כידוע, בתקופת כהונתו של הראי"ה קוק בירושלים כרב ראשי של ארץ ישראל מטעם התנועה הציונית והבריטים לא עלה ה"חזון אי"ש" זצ"ל לבקר בירושלים. כשנשאל פעם ע"י הרב זלמן ינקלביץ' ז"ל מה הטעם לכך שאינו מבקר אף פעם בירושלים, ספר לו מרן החזו"א את המעשה הבא ששמע מתלמיד מרן החפץ חיים, מרן הגר"א וסרמן הי"ד, המסביר את טעמו ונימוקו.
הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (גדול תלמידי מרן ה"חפץ חיים") סִפֵּר כי פעם הגיעה משלחת בעלי - בתים מאיישישוק הקרובה לראדין אל החפץ חיים ובקשתם בפיהם: היות והמקוה בעיירתם טעון תיקון ונגרמים מכשולים רבים בעניני טהרת המשפחה על כן יואיל החפץ חיים לבקר אצלם והשפעתו יבוא הדבר על תיקונו. החפץ חיים לא ענה מאומה וגם עברו ימים רבים ולא יצא לבקר באיישישוק ויהי הדבר לפלא אצל כל מי שהכיר את זריזותו של הסבא קדישא לכל דבר מצוה ובפרט שהיה חרד על כל קילקול שבשכנותו וראה את עצמו אחראי על כך. ביום אחד, כאשר רבי אלחנן ליוה את החפץ חיים לאחר תפילת שחרית לביתו נחפז לפתע החפץ חיים לעצור עגלה עוברת ועלה עליה לנסוע מבלי דַבֵּר מאומה. הוא חזר לביתו כעבור יומיים וספר לתלמידו רבי אלחנן כי בקר באיישישוק וגם הצליח בסייעתא דשמיא להתקין כשורה את ענין המקוה. לשאלת רבי אלחנן מה טעם דחה לשבועות רבים את נסיעתו זו ומה טעם היה לחיפזון הפיתאומי? השיב החפץ חיים: כי באיישישוק מכהן כמרא דאתרא רב מראשי ה"מזרחי" והוא עמד בפני שאלה קשה שאם יבקר באיישישוק ולא יבקר בבית הרב נמצא משפיל את כבודו בעיני בני קהילתו שלא יהיו מסוגלים להבין את הדבר, מאידך גיסא לבקר אצלו לא רצה כדי לא לחלוק כבוד למנהיג "מזרחי", ממילא החליט לא לנסוע למרות חשיבות ענין טהרת המשפחה. אולם באותו בוקר שנסע עלה על דעתו כי הרב מאיישישוק יצא בודאי לקונגרס הציוני ושוב אין סיבה לדחות את הנסיעה אפילו לרגע אחד. ואמנם כן היה, הרב לא נמצא באייישישוק.
(מתוך "ילקוט דעת תורה מאת גדולי הדור האחרון" שהוציא לאור הר' משה שנפלד ז"ל בצמוד לקונטרס "עקבתא דמשיחא" של מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד זצוק"ל, עמ' 34 אות מ')
(הובא באתר האנטי מזרחי - אזמרך.
לעצם הענין, הרי החזו"א והרב קוק חיו יחד בארץ רק שנתיים ימים. אח"כ מתרצ"ה עד תשי"ד עברו כ 19 שנים שגם בהם לא ביקר החזון איש בירושלים. אי אפשר להפיל את זה על הרב קוק.
כלומר, הכוונה לכאורה ל"קיצור דרך" שהוא בבחינת 'דרך ארוכה וקצרה'.
נכון הוא שאמצעי תחבורה מודרניים היו זמינים בציר של ווילנה-לידא, ואכן ייתכן שמי שהיה רוצה להגיע מווילנה לראדין (שעל זה מדבר הסיפור) היה לוקח רכבת מווילנא ללידא, ומשם עגלה וכיו"ב לראדין (אף שבאותה מידה אפשר שהיתה תחנה כפרית על ציר הרכבת ממזרח לראדין, ושמה היו ממתינים עגלונים, ולפי"ז לא היה צריך כלל לרדת עד לידא). אבל אין זה נוגע בקושייתי (ושמא להפך), שהרי אם אופן התחבורה הוא העניין, כיצד איפוא רצה החפץ חיים (לפי הסיפור) שתלמידיו יגיעו מווילנא אם לא דרך לידא - דרך הורודנא?!*
והמאמין יאמין.
___
*הורודנא היא העיר הגדולה ה"סמוכה" ביותר לראדין (מלבד ווילנא כמובן) לאחר שמחקנו את לידא מהמפה. דא עקא, שהמרחק בינה לראדין גדול עוד יותר מהמרחק בין ראדין לווילנא. וכך גם המרחק בין ראדין למריאמפול. וגם דרך נובהרדוק לא בא בחשבון, כי הדרך מנובהרדוק לראדין עוברת היישר דרך... לידא, וכך גם הדרך ממינסק, ובעצם גם הדרך מהורודנא עצמה.
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 02/12/2008 8:25:33
נשלח ב-1/12/2008 23:38
דומני שבראדין לא היתה אפי' תחנת רכבת, בכל מקרה ראדין היה כפר קטן ומוזנח, לידא לעומתה היתה עיר גדולה ומפותחת ויתכן ואמצעי התחבורה לווילנא היו בה נוחים וישירים יותר. כך שיש לישב בקל.
[לידא וראדין היו למשל בפי אחד מגדולי ישראל כחשיבות הבאה למקום ע"י תורה שבו, שעד הח"ח היו אומרים ראדין הסמוכה ללידא מכאן ואילך כשהיו רוצים לתאר את מיקומה של לידא היו אומרים סמוכה לראדין].
תוקן על ידי מציץומליץ ב- 01/12/2008 23:35:12
נשלח ב-1/12/2008 23:37
ראדין היתה עירה קטנה ביחס ללידא, ויתכן קיצור דרך כשהולכים על דרך המלך ולא ביערות.
נשלח ב-1/12/2008 22:56
הובא כאן:
"הרב אליעזר דב רוזנבך שמע מיהודי זקן שהתגורר בחיפה, ובנעוריו למד במוסד של הרב ריינס בלידא: "דרך קיצור היתה מהעיר וילנא לעיירה ראדין שעברה בתוך העיר לידא, אולם מרן הח"ח זצ"ל ציווה על תלמידי הישיבה דראדין שיאריכו את הדרך ולא יעברו דרך לידא כדי שלא יפגשו בתלמידי המוסד הנ"ל!"
ואני תמה (גם אם נניח לאותו זקן אלמוני ולזכרונו, וכיצד בדיוק הגיעתו השמועה מהח"ח), הרי כל מי שיפתח מפה ימצא שלידא נמצאת כ25 ק"מ מדרום מזרח לראדין, ואילו ווילנא נמצאת כשבעים קילומטר מצפון לראדין? והכביש המרכזי [לפחות כיום] לכיוון צפון עובר כ10 ק"מ ממזרח לראדין, והחיבור אליו נמצא הרחק צפונה מלידא. אז איזה "קיצור דרך" בדיוק יכול להיות מראדין לווילנא דרך לידא?
והרי המחשה למעוניינים:
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 01/12/2008 23:07:45
נשלח ב-1/12/2008 22:25
תכלת_דומה כתב:
לגבי האסיפה בפטרבורג תרמ"ז, אינני יודע מה נכתב שם בלינק, אבל אע"פ שדיברו בה על כלל הישיבות, היה ברור שם לכולם (ובפרט לנצי"ב) שההשלכה היא קודם כל עבור וולוז'ין.
יתכן. דברי נאמרו להפריך את דברי הכותב שכתב כי הנצי"ב קרא לרב ריינס וכו',. דברים שאין להם שחר. הנצי"ב לא כינס את האסיפה ואין שום מקור שהוא שהזמין את הרב ריינס לשם. הא ותו לא.
נשלח ב-1/12/2008 21:59
מתפעל כתב:
קראתי כאן ברשת סיפור:
איפה ברשת, שני הסיפורים מובאים במאיר עיני ישראל ח"ב הראשון בעמוד 469 והשני בעמוד 485 ומשם לבשבילי ראדין בעמוד והערה הנ"ל.
נשלח ב-1/12/2008 21:38
כמדומני שבשביל להגדיר את המצב כספק שמד צריך לא רק שיהיה ספק שמא ישתמד, אלא גם שהספק הזה יהיה בשבת עצמה, כלומר שיש חשש שאם ימתינו משבת ליום ראשון אולי הוא כבר ישתמד. ודוק ותשכח שהלשון בסיפור היא ש"אפשר" לנסוע לשם בשבת ולהוציאו, אבל אילו היה ספק שמד או קרוב לכך, היה חובה לנסוע וכו'... ועוד תמהני מה שייך זה כאן, דהלכה פסוקה זו מדברת במי שכפוהו לעבור, אבל אם הוא פושע בעצמו הרי קיי"ל דאין אומרין חטא כדי שיזכה חברך, כפי שפסק רבינו הח"ח עצמו בסי' ש"ו סקנ"ח. (ומה אנו מפלפלים להלכה בסיפור שכזה [או שאר סיפורים כה"ג], האם נבדקו מקורותיו שהם כתורה מסיני?)
לגבי האסיפה בפטרבורג תרמ"ז, אינני יודע מה נכתב שם בלינק, אבל אע"פ שדיברו בה על כלל הישיבות, היה ברור שם לכולם (ובפרט לנצי"ב) שההשלכה היא קודם כל עבור וולוז'ין.
אין שם כלום. מסופר שם רק על השתתפותו של הר' ריינעס באסיפת רבנים בס"ט שהתכנסה לדון על מוסדות החינוך כולם ולאו דוקא על ואלאזין וגם הנצ"יב לא כינסה. גם אצל שטמפפר לא מצאתי דבר. ובכלל למי שקרא את התשובה של הנצי"ב לרב ריינעס ולמד משם על מידת הערכתו של הנצי"ב, איןצריך בראיה שהסיפור אינו יכול שהיה...
תכלת.
אם הח"ח ידע (מה שאני לא יודע) על מצב דתיותם של בחורי לידא וראה בכך ספק להתחלנות הרי הלכה פסוקה שמחללין שבת על הצלה מספק שמד
בפניני רבינו הגרי"ז מסופר בשם ר"מ שיינפלד שסיפר לו הגרי"ז בשם אחיו הגר"מ שבתחכמוני חששו שבלא משגיח התלמידים לא יתפללו שחרית ולא יניחו תפילין.
תוקן על ידי מציץומליץ ב- 01/12/2008 21:03:15
נשלח ב-1/12/2008 18:31
מציץומליץ, האם אתה באמת מאמין שהחפץ חיים פסק לאדם שמותר לחלל שבת כדי להוציא את בן דודו מלידא? לא באתי לטעון שלא היתה לו התנגדות לישיבה זו.
(ולגבי ההערה על העילוי ממייצ'יט והגר"ח, כבר אמרתי שאין דברי אמורים אלא על משקל אלה שאינם יכולים להזכיר את הרב אלחנן וסרמן בלי לצרף "גדול תלמידיו של החפץ חיים", דבר שאולי נכון כשלעצמו, אבל הם גם שואפים להסיק מכך שכל מילה שיצאה מפי הרב וסרמן הרי היא כאילו יצאה מפי החפץ חיים עצמו).
אין לפני פניני הגרי"ז, אך לא אתפלא אם כוונתך שהמצב הרוחני בין התלמידים שם לא היה מזהיר. (והוא שאמרתי בשולי הודעתי, לגבי ישיבת לידא). וכמדומני שזו סיבה טובה דיה כדי להזהיר שלא להיפגש עמם, בלי קשר להשתייכות המוסדית.
נ.ב. מכיר אנכי את המאמר של הר"ן וקסמן ב'תלפיות', ואין שם מה שאמרת אלא דבר שהוא - אולי - דומה במשהו לזה, לצד קביעות גורפות כמו "שהוא הושפע ממנו לאין ערוך" וש"ר' חיים היה רבו המובהק". ומובן שלא היה תלמידו בדעות, (ושוב אני מעיר שאינני מאלה המנסים לטעון שדעת התלמיד היא גם דעת הרב) אבל זה מנע מהגר"ח להעריכו כל כך?
ולגבי מי שכתב שהרב ריינס היה בין הרבנים שנקראו לוולוז'ין וכו' - למיטב זכרוני הרב ריינס היה אחד מי"ג הרבנים שנאספו בפטרבורג תרמ"ז כדי להכריע בעניין הכנסת לימודי רוסית לוולוז'ין.
___
יעקב135 פתר נכונה את החידה, המספיד הנ"ל הוא המהרי"ץ דושינסקי.
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 01/12/2008 18:40:38
נשלח ב-1/12/2008 18:27
מציץומליץ כתב:
ה. ובהיות וחובב חידות אתה, ובכן בביוגרפיה של מי מופיע הקטע הבא:
"...י פעם הביאה בתו הבכירה הביתה ספרים אחדים מהספריה ובתוכם
ספרו של מיקוליי ארציבשב סאנין"
העוסק בעניני המין ובחשבה שלא יהיה לרצון אבא שמה אותו תחת הספרים האחרים כדי שלא
תפול עינו עליו נכנס אביה לחדרה ולקח את הספר
בידו ואמר לבתו מתוך חיוך אבהי כשהייתי בשנותיך קראתי גם אני את הספר הזה
וגם אני החבאתיו משום "עין הרע"
העילוי ממייצ'ט. קטע זה נמצא בביוגרפיה של ניסן וקסמן אודותיו שבתלפיות ו' (ישנו באוצה"ח).
ובהקשר זה, נחשו-נא-נחשו מי ולא אחר הספיד את הרב ריינס במילים הבאות: "הלך מאתנו בשנה זו הרב הגאון הגדול מוהר"ר יצחק יעקב ריינס ז"ל, אב"ד דק"ק לידא. הכרתיו בנערותי, אשר בגדולת תורתו דרך לו דרך חדש בש"ס ופוסקים, שהיו מונחים בלבו כמאן דמונח בקופסא. ואף כי לא הסכימו חכמי הדור לכל דעותיו, כוונתו זכה וטהורה היתה מכל מקום" (אציין שאין כוונתי לחפץ חיים, אם כי גם הוא לפי העדויות השתתף יחד עם כל בני ישיבתו בהספדו של הר"ר בנימין שקוביצקי על הרב ריינס, שנערך בבית המדרש בראדין, וכמדומני שכבר נזכרה עובדה זו איפשהו כאן).
המספיד הוא הרב יוסף צבי דושינסקי, אב"ד גאלאנטא ואח"כ גאב"ד ירושלים, ונדפסה ב"דרשה מפוארה" גאלאנטא תרע"ו.
נשלח ב-1/12/2008 17:06
בעלבעמיו כתב:
בל נשכח שהרב ריינס היה מהרבנים שנקראו ע"י הנצי"ב להכריע על סגירת הישיבה בוולוז'ין.
