מאיישע ניירע, מצווה לפרסם אין בריירע

הם היו שניים שהתחתנו, איש ואשה, ושאפו ורצו להקים בית בישראל.

כך חיו להם באושר למעלה מעשר שנים, כאשר השלום השלווה והחותנת שררו בבית תמיד.

אך, רק דבר אחד העיב על שמחתם השלמה. כל ימיהם חלמו שיזכו להפקד במליון דולר של קיימא, מליון דולר שיגיד אחריהם קדיש, אך כל מאמציהם עלו בתוהו.

יום אחד, פנה הבעל לאשתו ואמר לה: הביטי נא וראי, כי שערות ראשי הלבינו, ועדיין לא זכינו, אבל אל נא תדאגי, ישועת ה' כהרף עין, הכיני נא צקלוני, ואצא לי ללייפציג, אולי נזכה לגדל בבית מליון דולר שלנו.

הלך לו אל השוק, מכר וקנה, קנה ומכר, עשה ומכר, גנב ומכר. וכך הסתובב כמה ימים, וקיווה לראות ישועות.

לאחר כמה ימים, חזר לו לביתו ומנה מעותיו. והנה, מעשה ניסים, למרות שהוא מכר כל מוצר שקנה ברווח של עשרה אחוזים, נותר לו רק מחצית מהכסף עימו יצא לדרך.

בכה בכה בכה בכה, יילל יילל יילל יילל, ייבב ייבב ייבב ייבב, ולא ידע עצה לנפשו.

והנה, בתפילת ערבית, בעודו אומר אתה חונן לאדם דעת, נכנסה הדעת אל תוכו, ועלה בדעתו רעיון אדיר.

אם לא זכית למליון דולר משלך - אמר הרעיון - תאמץ מליון דולר של מישהו אחר.




נ.ב. מכאן אני קורא לאותו האיש, את המאה שקל שלי תחזיר מיד, אני רוצה לחנך אותם בכוחות עצמי.