| נשלח ב-10/8/2008 01:09 |
 |
| |
עצב מהעדר עצב - הרהור על חורבן הרגש [ט' באב]
מוצ"ש דברים, תשעה באב תשס"ח
השלתי נעלי מרגלי, שחתי קומתי עדי ארץ, שטחתי גופי על הקרקע, יחד עם כל הקהל הגדול שהסתופף לו בבית הכנסת האפלולי. רק עתה יצאה לה השבת, אכלנו בשר, שתינו יין, ישבנו על כיסאות נוחים ונהנינו ממנורות החשמל הקורנות, והנה העריב היום ונמצאנו לפתע – במעבר חד – בתוך היום העצוב ביותר לעם היהודי, יום חורבן בית המקדש.
בית הכנסת מלא לו מפה לפה, רוב הספסלים ריקים, חלקם הפוכים על צידם כדי לאפשר ישיבה נמוכה. מי שהיה מסתכל מרחוק היה נראה לו כאילו אין איש בבית הכנסת, אולי היה רואה מגבעת או שתיים מציצות בינות לספסלים, אך אם היה מתקרב אל תוך מקדש המעט – פנימה - היה רואה יהודים מתפלשים באבק המרצפות, מקוננים על הבית הגדול, הקדוש וההרוס, על תרבות שאיננה עתה ועל חורבנו של עם שלם.
ואני הקטן גם יושב בבית הכנסת, בידי ספר הקינות, עוקב אחרי בעל הקורא: "איכה ישבה בדד..", מקשיב אנוכי למילות היגון במנגינת הנהי, "גדע בחרי אף, כל קרן ישראל...", ואני מתחיל להרהר לעצמי, מה נגדע? האם חוץ מישבתי על הרצפה חלוץ מנעלים, מרגיש אני עצוב יותר מלפני שהחשיך היום כשהסבתי לסעודה דשינה ביום השבת? ואז אני נזכר בכל סיפורי החורבן, נזכר בבית המקדש שהיה לנו, נזכר בכל הסיפורים על עם ישראל שהיה בתפארתו, והנה כל זה הלך ואיננו, נגוז ונעלם. אך כל אלו סיפורים, ואני שואל את עצמי: האם אני באמת עצוב? ובבושה גדולה אני משיב לעצמי: לא!! אני לא עצוב בתוכי! וזה זועק לשמיים!!!
פקוק חוליות מקופל נמוך על הארץ, מהורהר עם עצמי, עיני כבושות בקרקע, ברקע אני שומע עדיין את המגילה נקראת ע"י בעל הקורא – "הפך לאבל מחולנו", ואני ממשיך לחפור בתוכי, האם אני בכלל אבל, האם אני בכלל משתתף עם הציבור היקר המבכה את ההסטוריה היהודית העגומה? יהודים יראי שמים יושבים שפופים בהיכל החשוך ובכל העולם, מבכים הם את חורבן עמם, גם אני בינותם, אך ליבי לא עימם. "על זה היה דוה לבנו", ואז באמת הלב דוה, העצבות משתלטת עלי, גרוני נחנק, הנה אני עצוב, כמו כולם, כמו כל אותם יהודים שמבכים את גורל העם.
רק ההבדל פעוט וזעיר, אך גדול הוא מיני ים. הם עצובים בגלל החורבן של כל העם, ואני מבכה את היבדלותי הפנימית והאישית. אני ממרר בתוכי ע"כ שתחושת העצבות על חורבן הבית לא מחלחלת לתוכי, אני נשרף מבפנים כמה אני גשמי וכמה שקוע אני בתענוגות העולם הזה, כמה רחוק אני מדרגה של אבילות על ירושלים והמקדש, כמה רחוק אני מדרגה של שאיפה לבית המקדש השלישי, כמה אני ממוסד בתוך העולם העראי.
"למה לנצח תשכחינו" זועק החזן בקול, ואז אני חושב ומבין. למה שאלוקים באמת לא ישכח אותי? אם אני שוכח אותו, אם האבילות שלי היא כ"כ חיצונית וסינטתית ואין אני מצליח להעצב ולבכא באמת את החורבן של עמי, אם טוב לי בגלות הנכאה, מדוע שהקב"ה לא ישכח אותנו? וכשאני חושב ע"כ, אני כבר עצוב מאד, ואז נופל לי האסימון!
אולי החורבן שאנו יכולים לחוש, אינו חורבן הבית שמעולם לא זכינו לראותו קיים, האבל שלנו אינו על השועלים המהלכים בהר הבית, אנו לא מקוננים על גלותינו ועל גלותה של השכינה. אנו מתאבלים ומקוננים על ריחוקינו מהקב"ה, על חסרון העצב הפנימי והרגש שאיננו יכולים להעצב מחסרונו של בית המקדש, אנו ממררים ע"כ שאיננו ממררים שחרבה עירנו ושמם בית מקדשינו, אנו מתאבלים ומקוננים בגלל שאין אנו מסוגלים להתאבל ולקונן על החורבן עצמו - כי הוא כ"כ רחוק מאיתנו, ולא רק במימד הזמן.
החורבן לגבינו הוא לא הבית הגדול שהיה לפני אלפי שנים ונשרף, אלא התוצאה שנגרמה לנו – כבני אדם, על כך שיהודי כיום מחובר לאביו שבשמים ע"י סמלים שאינם ממשיים, על כך שכל היהדות בתוכינו היא חסרת לב, על הדיסטנס ביננו ובין אבינו שבשמים. אנו כמהים להתקרבות חזרה אל אבינו, אנו כמהים שיבנה בית המקדש שנוכל להתרפק עליו, אנו מתאווים לבית חם ואוהב מאלוקים, בית שבו נוכל לבקר את אלוקים ולהרגיש קרוב אליו, אנו מתגעגעים למצב שבו באמת נתגעגע, אנו מבקשים מהקב"ה שישיב אותנו אליו כדי שנוכל לרצות לשוב אליו – שנוכל להרגיש את מה שחשו אבותינו מקדם.
"השיבנו ה' אליך ונשובה – חדש ימינו כקדם"
_________________
תוקן על ידי הוגה_ורושם ב- 10/08/2008 1:18:00
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 00:16 |
|
| |
דורש
אני מאחל לך שרק בעוד הרבה הרבה זמן תלמד -כל דיני האבלות,
מרחיקים מבית הקברות, זה מחוץ לבית הקברות, ההלכה היא כי יש לגדר את בית הקברות, מה שבתוך הגדר הוא עדיין בית הקברות.
אני דיברתי נגד האנשים הנשכבים על הקבר ממש או מתפללים לקבר, ולא משנה איזה מת טמון שם, מת מטמא.
יש שבילים לכהן נכון- כי הקבר והקברים מטמאים! ואין ראוי להתפלל במקום טמא,! וכל המנהגים הנהוגים, לא לפי ההלכה, הם נהוגים!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 08:55 |
|
| |
ירוחם
אני ראיתי ציטוט מהקיצור שו"ע להגיד קשדי בבית הקברות יתכן וטעיתי.
בכל מקרה אמי מסכים איתך שבשו"ע כתוב שלהרחיק , אני פשוט צריך לברר זאת יותר לעומק , האמת שאף פעם לא חקרתי זאת היות והלכות אבילות לא לומדים כשאינו נוגע למעשה , וכשנוגע למעשה עושים כבר ליפ הדרכת חברה קדישה , ועד שלומדים כבר נמצאים אחרי הלויה.
בכל מקרה אני אברר למה ביום השנה אומרים קדשי בבית החיים.
יתכן ולהרחיק מבית הקברות הכוונה מהקבר ולא מהגדר.
בבתי קברות של היום יש שביל לכהנים.
תוקן על ידי דורש_אמת ב- 21/08/2008 8:55:18
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 00:24 |
|
| |
דורש אמת
דרוש וקבל שכר! אבל יש לדרוש אמת.- בקיצור ש"ע, לא כתוב כזאת, לפי מיטב זכרוני, וזכרוני טוב!
לא את הקדיש הזה אומרים בסיום המסכת! הקדיש הזה נקרא הקדיש הגדול של הרמב"ם.
עדיין לא ברור אפילו לשיטתך, מה ההבדל? למה את זה אסור להגיד בבית הקברות? ואת השני כן.
לא ראיתי בשום מקום (כאמור לא ראיתי אינו אומר שזה לא כתוב) כתוב, כי יש להגיד קדיש בבית הקברות!!! שזה אסור ראיתי והבאתי.
אסור להתפלל לפי ההלכה בבית הקברות!! התפילה בבית הקברות או ליד קבר- היא תפילה במקום טמא!
לכהנים אסורה הקרבה לקברים- לא מכיון שזה מקום קדוש.
ויש המקילים(ראש) ומתפללים- וראיתי נוהגים כך!! אבל זה כנגד כל הלכה כתובה!!!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 08:15 |
|
| |
הבעיה עם הקדיש הזה שהוא לא קדיש יתום רגיל אלא נוסח אחר "דהוא עתיד לחדתא עלמא."
אני חושב שזה הנוסח שאומרים בסיום מסכת.
אבל הקדיש שאנו אומרים לא מזכירים נוסח זה.
מה שהיום אומרים קדיש בבית הקברות הוא מנהג שכבר הובא בקיצור שולחן ערוך ובפוסקים קודמים.
תוקן על ידי דורש_אמת ב- 20/08/2008 8:15:11
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2008 23:27 |
|
| |
דורש
זה הקדיש הראשון שיתום אומר, לאחר כיסוי הגולל, למה אתה חושב שזה שונה בקדישים האחרים?
למה רק את הקדיש הזה, שכאמור הוא הראשון- אסור להגיד בבית הקברות, ובהמשך את האחרים כן?
בעיון במקורות??? יש סמכות ומקור, יותר מהשולחן ערוך??? האמת שהיום כן- כל רב פוסק הלכות כיד הדמיון הטובה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2008 08:23 |
|
| |
ירוחם
אני חושב שבמשפט זה טמונה התשובה , מדובר בקדיש שונה מהקדיש הרגיל.
ומרחיקין מעט מבית הקברות, ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא.
בעיון במקורות מובא לומר קדיש יתום בבית הקברות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2008 07:29 |
|
| |
ירוחם
תודה.
ההלכה הזאת היא חידוש בשבילי אני צריך לעיין בה , ולברר למה נוהגים היום לומר קדשי בבית החיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2008 00:02 |
|
| |
דורש
שולחן ערוך יורה דעה סימן שעו סעיף ד
עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת), חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות, ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא, ואחר כך תולשין עפר ותולשין עשבים, ומשליכים אחר גוום ורוחצין ידיהם במים
סיפור שסיפר לי, חבר! - אחד מחברי יהלומן כבד, היה מבקר קבוע בקברו של רב שמעו בר"י במירון, לפני כל עיסקה רצינית היה נוסע- לרב שמעון- כלשונו,
ויהי היום ומשלחת קונים מיפן הגיע ארצה לסגור עסקה בממון רב, וישכם חברי בבוקר ויקח חבר אחר אתו, לנסוע לרב שמעון.
ברם כשהגעיו לציון, לדאבון לבו ראה שאת מקומו הקבוע ליד הציון, תפס יהודי, והאריך מאד מאד, בתחינות,
חברי החל לאט לאט לעבד את סבלנותו, כי היה עלול לאחר לפגישה, נעמד קרוב ליד היהודי, בתקווה שהיהודי יזוז למקום אחר, אבל זה לא עזר.
הטה את אוזנו ושמע שהיהודי מתחנן לפני רבי שמעון, שיעזור לו, מכיו שחסר לו עשרת אלפים דולר, והשידוך של בתו עלול ח"ו להתבטל בגין כך.
טפח חברי על שכמו של היהודי, ואמר לו, קח את העשרת אלפים דולר שלך-הושיט לו את הסכום- ותפנה לי את המקום, לי יש עסקים יותר גדולים לסגור עם רבי שמעון,
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/08/2008 0:19:04
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2008 09:37 |
|
| |
נכתב בטעות פעמיים בשל בעיות היידפרק.
תוקן על ידי דורש_אמת ב- 18/08/2008 9:37:00
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2008 09:37 |
|
| |
ירוחם
אתה צודק.
הענין שאני כותב ממקום העבודה , ולא תמיד הספרים מצויים בידי כדי לכתוב מקור מוסמך , ואני צריך להסתמך על זכרוני , והיות ואנו אחרי תשעה באב , ובתשעה באב לומדים מדרש איכה , ולכן מדרש זה עלה בזכרוני
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2008 01:07 |
|
| |
דורש
אין צורך לנדוד למדרש איכה גמרא מפורש ביומא וב.
יבמות דף סא? דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא, עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי .- וכך גם במשנה שם,
המענין הוא בי אותו רבי יהושוע בן גמלא, הוא הוא ממציא החיידרים והישיבות הקטנות???!!!
בבא בתרא דף כא אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? +דברים י"א+ ולמדתם אותם - ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? +ישעיהו ב'+ כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מ,
זכויות לחוד וקניית כהונה בכסף לחוד!
מיכה,
היום זו לא הבעיה שקונים רבנות בכסף, היום הבעיה היא הרבה יותר חמורה, יש מהרבנים שלוקחים כסף מהמדינה, מתפרנסים ממנה,ויונקים מעטיניה כל טוב,
אבל פועלים נגדה במישור הרוחני, אינם מכבדים אותה ואת חוקיה ואת נימוסיה,
וזכורים אנשי נטורי קרתא -תולדות אהרון- לטוב, שעושים אמנם מעשי זמרי אבל לא מבקשים ולוקחים שכר כפנחס.
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 18/08/2008 1:12:40
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 09:25 |
|
| |
טוב ירוחם, אז לא בכסף, אבל כן בפוליטיקה ובשוחד, היום רב או רבנות אינו נחשב למשרה מכובדת, וגם בין החרדים. וכ"כ למה? אפשר כמובן להאשים את הקיפאון של היהדות האורתודוכסית, הבעיה שהרבנים הם אלה שמייצגים אותה מרצון... אז הדרא קושיא לדוכתיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 07:52 |
|
| |
מיכה- מהיכן אני יודע על הכהנים של בית שני?- מהגמרא ביומא, וגמרות אחרות מיוספוס ואחרים.
ירוחם
אני מסכים איתך כבר צווח על זה ככרוכיא השך בזמנו על שררות הנקנים בכסף , וכך לשונו המעט לנו שהכהנים בבית שני לקחו את הכהונה בכסף , האם אנו צריכים לחזור על חטאי הכהנים בבית שני.
כמו כן יהושע בן גמלא נהיה כהן גדול כשאשתו שלמה למלכות.(מדרש איכה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 07:48 |
|
| |
ירוחם
לפי האירועים שהתרחשו שבוע שעבר , כנראה שיש לחלק בין הליטאים לחסידים.
החסידים בתמימותם מתפעלים מהקב"ה ולכן הוא לא מונע מהם לעלות לקברי צדיקים , אבל הליטאים שמתפעלים מהקבר מהמת , הקב"ה מונע מהם את ההשתטחות.
רמז "הוד נורא"
דורש אתה ודאי יודע כי גם קדיש אסור להגיד בבית הקברות??!!
לא ידוע לי , כי הרי ביום השנה נהוג אצל כולם לומר קדשי בבית החיים.
לגבי שאר השאלות כבר קבלת תשובה, מ"צענערענע" , ללא קשר לקבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2008 07:22 |
|
| |
כתוב בשו"ע יורה דעה סימן קע"ט סעיף י"ג: "דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה", וכך הוא בגמרא ורמב"ם ובכל הפוסקים.
בעניין צורת התפילה המותרת
המהרי"ל כותב (מנהגים - הלכות תענית י"ח): והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה.
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=1&topic_id=916587&forum_id=771
|
|
|
|
|
