. תומכים - אלו הטוענים בוודאות ובנחרצות שעל הקהילה החרדית לשנות באופן משמעותי את אורח חייה, וכל שינוי מתקבל אצלם בברכה, כמעט ללא הסתייגות.
2. מתנגדים - אלו הרואים בקהילה החרדית חברת מופת מושלמת, ומצירים על כל שינוי המסמל בעיניהם התדרדרות מסוכנת.
3. מסוייגים - אלו הסבורים שמסיבות כאלו ואחרות הקהילה החרדית איננה יכולה להמשיך באופן מלא בדרך בה היא צעדה בעשרות השנים האחרונות, אולם רואים גם את הסכנות וההשלכות השליליות הנובעות משינויים אלו.
4. מתלבטים - אלו המתקשים לקבוע עמדה ביחס לשינויים המתרחשים לטוב או למוטב, הם מנסים לבחון את הדברים והשפעתם על מנת לגבש את עמדתם בנוגע לצעדים הללו.

להערכתי, רובו של הציבור החרדי משתייך לקבוצות 3-4 ובתוכם מספר לא מבוטל מקרב המנהיגות החרדית, אלו הם גם הקבוצות שמתוכן ובתוכן אמורה לפעול "אגודה אחת". החולשה הבולטת של שתי קבוצות אלו ביחס לראשונות הן חוסר הנחרצות והוודאות, אולם בעיני זהו גם היתרון שלהן. הבעייתיות בהקמה של "אגודה אחת", נראית לי בעיקר מחמת החשדנות המתלווה לכל התארגנות חדשה ובלתי מוכרת, בפרט כשהיא נושאת במידה מסויימת אופי חתרני מחתרתי ומרדני. וכן בשל גילם הצעיר יחסית של אנשיה, אשר הינם חסרי לגיטימציה לפעול פעולות על דעת עצמם. בשל כך, ישנם רבים הטוענים שעל כל אחד לפעול באופן אישי בתוך המערכת הקיימת. אני עצמי מתקשה לקבל את הגישה הזו, היות ולהערכתי יכולתם "לשנות מבפנים" היא אפסית, אבל יחד עם זאת אין לי גם רעיון כיצד מתגברים על הבעיה שציינתי. כפי הנראה נידרש למצוא דרך כלשהי לגשר בין שתי הגישות.

_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

ניתן לעשות זאת במישור המוניציפאלי היכן שיש סיכוי לקבל נציגים. עדיף תמיד להתחבר למפלגה גדולה מאשר לרוץ לבד (נניח תהיה תחליף לפא"י ההיסטורית).

בעזהי"ת



   שרפ.
   כדי להקים משהו, אתה צריך הון; כספי או פוליטי. לנוכח זאת דברי האחרונים, שאם אגודה אחת רוצה להתקדם לעבר מטרות כלשהן, היא חייבת להכנס בצורה זו או אחרת למישור הפוליטי - ולאו דווקא כמפלגה עצמאית, אלא אפשרי גם כזרם פנים במפלגה קיימת.

הדרך היא בעשה טוב.
ז"א הקמת מוסדות חינוך שיהא להם מה להציע תורנית וכללית.
ישיבות תיכוניות שבהם ילמדו גמרא בעיון ברמה גבוהה, ידע תורני והלכתי נרחב וכן יכינו לבגרות (סטרנרטית).
אצל הבנות ניתן להציע מוסדות בהן הם תסיימנה עד כיתה יב' תואר ראשון (או שישלימו אותו בכתה יג'), כדוגמת מכון טליה.
בשני המקומות יחנכו מחד לחשיבות התורה, ימליצו לבנים להעדיף ללמוד בישיבה גבוהה ולגדול בתורה, אך יחנכו חד משמעית שהדרך החרדית כיום היא בדיעבד ולא לכתחילה.
חינוך דור העתיד זה העתיד של כולנו.
כאשר מוסדות החינוך המעולים יהיו בשליטה שלך יותר ויותר הורים ירצו וישמחו להתיישר עם הקו שלך.
לגבי החרדים הקלאסיים, אני מניח שחלקים ניכרים מהם חשים אי נחת עמוק מההשתייכות שלהם לציבור זה רק לא רואים אמת אחרת. אם תתן להם אלטרנטיבה הם יבואו.
חרדי שנהנה לחיות כפי שהוא חי עד היום ימשיך להנות מכך. אך בעולם של היום קשה יותר ויותר לחית מנדבות וקצבאות, כך שהעתיד לא יאפשר להם לגדול יותר מדאי ולהיפך, הוא יפעל נגדם.

תוקן על ידי שרפ ב- 09/07/2008 1:05:02

בעזהי"ת



   א. בןציוןכהנא.
   דומה ואתה מכליל בדבריך יתר על המידה, כורך את כל המגמות הנ"ל לידי סל אחד, משל היה אחד תומך ורואה קרבה לתהליך אשר באחת מהן, אל נכון ומיידית הוא מוצא את עצמו קרוב אף למגמות האחרות. אקח נקודה מסויימת מתוך מגמה אחת כמשל, כדי להשליך ממנה כלל על המגמות האחרות:
   הבדל משמעותי נמצא בין הרואים את את האקדמיה כמקום וכדרך, ובין הרואים צורך לברר ולברור את הדרך האקדמית, ולסגל ממנה את הדברים החיוביים לנו - ללא שום צורך במסגרת האקדמית החילונית. וכאשר כבר היה כאן דיון בעבר, על לימודי אומנות ומשלח יד, מול לימודי השכלה כלליים.

   ב. אכן כדברי הקניזי, שהיטיב לסכם ולקבוע מסמרות, חלק גדול מההתנגדות לאגודה אחת, נובע מדרך חשיבה בעולם החרדי, המבקשת לראות בכל מי שקצת קצת חורג מהקו המקובל (הגדרה מפוקפקת אשר נמצא כגלם ביד היוצר, שהרי מי קיבלו ואימתי, ומה קורה אם הוא התקבל רק בעשר השנים האחרונות?), כרפורמי - ואפילו אם יהיו הדברים לנהוג כשלחן ערוך מפורש, כאשר יושב סתר היטיב ללהטט כשהתברר לו שתורה שיש עימה מלאכה לרובא דעלמא - היא סעיף מפורש באורח חיים קנ"ו, ודעה מקצה לקצה אצל כל הראשונים. 

   ג. להיכן הולכים, יש עלינו לחשוב להיכן ברצוננו ללכת, ואם בכלל. האם אנחנו רוצים להקים מפלגה פוליטית כללית? מחד גיסא כל נושא הפוליטיקה מאוס, ומאידך אין להתעלם מהצורך להגיע למוקדי כוח, אם ברצוננו להשפיע, אם ברצוננו למנוע רדיפות (למשל) כלפי מי שמסרב להחליף את מכשיר הסלולרי המאוד מיושן שלו - למכשיר חדש, במחיר מופקע, רק כדי שהוא לא יוכל להשתמש באפשרות ה-SMS, אשר מעולם לא השתמש בה בלאו הכי.
   אם לא בדרך זו, או בדרך דומה, הרי אין הפורום כאן אלא בבחינת "חכמתו מרובה ממעשיו", שאינה מתקיימת.
   אני רואה כאן מעין דוגמא, למרות שכלל אינה בכיוון דהכא - בעסקן דוגמת איציק קויפמן, אשר בפעילותו בליכוד הגיע למוקד כוח משמעותי, לתקופות מזומנות - ללא צורך לבחוש בקדירת עסקני אגו"י ודגה"ת.

ניתן ללכד את הציבור שמעונין בשינוי, באירגונים חברתיים, פוליטית כמו פא"י ופאג"י בשעתם, או במסגרת מועדון כמו אחוה הירושלמי. הכח של קבוצה מאורגנת הוא גדול. ניתן לארגן נופשים שבהם ינשאו הרצאות ושיעורים, ודיונים על עתיד הקהילה החרדית. אירגונים אלה יוכלו לתמוך בהקמת מוסדות חינוך וקהילות.

תוקן על ידי יעבץ ב- 09/07/2008 0:38:57