פרידמן וביניש ישלמו הוצאות משפט לתנועה להגינות שלטונית

           לפני בקשה לפסיקת הוצאות, בשים לב למחיקת העתירה בפסק הדין מיום 13.3.2008. המשיבים השאירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. לאחר עיון בחומר שלפני ובבקשת העותרת לפסיקת הוצאות, נחה דעתי כי יש בסיס מספיק לחיוב בהוצאות. הסעדים שהתבקשו בעתירה – רישום פרוטוקול מלא בדיונים המתקיימים בבית המשפט העליון; נקיטה בצעדים הנדרשים כדי לאפשר רישום פרוטוקול מלא והפסקת גביית אגרת פרוטוקול כל עוד לא מתבצע רישום כאמור – נתקבלו כולם. אמנם, עוד בטרם הוגשה העתירה עמד עניין רשום פרוטוקול בבית המשפט העליון על סדר היום הניהולי של בית המשפט העליון והתקיימו דיונים בנושא עם גורמים שונים. לאחר הגשת העתירה נעשו שינויים בדרך ניהול הפרוטוקולים בבית המשפט העליון, על מנת שאלו ישקפו ככל הניתן את מהלך הדיון. בין היתר, תוגבר משמעותית מערך הקלדנים ונוספו קלדנים המיומנים בניהול פרוטוקול בערכאה דיונית. בנוסף, ולאחר הקצאת המשאבים הנדרשים, מסר מנהל בתי המשפט שרישום הפרוטוקול בבית המשפט העליון מתנהל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולפי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. במצב דברים זה נחה דעתי כי אכן נתקיימו בעתירה התנאים שבדין לפסיקת הוצאות כנגד המשיבים, אם בכל הקשור בצידוק בהגשתה ואם בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי מספיק בינה לבין קבלת הסעד, והכל בהיעדר טענה נוגדת מטעם המשיבים.

אשר לשיעור החיוב, אין בידי לקבל את דרישת העותרת להעמיד את שכר הטרחה על 20,000 ₪ ואת הוצאות המשפט על סך זהה. ראשית, ההוצאות הנטענות לא גובו באסמכתאות כלשהן. בנוסף,  גם אם יש לראות בהוצאות ושכר הטרחה שהוצאו בפועל משום נקודת מוצא (ראו, בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (טרם פורסם, 30.6.2005)). על מבקש ההוצאות מוטל הנטל להראות כי ההוצאות שהוציא היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל. במקרה שלפניי, לא הוכחה נחיצותן וסבירותן של הוצאות בסך כולל של 40,000 ₪. עיון בעתירה אינו מעלה כי מדובר בעתירה מורכבת בצורה יוצאת דופן. במהלך בירור העתירה הגישה העותרת שתי תגובות קצרות בנות מספר עמודים. לא התקיים דיון בעתירה גופה וההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית. העותרת לא הציגה פירוט של העבודה שהושקעה ולא הסבירה מהו בסיס החיוב בשכר הטרחה. לנתונים אלה חשיבות במסגרת הערכת הנחיצות והסבירות של הייצוג המשפטי. על רקע זה, לא שוכנעתי כי יש מקום לחיוב המשיבים במלוא שכר הטרחה והוצאות המשפט שנתבקשו על ידי העותרת, כי אם בחלקם בלבד. בשים לב לכלל נסיבות העניין, יחויבו המשיבים לשלם לעותרת שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

 ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשס"ח (31.7.08).