| נשלח ב-22/7/2008 13:00 |
 |
| |
ציטוטים מעניינים בכל נושא
נראה לי מעניין נחמד ומועיל שיהיה אשכול שבו כל אחד יכניס ציטוטים מעניינים, מדברי הקדמונים. דברים קצרים שיש בהם מן החידוש או סתם מעניינים, בכל נושא שהוא.
[נראה שכדאי שלא לפתוח בדיון מסביב לציטוטים בכדי לשמור על רציפות האשכול, לשם כך אפשר לפתוח אשכול נפרד].
הציבור מוזמן להכניס מידיעותיו.
וכמובן כמה ממני, בכמה סוגי נושאים:
א. ר"ח ב"מ דף כ"ה ע"ב: פי' המנק כלי שיש בו ב' ראשים, כגון המזלג שיש לו ג' שינים, ודרך בני יון להחזיק חתיכת הבשר, ולחתוך עם הסכין ולאכול, ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו, אין ידיו נוגעות בבשר כלל מפני הזוהמא.
ב. אורחות צדיקים שער התורה: ואמרו, נכשל אדם בעבירה אחת ונתחייב מיתה לשמים, מה יעשה ויחיה, אם היה רגיל לקרות דף אחד, יקרא שני דפים, או לשנות פרק פעם אחת, ישנה פעמים, או ללמוד פרק אחד, ילמוד שני פרקים. אלמא רוב גירסא עיקר. כי אם היה הפלפול עיקר, לצעוק ולהרים קול חצי יום בדיבור אחד, אז היה לו לומר, אם מתחילה היה רגיל להקשות קושיא אחת, יקשה שתי קושיות.
ג. מתוך שיר לרז"ה בהקדמת ספר המאורות: ולא תימא זעירין שנוהי [של המחבר], ובצירין. בגין די מן עשרין בצירא ליה שתא. ואכתי דעדק ביומא הוא, ודרדק. בכן דלמא לא דק בקלתן וחמירתא. ולא תתלי בוקא סריקא, ביניקא. דאיכא עתיקא בקנקנא חדתא.
תוקן על ידי ספרא ב- 22/07/2008 13:01:32
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2011 22:56 |
|
| |
השלמה לדברי דער לץ בנידון סיבות החורבן (ושילוב ענייני דיומא) שבולי הלקט סדר פסח סימן ריח שדרשו רבותינו ז"ל במדרש איכה גלתה יהודה מעוני לא גלו ישראל עד שאכלו חמץ בפסח שנאמר גלתה יהודה מעוני כמה דאת אמר מצות לחם עוני. וכיון דאיירי בהאי עניינא נוסיף עוד מקורות חלוקים בזה העניין: ירושלמי סנהדרין פרק י ה"ה רבי לעזר ורבי יהודה חד אמר לא גלו עד שנעשו ערילים וחרנה אמר לא גלו עד שנעשו ממזירים מאן דאמר ערילים למילה ולמצות ומאן דאמר ממזירים מאבותיהם אמר רבי יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים דברים רבה פרשת ואתחנן אמר רבי לוי לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים בנים תרין בני בנים תרין ונושנתם והשחתם ועשיתם הרי שבעה. איכה רבה פרשה א שאלו את בן עזאי אמרו לו רבינו דרוש לנו דבר אחד ממגילת קינות אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לעשרים דורות ובעשרת הדברות ובחמשה ספרי תורה מנין איכ"ה, א"ר לוי לא גלו ישראל עד שכפרו בשלשים ושש כריתות שבתורה ובעשרת הדברות מנין איכ"ה ישבה בדד וכ"ה במדרש אגדה דברים פ"א (בובר) איכה רבה פרשה ד ר' חנינא אמר לא גלו ישראל עד שניאצו להקדוש ברוך הוא, ור' סימון אמר לא גלו ישראל עד שנעשו בעלי מצות להקב"ה. פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כד - דיבורא שתיתאי לא תחמוד אמר רבי הונא מצינו שלא גלו ישראל מארצם עד שעברו על הפסוק וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו. מדרש תהלים (בובר) מזמור נז מעשרות מניין, דתנן לא גלו ישראל עד שבטלו המעשרות, דכתיב אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ וכ"ה בבראשית רבתי ויחי אבן עזרא הושע פרק ב כי הנה אמר ירמיהו על ירושלים ביד מלך בבל תנתן והוא מצוה עשו משפט ואם תעשו כן לא יחרב הבית ואם לא תעשו כן יהיה לחרבה: אור החיים ויקרא פרק כו על דרך אומרם ז"ל (אבות פ"ה) לא נחרב הבית אלא בשביל שלא שמרו מצות שביעית (והוא פשוטו של מקרא פרשת בהר) פתרון תורה פרשת וידבר עמוד 121 באי זו זכות עשה להן כל הניסין הללו,(יציאת מצרים וכו') על שלא היה להם פרוץ ערוה, לפיכך מזהירין איש א' כי תשטה וג' לא חרב בית המקדש אילא בזנות, שנ' סוסים מיוזנים וג' וכן יחזקאל או' ואיש את אשת רעהו עשה תועבה לפיכך אמ' הקב"ה איש איש כי תשטה וג'.
תוקן על ידי אגוסטינוס ב- 19/04/2011 23:02:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2011 22:54 |
|
| |
- ועתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע ממי שבידם למחות ואינם מוחים. ובידי אין למחות, כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה, כמו שכתבתי. ובשמחת תורה יצאתי מבית הכנסת בחרי אף כי שמעתי לבלע זה החזן מדלג יותר מארבעים פעמים עבור ששה פשיטים. (ראבי"ה מגילה תקנ"א). -אין נביא בעירו (חת"ס ח"ה חו"מ סי' כב ופי' החסיד יעב"ץ אבות ג טו בשם אמרו חז"ל) ומקוה"ט בבשורה ע"פ מתי יג. ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצואותיו ית׳ לקבלת מלכותו ית׳ (חזו"א או"ח סי' קל"ח סק"ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 20:13 |
|
| |
מעניין, כי זכור לי שבקוראן עצמו מופיע ביקורת על היהודים המגבילים את יכולת ה' בעוד שלפי המתנבא גם הנמנעות המה בחיק הבורא. שמע מינה, היהודים הם המתפלספים בעוד שלהמוסלמים הוענק ה'אמונה הטהורה' מן השמים. כנראה שבהגיע תור הזהב של האסלאם הדברים קצת התחלפו. כעבור משך זמן שוב השתוו להם הפילוסופים היהודים, ושוב אבדה הפילוסופיה מכולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 19:04 |
|
| |
" היהודים סבורים כי עיון בפילוסופיה יש בו מן הכפירה , כי דיון תיאולוגי בעניני אמונה הוא בגדר פגיעה בדת וכי יש בכך להוליד פקפקנות. רק המצוי בתורה ובספרי הנביאים הוא יסוד המדע, ואילו אמונה ברפואה והצדקת האיצטגנינות הן בגדר מינות ואפיקורסות, סטיה מדרך המסורת ומהדרך שסללו אישי המופת "
( הסופר הערבי אלג'אחט' ב "אגרת נגד הנוצרים" . בצרה , אמצע המאה ה - 9 )
*
אלמקדסי ,ההיסטוריון והאנציקלופדיסט הפרסי בן המאה ה 10, טוען שקרא בספר "חוקי היהודים " שקבוצת מלומדים מקרב היהודים אוסרת על העיסוק במהות האלוהים, אך ישנם יהודים העוסקים בכך ובהשערות לגבי סדר הבריאה"
*
" עם ישראל לא הצטיין במדע הפילוסופיה , כי היה רוב יגיעם במדעי התורה וחיי הנביאים. רבניהם היו מלומדים מכל בני האדם בתולדות הנביאים וחכמת היצירה וגם חכמי המוסלמים למדו מפיהם." ( ומונה את ראשוני חכמי האיסלם שלמדו מהיהודים ) - ההיסטוריון איבן צאעד אל אנדלוסי - המאה ה 11.
*
( מתוך ספר המאמרים "סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות" בעריכת חוה לצרוס יפה. )
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 14:13 |
|
| |
אין לי מה להתווכח איתך. אם לשון החתימה נשמעת לך כקביעת השם - יערב לך.
אף אחד לא טען - לרבות תא-שמע - שזהו שמו של החיבור. כפי שהזכיר גם סטל, ת"ש בחר בשם זה בגל שזוהי ה"תיזה" עליה מושתת החיבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 13:58 |
|
| |
עוד אעיר, שהסתברות השם 'אמרות טהורות' גדולה יותר מקביעת השם השרירותית של י"מ תא-שמע "זכר עשה לנפלאותיו" לאותו ספר שפרסם בקבץ על יד, ספר יד
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 13:48 |
|
| |
ציטרון
לי נראים דברי סטל בקביעת שם הספר. הרי כן מפורש בגוף כתב היד: "חסלת אמרות טהורות" וכו', האם בגלל שהסופר לא כתב מילת "ספר" לאחר תיבת "חסלת" זו הוכחה שאין זה שם הספר?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2010 18:44 |
|
| |
התם ומיתמם עם תמימים,
נראה לך ששם המחבר יצא מתחת ידו ???!!!
ראה במבואו של סטל (נדמה לי עמ' 8) שזוהי חתימת הספר האומרת "חסלת אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" שללא ספק הרי היא נתינת תואר על תוכנו [ואין שום ספק קלוש לשמו של החיבור כמו שדמיין שם סטל], ומכאן קבע המהדיר את שם החיבור האנונימי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2010 21:59 |
|
| |
רק השם נראה לך מוזר?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 22:02 |
|
| |
*--[endif]* בספרו של ר' יהודה החסיד, אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות (הוציא לאור יעקב ישראל סטל, ירושלים תשסו), יש הרבה "ציטוטים מעניינים", במיוחד בענייני טבע. הנה דוגמא אחת (שם, סי' מד-מו): אריה עושה עיגול, כזה: 0, והולך לו, וכל בהמה שתכנס שם לא תוכל לצאת מן העיגול עד שתתקלקל. הנה, אריה אוסר ומתיר בעוגל, והולך הבהמה ממנה, כי מבין שבעים לשונות, וההולך ומתחנן לפניו - יבין לו, ורומז לו לרצונו. ומעשה בחבורת יהודים שבאו בהמותיהם בעיגול שעשה האריה, ונאסרו, שלא יוכלו לצאת משם. ואמר להם חכם: זהו עיגול של אריה, ואין אנו יכולים לצאת כי אם ברשותו. המתינו עד שבא האריה, כי אריה מריח מהלך ג' ימים מתי יבאו השיירות עם הבהמות. ובא והתחנן לו, שיקח מן הבהמות מה שיחפוץ, או אם ירצה להמתין עד שיחזרו לתת לו שמנים. ורמז להם ללך. וכשהלכו, לא עשה להם דבר, על כי סמך על דבריהם, ואם לא יקיימו יקרע בהמתם. וכשחזרו, מצאוהו ושלשה אריות אצלו, ונגשו אליו ואמרו: אדונינו, הנה הביאנו אליך ב' פרות וב' גמלים שמנים, ועתה מה שתחפוץ קח מהם. והיו האריות מתייעצים, והלך ולקח גמל ופרה, והחזיר להם עוד גמל ופרה. אמרו לו: אדונינו, אין אנו אוכלים גמל, תן לנו פרה וקח הגמל. ואכלו שם, והארי אכל הגמל. אמרו לו: אדונינו, האם תחפוץ לאכול בשר צלי? ורמז להם, ונתנו לו ואכל, ורמז להם שהוא טוב. אמרו לו: אדונינו, חפץ אתה לשתות? ורמז להם, ונתנו לו ושתה. ורמז להם שילכו לשלום, והראה להם פירות ביער שיאכלו. והיה יודע הארי שלסטים היו ביער בסמוך, וצעק ובאו אריות הרבה והרגום, שלא יעשו רעה ליודים שהאכילו אותו מרצון נפשם. ומעשה במלך ולו אריה, וחשדו ליודי אחד במטרוניתא. ואמר המלך ליתן אותו לפני האריה, אם חייב - ימיתהו. והארי תפש את היודי, ואמר לו בלשון הקודש, וניצול. וראה פלא, שאריות מריחין וגם יודעין מי חייב - מי שבראם על אחת כמה וכמה! ומי למדו לעג עוגה בארץ? וכי מכשף הוא?! ועוד, וכי בשביל שעג עוגה יאסרו הבהמות בתוכה?! ועוד, מאין יודע מתי באים שיירות מרחוק? ומאין יודע ע' לשונות? ומי הוא שברא בריות בעלי דיעה כזו? בהכרח נאמין ש"יש דיעה בעליון" (תהלים עג יא) - "אל דעות השם" וגומ' (שמ"א ב ג). שהרי, ארי מדעתו עג עוגה ואסר הבהמות ולכדם, אף על פי שאינו שם - קל וחומר אדון כל, "מלכודתו עלי נתיב ילכדו את הרשע", "לוכד חכמים בערמה" (ע"פ איוב ה יג), ופודה ומציל, אף על פי שאינו נראה. ראה אמונת האריה, שהלך והכה את הלסטין בשביל שקיימו אמונתם, ואם לא היו מקיימים היה מריע להם - מי שנדר להקב"ה ואינו מקיים, מכל שכן שהקב"ה יפרע. ועוד, ארי אחד בין החיל הכיר המלך, ויודע ע' לשון, וכל הנחשים והפתנים גם כן. ומעשה. מלך וחילו שמעו בקול ארי ביער, והלכו וראו שתולע אחד שנקרא 'לינטוורם' תקף על צוואר הארי. והרג איש אחד התולע, והשאר נפוצו מן הפחד. והאריה הניצול מכח האיש, ליוהו אל המחנה, וכבר רצו בספינה לעבור את הים, וברח לפנים וטרדם עד שבא האיש, ונכנס בספינה עם האיש, ואכל שיורי האיש ושמרו מכל רע. ומעשה בצפרדע כבולה בפי נחש, והרג האיש את הנחש במקל, ושם המקל על רגלו, ובו היה ארס, ושכב למות. ובאת הצפרדע אליו, והיו מכים אותה, ולא חששה, וישבה לו על הנפוחה, ושאפה כל הארס לחוץ, עד שנבקעה הצפרדע. וראה, הנה הצפרדע חסה על מצילה יותר מגופה, קל וחומר אדם לא יהא כפוי טובה נגד חבירו, וקל-וחומר בן קל-וחומר כנגד הקב"ה. לסיום, איני מבין מדוע המחבר בחר לספרו כזה שם משונה: "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות", מהו החיצוניות ומהו הפנימיות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2010 21:09 |
|
| |
לאישדעה!
דברי הרמב"ן בויכוחו עם יהודי מומר המכונה "פראי פול" (כתבי הרמב"ן מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח):
"קמתי ואומר: שמעו עמים כולם, פראי פול שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו הנביאים, ואמרתי שלא בא. והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב ביהמ"ק בו ביום נולד. ואמרתי אני שאיני מאמין בזה, אלא הוא ראיה לדברי. ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה. אנחנו יש לנו שלשה מינין של ספרים, האחד הוא הבבלי"ה [=תנ"ך] וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה. והשני הוא הנקרא תלמוד, והוא פירוש למצות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצוות. עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש רוצה לומר שרמוני"ש [=דרשות] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו. וזה ספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק. ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח לא יולד עד עת קרוב לזמן הקץ שיבא להוציאנו מן הגלות. על כן איני מאמין בזה הספר במה שאמר שנולד מיום החרבן. ועוד אנו קורין אותו ספר הגדה רוצה לומר ראסיונאמינטו רוצה לומר שאינן אלא דברים שאדם מגיד לחבירו"
אולם עיין בהערת הרב ח"ד שעוועל מה שהביא מספר שביל הזהב שאין לקבל דברי רמב"ן אלו כפשוטם. מאידך הביא שם ציטוט מר' אברהם בן הרמב"ם התומך ברעיון זה של הרמב"ן, ועיין שם עוד מקורות מעניינים בעניין לכאן ולכאן.
תוקן על ידי חויקר ב- 20/04/2010 21:13:01
תוקן על ידי חויקר ב- 20/04/2010 21:13:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2010 16:17 |
|
| |
על הגדות חז"ל הנכון מהם הוא מה שמתחזק מן השכל והסברא נקבל מהם, ואין סוף ותכלה לאגדות" רב שרירא גאון, אוצה"ג חגיגה י"ג
הוו ידעים שדברי הגדה לא כדברי שמועה.... אלא כ"א דורש מה שעולה בליבו.. לפיכך אין סומכין עליהם רב האי גאון שם
רשי פירש התנך על ךרך דרש והוא חושב שזה ע"ד פשט ואין בדבריו פשט אחד מני אלף שפה ברורה לאבן עזרא
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 07:15 |
|
| |
לימוד מוסר מטקס עמידת דום
ר' חיים זייצ'יק, אורות החיים, ניו יורק תשיד, עמו' קסב. "והנה לדוגמה אחרי המלחמה העולמית הראשונה ניהגו במדינה אחת ממדינות יוראפ (אירופה) תקנה של קביעת מועד שאורך זמנו לא יותר מרגעים אחדים, שפעם אחת בשנה מפסיקים ומעמידים בבת אחת את כל תנועת החיים. את כל עורקי התעשיה, את כל תנועת הרכב והרגל, את כל הרעש, וה"הס" מושלך לכל מרכזי העבודה, בחיים הציבוריים והפרטיים, האורות כבים, הנשימה נעצרה. והכל כמשותק ומרוכז וכמכוון למחשבה אחת! לצייר את החורבן העלול לבוא על המדינה במקרה שתתפרץ מלחמה חדשה, ומתוך כך תתפתח אצל האנושיות הרגשה שלילית למלחמות. כל המבצע הנ"ל מבוצע במהירות נפלאה כאילו יד מסתורית מנצחת, מפקדת כאן ואומרת: עצור-חשוב! הבה נתעורר ונתבונן נא, כמה נחוץ הוא מבצע כזה לכלל ולפרט, שכל אדם יחנך את עצמו להעמיד את עצמו, להפסיק את כל ריהוטו הפראי "לרגע אחד" למטרת התבוננות והכנסת רגשי – יה לתוך לבו, שיתלמד להיות "שליט ואדון במחשבתו" שיתכשר להיות מפסיק, לכשיתגלע הצורך הדחוף במחשבותיו השקועות ביון התאוות הגשמיות ולהתרומם מעט ולהסתכל איזה חורבן רוחני עלול לבוא עליו אם ימשך בדרכו, וכמעשה העמידה ועצירת הנשימה של כל המדינה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 01:27 |
|
| |
מתוך צוואת החת"ס:תנ"ך עם פי' רש"י ותורה עם פירוש רמב"ן תהגו ותלמדו את בניכם, כי הוא ראש אמונה אומן,ובו תתחכמו מכלכל דרדע והימן.
תוקן על ידי rapim ב- 16/04/2010 01:34:07
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2010 08:26 |
|
| |
| מנהשורה כתב: |  |
ג. בפרסומות של דנונה "היוגורט האמיתי הראשון" כתוב שהוא נוצר ב1919. בהלכות נט"י סי´ קנ"ח בבאר היטב (סוף שנות הת´) ס"ק ט´ מצטט ספרים קודמים לו המזכירים "חלב חמוץ הנקרא יגור"ט".
|
|
יוגורט הוא דבר עתיק מאוד מאוד. מסתמא כוונתם היוגורט המסחרי האמיתי הראשון.
|
|
|
|
|
