דעת חכמי ישראל על הראי"ה קוק

ב"ה. עה"ק ירושלים תובב"א, כ' תמוז תרצ"ג. לכ' הגאון המפורסם מו"ה אי"ש קרליץ שליט"א, שלו' רב וברוך הבא בשם ד' לאוי"ט בקודש.

ב"ה. עה"ק ירושלים תובב"א, כ' מנ"א צ"ג. לכ' הגאון מוהראי"ש קרליץ שליט"א.

שוי"ר באה"ר. בתשובה למכתבו הנני חושב, שלחלל על המותר מהמטבע הגדול אפשר, אם יהי' הפדיון הראשון בהערכת השיווי דוקא, כמש"כ במכתבי הראשון, שאז הפדיון מתפשט על המטבע כולו, ונשאר ממנו, ובכה"ג יכול לחלל אח"כ גם פחות מש"פ, דומיא דשיורי טהרה דנט"י למשל ברפ"א דמס' ידים. אבל אם יפדה בפעם הראשונה שוה כמה בש"פ, כמנהגנו, אז הרי דעתו שהפרוטה תהי' מחולקת, ולא שתהי' מקושרת אח"כ עם שארי הפרוטות שבמטבע. וכשפודין פעם הראשונה בשיווי, שאז יש כאן מעות ראשונות, נראה שאפשר לפדות אח"כ פחות מש"פ לא בלא קצבה, דלא מסתבר דלעולם יפדה וילך על סמך מעות הראשונות, אלא עד שישער שאין יותר מעות הראשונות באותו מטבע, ומפני שאין הכל בקיאין בזה לא נתפשט מנהג כזה. אבל לדינא נ"ל כדעת מר, שאין בזה איסור. שהרי ע"מ שאמרו בגמ', דילמא אתי לאתויי פרוטות, הלא נראה מד' רש"י וכן מפורש בשיטה מקו', שאין זו גזירה ממש, אלא שמספיק רק להחשיב את התערובת דבר שא"ל מתירין, כיון שיש חשש כל דהו, אבל שפיר דמי לסמוך ע"ז בשעה"ד, כמש"כ כ"ג שליט"א.

והנה הרמב"ם והשו"ע לא הביאו כלל את הדין הזה, שמע"ש שאין בו ש"פ אינו נתפס בפדיון, והשו"ע לא הביא כלל גם את הדין של פדיון על מעות הראשונות. וע"ז י"ל אולי סמך ע"מ שכ' בסקל"ח שם, דאפשר דכל הדינים שפרט שם, חוץ מדין מטבע היוצא וברשותו שאין להקפיד בכך עכשיו, א"כ הא דמע"ש שאין בו ש"פ בכלל זה הוא, ודי לנו אם פודין אותו כשאר מעשר. אבל על הרמב"ם, שלא מחלק בכך, קשה, דהי' צריך להביא את הדין דאין מע"ש שא"ב ש"פ נתפס בפדיון. ולולא דברי הכ"מ הי' ראוי לומר, שהרמב"ם דחה את המו"מ דסוגיין בבבלי מפני פשטן של דברי הירושלמי דפ"ד דמע"ש, דא"ר חזקי' זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה, שלא יהא כמחלל על אסימון, ומשמע דמיירי בשיווי, ולא אמר דלא תפיס מצד הפירות, דלא אלים למתפס הפדיון, או מגז"ה דממעשרו, כדמ' מסוגיין, אלא שהמטבע צריכה להיות פרוטה, כדי שלא יהי' כאסימון, אבל אם הי' מחלל פחות מש"פ פירות על פרוטה נראה מזה דתפיס. וחזקי' דבבבלי לא חידש לפי זה רק הקולא, שאפשר לחלל על מעות הראשונות כשאין בחומשן ש"פ, כדמסקי' שם, וכדפסק הרמב"ם בזה. אלא שנראה שהכס"מ עמד ע"ז, וכתב בפ"ד ה"ט בדין שאין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון וז"ל: ונראה שכוונת רבינו והירושלמי, דאף אם יש במעשר כמה פרוטות ומחלל אותו על מטבעות, שיש בכל אחת חצי פרוטה, אינו מחולל, דכל מטבע פחות מפרוטה הרי הוא כאסימון, עכ"ל. והיינו כדי להסיר את הקושיא, ל"ל טעמא דהוא כפודה באסימון, תיפ"ל דפחות מש"פ לא תפסה הפדיון כלל, ואפילו אם פודה בפרוטה. אבל מפני שהרמב"ם לא הביא כלל את הדין הזה, דלא תפיס פדיון בפחות מש"פ, י"ל דהכוונה היא כפשטה בד' הרמב"ם, וגם בד' הירושלמי, ולא כדברי המפרשים שפי' ג"כ כמש"כ הכ"מ הנ"ל.

וחוץ מזה י"ל, ששיעור הפרוטה יש בו כמה שיטות, וגם עפ"ר במעשר ירק מזדמן פדיון כזה, ומאחר דלחומרא חיישינן שמא ש"פ במדי י"ל דסומכין ע"ז במידי דרבנן בזה"ז עכ"פ, וכה"ג דאמר שמואל לקולא ג"כ חיישינן שמא מחוץ לחומה לנו, שבת קנ"א א'. וכל האמור חזי לאיצטרופי למשכ"ל.

ואולי ראוי לצרף מה דפליגי ר"י וחכמים בלקוח בכסף מעשר שנטמא, אם יפדה או יקבר, ואמרי' דטעמא דר"י דיקבר משום דלא אלימא קדושתי' למיתפס פדיונו, זבחים מ"ט, ואנחנו קיי"ל כרבנן מטעם דלא מצינו בכהת"כ שיהא טפל חמור מן העיקר, וכל' הש"ס במנחות צ"א, וי"ל דה"נ בפחות מש"פ הוי טפל לגבי עיקר, ולא שייך להשתמש לדידן בסברא דלא אלימא קדושתה למיתפס פדיונו. ואע"פ שזהו רחוק קצת להעמיד הסוגיא כר' יהודה, ודלא כדקיי"ל, מ"מ מצי להצטרף לחומר הנושא של ההשמטה, ולצרף לדינא להקל בשעה"ד, וכמש"כ, ע"י פדיון דמעות הראשונות, גם לדידן ע"פ התנאים שכתבנו, וכדמר נ"י במכתבו, שדברינו עולים לדינא בקנה אחד, והם דודים זה לזה.

והנני בזה חותם בברכה בצפית ישועה מבין המצרים, ידי"ע דוש"ת באה"ר הק' אברהם יצחק ה"ק