| נשלח ב-22/7/2008 00:04 |
 |
| |
כיסוי ראש לגרושות ואלמנות
במקום עבודתי עובדת אישה שהיתה נשואה כחודש ימים והתגרשה. היא עוטה פאה והדבר מציק לה ביותר. היא מחפשת בנרות רב שיתיר לה להסיר את כיסוי הראש כדי שתוכל ביתר קלות למצוא את זיווגה. ר' משה פיינשטיין בשתי תשובות שונות כמדומני מציין כי במקרה וכיסוי הראש מפריע מאד לאישה ומקשה עליה להינשא בשנית (כך מזכרוני) ניתן להקל, אולם קשה למצוא פוסק שיתיר זאת. רחמי נחמרים על בחורה זו ואני חייב להודות כי דרישת ההלכה במקרה זה קשה מאד בעיני הן מן הבחינה האישית והן מן הבחינה הרעיונית שהלוא האישה איננה אשת איש כבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 22:15 |
|
| |
מט לנפול,
דווקא יש לראות את כל אותם המצבים המשונים כגילויי ההשגחה המאלצים את הפוסקים לבחון את ההלכה מחדש ולמצוא היתרים כאשר צריך. כך ההלכה נמצאת מבוררת יותר ואנושית יותר.
_________________
למה לי קרא, סברא הוא
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 20:59 |
|
| |
מט לנפול
כבר נתקלתי בגישה זו כלפי פסקיו של ר' משה ולדעתי היא מצדיקה אשכול בפני עצמו. האם נתחיל לעשות ניתוח סוציולוגי של החברה בה חי הפוסק ועל ידי כך נשליך על תוקף פסקו? האם נבחן מה היתה פני החברה בפרשבורג ולאורה נבחן את פסקיו של החתם סופר או את מצב הדת בפראג אל מול פסקיו של הנוב"י? האם נעשה זאת גם כאשר הפסק היה לחומרא ונאמר שהוא נכון רק לחברה מחמירה ובברה פתוחה יותר יש מקום להתיר?יש מקרים ספציפיים ידועים שעשו שימוש בדרך דומה לזו למשל פסקו של הנוב"י המתיר גילוח בחול המועד שהחתם סופר גילה שהדבר היה כדי למנוע מאותם אנשים המתגלחים בתער להגיע לכדי איסור דאורייתא אולם גם אז מדובר באירועים מאד ספציפיים ולא באמירה כוללת המייחסת את הפסק לדור ולתקופה ובכך שומטת את תקפותו. בכל אופן במקרה שלנו איני רואה מקום לטיעון הנ"ל או שיש לאישה צורך או שאין לה בין אם זה בארה"ב של שנות ה 70 ובין אם בישראל 2008.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 18:18 |
|
| |
אנשל
לא פירשת נכון את דברי.
אני דיברתי על ה'שאלות',לא על 'התשובות'.
די בעיון קל ב'אגרות משה' בכדי לראות עם איזה שאלות שונות ומשונות הוא נדרש להתמודד.
החל מאישות,עגונות,כשרות,וכלה בביהכ"נ,קהילה וציבור.
לא תמצא משהו דומה לזה בנו"ב,אחיעזר,חת"ס ושאר תשובות.
זה בנוגע לשאלות המשונות.
בחלק השני,אני טוען שאכן הגר"מ היקל בענינים רבים מפני צורך השעה,הראיה שבהרבה מפסקיו הוא עצמו לא השתמש בביתו,ובכלל,אין ספק שצורך המקום והשעה זהו יסוד חזק מאד לקולא בפסק,ונעשה בו שימוש ע"י כל פוסקי הדורות ללא יוצא מן הכלל!
אני חושב שמי שמתעלם מזה טועה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 16:41 |
|
| |
מט לנפול
"אין זה סוד שהגר"מ פינשטיין זצ"ל נזקק לשאלות מאד משונות שייצרה בתקופה ההיא יהדות אמריקה"
זה כנראה סוד גמור ומפורסם ליודעי ח"ן בלבד וכנראה לא ידוע גם לרמ"פ עצמו (לא הנזקקות לשאלות "המשונות", אלא שהוא הקל בגלל התקופה)
דוקא רמ"פ ידוע כעומד על המשמר וכשהוא מקל בלי סייג, אין שום סיבה לחשוב אחרת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 13:51 |
|
| |
מישק
לדעתי כעסך הינו כעס שוא.
קודם כל,מעולם לא מצינו שכך ינהגו,גם לא בדורות האחרונים ממש.
בנוסף,גם היום כמעט כל הנשים הגרושות או האלמנות ממשיכות לכסות את ראשן.
דבר נוסף,אין זה סוד שהגר"מ פינשטיין זצ"ל נזקק לשאלות מאד משונות שייצרה בתקופה ההיא יהדות אמריקה שקירטעה בקושי,והרבה מאד מפסקיו היו בבחינת עת לעשות וכו',אז נאמר שאי שימוש ב'חלב סתם' זה 'פרומקייט עקר' וכדו' ?
או שמא עשיית מחיצה יותר מי' טפחים בביהכ"נ זה 'חומרא' לשמה?
נדמה לי שהעניין ברור,יש אמנם מקום לפוסק בעל כתפיים כה רחבות,דוגמת הרב פינשטיין ז"ל ליכנס לעובי הקורה בעניינים רגישים ביותר,ולגלות זרוע עוז בעת הצורך,ע"מ לפתור בעיות שבסיטואציות מסויימות הן נעשות מסובכות וקשות,אולם להאשים את אלו שלא הגיעו לסיטואציות דומות,ולא עמדו בפני תסבוכות מן הסוג הזה ב'פרומקייט עקר' או בחומרא לשמה,ועאכו"כ בהתאכזרות,דומני שהרחקת לכת ידידי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 20:13 |
|
| |
מט לנפול
אתה צודק - הדיון לא צריך לסוב סביב ההתר הספציפי. הענין האמיתי הוא כפי שכבר כתבתי למעלה אך לא פותח כאן - מדוע לא פשטה פסיקתו של ר' משה פינשטיין בסיטואציה אשר בבירור היא בבחינת חסד אמיתי לאותן נשים. ובמילים יותר ברורות - האם נטיה להחמרה ו"פרומקייט" עקר, שולטת בימינו בפסיקה, כחלק מטרנד חברתי חרדי וזאת גם במקום שיש אילנות גדולים להיתלות בהם ולהקל.
ניתן להביא לכך דוגמאות רבות אולם כשזה בא על חשבון בודדים חלשים הדבר ממש מכעיס.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 09:52 |
|
| |
מישקוליצר
אם הנושא הוא היתר הלכתי,משמע דיון עומק לא ממש יועיל כאן,מדוע שלא תציע לגברת המדוברת לגשת לרב שיינברג ולנסות לקבל ממנו היתר?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 09:15 |
|
| |
.
מישקוליצר:
בשל הניק שלך אולי זה לא עוזר לך, אך אני יודע בוודאות שגם הרב אבינר וגם הרב שרלו פסקו כך לגרושה אם השארת כיסוי הראש מפריעה לה למצוא שידוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 00:01 |
|
| |
האם ידוע על פסקים נוספים ברוח זו של הרב שיינברג? או של רבנים אחרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2008 23:31 |
|
| |
אחי התגרש ונישא בשנית לבת של ת"ח חשוב בי-ם,שאף היא היא התגרשה זה מכבר,והסירה את כיסוי הראש לאחר גירושיה,בהורמנא של הגרח"פ שיינברג.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2008 22:48 |
|
| |
יפה הציע עט מלחמה את השתלשלות הלכה זו.
אך פרט מסויים הובלע שם, ודומה שהוא מהווה ג"כ בעי', אם כי מצד אחד,
לכאורה זה מוביל לחומרה גדולה, אך בעיון שני, אדרבה, זה מוכיח שעל ידי
פירוש מקיל, קבעו הלכה גדולה שנתפשטה כמעט בכל ישראל (דומני שבני תימן
אינם נוהגים בזה, אלא מחמירים)
כוונתי לחובת כיסוי ראש של פנויות, שאינן נשואות, שלאורה אין שום סיבה
ולא שום ראיה מהמקורות הראשונים שהן פטורות מכך!
הלוא אפילו ברמב"ם ובשו"ע עדיין מדובר שגם פנויות חייבות בכיסוי ראש
ובאו האחרונים לאחר השו"ע, ופירשו 'בדוחק' את דברי הרמב"ם והשו"ע
על אלמנות וגרושות.
ומדוע הוצרכו לדוחק זה,
מפני שהנוהג שהתפשט היה שרק נשים נשואות חייבות בכיסוי ראש!
כלומר הנוהג הכריע לכיוון פירוש דחוק, ובלא כל סיבה וסברה,
ומדוע יהיה חילוק בין נשואה לרווקה, האם בשאר דברי ערווה,
יהיה חילוק בין נשואה לרווקה?
פתח להיתר אפוא יכול להיות, אם נאמר שאכן פנויות שחייבות הן גם רווקות וגם
גרושות ואלמנות, וכשם שהנהיגו שאין להחמיר על הרווקות אפשר יהיה להקל
גם בגרושות ובאלמנות, שנצרכות לכך, עוד יותר מאשר רווקות.
לגוף השאלה כיצד אירע ונולד נוהג כזה. יתכן שהוא בשל פירוש לא נכון
של המונח 'בתולות', שמלכתחילה בלשון חז"ל בתולות הן גם בגיל צעיר ביותר,
ואפילו תינוקות. ואם פטרו 'בתולות' הכוונה לצעירות ביותר, אך לא לבחורות.
_________________
עינא פקיחא ונהורא מעליא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2008 16:45 |
|
| |
[אנשל,
תודה רבה!
מיימוני,
אני מציעה לך, באופן חברי (וירטואלי, כמובן), לקרוא את השתלשלות האשכול הקצרצר עד כה וללמוד ממנו משהו. גם על עצמך אבל אולי גם על החברה והתרבות בה אתה חי...]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2008 14:27 |
|
| |
שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד' סימן לב
ד. אם יש להתיר לגרושה לילך בגלוי ראש כדי שלא ידעו שהיתה נשואה.
והא דנסתפק כתר"ה באשה צעירה גרושה שאינה רצונה שידעו שהיתה נשואה שלכן רצונה ללכת בלי כיסוי הראש ואף שאין רצונה לרמות, וגם אי אפשר לה לרמות שהרי יודעין מזה כל מכיריה ומי שירצה לישא אותה ודאי ישאל עליה ויאמרו לו שהיא גרושה, ובמדינתנו בהכרח ידע בעת רשימתם בסיטיהאל שהיה לה בעל כבר, אבל כוונתה דאחר שיכירו אותה ותמצא חן בעיני אחד לנושאה לא תאבד חינה כשתספר לו אח"כ שהיה לה בעל ונתגרשה, אבל כשידעו מתחלה שהיא גרושה לא ירצו לחשוב אודותה כלל, והוא דבר מובן שיש לחוש לזה, אם יש להתירה כמו שהתרתי בתשובה באה"ע ח"א סימן נ"ז לאלמנה שהיתה צריכה להשתכר בעצמה לפרנס בניה ולא רצו ליתן לה משרה כזו אלא דוקא באם לא תכסה את ראשה, ודאי צדק כתר"ה שיש להתיר גם לה שהוא הפסד גדול לענין השגת אחד לנושאה כמו שהתרתי שם, דגרושה שצריך לכסות ראשה אינו ג"כ מדאורייתא אלא מצד דת יהודית, אבל צריכה לידע שבמקום שאין לה לחוש צריכה לכסות ראשה ולא תהיה מותרת לגמרי בשביל זה
(המשך להודעה הקודמת)
תוקן על ידי anshel ב- 24/07/2008 14:56:47
|
|
|
|
|
