ואת/ה, מה?

תמי, משגיח, תודה! הרבה חומר למחשבה.
בכלל, השידוכים מעמידים מין מראה לפנינו, מבחינה מסוימת. הן מהבחינה של "מה חושב עלינו העולם", והן מהבחינה של "מה מתאים לי , מה אני מסוגל, ולאן אני יכול להגיע."

לא רציתי להגיב לאשכול. ובכל זאת מכורח הנסיבות.

גם הבחורים וגם הבנות בכל מגזר שהוא מטפחים לעצמם דמיונות אודות בן-זוגם העתידי. יש בעניין זה חיובי ושלילי.
השלילי כמובן הוא מצג של דמיונות שוא, מאין ציפיות שרובן עלולות לא להתגשם, וכמו שאמרו רבים וטובים "כגודל הציפיות כן גודל האכזבות".
מאידך יש בדבר גם את הפן החיובי, שללא ציפיות וללא שאיפות, לא תתכן עליה.

ברוב המגזרים הציפיות למעשה הם כחלומות באספמיה ללא תועלת כלשהי נראית לעין.
בציבור שבו הציפיות הן רוחניות, הצד החיובי מאוד משמעותי, אך בעירבון מוגבל. על המיועד/ת להבין, שחלומות לחוד ומציאות לחוד.
יש לי טענה מסויימת על אותה מרצה, שכן מה שהיא עשתה גובל באכזריות מסויימת, ועלול לגרום להורדה משמעותית של רמת הציפיות ואיתן את העבודה העצמית לעליה.
מאידך אני מבין שיש מקום לעורר את הבנות להיות מודעות לכך שביתן העתידי יקבע עפ"י עבודתן הנוכחית, ובמקום לצפות ברמה של חלומות, עליהן לקוות ברמת הפעולה, ולעשות ולחתור לכך שמחשבותיהן יתגשמו.

משתוקקת כתבה: לשאוף זו תכונה נפלאה, אבל לחיות את מה שרצוי זה קודם לכל.
וליטאי ידידי כתב:
הרבה אנשים שואפים להיות עשירים, והם רוב הזמן מבלים את זמנם בבטלה.
אנשים רבים שואפים להיות צדיקים,אבל מכלים את זמנם בהבלי העולם הזה.

בכל זה לא מונע מהם לשאוף.

אז במקום לשאוף, בואו נעשה.

"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים"
פירש מי שפירש שכשם שחץ כדי שיפגע במטרה יש לכוונו מעט למעלה,
כך את בני הנעורים יש לכוון מעט למעלה, ואולי כך ישיגו את מטרתם.

נכוון את עצמנו למעלה, נשאף להשיג, ונפעל בהתאם.


(ובשורה תחתונה עדיין מוטל לבאר את מאמרי חז"ל  של "ארבעים יום קודם יצירת הוולד" ו"מזווגין לו לאדם לפי מעשיו", ועי' סוטה דף ב ובפרשנים שם)

_________________

בכל עניין, בכל שאלה.

אני מת לעשות שכל בחור ובחורה יכתבו מה הם רוצים באמת בחיים שלהם ואיך הם רוצים לחיות ובלי שההורים שלהם יראו את זה.

ואולי כך נגיע למשהו אמיתי וטוב ולא כל אחד יחשוב מה יהיה כתוב בעיתון או מה יגידו השכנים והשכנות וכ'ו.

רק שאני יודע שאין מצב בעולם שמישהו יעשה בציבור שלנו דברים כי כך נראה לו שטוב לו אלא הכל לחץ חברתי מה אחרים יגידו. ולכן כל הגירושים לאחרונה בציבור.

אני מצהיר על עצמי בגלוי שאני עושה ויעשה רק מה שאני חושה שטוב לי כמובן לאחר התייעצות עם רב.

אתה יכולה לפרשן כמו שאת רוצה
התשובות הם אותו דבר.
אלא אם את יוצאת בקריאה
לתיקון המידות.
(

זה לא כמה אנחנו שווים, אלא כמה אנחנו מתאמצים כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים, או לפחות להתאים לו.

שרפ, בבקשה תפסיק להוריד את הכל לרמה של כסף. אני מדברת על מידות.

היה דיון בנושא לא מזמן
באשכול הזה
כמה אנחנו שוים

תמי לחילופין ניתן לטעון, שבמגזר החרדי, גם אם בחורה היא כליל המעלות, היא לא תזכה לבחור חלומותיה, הכל בהנחה שהיא חולמת נכון למגזר, אם אין להוריה כסף.

שרפ, אולי אתה בא לומר, שאע"פ שיתכן והבחורה חולמת על בחור כליל המעלות, בזמן שהיא אינה משתדלת לתקן ולשפר מידותיה ותכונותיה-  יתכן והיא בכל זאת תזכה בו, אם יש להורים שלה כסף...
זווית ראיה "שרפ"ית מעניינת ולא חדשה :)

אבל ברשותכם, האשכול עוסק בעניין של: הלו, אנשים? יש לדרישות הרוחניות שלנו בסיס? מתי בפעם האחרונה השקענו ברוחניות שלנו, בתיקון המידות שלנו, כדי שנוכל לזכות למישהו טוב באמת?

אם כסף זו תכונה... לאן הגענו?

תמי מה פתאום ענייני כספים? את בכלל רואה אותנו ככה שמערבים עניינים חומריים בנושא נישאין?
אנו עסוקיים בתמיכה בבעל הת"ח המושלם שהבחורה שואפת להינשא לו ואיך נוריד מראשו את כל הדאגות, בכדי שיוכל להתפנות ולהיות גדול הדור הבא.

חבר'ה, תעשו טובה. אל תהרסו את האשכול עם ענייני הכספים האלו.

נראה לי שדיברנו על תכונות אישיות, לא על הסכמי אחזקה.

טוב מצאתי כבר תשובה.
הבחורה תקבל את שאיפת חייה לאחר התחייבות הוריה:
הבחור יקבל סידור מלא הכולל וילה של 8 חדרים בבני ברק או ירושלים לבחירתו, רכב, תשלום חודשי של 15,000 ש"ח מעבר להכנסותיו בכולל + 2,000 ש"ח לכל ילד, הבחורה תקבל שיפוץ כללי אצל מנתח פלסטי אחת לשלוש שנים, התחייבות לשלוש פאות בשנה עבודת יד בהשגחה מעולה בשווי 10,000 ש"ח כל אחת ומלתחה שנתית בשווי 50,000 ש"ח.