'נקודה טובה' של שולי רנד

אמנם האשכול מיועד לספרים, אך לענ"ד כדאי לכלול בו גם דיסקים מסויימים, וכוונתי לטקסטים של השירים שבהם.
וכי מה אשמים השירים הללו שפורסמו רק בדף המצורף לדיסק ולא בספר עם כריכה.

אם תסכימו עם דעתי - אשמח לדון בדיסק המיוחד של שולי רנד 'נקודה טובה'.

הטקסטים שבו נכתבו כולם בידי שולי רנד, והם מהווים יצירה מיוחדת במינה. (לדעתי גם הלחן, אך זה לכו"ע לא שייך לאשכול)

אולי יוכל מישהו להעלותם לפורום?

אחד הישירם בהם עורר את סקרנותי והכוונה לשיר המשורר בו מסופר על וויכוח אמוני של הכותב עם משורר.


מה עומד מאחורי השיר? האם מדובר בספור היסטורי?

בשמחה,
הריני מצטרף בשמחה לכל ביקורת מוצדקת, 'שיטות' ולא 'אישים'
ואכן האמירה הזו לא מוצלחת במיוחד, אם כי עדיין הבדל גדול בין הדברים, אבל כשהקב"ה אומר מנעי קולך מבכי בהחלט לא יפה לומר 'ואני חיים אומר אל תימנעי', והיה לו לומר זאת במילים עדינות יותר, אם אכן התבטא בניסוח זה. ואחרי הכל, הוא לא אמר זאת בתור פלפול ולא בתור וורט ולא עשה מעשה, כי אם כשהגיע לציונה אמר, אולי בבדיחות מה, ובזה תם הענין מבחינתו.

ל'מבקר'.
אומר לך את האמת, כששמעתי את הניגון של יו"ט ערליך, ששר אותו פריד, צרם לי גם המשפט הזה.
צרם לי גם כשיונתן שוורץ שר את השיר 'מאמע רחל' והוא ביקש שהיא לא תמנע את קולה מבכי, וזה עפ"י דברים ידועים של ראש ישיבה גדול זצ"ל. וגם זה נראה מוזר להתווכח עם הקב"ה.
אך המילים הן פשוטות, והכוונה גם פשוטה לעורר רחמים בצורת דיבור כזו. והקב"ה חייך ואמר נצחוני בני.

מר אתנחתא
כמובן שהציטוט שהבאתי הוא מהגירסא העברית, שם נאמר בפירוש 'הרבי יכתוב בספר הטוב', אמנם כפי שציין לומד זהו תרגום בלבד ואם כן נניח לריו"ט הערליך אם במקור דבריו נוכל לפרש כמוך, אך איני מתגולל עליו בדווקא כי אם על הגישה
ועוד, כמבואר התלונה היא על עצם הסיפור, ועל עצם כך שיהודי חסידי כריו"ט ויהודי חבד"י כפריד שרים אותו בהנאה שכזו בלי להרגיש בעיוות שבו, ואפילו אתה, שנראה שממחנם אתה, נאלץ להודות שאין שום סבירות שהסיפור אמת
ואכן דבריך היו שמנים ונעשו רזים, אולם מטעם אחר, שעד שהצלת כבודו של רבי לוי יצחק, חזרת והטלת זאת על הטשערנאבלער, ולמה לא נניח שסיפור מעוות זה הומצא על ידי מתנגדים סרוחים כדי ללגלג עלינו החסידים, ובטעות אומץ על ידי כמה חסידים שלא היה שכל בקדקדם להבין זאת.

בסוגריים, התרגום העברי כמובן איננו של פריד עצמו, אם כי אינני זוכר כרגע של מי כן. עוד סוגריים, לטעמי ספר החיים גרוע מ'הספר הטוב'.

לימוד זכות אינו טיוח האמת, אלא לנסות קצת לרדת לסוף דעתו של האדם ולא לדון בשטחיות לבד.

דברים נאים, אלא שאחר שהיו שמנים שבו ונהיו רזים, מדוע לא לימדת זכות על אותם רבים, והנחת בוודאות שזה לצנינים בעיניהם?

אין שום סבירות שהסיפור אמת, ולע"ד זה לא (זה אינו מתאים לדרכו של הברדטישבור אלא יותר לצדיקים אחרים כמו הר"מ מטשערנוביל למשל), אך לו יהא, הרי ידוע שמיטב השיר כזבו, כמובן שלצורך החרוז היה צורך לכתוב בצורה מקוטעת ומעוותת. הרבי אינו מכפר או מכבס מן חטאים, בטח התכוון למושג של ביטול של דינים וקטרוגים, וכמו"כ לא כתוב, שהרבי יכתוב בספר חיים או הספר הטוב, אלא נקט בלשון קצרה, פארשרייבן, שהכוונה שהקב"ה יכתוב. (או שעל ידי פעלותיו לעורר לצדקה הוא יגרום שייכתב) קצת לימוד זכות על זה שלימד זכות על יהודים, לא יזיק, אם כי בוודאי כל הדמות של המלמד זכות היא לצנינים בעיני רבים.

התכוונתי כמובן שאין בנו של יו"ט ערליך אחראי לתירגומו של אברהם פריד. (ואפילו לא לשירי אביו...)

ערב יום כיפור פארנאכט
דער עולם עס ווארט
באם טיר פון דער בארדיטשאווער רבי'ן
יעדער עס שטייט
און געלט האלט ער גרייט
א פדיון נפש צו געבן

דער רבי האט קלאר
געזאגט אז דעם יאר
דורכלאזן וועט ער נישט קיינעם
ער לאזט נישט אראפ
א רובל א קאפ
מוז ער נעמען היינט בא יעדן איינעם
א זקן גאר אלט אפילו א קינד
א רובל מוז יעדערער געבן
דער רבי וועט באלד אפווישן די זינד
פארשרייבן אין ספר פון לעבן

א פחד, א שרעק!
די היינטיקע טעג
די גרויסע הוצאות אצינדער
ווי אזוי קאן אזא זאך צו טאן
א משפחה פון צען, צוועלף קינדער
נאר יעדערער ווייסט
אז דער רבי הייסט
קיינער וועט אים נישט אפזאגן
מען קרעכצט און מען זארגט
מען לייט און מען בארגט
מען ברענגט צו דעם רבי'ן צו טראגן

באם טיש אויף זיין ארט
דער רבי זיצט דארט
און נעמט אויף דעם עולם צופרידן
א שיסל געשעלט
איז פול שוין מיט געלט
א רשימה ליגט פון אלע אידן

עס עפענט זיך די טיר
א פרוי שטייט אין איר
ארעם אזוי אפגעריסן
געקומען אצינד
מיט איר פיצעלע קינד
און וויל אז דער רבי זאל וויסן:
אן אלמנה אליין
דאס קינד איז נאך קליין
שטענדיק מוז זיין מיט דער מאמען
דער לעבן איז שווער
זי האט דאך נישט מער
ווי א רבל פון ביידן צוזאמען

א פחד, א שרעק!
די פרוי פעלט אוועק
דער רבי וויל פון גארנישט וויסן:
נאך א רובל מען דארף
גיי! זאגט ער שארף
ווייל די טיר וועל איך באלד דא פארשלאסן

זי לויפט און זי שרייט
גיט אדער לייט
דער עולם העלפט איר אויס גערן
פון גראשענס נישט מער
איז דאך אבער שווער
א רובל עס זאל פון דעם ווערן

די גאסן שוין פול
מען גייט שוין אין שול
אלעס האט זי אפגעלאזן
זי לויפט מיט איר קינד
צום רבי'ן געשווינד
די טיר זאל נאך נישט זיין פארשלאסן

עס איז שוין באלד נאכט
דער רבי ער ווארט
פונקט ווי אינגאנצן פארגעסן
דער רבעצן שרייט געוואלד!
דאס עסן ווערט קאלט
מען וועט באלד נישט טארן שוין עסן

עס עפענט זיך די טיר
עס בלייבט שטיין אין איר
די פרוי מיט צעשרעקענע בליקן:
רבי, גלויבט מיר
כ'האב געזוכט אן א שיעור
קיין רובל האב איך נישט געקריגן

דער רבי זאגט ניין
אזוי קאן נישט גיין
נאר דיר אליין וועל איך פארשרייבן
דיין קליינטשיקן קינד
האט נישט קיין זינד
נישט קשה
עס מעג אבער בלייבן

א פחד א שרעק
די פרוי פאלט אוועק
נישט זיין מיט איר ברעקל צוזאמען
זי שרייט רבי, ניין
מיט א גרויסן געוויין
איר פילט נישט די הארץ פון א מאמען

איר ווייסט רבי, הערט
וואס איך האב באקלערט
דער רובל וועל איך אייך דא געבן
און נעמט גלייך געשווינד
שרייבט אריין מיין קינד
פאר מיר איז שוין אלץ איינס מיין לעבן

דער רבי שפרינג אויף
די קאפ אויף ארויף
פאר די רייד געטאן האט ער ווארטן
באשעפער נאר הער
מען דארף שוין נישט מער
עס איז שוין נישטא וואס צו טראכטן
האט געזען אצינד
ווי א מאמע פאר איר קינד
האט איר לעבן געגעבן אצינדער
דיין פאלק איז דיין קינד
בעט איך דיר אצינד
האב א רחמנות ווי אלמנה אויף אירע קינדער



לא "הספר הטוב", אלא ספר החיים. יותר טוב או יותר גרוע?

כמדומה שכן.

זה ?

מתוך ידע פנימי ומשום והייתם נקיים ברצוני להעיד שהציון ל"פנים יפות" של בעל ההפלאה אכן בטעות יסודו, והטעות היתה שפתגם זה הובא אצל אחד המלקטים וציין לספר "פנ"י" בראשי תיבות, ופוענח בטעות כפנים יפות, אך למעשה היתה הכוונה לאחד מספריו של ר' מאיר שפירא מלובלין שאיני זוכר שמו כעת, אך בשעתו מצאתי פתגם זה באותו ספר של ר' מאיר שפירא.

האם יש בספרות החסידית העיונית [לא הסיפורית או הדרשנית] מקור לרעיון כזה?