בית הדין הרבני האזורי בנתניה קבע כי אין סיבה לעכב צו ירושה של מנוחה, רק משום שבתעודת הפטירה שלה נרשם כי מעמדה האישי נמצא "בבירור". בית הדין הצהיר כי המנוחה היא גרושה וילדיה הם יורשיה הוודאיים, לפי ההלכה ולפי החוק.
ילדיה של הנפטרת העידו כי אימם גרושה מזה 25 שנה. לדבריהם, לפני מספר שנים היא חשבה אמנם להינשא למי שאינו יהודי, אותו הכירה במולדובה, אולם לבסוף הם לא נישאו בנישואים אזרחיים ואך לא חיו יחד.
מאחר שבתעודת הפטירה נכתב בסעיף המעמד האישי "בבירור", התנגד נציג האפוטרופוס הכללי להוצאת צו ירושה, עד שיתברר מעמדה האישי. ואולם, היורשים טענו כי אינם צריכים לחכות עד להודעת משרד הפנים, משום שהאיחור בהוצאת צו הירושה גורם להם נזקים.
בית הדין פנה פעמיים למשרד הפנים בבקשה לקבל תשובה מדוע המעמד האישי נמצא בבירור, אולם עד מתן פסק הדין טרם התקבלה תגובת משרד הפנים. לאור זאת, הוציא בית הדין צו המורה למשרד הפנים להעביר אליו את תיקה האישי של המנוחה.
הירושה - לילדים
בפני הדיין, הרב שלמה שפירא, הופיעו שני עדים שהעידו כי המנוחה היתה גרושה, לא היה לה ידוע בציבור והיא גרה בגפה אצל בנה. לפי ההלכה היהודית, היורשים של נפטרת גרושה הם בניה. במקרה זה, הבנים הופיעו בבית הדין והקנו את חלקם לאחיותיהם, כך שהירושה תתחלק שווה בשווה בין כולם.
בית הדין קבע כי הוא מוסמך להוציא צו ירושה משום שכל הצדדים מסכימים לסמכותו, וכי גם אחרי הפרסום בעיתונות בדבר הבקשה לצו ירושה, לא פנה איש לבית הדין בטענה שהוא יורש טבעי.
מאחר שהילדים הם יורשים ודאיים, קבע הדיין שפירא, לא ניתן - בשל הספק שיש יורש נוסף למנוחה - לעכב הוצאת צו ירושה. שפירא עיכב את משלוח צו הירושה לילדים למשך 15 יום, כדי לאפשר לאפוטרופוס הכללי להודיע האם ידוע לו כי יש יורש ודאי הטוען שיש לו זכויות בירושה.
