ברכות הנהנין

אני זוכר היטב כיצד החל הדיון, ואני מבין היטב את השאלה (אולי לא הבנתי אי אלו ניואנסים שאליהם אתה מתכוון).

מהמן לא נשאר בגוף כלום,
וגם מארוחת בוקר שאכלת לפני שבוע לא נשאר בגוף כלום.

יש רק שתי נקודות שבהם עשוי להיות הבדל -
1. האם יש פסולת.
2. הזמן שלוקח לאוכל להיבלע באיברים

התשובות:
1. לפחות לפי מדרש חז"ל, במן לא היה פסולת, בשונה מהרגיל.

2. פה נקודת המחלוקת -

אתה טוען שהמן נעלם מיד. (אם כי אינני יודע מתי זה מיד? לאחר ההכנסה לפה? לאחר גמר הטחינה בשיניים? בכניסה לושט? בסוף הושט? שאלה נוספת - באיזה דרך זה נעלם? האם זהו תהליך עיכול מרתוני? או שיש פה משהו אחר?)
ולשיטתך קשה, מתי הספיקו לברך ברה"מ.

אני טוען שהמן כנראה עבר תהליך עיכול ככל אוכל אחר.
ולשיטתי לא קשה, כי בירכו בזמן שלקח לאוכל להתעכל. כמו בכל אוכל אחר.

מיכה
הדיון ההחל- מדוע לא מברכים ברכה אחרונה על הבשמים, ברכה ראשונה כן.
והתשובה היא, שאין אחר כך על מה לברך, כפי שלא מברכים בהמ:ז לאחר שעתיים כי  לא נשאר ממנה כלום.

שאלתי אם כן הדבר- הרי את ברהמ"ז תקנו על המן, מהמן כמו מהבשמים לא נאר בגוף כלום כאמור.

_________________

מודה ועוזב

אין קשר מחייב בין היות המן חומר לבין היותו מתעכל במערכת העיכול
אבל יש קשר כאפשרות
ואין סיבה לחלוק על חוקי הטבע בעניין.

אינני חולק על חז"ל. חז"ל מעולם לא אמרו שהמן לא התעכל במערכת העיכול. האם אמרו עליו שני דברים
א. הם כינו אותו לחם של מלאכים.
ב. הם אמרו שלא היתה בו פסולת. "פסולת" פירוש הדבר - חלקים מתוך האוכל שלא מתעכלים. חז"ל לא אמרו מה קורה עם החלקים שכן מתעכלים. ואין שום סיבה לחשוב שחוקי הטבע הרגילים לא פועלים שם.

אין קשר מחייב
אבל יש קשר כאפשרות
ואין סיבה לחלוק על חז"ל בענין.

מאותה סיבה שלא מברכים על כל נגיסה ונגיסה, קבעו שלא לברך בתוך האוכל על מאכלים אחרים. קביעות הסעודה גורמת שברכת המוציא נאמרה על הבשר יותר מאשר על הלחם.

ירוחם

שאלתך איננה ברורה לי כלל.

מורה נבוך

אין קשר בין היות המן חומר להיותו מזין.

מיכה
ודאי שזה חל גם עלי,
אבל המדרש על המן הוא מדרש, וגם ההמשך של ההלכה, משה תיקן ברה"מ על המן הוא גם מדרש,
אני מקשה ממדרש על מדרש, ועל ההלכה שנלמדת מהמדרש.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

מה שהרמב"ם כתב בפרק חלק - חל גם עליך. אא"כ אתה מלאך הניזון מאוכל של מלאכים.

מורה נבוך

את העובדות שהמן נלקט וכד', כתבתי כדי להראות שאע"פ שקראו לזה לחם של מלאכים, אין זה אומר שלא חלים על זה חוקי הטבע. בדיוק כמו שחלים על זה חוקי הכבידה, חלים על זה גם חוקי העיכול.

זה שהמזון זומן בדרך נס, לא אומר כלום על חוקי הפיזיקה שחלים עליו לאחר שזומן. העובדה שהוא נלקט בידים גשמיות, נטחן ונדוך וננגס. גם התולעים הצליחו לכרסם בו.

אליהו אולי קיבל אוכל מיוחד, אבל מה הקשר?

או להפך.

ירוחם
הקושיא היא לא כה גדולה.
עיכול המעיים ענינו שההנאה כבר לא קיימת.
ובמן די בהנאת השובע.
אע"פ שגם בכל מזון שבעים לזמן מסוים, מ"מ אין לזה שיעור ברור
משא"כ במן שכך דרכו וצורתו קבעו לזה שיעור לפי שביעה.

מיכה
ומה בכך שנלקט? גם על מה שלא מתעכל חלים חוקי הכבידה וצריך ללקוט אותו.
אם אתה מאמין בכתוב שהמן הוא לחם מן השמים, כלומר מזון שזומן שם בדרך נס אין סיבה שיזין בצורה פיזית.
האם לדעתך גם אליהו שהלך בכח האכילה ההיא 40 יום אכל אכילה טבעית?

וכבר כתבתי לך. בק"ש אתה אומר- ושמת את דברי אלו על לבבך!  למה לא בלבבך?

הלב לא תמיד ערוך לקלוט- שמים את זה על הלב, עד שבאיזה שלב הלב יפתח, וזה יכנס.

 פעם השבעית--עד שהראש שלך יפתח ותבין את הגמרא