אז ההורים יבדקו עבורכם, יהפכו שמים וארץ כדי לברר את טיבו של השידוך המוצע. הם ייעצו, ידאגו, ימליצו וישלחו אתכם לפגישה רק אחרי שמצאו בעצמם כי מוכנים הם לקבל את המוצע/ת בתור חתן / כלה.
אבל בסופו של דבר, מי מחליט? ומה אם הם שוללים- ואתם נלהבים? מה אם אתה מעוניינים והם מבטלים? סומכים על הנסיון שלהם, או על האינטואיציה שלנו? או אולי.. מי מכיר את עצמינו טוב יותר: אנחנו או אבאמא?
ומה יקרה אם נקשיב להם, ואחרי שנה שנתיים נבכה על שעשינו זאת?
נשלח ב-18/8/2008 13:52
עכשיו זה בדיוק חצי.
נשלח ב-18/8/2008 12:45
חחה שרפ חשבתי שאתה מקסימום 3 שנים אחרי החתונה
לפי איך שאתה כל הזמן נזכר בחום בכל מיני אנקדוטות מהתקופה דנן
אז בעצם יוצא שאתה יותר שנים מיזרוחניק מחרדי, לא?
נשלח ב-17/8/2008 22:03
תמי_4 כתב:
חח מה שאומר שאני בערך בגיל של הבת שלך..
מעניין.
כל גיל והצרות שלו. או כמו שאומרים ילדים גדלים הדאגות גדלות.
נשלח ב-17/8/2008 21:50
חבל מאוד שהלכת שבי אחרי מה שכל המחנכים שלך אמרו
מי שלא מברר מהי האמת שלו, יכול גם לעשות דברים שטותיים
ואז כשאומרים לו משהו שנראה לו שטותי והוא ממש לא, דווקא אז למרוד
ולעשות ההיפך ומפה ועד לחזרה בשאלה הדרך לא כ"כ רחוקה..
בשורות טובות..!
יש לך עוד זמן?
למה בת כמה את?
נשלח ב-17/8/2008 21:45
חח מה שאומר שאני בערך בגיל של הבת שלך.. מעניין.
נשלח ב-17/8/2008 21:30
כנראה מחשבות על חוסר שליטה בילד מדאיגות את ההורים.
הבת שלי רוצה ללמוד בתיכון באולפנה עם פנימיה (הבנות טוענות ששם יותר מקפידים במצוות וחזקים מהאולפנה בה היא לומדת בחטיבה) ואני מודאג ומנסה להניא אותה לצאת מהבית.
נשלח ב-17/8/2008 21:13
ואני לא עשיתי שום בירורים בשום חלק של חיי והתקופה האחרונה גרמה לי להבין שההורים שלי לגמרי לא סומכים עלי בעניין ושהם חושבים שאני אנשא לישר והראוי בעינייהם. כלומר.. גם אם הוא ימצא חן בעיני. אבל על המחשבה שיהיה מישהו שאני אוהב והם לא ממש- הם אפילו לא מוכנים לשמוע..
טוב, שיהיה. השם יעזור. ממילא יש לי עוד זמן.. נקווה שגם הם יחשבו אחרת בעתיד. תודה בכל מקרה :)
נשלח ב-17/8/2008 21:10
סליחה?????
את רוצה לומר לי שאת תתחתני עם מישהו רק בגלל שההורים שלך רוצים?
מה עם הדעה שלך בעניין?
את צריכה לחיות איתו למשך כל חייך.. לא הם!
אם אני יילך לפי רצון ההורים שלי אני אתחתן עם מישהו שרחוק ממני אלפי שנות אור.
אז שאני אשמע להם?
אני מכבדת אותם מאוד, אבל הם צריכים להבין שדרכי זו לא דרכם...
שיש לי דעה עצמאית לאחר בירורים שעשיתי במהלך חיי..
נשלח ב-17/8/2008 21:02
לשמוע מה שהם אומרים לא מחייב לפעול כך? נו נו. אני הרי לא אתחתן עם מי שההורים שלי לא ירצו, אז..
נשלח ב-17/8/2008 20:43
תמי,
מי מחליט?
בגיל צעיר יותר כשאנו חסרי נסיון, לא מבינים מה הולך מי נגד מי.. אז כן כדאי להקשיב להורים ולשאר חברות ומכרים.
אם ולא מצאת את שאהבה נפשך לאחר זמן, את מפתחת לעצמך מה את רוצה ומה את לא רוצה, מי כן ומי לא.. מין רשימת מכולת בסיסית, על מה אפשר לשמוע בכל זאת ומה את אף פעם לא תשמעי.. הופכים להיות בעלי נסיון בדיוק כמו ההורים שלך ושאר חברות, או לפחות ככה חושבים.
לפעמים באמת אנו הופכים להיות בעלי נסיון ודעה יותר מוצקה בעניין ולפעמים זה נראה רק בתור אשליה.
צריך לברר לפני זה האם רק נדמה לנו שאנחנו בעלי דעה או שמא אנו באמת בעלי דעה עצמאית משל עצמנו.
אך כמובן לא לשלול לשמוע דעות אחרות, אולי בכל זאת תמצאי בהן אמת מסויימת שמתאימה לך.
ותמיד לשמוע את הדעה של ההורים! לשמוע לא מחייב לעשות מה שהם אומרים... ועם כל זאת לכבד אותם!
הן בשלב הטרום הצעה והן בשלב הטרום אירוסין.
בהצלחה!
תמי4,
א. מה את מוטרדת בגלל זה? ועוד בגילך. אל דאגה אף 1 לא יכריח אותך להתחתן.
ב. בסופו של דבר הזוג מחליט. בשילוב בשלות התנאים האופטימליים מסביב, כמו תמיכת הורים וכו'.
נשלח ב-13/8/2008 13:01
מצטרף לתגובתה של משתוקקת.
ומתמצת (וכך שמעתי ממו"ר רה"י שליט"א): כולם יכולים לייעץ, רק אתה יכול להחליט! (הוראה שקיבל מהגה"צ הגר"ש וולבה זצ"ל)
(ואוי להם להורים ש"מייעצים" בצורה החלטית, שתביא לשינוי בהחלטה בנם/ביתם, הורים וכל אחד אחר רשאים רק לעזור לבחון נקודות שהמדובר/ת מסתפקים בהם וזקוקים לסיוע בהערכתם).
_________________
בכל עניין, בכל שאלה.
נשלח ב-13/8/2008 11:12
תמי, נראה לי שאפשר לחלק את השאלה שלך לשני חלקים:
1. מי מחליט - האם לצאת/לשמוע/להתקדם עם הצעה שעלתה
2. מי מחליט - בשלב ההכרעה/כשיש ספקות-תוך כדי תהליך ההכרות.
החלק הראשון הרבה פעמים מושפע הרבה ע"י ההורים, גם להם האינטרסים שלהם. בגילאים צעירים זה בולט יותר, בגילאים מאוחרים יותר זה עדיין יתכן.
החלק השני, יוכרע רק ע"י בני הזוג. מנסיון שלי לפחות עמדתי בהרבה במצבים שכאן הבחירה הושארה בכוונה בידי. היו עצות מסביב, נסיון לעזור ולהבין, אבל לבחור ולהחליט רק אני. כי אני אשא בתוצאות העתיד. אף הורה לא מעוניין לקחת על עצמו אחריות שאין לו מושג מה יהיה איתה.לא הוא יתמודד במערכה.
