דת משובשת שהיא תורה אלוהית, היתכן?

זו אמנם לא שאלה פשוטה לאנשים מסוימים, אבל "תורה היא וללמוד אני צריך"...

האם יתכן מצב כזה:
שבורא-עולם נותן דת לעם מסוים, הדת הזו אף מתועדת בספר למען יעמוד לדורי דורות.
אבל מה, בין קבצי החוקים שבספר ישנן סתירות רבות, כמו כן בתיאורי אירועים היסטוריים שונים ישנן גרסאות שונות.
וזאת עוד מבלי לקחת בחשבון שיבושים שונים שנעשו בטקסט עצמו.
גם הפרשנות של ציווי הדת המדוברת עברה משך הדורות תהפוכות רבות ומחלוקות רבות, אף בדברים שמוגדרים כ"חוקת עולם לדורותיכם".
גם הפרשנות של עקרי האמונה בדת הנ"ל השתנתה ומשתנית כבר דורות רבים.

האם בורא-עולם היה נותן דת שתשתבש?!
האם בורא-עולם היה נותן דת שלא יוכלו בני כל הדורות לדעת ולברר בוודאות את הכוונה המקורית של ציווי הדת?!

בנ"י כבשו את הבשן, ואח"כ חזרו לערבות יריחו, כך כתוב. אתה יכול לשאול למה ואיך זה יכול להיות, אבל זה כתוב כ"כ הרבה פעמים שקשה להכחיש את הטענה הזאת.

נכתב בחו"ל


מיכה.
או שכן או שלא מה שבטוח שזה- אולי, וגם זה- בספק,!

כמאמין אני מאמין בתורה ובתנ"ך,, ובכל מה שכתוב בה, כאדם חושב יש לי הרבה שאלות, הרבה דברים לא מסתדרים לי.

מה שבעיקר מרגיז אותי אלא כל המחזירים בתשובה, שמשתמשים בהבלים ובאי אמיתות, להשפיע על חסרי ידע. ובכלל השימוש הנעשה בשקרים וחצאי אמיתות בחינוך החרדי?

בענין  מואב, כבר בתבתי על כך בפ' דברים, כי הדברים אינו מסתדרים עם ההגיון והמפה הגאגרפית, וכן מסעות בני ישראל,

בני ישראל באו מכיוון דרום עברו את ארץ אדום, לאחר מכן את מואב, לאחר מכן עברו לכיוון סיחון האמורי וכבשו את ארצו. המשיכו לבשן, ושם הרגו את עוג מלך הבשן וכבשו את ארצו. כך גאגרפית וכך מופיע בפר' דברים.

איך יכלה אם כן להתרחש פר' בלק? וירא בלק בן ציפור את כל מה שעשה ישראל לאמורי...
האם מתקבל על הדעת כי חזרו מהבשן ןחנן מול מואב? למה? הרי לא היתה תוכנית כיבוש למואב?  משהו לא מסתדר כאן בהגיון!
שבת שלום.

דרום

כמובן שאין מגילה שהשם העמצאי המופיעה בה הוא רק "אל שדי". מה שבאתי לומר הוא משהו אחר, התיאוריה הידועה והמפורסמת היא שמחלקים את המקורות של ס' בראשית ל"הוי"ה" ו"אלהים", ומחפשים פרשה  בה מוזכר השם הוי"ה בלבד או שם אלהים בלבד (למעט יוצאים מן הכלל).
   התיאוריה שהזכרתי כאן, היא תיאוריה שונה. לפי התיאוריה הזו, האבות הכירו את השם "הוי"ה" ועבדו אותו. רק השאלה היא, תחת איזה שם האלהים הציג את עצמו בפני האבות בהתגלותו אליהם. לפי המבואר בס' שמות אלהים מעולם לא הציג את עצמו בפני האבות בדברו עמם כ"אני יהו'ה" כפי שהציג את עצמו בפני משה ("נודעתי" מלשון גילוי, ראה לדוג' יחזקאל כ ט), אלא בפני האבות הציג את עצמו תחת השם/הכינוי "אל שדי", למרות שהכירו את שם הוי"ה. ולזה ישנה סתירה מס' בראשית, שם ישנם שני מקרים בהם נזכר שהאלהים כשהציג את עצמו בהתגלותו בפני האבות אמר "אני יהו'ה" ולא אמר "אני אל שדי" כבמקרים אחרים.
   לפי תיאוריה זו אין החלוקה נעשית לפי שם עצמאי המופיע בכל פרשה ופרשה, אין מניעה שבפרשה אחת יהיו מוזכרים כמה שמות (הוי"ה/אלהים/אל-שדי או כל שם אחר). החלוקה היא על פי צורת ההתגלות לאבות, אם נזכר שההתגלות היא ב"אני אל שדי" זו מגילה אחת, ואם נזכרת ההתגלות ב"אני יהו'ה" אותה פרשה שייכת למגילה שונה.
   מקווה שהסברתי מספיק טוב, את ההבדל בין שתי התיאוריות.

תוקן על ידי micklary ב- 15/08/2008 16:38:43

מיכה

וכי לא קראת את פרשת השבוע, מקרא מלא דיבר הכתוב.

ד,לב כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.  ד,לג הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה--וַיֶּחִי.  ד,לד אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים:  כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֶיךָ.

דבר זה נכתב ע"י משה בתורה, נשנה ע"י הרמב"ם באיגרת תימן, ונשלש ע"י הכוזרי בספרו.

כבר אמרו חכמים, מה תחזו בשולמית כמחול המחניים, וכי אומות העולם יכולים להביא מעמד זהה כמו מחולת המחניים, מעמד הר סיני, דתותיהם חיוורות וכחושות, או שהם סתם מעתיקים משובשים של הדת היהודית, או שהם אויביו של הגוף ויש להם דתות אכזריות, הדברים מפורסמים ופשוטים.

***

מיקלרי

כתר כתבתי לך שלפני שמפתחים תיאוריות על מגילות וקטעים, צריך ללמוד ברצינות את התורה, השם אל שדי הוא שם שמופיע כמה פעמים, אבל הוא איננו שם עצמאי, אין פרשה שלמה הכוללת בתוכה רק שם אל שדי.

גם הפרשה ב-וארא מתחילה וידבר אלהים ויאמר אני הויה, זוהי פרשת איחוד השמות, יש בה גם שם הויה וגם שם אלהים, וגם שם אל שדי מופיע בה. וגם בשאר המקומות השם אל שדי מופיע בסמיכות לשם אחר שהוא עיקרי באותה פרשה, כאשר ביארנו בארוכה באשכול "מגילות ספר התורה".

מכיוון שאין פרשה שלמה שבה מופיע השם אל שדי, כי אז לא ניתן להצביע על פרשה זו כמלמדת על מקור בודד, אלא כמלמדת על עינינו של השם אל שדי, כפי שנתבאר שם בארוכה, ואם תירצה אני אעתיק מאותו אשכול את הפרשיות שבהם נזכר שם אל שדי עם הביאור, אבל עד מגילה בודדת שבה מופיע שם אל שדי לא הגענו. 

_________________

דרום

אני מתייחס לסעיפים 2 ו-4 מהודעתך בראש העמוד.

2 - אם וכאשר תגלה שיש קבוצה סינית שיש להם תורה הטוענת שהא-ל דיבר עם אבות אבותיהם, ואמר להם כי הם העם הנבחר, ונניח שהם יביאו עוד משהו יתר על מה שיש לנו בתורתנו. האם "תתתגייר" לטובת אותה קבוצה?

4 - האם בספר "ברית חדשה" ובספר ה"קוראן" אין דברי שקר?

דרום

כתב צייינתי בעבר שאני מסכים איתך שההבחנה בין שמות הוי"ה ואלהים, אינה מוכיחה שני תעודות ומקורות שונים. אולם לדוגמה פסוקים כמו: "{ב} וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יהוה: {ג} וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם" (שמות ו). מוכיחים שס' בראשית עכ"פ מורכב מלפחות שני מקורות שונים.
   שהרי הפסוק אומר שאלוהים מעולם לא הציג את עצמו בפני שלושת האבות "אני יהו'ה" אלא "אני אל שדי", שלא כמו שהוא פונה למשה "אני יהו'ה". ואכן בס' בראשית נזכר שאלוהים פונה אל האבות כ"אל שדי" (בראשית יז א, ולה יא. וראה שם כח ג, ומג יד, ומח ג). אבל בס' בראשית גם נזכר שאלוהים פונה אל האבות "אני יהו'ה" (בראשית טו ז, וכח יג), שלא כאמור בס' שמות כנ"ל. ולא יתכן שכותב הפסוק בשמות הכיר את הפסוקים הסותרים דבריו בס' בראשית.אמנם כמובן זה לא מביא להבחנה בין שמות הוי"ה ואלהים. והדברים ידועים.

יתכן שאתה רואה משום מה בסתירות מעין אלו "סתירות זניחות לחלוטין". גם ההגדרה של סתירות "זניחות", הכל בעיני המתבונן, קשה להגדיר מה זניח ומה לא ממש זניח (גם אם אינו חשוב וקריטי). אבל כשרואים שישנן הרבה סתירות גם אם אינן סתירות בעיקרי הדברים, ומתבוננים ורואים שיש קשר בין הסתירות ושהסתירות נחלקות לקבוצות עם מאפיינים דומים. זה כבר מראה ומוכיח שישנן באמת מקורות ורבדים שונים בס' התורה.

התיאוריה שכתבת להסביר שגם דברים שעליהם אומר משה "חוקת עולם לדורותיכם" וכדומה, יתכן שישנה משה לאחר מכן את דבריו ויבטל או ישנה במצווה שהיא "חוקת עולם". נשמעת תיאוריה מוזרה משום מה. למה שיאמינו בנ"י למקרים אחרים בהם משה אומר על מצוות וחוקים שהם "חוקת עולם", אם הם רואים שאין הדבר מחייב שחוק שמוגדר כ"חוקת עולם" יהיה אכן כזה?

בסופו של דבר, אחרי כל השאלות והסתירות והתירוצים והתיאוריות וכו' וכו'. נותרנו עם תנ"ך שכולו מלא טלאים טלאים... ממש לא נראה "תורת אמת".
   אבל כמו שאתה אומר, שכל אחד יראה ויבחן את הצדדים השונים שנאמרו כאן, "והבוחר יבחר"...

מיקלרי

מכיוון שבהתכתבות המטרה היא להקיף נושא מכל צדדיו, ולא לחזור שוב ושוב על מה שכבר נתבאר, לכן לא נכפול שוב את הפולמוס אודות הארכיאולוגיה או החדרת היסטוריה שקרית לעם, כי נושאים אלה כבר התבארו, והבוחר יבחר.
 
לאמיתו של דבר אני בכלל לא מנסה לשכנע, אלא רק כותב את דעתי, ואם אתה מתעניין, יש כאן בפורום ספקני היסטוריה הרבה יותר קיצוניים ממך, והם מפקפקים אודות מאורעות היסטוריים מאוחרים, למרות שיש עליהם היסטוריה כתובה, כך שכל אדם יסבור כהבנתו.

כעת נדון בנושאים הראוים דיון

***

חלקים נרחבים

בקטע הראשון כתבת, אם מצאנו סתירות בתיאורים ההיסטוריים הנוגעים לתקופתו של משה, מכאן שחלקים נרחבים נכתבו בתקופנ מאוחרת יותר.

צדקת בדבריך, וגם אנכי מסכים עמך, אכן אילו לא היה בידינו תירוצים משכנעים לאותם סתירות לכאורה בין ספר דברים לשאר ספרים, זה מוכיח על חלקים נרחבים מאוחרים.

אלא שלדעתי אנשי ביקורת המקרא הם עמי ארצות, ואם תרצה אמור בעלבתים, הם מתייחסים לתנ"ך כאל ספר הכולל בתוכו מליצות לשון, כאילו יש כאן ספרות יפה וכעת אנו נקטלג את הספר על פי המונחים הלשוניים או המגמות ההיסטוריות, אבל להבין קצת ברצינות את כוונת הכותב הם לא יודעים. 

אנשי ביקורת המקרא מחפשים זיופים מתוך תיעוד היסטורי של אדם שהאמין בהיסטוריה שהוא כותב, קשה מלאכתם מאוד מאוד, הם מחפשים זיופים אצל אדם שלא חשב בכלל על זיוף אלא כתב דברים בתום לב, כך שלמעשה הם מעולם לא ניסו להבין מה באמת כתוב, אלא הם חיפשו מה לא כתוב, היכן השקר, היכן הזיוף.

קח למשל את ההבנה של שינוי שם ה' בתורה, ערכתי על כך אשכול מפורט
מגילות ספר התורה
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1432443&forum_id=14109

כל מה שכתוב שם הוא פשוט וקל, בסה"כ עשיתי מעקב אחרי שינוי שם ה' בתורה, הויה אלהים, לאחר שהוגדרו השינויים ניסיתי להבין מה הסיבה להם, והנה נמצאה התשובה הפשוטה, שם אלהים מורה על שלטון, והוא נכתב בתורה בפרשיות אוניברסאליות, כגון תיאורי הדורות, או בפרשיות שיש בהם כעס ומרירות, כגון בלידת בני לאה, בכל מקום שאין צורך לייחד את ישראל דוקא. שם הויה מורה על מציאות עליונה שלא תיפסק, והוא נכתב במקומות המיוחדים לישראל, כשבאים להראות את חיבתו של ה' אליהם, או כשעוסקים בדברים הקשורים לייחוד הנהגתו של ה' בעולם.

נמצא ששינוי שם ה' לא מורה על זיוף, הוא בסה"כ מורה על כוונת מכוון, וכעת צריך להבין את כוונתו.
 
אבל אנשי ביקורת המקרא מעולם לא ניסו להבין מה כתוב, הם מיד הלכו וניתצו את פסוקי התורה ופרשיותיה ללא טעם וללא ריח, והכל על סמך תיאוריות מופרכות, שאותם תיאוריות מופרכות גם מתוך הטקסט עצמו.

קראתי הרבה ספרי ביקורת המקרא, אבל חוץ מ-2 כותבים, לא מצאתי בדברי השאר דברי חכמה, רק השערות מופרכות, יחזקאל קויפמן ו- קאסוטו הם היחידים שניתן למצוא בדבריהם דברי חכמה, וראה זה פלא, שניהם הגיעו מבית המדרש, הם מבינים את אשר לפניהם, הם מתייחסים לטקסט בהבנה, ולפיכך גם מחקרם מוביל לתוצאות הגיוניות עיניניות. 

נחזור לדוגמה, אכן אם היינו מוצאים הרבה סתירות בתיאורים ההיסטורים, בין ספר דברים לשאר ספרים זה היה מוכיח כי חלקים נרחבים נכתבו בתקופה מאוחרת, אלא שלמעשה אין הרבה סתירות, והסתירות הם זניחות לחלוטין

(לדוגמה ספר דברים- י,ו וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי-יַעֲקָן--מוֹסֵרָה; שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו.  י,ז מִשָּׁם נָסְעוּ, הַגֻּדְגֹּדָה; וּמִן-הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם. קטע זה הוא תוספת מאוחרת, והוא כולל בתוכו סתירה לפרשת מסעי, אבל הוא זניח ולא מוכיח כלום),

וכל ספר (דברים לעומת השאר) בא לחזק מגמה מסויימת, וכפי שביארו זאת חכמי ישראל לדורותיהם, מהארבנאל והרמב"ן ושאר חכמי ישראל נבוני לב, ודברי מבקרי המקרא תישאם הרוח, כי הם כוללים בתוכם חוסר הבנה ותו לא. 

***

ספר דברים

כעת נמשיך לדון בסתירות הנוספות שמצאת בין שאר הספרים לספר דברים.

בספר ויקרא כתוב כי על ישראל לעשות לדורותיהם את מה שישחטו כקרבן שלמים, ואין לשחוט שחיטת חולין לתאווה. ואילו בספר דברים נאמר שמותר לשחוט שחיטת בשר תאווה. בספר ויקרא נאמר חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם, כך שיש כאן סתירה מוחלטת.

אליבא דאמת, אני מסכים עמך, ולא רק שאני מסכים עמך, יש עוד סתירה זהה בספר שמות.

בספר שמות נאמר
יב,יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'. יב,יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  יב,יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה':  לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.

ועוד נאמר בספר שמות
יב,כא וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.  יב,כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר.  יב,כג וְעָבַר ה', לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח ה', עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.  יב,כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.

פרק יב פסוק יב מספר על מכת בכורות, פסוק יג מספר על הדם שעל הבתים שהוא לאות, פסוק יד אומר שאת החג יחגגו לדורתיהם.

פרק יב פסוק כא מספר על ציווי שחיטת הפסח, פסוק כב מספר על הדם שעל המשקוף והמזוזות, פסוק כג מספר על הצלת ה', פסוק כד אומר שאת הדבר הזה יעשו הם ובניהם עד עולם.

מי שיתבונן היטב בפשוטם של פסוקים, מי שיחשוב כי רק פסוקים אלה הם המצווים על קרבן פסח, יבין כי גם לדורות צריך לעשות בקרבן הפסח הזייה על המשקוף ועל המזוזות, כי זה עיקרו של הקרבן, לא סתם שחיטה, אלא שחיטה והזייה על המשקוף והמזוזות להנציח את הנס שעשה ה' במצרים.

וכך נוהגים השומרונים עד היום, הם שוחטים את הקרבן ומזים ממנו על המשקוף והמזוזות של המקדש, מדוע? כי צוונו לשמור את הדבר הזה עד עולם, איזה דבר? כל מעשה קרבן פסח שבמדבר, כולל הזיית המשקוף והמזוזות.

והנה אם נתבונן בספר דברים, נעלמה לה ההזייה על המשקוף והמזוזות, נזכר שם לאכול עם הפסח מצות, כי בחפזון יצאת ממצרים, אבל הזייה על המשקוף והמזוזות לא מצאנו.

נמצא שבספר שמות נאמר כי יש לשמור את הדבר הזה עד עולם, ובספר דברים יש שינוי אודות הדברים שצריך לשמור.

***

כיוון שהגענו עד הלום, נמצא שגילינו שינויים עקביים בין הספרים, וגם המילים "עד עולם" או "לדורותיכם", אינם ערובה כי לא יהיה בחוק שינוי.

הא כיצד?

מכאן למדנו, עד עולם או לדורותיכם משמעם תמיד, לצמיתות, אבל משמעם גם חיזוק לחוק, חוק זה הוא חמור ויש לשומרו באדיקות תמיד.

ולפיכך כאשר משה בא לאחר 40 שנה והורה על שינויים באותם חוקים, העם הבין כי מה שהוא הורה בעבר על שחיטת שלמים משמעו להזהיר מלשחוט לשעירים, כדברי ר' ישמעאל, אלא שר' ישמעאל מפרש זאת כפירוש בספר ויקרא, ואנו מפרשים זאת כהבנת העם המחודשת בעקבות שינוי החוק ועדכונו בספר דברים, כעת העם מבין כי הציווי הישן בספר ויקרא שתוקפו היה תמיד, יותר משיש חיוב לשחוט שלמים, יש בו אזהרה שלא לשחוט לשעירים, כי זה טעמו של אותו איסור.

ולפיכך כאשר משה בא לאחר 40 שנה והורה על שינויים בחוק הפסח, העם הבין כי אלה שינוים נצרכים, ולמרות שהחוק הישן כלל בתוכו אזהרה של הדבר הזה עד עולם, ניתן לבצע שינויים בחוק, כי העיקר זה לשמור את זכר יציאת מצרים, גם אם יהיו מעשים שעשו במצרים וכעת לא יעשו. 

התברר לנו כי משה עדכן חוקים, גם אם בעבר הוא אמר שהם עד עולם או לדורותיכם.

***

בנוגע למה שכתבת כיצד ינהגו האם כל אחד כהבנתו? בכל התקופות שהעם שמר מצוות, הוא נהג בטקסי החוקים על פי הבנת המנהיג או הנביא, ובדרך כלל אנשים פשוטים לא מתחכמים ולא ממציאים לעצמם הנהגות, בטח לא בתקופה שהעם היה טרוד בעבודת השדה, ולא סביב ספרים מלאי פירושים.

ספר התורה הוא פשוט וברור, וגם ההכרעה של ספר דברים על שאר הספרים מוכחת וידועה, וגם אם לא עשו כך, אין בכוחו של שינוי זה לערער במאומה את ספר התורה, מקסימום הוא מורה על נתק במסורת, ויש הרבה הוכחות לאותו נתק, אבל עדין תורת ישראל הכתובה עברה מדור לדור בדבקות ונאמנות, הכהנים במשכן ובמקדש שמרו עליה מכל משמר, דור אחרי דור, ולא חלו בה שינוים מהותיים מלבד תוספות מזעריות ושינויים קלים. 

_________________

דרום

כתבת: "נניח הגיעו אלינו 2 מקורות, אחד מספר כי עם ישראל עברו בגבול מואב ואכלו ושתו שם, והשני מספר כי עם ישראל לא עברו שם בכלל אלא הקיפו מסביב."
   אבל מי כתב את שני המקורות האלו, משה?! וכי משה לא ידע איזו גירסה נכונה?! הוא הלא היה שם! אלא מה שחלקים נרחבים מהתורה נכתבו בתקופה מאוחרת יותר. שזה כולל בעצם את כל הסתירות בתיאורים ההיסטוריים הנוגעים לתקופתו של משה (גם סתירות שוליות יחסית), שלא מסתבר שמשה לא הכריע בין שני הגירסאות הסותרות כשהוא היה עד להתרחשויות.
   וברגע שאתה מגיע למסקנה שלא משה כתב את אותם חלקים בתורה, מי כן כתב אותם? באיזו תקופה? עד כמה נוכל לסמוך על דבריו, האם רק בכלליות ולא לפרטים?

יש יותר סתירות בחוקי התורה מאשר 10, עיין בספרי חז"ל שדנים בהרבה יותר סתירות בתורה מזה. כרגע אני נזכר בדוגמה נוספת, לגבי בשר תאווה:
   "{ה} למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם: {ו} וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה: {ז} ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם" (ויקרא יז).
   לעומת זאת נאמר "{טו} רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל: {טז} רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים" (דברים יב).
   בס' ויקרא נאמר שאסור לשחוט בשר תאווה אלא רק בתור שלמים במשכן, בס' דברים נאמר שאין צורך לזבוח את בשר התאווה כשלמים במשכן אלא אפשר "בכל שעריך". אז אמנם שגם כאן היה שייך לומר כמו שאתה טוען שמה שקובע הוא ס' דברים. אבל במקרה הזה זו בעיה לומר כך שהרי נאמר בציטוט מס' ויקרא "חוקת עולם תהיה זאת להם לדורותם". א"כ בפנינו סתירה מוחלטת בין שני הציטוטים. (חז"ל דנו בזה במס' חולין טז ב, ר' ישמעאל סבר כדבריך, רק ש"חוקת עולם" מתייחס על האיסור לזבוח לשעירים. ר"ע סבר שויקרא אוסר שחיטה פולחנית מחוץ למשכן, ואילו דברים בא לחייב שחיטה ושולל צורות הריגה אחרות. שני השיטות אינן כפשוטו של מקרא, גם לר"י ש"חוקת עולם מתייחס לשעירים, אין ספק שזה מיותר לומר שאסור "לעולם" לזבוח לשעירים, כשהתורה חוזרת שוב ושוב על איסור ע"ז).

לגבי התיאוריה שהבאת שבעצם ס' דברים הוא הקובע, יש לכך לכאורה ראיות מהתנ"ך. שהרי כשבס' דברים מוזכרת המילה "תורה", הכוונה היא כידוע לס' דברים. ובנ"ך מכונה ס' דברים בדרך כלל "תורת משה" או "ספר תורת משה" כידוע.
   והנה נאמר "כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל י). "וחזקתם מאד לשמר ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה לבלתי סור ממנו ימין ושמאול" (יהושע כג ו). "ושמרת את משמרת יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה" (מלכים א' ב ג). וישנן עוד כמה וכמה ראיות לתיאוריה הזו שס' דברים הוא העיקר.
   הבעיה היא (כמו שציין אתה בעצמך) שבתקופת המקרא היו עכ"פ תקופות שלא פירשו כך את התורה, שס' דברים הוא הקובע, ועשו זאת ע"פ נביאים. א"כ יש כאן שיבוש מסוים של הדת, אם לא ברור במאת האחוזים מתוך התנ"ך מה נכון לעשות, כמו ס' דברים או פרשנות כלשהי אחרת. האם איש כפי הבנתו יעשה?!

כפי שציינתי לעיל זה לא ש"לא יתכן" להחדיר שקר של "קבלת התורה" לעם שלם, אלא ש"לא סביר" להצליח להחדיר שקר כזה. וההבדל בין שתיהן הוא גדול מאוד.
   גם התנ"ך בודאי לא היה ספר היסטורי שכל כולו שקרי ומזויף, אלא ספר שיש בו הרבה שקרים וזיופים ואי דיוקים. וגם כאן ההבדל גדול. כי ברגע שהעם מכיר ומודע להרבה מסיפורי העם הנזכרים בתנ"ך (והעם גם לעיתים מודע שישנן כמה גרסאות לאותם סיפורי עם), יקל עליו לקבל את ההרחבות והתוספות לסיפורי העם, או אפילו גרסאות מעט שונות לסיפורי העם שהם מכירים.

כתבת: "בנוסף שיש גם גילוים עתיקים כמו פפירוס ממצרים על המכות ויציאת מצרים, והדברים מפורסמים וארוכים."
   הוא אשר כתבתי קודם בעניין פינקלשטיין והחולקים עליו. הפפירוס שאתה מדבר עליו, אילולי שהיה התנ"ך לפניך לא היית מעולם מפרש את הפפירוס כביכול מדבר על "עשרת המכות". אם תקרא את הפפירוס ללא דעות קדומות (כלומר סיפורי התנ"ך), תבין אולי שהפפירוס מדבר על משהו כמו הפיכה ומרד של עבדי מצרים באדוניהם שהלכו והשחיתו בזזו ורצחו בכל רחבי מצרים, כניסה של ברברים מחוץ למצרים שעשו שמות במצרים וכו', תקופה של אנדרלמוסיה במצרים. משפטים כמו "הנהר הוא דם", אינם מוכיחים את מכת דם, שהרי מסופר שם שהנהר מלא בגופות, ושאנשים קופצים לנהר לידי התנינים שטורפים אותם וכו', ולכן לא פלא שהנהר מלא דם. תרגום הפפירוס לעברית 
   כמו דוגמה זו של הפפירוס, ישנן עוד כל מיני "ממצאים" המוכיחים כביכול את התנ"ך, שאינן אלא תלויות בפרשנות ע"פ דעה מוקדמת המושפעת מהמסופר בתנ"ך. כך שאי אפשר להוכיח על סמך אותם ממצאים את אמיתות הסיפורים התנ"כיים.
   הממצא הכי קדום המוכיח באמת משהו (וסותר מאידך), הוא "אסטלת ישראל", שם מוזכר קיומו של עם "ישראל" לראשונה (בשנת 1207 לפנה"ס לערך), כעם של נוודים בארץ כנען (וזאת למעלה ממאתיים שנה לאחר כניסתם כביכול לא"י ע"פ התנ"ך).

כתבת: "אם אני ואתה נלך לטיול במדבר, לא ישאר ממצאים, וגם אחרי אלפי שנים לא ימצא כלום" 
   גם כיום מוצאים הארכיאולוגים ממצאים מכל מיני קבוצות קטנות מאוד של נוודים במדברות, ומסתבר שמעם של נוודים שמנה מליוני אנשים היו אמורים למצוא ממצאים וכנראה גם הרבה.

תוקן על ידי micklary ב- 15/08/2008 9:23:11